מהי התשתית הכלכלית לקביעת שכר של 30 ₪ לשעה? מהם השיקולים בעד ונגד העלאת שכר המינימום?
מאת: אשר רוכברגר
השבוע , בעקבות פרסום הדו"ח של הוועדה למלחמה בעוני, התפרסמו לא מעט נתונים שממחישים את המושג "עוני" ומפרקים אותו לגורמים שונים.
אין בכוונתי להתייחס כאן לוועדה והמלצותיה. כאן אני רוצה לבחון את היוזמה החברתית שקיימת כבר מספר שבועות והיא הדרישה להעלות שכר מינימום ל30 ₪ לשעה.
מאז שהיוזמה הזו קיימת, נשמעים לא מעט קולות שמבקרים אותה ומאשימים בפופוליסטיות זולה. הקולות האלה באים בעיקר מהמגזר העסקי ושייכים לא רק לבעלי עסקים, אלא גם לכלכלנים ועורכי דין. במה, אליבא דהמבקרים, הפופוליסטיות באה לידי ביטוי? ראיתי כמה טענות: העלאת שכר מינימום תכביד מאוד על בעלי העסקים, כתוצאה מכך הם יצטרכו לפטר את העובדים ובכך תגדל האבטלה, העובדים גם כך במקרים רבים לא איכותיים וכנראה לא מגיעה להם אפילו רמת השכר כמו שהיא היום, ובכלל הבעיה היא לא בגובה השכר אלא בהיעדר אכיפה מספקת. וכפי שלא במעט מקרים מעסיקים לא משלמים את כל המגיע לעובד היום, גם אם יעלו את שכר המינימום, זה יימשך כך ולכן עובדים לא ייהנו מפירות העלאה וחבל להתאמץ. יש עוד טענה שקשורה למעסיק הגדול במדינה והיא המדינה עצמה, כאשר לטענתה, העלאת שכר המינימום תכביד מאוד הן על התקציב השוטף והן על ההפרשות לפנסיה.
גם כאשר לא מסכימים עם הדעות האלה, (ואני באופן אישי לא מסכים עם רובן), אסור לזלזל בהן ולהתייחס אליהן בביטול.אין זה סוד שיש ממשק מאוד חזק בין הכלכלה לפסיכולוגיה ושתיהן משפיעות ומושפעות מדעת הקהל.
אתחיל בהפתעה קטנה- אני מתנגד ליוזמה הזו וזה נובע מסיבה אחת שהיא בעיניי מאוד מהותית-טרם ראיתי (ואם זה קיים, אשמח שיאירו את עיני) את התשתית הכלכלית לקביעת העלאה עד ל30 ₪. אני מבין שזה קל כי זה מספר עגול, אבל האם באמת זה יפתור את בעיית העובדים העניים? יש להבחין בין שני המושגים שמשתמשים בהם בדיונים על הנושאים האלה: "קו העוני הסטטיסטי היחסי " – שיטת המדידה שמשתמשים לקביעת רמת העוני בישראל ובמדינות אחרות, ו"הקיום בכבוד" – כמה כסף צריך בן אדם כדי לספק את צרכיו ההכרחיים המינימאליים. על-מנת לסבר את האוזן- היום רמת העוני הסטטיסטי לבן אדם היא קרוב ל2200 ₪. לפי הערכות, הקיום בכבוד לבן אדם היום נע בסביבות 6000 ₪. באמצע בין 2 המספרים האלה ישנו שכר המינימום שהיום הוא 4300 ₪. היוזמה להעלות את שכר המינימום ל30 ש"ח לשעה אמורה להעלות את השכר החודשי לכ5800 ₪ בקירוב. לכן הייתי מצפה מיוזמי העלאת שכר המינימום קודם כל הנמקה כלכלית לדרישותיהם ולא מן הנמנע שיכול להיות שיש צורך לא ב30 ₪ אלא ב35 ש"ח לשעה למשל.
עד כמה הטענה על עומס יתר על מעסיקים וכתוצאה מכך על פיטורין ואבטלה, היא מוצדקת? ברור, שכל מעסיק באשר הוא, ישמח אם העובד שלו יעלה לו כמה שפחות ואם אפשר שבמקום עובד יהיה לו עבד (כאשר מבחינה כלכלית זה טעות בט' רבתי כי הפריון של העבד הוא תמיד נמוך). בהחלט יתכן מצב שהעלאת שכר המינימום תפחית רווחים במקרים מסוימים. במקרים אחרים זה יגרום למעסיקים לחשוב כמה באמת עובדים הם צריכים ובאיזו איכות. היום הדעה הרווחת היא "לא משנה שיש לנו הרבה עובדים עניים, העיקר שהאבטלה היא נמוכה". נכון, הנתונים הרשמיים מצביעים על 5.9% מובטלים שזה אחד הנתונים הנמוכים בקרב המדינות המפותחות (בפועל מספר המובטלים הרבה יותר גבוה וכנראה דו-ספרתי).
לדעתי הדעה הזו לא נכונה והיא הוכיחה את עצמה ככושלת בברית המועצות ובנות בריתה לשעבר. שם אפילו היה פתגם שאמר "איך שאתם (המדינה\השלטון) משלמים, כך אנחנו עובדים", לצערי אצלנו אותו דבר. ההבדל המהותי בין המציאות שהייתה בברית המועצות והמציאות בארץ היא בכך, שבמקביל לשכר נמוך, המדינה העניקה לאזרחיה די הרבה שירותים בחינם ואצלנו גם השכר נמוך ובמקביל יוקר המחיה עולה והשירותים החברתיים הולכים ומצטמצמים. במקרים רבים אין שום הלימה בין רמת ההכשרה של העובד, ההשכלה והניסיון שלו והשכר. כך גם במגזר הציבורי. כל שיטת גמולי ההשתלמות לא משנה על מה וללא שום קשר לעיסוק המקצועי העיקרי זה עוד ישראבלוף. כאשר מדובר בשוק הפרטי או העסקה דרך חברות כוח אדם, על אחד כמה וכמה אין התחשבות בהשכלה, וותק ואיכות העובד. לפי השיטה הקיימת לאף עובד אין שום תמריץ להתפתח ולהתקדם מקצועית.
לא סטיתי מהנושא. ברגע שלמעסיק יש נניח 10 עובדים, והם בשלב מסוים מתחילים לעלות לו יותר, אז יש סיכוי שהוא יחשוב האם לא כדאי לו להסתפק ב6-7 ואז לבחון מי באמת עובד ומי בא לעבודה. לא מזמן נערך מחקר שמראה שחלק גדול מהעובדים בארץ לא באים לעבוד אלא באים לעבודה. אם העובד יהיה יקר, אז למעסיק יהיה חשוב שהוא יהיה מוכשר ומקצועי ובדרך אגב הוא יחשוב גם על התייעלות בטכנולוגיה, מיחשוב, שיטות העבודה וכדומה.
אני כבר שומע את השאלה הזועמת "ומה יעשו המפוטרים?". קודם כל הם יצטרכו להפנים שבעולם התעסוקתי היום תמיד יש צורך בהתפתחות מקצועית ולמידה. שנית, הם יצטרכו גם להפנים שבעבודה ולא משנה איזה- עובדים. כולנו מקנאים במה שקורא באירופה ובמיוחד בארצות סקנדינאביות , אז אנא תתחילו לעבוד כמו שמקובל במערב ולא כמו באימפריה טורקית בשלבי התפוררותה. אל תנפנפו לפני בנתונים כמה עובדים אנשי ההיי-טק ומקביליהם. כבודם במקומם מונח , אבל הם רק אחוז קטן משוק העבודה בכללותו. כאשר אני כותב "עובדים" כוונתי לפריון העבודה ולא למספר שעות שבן אדם נמצא מחוץ לבית. כאן באמת אנחנו בראש הרשימה.
כמובן, אז גם המדינה תצטרך להתערב בכל הקשור להכשרה המקצועית. בשנים האחרונות קוצץ תקציב הכשרות מקצועיות בכ80%. כידוע, האג'נדה במשרד האוצר היא ממשל צר, יחד עם זאת, שום מדינה לא תוכל לאפשר מימדי אבטלה גדולים מדי כי אז זה מסכן את קיומה. דרך אגב, מי ששכח, ההכשרה המקצועית הייתה, ולא כל כך רעה, ויעידו על זה עשרות אלפי עולים מברית המועצות משנות ה90 שעברו דרכה ובזכותה עובדים עד היום. כמובן שהיא לא הייתה נטולת בעיות ותמיד יש מקום לדון איך לשפר אותה ולהתאים לדרישות שוק העבודה של המאה ה21 (ולא כמו שזה היה בתוכנית ויסקונסין הידועה לשמצה) , אבל כשהמדינה רצתה להתערב, היא ידעה לעשות זאת.
אין מחלוקת, שקיימת בעיה באכיפת דיני העבודה, כפי שזה קיים גם בתחומים אחרים , יחד עם זאת, טרם נשמעו הצעות לסגור את מס הכנסה משום שההון השחור אצלנו מגיע לכ6.6% מהתמ"ג. ניתן להביא עוד כמה דוגמאות לכך אפילו כשאין הלימה מוחלטת בין תופעה מסוימת ואכיפתה, לא מתייאשים ולא נרתעים ולא מבטלים את הגורם האוכף. האם מי שטוען שמחמת היעדר האכיפה אין טעם בהעלאת שכר המינימום, יהיה מוכן לקבל טענה שאם שכר המינימום יופחת למשל ל18 ₪ לשעה או משהו דומה,אז אותם המעסיקים העבריינים יצייתו לחוק? סבורני שלא. גם בתחילת שנות ה90 כששכר המינימום היה 5.5 ₪ לשעה היו עושקים ורמאים כי זה בטבע של אותם האנשים. יחד עם זאת אני לא חסיד של שיטה שדוגלת בכך שבן אדם נוטה מלידה לעבריינות או ליושר . בהיותי בן אדם מאמין, אני סבור שלכל אחד מאיתנו יש חופש בחירה. כאשר המעסיק ידע שלעבור על דיני עבודה לא משתלם לו, אז הוא לא יעבור או יעבור פחות.
לדעתי, אנחנו מגיעים , או שכבר הגענו לנקודה מסוימת של אלחזור. אם אנחנו רוצים להיות בין המדינות המפותחות, בלית ברירה נצטרך להתנהג בהתאם, גם אם זה ידרוש שינויים מנטאליים מהותיים. אחרת חיש מהר נרד לרמה של שכנותנו באגן הים התיכון שלא מצטיינות באיתנות כלכלית. רק שבמקרה כזה, מצבנו יהיה הרבה יותר גרוע כי הירידה בצמיחה, באיכות חיים, ובתוצר לנפש היא תמיד הרבה יותר כואבת מאשר במצב שבו המדינה ממילא נמצאת במצב מאתגר. ללא בחינה מעמיקה של שוק העבודה, הכלכלה הישראלית עלולה חס וחלילה להחליק אל מעבר פי התהום. כולי תקווה שנשכיל לעצור בזמן.
Tags: 30 ש"ח לשעה, שכר-מינימום, תנאי העסקה
כמעט תמיד מכוונת לטשטש את תמונת המציאות.
דומה שהסיסמאות שנזרקות מדי מספר ימים או שבועות לחלל האויר ושנכללים בהן מספרים כאלה ואחרים של להטיב עם העם, הן פשוט הובי של קבוצות המשחקות "בנדמה לי", וכאשר החלום התורן הפורח במוחותיהם הקודחים מתפרץ פתאום אל המרחב הציבורי מחוסר סבלנות וסובלנות על שלט תמו באחת צרותיו של העולם, נוצרת אד-הוק תאוריה כלכלית חדשה ו"מבטיחה" – … אבל לא מקיימת.
אין כלכלות חדשות. כלכלה צריכה לייצר תפוקה או עושר (ערך מוסף שניתן להמיר אותו בערך אחר…), ואם היא עושה זאת, אפשר לדון בשאלה כיצד מחלקים את התוספת.
אם אין תוספת עושר, עובר הויכוח לשאלה מ"מי" לוקחים "מה" ול"מי" נותנים "כמה" ו"למה".
החכמים יודעים שהרבה יותר קל יצירת תפוקה מוגדלת אינה עניין של מה בכך, אבל היא פשוטה לביצוע הרבה יותר מאשר לנהל מלחמות על שינוי תמהילי החלוקה של הקיים. השוטים חושבים אחרת, משום שאצה להם הדרך, והם מבקשים לכל בעיה פתרון "כאן" ו"עכשיו"; בחיים אין מציאות כזו.
בכדי לייצר יותר דרושה טרנספורמציה מבנית ומושגית במשק. הכסף הדרוש ליצירתה נמצא אך אינו זמין מיידית. לכן, פתרון כרוך בהפיכת המשאבים הלא זמינים לזמינים, ובהנעת טרנספורמציה המשנה את התפוקה (=הצמיחה).
ביצוע מהלכים שגויים לא רק שאינם מקדמים פתרון, כפי שמראה המאמר בצדק, הוא גורם נזק ומחמיר את המצב עוד יותר.
אין פתרונות קסם, ומי שמחכה להם, יתבדה. בהליכה במסלול של צמיחה, נכנסים למעל הפעילות הכלכלית עובדים חדשים שאת תפוקותיהם ניתן להוסיף לעושר המיועד לחלוקה. כאשר הולכים במסלול של שינוי העדפות במה שיש עפ"י קריטריוני העדפה מפלים, יתמוטטו מפעלים, עובדים יפוטרו, עסקים יברחו מכאן , המתח החברתי יעלה עוד יותר החזקים ימשיכו לנצח משום שהם יודעים איך לעשות זאת, והחלשים ימשיכו להחלש מפפני שהם אינם יודעים כיצד למנוע זאת.
המבחן היחידי צריך להיות תוך כמה זמן מצליחה הממשלה להגדיל את ההכנסה הפנויה של העובדים ב5%? (כל אחד במגזר שלו…
והמבחן הבא יהיה תוך כמה זמן תוכל לחזור על מבצע זה, והפעם ב- 95% מהזמן שנדרש לכך בסבב הקודם.
מיקוד המבחן בהכנסה הפנויה, נותן בידי הממשלה חופש פעולה אדיר לתמרן עם כל מרכיבי ההכנסה בכדי להשיג תוצאה רצויהף מבלי לאלץ זאץ ע"י חלוקת כסף "מזומן" שאין לה…