ק. טוכולסקי זועם על הצדקנות, האדישות, הבריחה מאחריות והעברת האשמה אל זולתנו גם בחטיפת שלושת תלמידי הישיבות בכפר עציון ובחברון, כמו גם ברעות חולות אחרות שכבר עייפנו מִרְאוֹת
טוחנים את צביעותנו
חטיפת שלושת הנערים – ההתנהלות במוקד המשטרה
אחד החטופים הצליח להתקשר ביום חמישי בשעה 22.22 ולדווח על החטיפה. רק בשעה 6 בבוקר החלה המשטרה לפעול
חטיפה של שלושה אזרחים קטינים היא תמיד מעשה מזעזע. גם הפעם. רק שהפעם חלק מהזעזוע הוא לא פחות ולא יותר מאשר דרך להתמודד עם האחריות האישית והקולקטיבית של אזרחי ישראל. החטיפה הזו לא באה מהשמים. היא פשע אבל היא לא איזה פשע מקרי, או פשע מרושע שנובע מרשלנות של מבצעיו. החטיפה הזו היא חלק מהמאבק על הארץ. מאבק שנמשך כבר למעלה מ-100 שנים. מאבק שכבר כמה עשורים אנחנו אזרחי ישראל בוחרים לנו ממשלות שמבקשות או שפועלות להנצחת המאבק. החטיפה הזו היא פעולת טרור, אבל איזה עוד פעולות יש לעם כבוש שנרמס מדי יום באמצעות הכיבוש? כמה אזרחים קטינים פלסטינים נעצרו במעצר מנהלי? כמה נלקחו מבתיהם באישון ליל לתקופות לא מוגבלות וללא משפט? כמה פעמים העדפנו להתעלם מאכזריותו היום יומית המנוולת של הכיבוש והדחקנו את האפשרות של תגמול?
אפשר לטעון שאין כיבוש כמו שעושה ממשלת ישראל כבר כמה שנים, אפשר לשחק בנדמה לי, ב"בואו-ננהל-משא-ומתן-על-לא-כלום" ורק נאשים את הצד השני בהכול, אפשר להגיד "אבל אמרנו בבר אילן שתי מדינות" ולהמשיך עם המחסומים וההשפלה, עם האיפה והאיפה של שמירת זכויות האדם והתושב ביהודה ושומרון, עם הריסות הבתים לפלסטינים והבנייה הממשלתית למתנחלים. זה עצוב להגיד את זה, אבל אם נמשיך, 3 ילדים חטופים יהיו חלק מהסטטיסטיקה של הכיבוש, על כל 100 פלסטינים הרוגים הרוג ישראלי. על כל 1,000 פלסטינים פצועים פצוע ישראלי. על כל 10,000 שבויים פלסטינים, שבוי ישראלי. כמו גלעד שליט בשעתו כך הקורבנות הנוכחיים מהצד שלנו, הם קורבנות של המשך הכיבוש. של המשך המשחק בנדמה לי של ממשלות הימין-מרכז-ימין הישראלי. של נאומי אריאל ונאומי בר אילן בצד קיום החטיבה להתיישבות והעמקתו הזוחלת של הכיבוש.
אנחנו יכולים לכעוס רק על עצמנו, על הקולקטיב שלנו, שכבר שנים יורה ובוכה וחוזר לירות. על הכיבוש שאנחנו כה אדישים אליו כחברה הישראלית. נהינו אטומים, אנחנו שומעים את קולות המלחמה עם סוריה ואומרים לעצמנו לא הבעיה שלנו. אנחנו קוראים לפעמים בעיתון על נער פלסטיני מת ומתעלמים גם ממותו וגם מכל השאר. אנחנו חיים את הכיבוש כאילו היה גזירה משמים. אז זה המחיר. יום אחד גם המלחמה בסוריה תידפק על דלתנו, ומפעם לפעם הכיבוש יכה גם בנו באדישותנו וזחיחותנו, זה המחיר של האדישות.
3 ילדים נחטפו, אלוהים יודע מה עובר עליהם וכולנו תפילה שישובו הביתה בשלום. הם לא לבד, לא חסרים ילדים עצורים בין הירדן והים. לא חסרים קורבנות לאדישות ולאטימות. נערים פלסטינים שנעצרו במעצר מנהלי הם קורבנות אדישותנו, נערות ונערים מנותקים שנאנסים יום אחר יום ולילה אחר לילה בתעשיית זנות הקטינים המשגשגת הם קורבנות אדישותנו וגם 3 הנערים שנחטפו וכאן לא יעזרו מאות אלפי פרקי התהילים שיאמרו, הם קרבנות אדישותנו. זה מחיר הכיבוש ועד שהכיבוש לא יגמר, מפעם לפעם גם אנחנו, אזרחי המדינה הכובשת שרוב הזמן מכה בנכבשים נסבול ונשלם מחיר על מעשינו ועל מה שנתנו יד שיקרה, על מה שלא הזיז לנו ועל מה שלא הפריע לשגרת חיינו. 3 הילדים הם בראש ובראשונה הקרבנות של מדיניות הכיבוש של ממשלתנו ושל הסכמתנו כציבור הישראלי אליה. אנחנו אחראיים וכל עוד נאפשר את המשך הכיבוש אנחנו גם נשלם את המחיר.
Tags: אחריות-אישית, אחריות-חברתית, חטיפת שלושת הצעירים, טרור, כיבוש
טוכולסקי – כל הכבוד.
גם אני נגד הכיבוש, אז?
רבין היצע להם מדינה.
ברק ואולמרט היציעו להם את חצי המלכות, אז ניתן להם את השטחים שלהם ונצא ובא לציון גואל?
אני מזכיר לך שהחמאס (השותף לשלטון הפלשתיני) מכריז חד וחלק שהמאבק לאיסתיים עד שכל היהודים יהיו בים.
אנחנו יכולים לצאת חד צדדית כמו שעשינו מעזה, ואז תראה טילים על ירושלים, ת"א ופתח תקווה. ( ונראה אותך אומר לי שלא).
במקומות אחרים אם היו התנכלויות כאלה, כל מדינה הייתה נכנסת בכוח על מנת לנקות את השטח, מה שאתה קורה "כיבוש". אנחנו כבר שם. אז אתה אומר שצריך לצאת על מנת להיכנס שוב?
או שמה אתה אומר לצאת ולא לשוב לעולם פנימה ולא חשוב שיהיו טילים כל שני וחמישי מהסיבה הפשוטה שהחמאס מבטיח שזה מה שיהיה!
אל תשכח שגם שדה התעופה נמצא "מטרים" מהם.
אז מאוד נחמד לתת פוסט האומר "גם אנו אשמים", אבל תגיד מה כן?!
יש נציגה בכירה מאוד בממשלה שזה הדגל שלה – סיום הכיבוש. אפילו היא מיואשת וזה עוד לפני האיחוד אצל הפלשתינים.
אז אולי בכל זאת עדיף להיות "כובש" ו- 90 שקט מאשר "לא כובש" ומאה אחוז אי-שקט?
אשמח לקרוא באהדה כל פיתרון שיתן רק 50% סיכוי. לצערי אפילו את זה אין לנו.
זיו
יש לי כמה בעיות עם התגובה שלך ואתיחס לשתיים מהן:
1. עובדתית:
הסכם אוסלו לא מדבר על מדינה פלסטינית אלא על הכרה בזכותם להגדרה עצמית (זה יכול להיות גם אוטונומיה). למעשה רבין בעצמו התבטא אחרי החתימה על הסכם ההבנות הזה והכחיש שהוא מתכוון להגיע להסדר שכולל מדינה פלסטינית.
2. יותר קשה בעיני הבעיה המתודולוגית:
בכלל לא משנה למה באמת התכוון רבין, כי הוא נרצח ע"י הימין שפתח כאן את שערי הגיהנום (עד לטבח במערת המכפלה לא העיז אפילו כל של החמאס לעבור את הקו הירוק, כי זה היה נגד האווירה בשטחים. פתאום התחילו בשטחים סיפורים של פלסטינים על אמהות פליטות שזרקו את מפתח ביתם מלפני 48 כדי שהבנים יוכלו להסתכל קדימה ולא אחורה, ועוד כהנה וכהנה בסגנון וחס וחלילה ששמעתי את זה מהתקשורת הישראלית הממוסדת. לא ברור לי מה מצב השפה הערבית אצלך, אבל מומלץ ללכת לפעמים ישר אל פי הסוס).
אזלת היד של מחנה השלום עד לרצח, עד היום לא נותחה כראוי לטעמי.
אבל מי שלא ראה פריים אחר פריים את הסרט של מיכאל קרפין על הרצח – כדאי שינסה את זה – לא מאוחר גם היום.
אי אפשר ל"דלג" על כל הקטע הזה – על משבר האמון החריף שהוא יצר אצל הפלסטיני הפשוט שלא האמין שגם בישראל אפשר לרצוח ראש ממשלה, שעד לרצח לא ראה על המסכים אלא את הימין והרגיש בשטח את נחת זרועם – ולקפוץ ישר לשלב ההחמצה – שלנו, כן ולהופיע פתאום כמו הקוזק הנגזל.
כן, כל החמצה מעלה את הרף, בחינת 70 חכמים לא יוציאו מהבאר אבן שטיפש אחד זרק, קו"ח אלפי טפשים.
עכשיו אתה רוצה שטוכלוסקי ינסח לך "פתרון" (אתה מסתפק ב- 50% , תודה רבה).
אין נוסחאות כאלה נוסח הרוש נתניהו שאצלו הכל רפליקות לתקשורת.
פה מתחייבת עבודה קשה של בניית אמון, של סילוק הכוח הרב החוסם שבידי המתנחלים שמנהלים פה את המדינה (שים לב על איזה תחומים הם חולשים – מנהל מקרקעי ישראל, רשות הגנים – איזה אירונה – כל מה שקשור בקרקע שהם בכלל לא חיים בה).http://on-the-left-side.org.il/?s=%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99+%D7%98%D7%A9
גם המבצע המתגלגל הוא עוד שידור חוזר של מצעד איוולת – החמאס על הקרשים ומצעד האיוולת מקים אותו לתחיה.
משקט יחסי עברנו לעימותים מתגברים בין צה"ל לפסלטינים בכל רחבי הגדה – בעברית פשוטה – איבוד שליטה.
במקום למקד את האירוע ולבודד אותו מפני התפתחויות בלתי נשלטות – הרפלקס עושה את ההיפך.
להערכתי זה גם מזיק לשלושת החטופים.
נו, אבל אולי אתה היית במודיעין ומבין בזה יותר ממני.
אין ספק שגם השמאל עושה טעויות, כמו התעוררות מאוחרת מדי ומעטה מדי לנוכח משטר האפרטהייד בין האיש הפשוט לטייקון באמצעות הפרטה חסרת האחריות, כמו מסירת הכוח הפוליטי לימין (למשל בצבא).
קראתי שוב ושוב את הטענות שלך עד כמה ישראל פיספסה ואילו אילו אילו, היה פה עכשו גן עדן.
נושא לדיון, שלא זו מטרת הפוסט.
אני שאלתי שאלה פשוטה: מה אתה היית עושה מחר בבוקר?
ואתה מדבר איתה על החמצות.
לפי הפוסט, ישראל (גם) אשמה במצב.
אז אני נאור ולא רוצה להיות כובש. (באמת שאני לא רוצה).
מה ההצעה שלך?
ואם אין לך הצעה שלא ניהיה כובשים, אז אל תתלונני שישראל אשמה.
זיו ה"שאלה הפשוטה" שלך מיתממת או נאיבית.
ולמרות הכל קיבלת תשובה, אמנם כללית. תתייחס אליה בבקשה.
כמו כן:
– בשום מקום לא התייחסתי לגן עדן.
– תיארתי את המצב הנוכחי, את הקשיים שכרוכים בו וממי צריך לקחת את המושכות כדי שאפשר יהיה להתחיל בעבודה הקשה של בניית האמון.
כמו כן תיקנתי "עובדה" אחת שהבאת. אפשר גם להוסיף ולהעיר לך שברק יכול היה להציע מלכות שלמה וזה לא היה רלבנטי, כי כבר בדרכו לועידת קמפ-דיוויד, עוד בהיותו במטוס – התפרקה הממשלה שלו, שבין השאר ישבו בה אדוני ארץ הדמדומים. לברק לא היה רוב בשביל להציע מסטיק. גם לאולמרט לא היה.
בתור התחלה זיו הייתי מציב אולטימטום לחמאס, או שהארגן מתיישב למשא ומתן עם ישראל כחלק מהממשלה הפלסטינית ומתחייב להסדר או שהייתי כובש את עזה. מדינה לא יכולה לחיות בצד ישות עוינת שיוזמת פעולות נגדה רק בגלל שזה נוח לממשלת הימין שלה שהסכסוך ממשיך.
אחר כך הייתי חוזר למשא ומתן עם הפלסטינים עד הסכם. תוך כדי המשא ומתן הייתי מגדיר גבולות ואת שאר סוגיות הליבה, לי בניגוד לנתניהו אין המון מתפקדים מההתנחלויות והמון שרים וחברי כנסת שרועדים מפניהם.
די פשוט, אבל להמשיך לשחק בכיבוש כמו ממשלת ביבי לא הייתי עושה, המחיר כבד מאוד ולא שווה את זה.
ממשלת ישראל הנוכחית כמו קודמותיה אחראית לחידלון המתמשך מול הפלסטינים זאת דוקטרינת השיתוק של שרון, לא להגיע לפתרון, הגיע הזמן הלעיף את הימין החדלוני מהשלטון ולשנות את זה.
לתגובה 5:
ציטוט: "ולמרות הכל קיבלת תשובה, אמנם כללית. תתייחס אליה בבקשה."
לא הבנתי מה התשובה. אם תוכל להתמקד בא , אוכל להתייחס אליה והלוואי שאשתכנע.
לתגובה 6:
"אהבתי" את שתי השורות הראשונות שלך. לחמאס הרי לא מעניין לא עזה, לא התושבים ולא אף אחד, יש לו דוטקורינה משלו והיא ידועה ולא מוסתרת.
אז עכשו אתה מציע לכבוש את עזה? אפילו הימין לא מעז להעלות זאת על דל שפתיו.
אוקיי, כבשנו את עזה ( יום לחימה, 30 הרוגים ופצועים). מה עכשו? תכריח אותם לקבל את ההסכם שלך ואז תצא? תשאר לנצח?
מאוד מעניין אותי מה המשך התסריט שלך.
ציטוט מתגובתך: " אחר כך הייתי חוזר למשא ומתן עם הפלסטינים עד הסכם. "
על איזה הסכם אתה מדבר? נגיד שתצליח לסגור עם אבו-מאזן (נניח, כי יש ירושלים, יש זכות השיבה, יש גבולות, אבל נניח שהצלחת…) מה עם החמאס? הוא כבר הודיע ששום הסכם עם הישות הציונית לא מקובל עליו. ואחרי יש את גדודי אל עקצה שהם עוד יותר קיצוניים.
אז מה עושים? חותמים על נייר להגיד שיש הסכם שלום?
אגב, קח בחשבון שגם אם תצליח להסכם עם… ( עם מי?) ראה מה קורה בסוריה. אתה מוכן לחתום במצב הנוכחי עם אסד? והוא נראה לי יושב על הכסא יותר חזק מאבו-מאזן.
אז אני חוזר לשאלתי הראשונה: מה הפיתרון?
מה על ישראל לעשות כדי שלא יהיה לה טרור פה?
זיו
בניגוד לימין שמנסה למכור לנו שאין מה לעשות אז בואו נחיה עם סכסוך אני ברוחה של הציונות הסוציאליסטית מאמין שמה שנעשה זה מה שיהיה. מי האמין שתהיה פה מדינה מי האמין שנגיע בין השנים 1949-1977 להישגים כה אדירים? לכולם היו סיבות טובות להיות סקפטיים.
שלטון חמאס בעזה הוא לא גזירה משמיים. אפשר לכבוש את הרצועה, לטהר אותה (במקום לשחק בטיהורים בגדה כמו עכשיו). להעביר אותה בצורה מסודרת לרשות הפלסטינית.
לדבר עם ממשלת האחדות הפלסטינית, המחלוקת חמאס אשף היא כמו המחלוקת בית יהודי יש עתיד, הרבה רעש וצלצולים אבל הסכמים בינלאומיים מכבדים. גם הנשיא מורסי מהאחים המוסלמים לא ביטל את הסכם השלום עם ישראל.
אני לא משלה את עצמי שהסכסוך שלא החל בבום גדול יסתיים ברגע אחד, אני לא משלה את עצמי שלא יקרו פה ושם דברים ואני בעיקר לא משלה את עצמי שהימין המטורף שלנו, שהכשיל את אוסלו ואחר כך זעק אוסלו נכשל, יתן לדברים לעבור חלק אם יקרה הנס ומהצד השני לא יהיו ימנים מטורפים (גם להם לא חסר ימין סהרורי). אבל זה מה שצריך לעשות, זה הפתרון לסכסוך ולכיבוש. זה גם מה שיביא להפחתה משמעותית עד כדי עצירה של הטרור.
כשהחמאס בשיא חולשתו מזה זמן רב, באה ישראל ובאופן ציני מנצלת הזדמנות כדי להוציא מהמגרה תכנית "ריסוק" – שרק "מוציאה את החמאס מהחורים", ישר לתוך התודעה של הרחוב הפלסטיני המגורה.
ירון לונדון שאל בתמיהה "איך מרסקים תנועה רעיונית?".
והם עומדים להם שם במסיבות העיתונאים נוסח מלחמת לבנון השנייה (נתניהו כבר החליף למעיל רוח יעני צבאי) ומספרים לנו מעשיות.
סיסמה מלפני כמה עשורים, אקטואלית כאז. בזכות המאובנות המחשבתית של מי שנבחרו להנהיג את המדינה הזו.
ועוד כותרת עתיקה שלא נס ליחה:
"לאן?"
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=3981
בתוך כל המהומה מוכרת לנו התקשורת סיפור שכאילו נבדק ואומת.http://news.walla.co.il/?w=/2689/2755293
האמנם?
מה עשו תלמידי פנימיה מכפר עציון ליד באר שבע?
ואם היו בדרך הביתה, למה דרך צומת גוש עציון?
מה זה הסיפור הזה? מישהו הכחיש אותו?
לפי גרסה אחרת:
לדבריו, הוא אסף את הנערים בכביש עוקף באר שבע בשעות הערב שלשום, לאחר שאמרו לו שהיו קודם לכן בישיבה בה לומדים חבריהם ליד דימונה. לטענתו, הם ביקשו להגיע לאזור חברון – והוא הוריד אותם באזור השעה 19:00 סמוך למחסום מיתר – המחסום האחרון לפני הכניסה לאזור. http://reshet.tv/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/News/Domestic/internal/Article,154731.aspx
נערי פנימיה מכפר עציון מסתובבים להם בארץ בטרמפים ביום חמישי, ולקראת ערב הם חוזרים דווקא לצומת גוש עציון כדי להגיע משם הביתה? (שעלבים, אלעד וטלמון?)
זה לא נראה הזמן להיכנס לדברים שכאלה – ולכן זה בדיוק הזמן.
ההפקרות כאידיאולוגיה – הגיע הזמן מזמן לדון בה.