הדיון השני בוועדה המיוחדת לחוק השידור הציבורי נפתח במחאתם של נציגי עובדי הרשות, על כך שרוב חברי הוועדה לא הגיעו לדיון לשמוע את דבריהם. במהלך הדיון הסוער קטעו העובדים את דבריהם של שר התקשורת גלעד ארדן ושל יו"ר רשות השידור ד"ר אמיר גילת וחלקם אף הוצאו מחדר הועדה
תא העיתונאיות מביע תמיכה בעובדי השידור הציבורי
נוכח חשש עיתונאי רשות השידור מפיטרי כולם עם חקיקת חוק רשות השידור החדש, מביע תא העיתונאיות בארגון העיתונאים תמיכה בעיתונאיות ובעיתונאי רשות השידור המאוימים
במהלך הדיון הסוער קטעו העובדים את דבריהם של שר התקשורת גלעד ארדן ושל יו"ר רשות השידור ד"ר אמיר גילת וחלקם אף הוצאו מחדר הועדה. בין השאר צעקו העובדים לעבר השר ארדן "אנחנו מבטיחים מחאה עממית שתגיע מהכנסת עד סביון" ו"משה כחלון אתה לא תהיה". יו"ר הועדה ח"כ אלהרר אמרה – "מי שלא יכול לנהל דיון ענייני לא יהיה פה. גם לדמוקרטיה יש כללים".
חבר אחד הוועדים, שלמה אברהם קרא בשעה שהוציאוהו מחדר הדיון: "רשות השידור תעלה באש. מתאבדים יהיו שם. חברי הוועדה, תבואו לבקר ברשות, להסתכל על הפרצוף של העובדים".
שר התקשורת גלעד ארדן: "כשנכנסתי לתפקידי ראיתי כחובתי לבחון גם את מתווה הרפורמה שהייתה אז על הפרק. היא נכתבה לפני 8 שנים. יש אינטרסים של העובדים, אבל יש גם אינטרס ציבורי והוא האינטרס המרכזי, כשאתה גובה מיליארד שקלים כדי לתת שידור לציבור. איך אנו עושים זאת בצורה הטובה ביותר? נפגשתי עם מספר רב של גורמים שגיבשו את המתווה הישן והשתכנעתי שאין בה הבטחה, לא לאיזון תקציבי ולא לשינוי משמעותי על המסך או ביכולת לנהל את רשות השידור. המבנה הקיים בעידן הנוכחי בלתי נהיל. השתכנעתי גם שהרפורמה אינה בתוקף ולכן הקמתי ועדה ציבורית מאנשי מקצוע שבחנה את כל האלטרנטיבות – יישום המתווה הישן, שינויים בו או מתווה מרחיק לכת של סגירה ופתיחה מחדש, באמצעות חקיקה. חד וחלק פה אחד זה המתווה שהם המליצו".
ד"ר אמיר גילת, יו"ר רשות השידור: "העובדים הם הנכס האמתי של רשות השידור. ודאי שהם לא אשמים בניהול הכושל. ברור שצריך לתת פיצויים הולמים ופרישה מכובדת או קליטה בגוף החדש. הרכבת כבכר יצאה לדרך וצריך לפעול במהירות כי כל יום בלי פתרון יביא לקריסה. תרגילי משיכת זמן כדי למנוע חקיקה יגרמו לכך שלא יהיה מה להציל".
דב רנדל מהסתדרות עובדי המדינה הקריא מכתב תמיכה מארגון עובדים בינלאומי שמייצג 20 מיליון עובדי תקשורת ומדיה ומביע דאגה מהאיום על זכויות עובדי רשות השידור.
שייקה קומורניק, אגודת העיתונאים: "האגודה מתנגדת נחרצות לחוק הלא מידתי, הדורסני והברוטלי הזה, בהיבט של יחסי עבודה. לא ייתכן שהעובדים יישאו בכל המחיר של כשלי הרשות. אנו לא מסרבים לרפורמות. חתמנו על הרפורמה בזמנו. הייתה כאן התחייבות שלטונית שהופרה. השר ארדן ניצל חוסר אישור הרפורמה, משהו טכני, כדי לבטל את כל הרפורמה. אנו מתנגדים לפיטורי כולם ולקטיעת רצף הזכויות. אנו דורשים שאם תהיה פרישה, שלא יפחת מהסכמי הפרישה ברפורמה. אין צורך במפרק. מפרק הוא קיסר. זה צעד ברוטלי שאין לו מקום. אי אפשר לבצע את כל משימות הרשות במספר העובדים שהחוק מציין – 750. אני מוחה על ההסתה שנעשית נגד עובדי הרשות. שוכרים משרד יח"צ להסית נגד עובדים מסורים. אני עובד לילות, שבתות וחגים. אני פרזיט? אני חי על חשבון הציבור?"
רינה חכמון, חברת ועד עיתונות טלוויזיה: "אחרי 40 שנה עם שני תארים והצלחות אתה רוצה להוציא אותי עם פחות מ-5000 ש"ח כי אתה רוצה להיטיב עם עם ישראל? כאילו שאני לא עם ישראל? אתה יכול להסתדר עם 5000 ₪? כל הסיסמאות על פיצויים הוגנים זה יחסי ציבור. מה זה פיצויים הוגנים? באתם לשנות ואתם עושים דברים משונים. הרס של מרקם יחסי עבודה ופגיעה בכבוד העובדים, כי רימיתם אותם חמש שנים".
יו"ר הוועדה ח"כ קארין אלהרר: "אני מתנגדת לאמירה כאילו החלטת המליאה לאשר את החוק בקריאה ראשונה היא מחטף. חברי הכנסת עשו את עבודתם. כל מי שרצה קרא את החוק ואת ההסברים. לא היה כאן מחטף אלא אישור של החוק באופן המקובל, וברוב של עשרות חברי כנסת".
לינדה בר, דוברת רשות השידור: "נחשפנו לתוכנית השר באתר וולה. איש לא דיבר איתנו. מתי זה קרה שהפכתי לאויב העם? איך מוציאים 300 אלף שקל נגד העובדים? מאחורי כל עובד יש משפחה וילדים".
ח"כ עיסאווי פריג': "אני שואל את האוצר – מה מעכב הסדר פרישה עם העובדים? מה מעכב אתכם להגיע איתם להסדר הגון? יש אי אמון בין האוצר לעובדים. החוק לא יעבור בלי הסכם עם העובדים".
השר ארדן סיכם: "ההסתכלות שלנו כנבחרי ציבור לא יכולה להיות רק למי שנמצא כאן ומשמיע את קולו. אם אני מסכים למימון יתר או לבזבזנות, זה תמיד על חשבון מישהו, גם אם הוא אלמוני ושקוף. עוגת תקציב המדינה היא אחת. כשאתה נותן, מישהו משלם, ואלה אזרחי מדינת ישראל. לשידור ציבורי יש הרבה מודלים. יש מדינות שהקימו קרן תקציבית לעידוד טלוויזיה ערכית, ומוציאים מכרזים להפקת תוכניות. הצהרתי, וגם שר האוצר הצהיר שאנו מאמינים בחשיבות השידור הציבורי בבעלות המדינה. לכן הממשלה מבקשת להעביר את החוק שיאפשר פתיחת ערוצים חדשים ורק לאחר מכן סגירת הגוף הקיים".
הודעה לתקשורת מטעם הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי
Tags: גלעד ארדן, הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי, השידור הציבורי, רשות-השידור
ממתי מקימים ועדה מיוחדת כדי לקדם חוק מסוים? אם על כל הצעת חוק תוקם ועדה מיוחדת בשביל מה צריך את ועדות הכנסת הקיימות? האם זוהי התנהלות חוקית? האם היועץ המשפטי של הכנסת אישר זאת? האם זוהי דמוקרטיה?
וגם הפרדת הרשויות ועצמאות הכנסת, "לא משהו".
ככה זה בדמוקטטורה שלנו (וראי גם התנהלות מינהל התכנון במשרד הפנים)
מזעזע לראות איך גלעד ארדן רומס את הדמוקרטיה. המטרה מקדשת את האמצעים. המטרה – להעביר את הצעת החוק ולהפכה מהר לחוק. דיון בוועדת הכלכלה היה עלול למנוע את קידום ההצעה. לכן, מקימים ועדה מיוחדת לדיון בהצ"ח השידור הציבורי. להצעת החוק קודמות המלצות ועדת רם לנדס הנגוע בניגוד עניינים כי הוא בעל חברת הפקה. ועדת לנדס נולדה בחטא כי יש הצעת רפורמה שאותה על ארדן היה לקדם. אך במקום זאת הוא גנז אותה ויזם רפורמה חדשה. ועכשיו מאיצים וממריצים את הצעת החוק. העיקר שתעבור ובציבור המאזינים לרדיו, שהאזנה לו היא חלק מסדר יומם, לא מתחשב השר ארדן. אז השבוע יהיו הרבה ישיבות של אותה ועדה מיוחדת. שתי ישיבות ביום שלישי. ישיבה ביום רביעי. ישיבה ביום חמישי. מהר מהר להפוך את הצעת החוק לחוק. ובדרך ציבור צרכני התקשורת ייפגע ובדרך כל העובדים של רשות השידור יפוטרו וייגדע מטה לחמם. זה לא חשוב לשר ארדן. ארדן, האינטרס הציבורי הוא לא לסגור את רשות השידור. אתה פועל נגד אינטרס הציבור.
http://www.blacklabor.org/?p=48241
"למרבה האירוניה מפרפרת לאחרונה עוד "רפורמה", הפעם ברשות השידור".
"קרן נויבך נקלעה לסאגה שאת פרטיה ימצאו חובבי הז'אנר בפרוטוקול המאלף של וועדת החינוך התרבות והספורט." (ועדת החינוך, התרבות והספורט 10/07/2012)
שימו לב לתגובה 4 למאמר. ארדן יורה חץ ומקים ועדה שתסמן סביבו עיגול.
ברור לגמרי שהריפורמה לא היתה אלא כלי ליבוש רשות השידור
http://www.blacklabor.org/?p=25314
כמה פנינים מהוועדה ימחישו:
"נחמן שי (האקדמיה ללשון עברית, תוספת שלי. נ.ח.) -השתרר פה איזשהו קיפאון שאני אשמח לשמוע בהמשך מנציגים של הרשות, ואני מקווה משרד האוצר, למה."
"היו"ר עינת וילף:
תודה לך. אנחנו נעבור עכשיו להתייחסויות המוזמנים. מאחר ולא צריכה להיות בעיה, אז כמובן, כל מי שמבקש יוכל לדבר. נתחיל עם משרד האוצר. נמצא כאן הנציג, אפרים מלכין? נמצא? לא הגיע? הוא היה מחויב לבוא. אנחנו נבדוק את זה, ואם לא, יש לנו כבר מסורת לנזוף בנציגי אוצר – – -"
"אלכס מילר -ללא רפורמה, אנחנו נמצא את הרשות הזאת רשות מפורקת. כולם יודעים מה המשמעויות."
"יוני בן-מנחם – וצריכה לצאת פה קריאה ברורה מהוועדה לאוצר לזרז את המשא ומתן על הרפורמה, ולתת לנו ליישם את הרפורמה בדרך המהירה ביותר, ולהפסיק את המדיניות הזאת של ייבוש רשות השידור, כפי שהודיע עליה אילן לוין לפני שפרש מתפקידו."
היו"ר עינת וילף:
תצא מכאן סיסמא: "די לייבוש".
באיחור רב מגיע נציג האוצר –
"היו"ר עינת וילף:
נציג האוצר, אפרים מלכין. בוא אני אעדכן אותך בקצרה. נאמרו כאן כמה דברים…"
"אפרים מלכין:
אני יכול להגיד – אני מטפל בחלק מהנושאים של הסכם המימון, יש עוד אגפים שמתעסקים – – –
היו"ר עינת וילף:
רק תגיד שם ותפקיד.
אפרים מלכין:
אפרים מלכין, אגף הממונה על השכר. אני לא יודע להתייחס לגבי כלל הנושאים שבמחלוקת. אני מטפל רק בחלק מהנושאים. ישנם עוד אגפים באוצר שמתעסקים בנושאים האחרים.
היו"ר עינת וילף:
אתה מסתובב במסדרונות? אתה יודע לספר לנו האם יש מחלוקות, מה האווירה?
אפרים מלכין:
אני לא מכיר שום אמירה או חזרה מאיזשהן הסכמות, או מכל מתווה שהיה על השולחן. אני לא מכיר שום דרישות חדשות, שום דבר כזה.
היו"ר עינת וילף:
שום תחושות חרטה על הרפורמה, על העלויות, על המשמעויות שלה לאוצר? ניסיון לראות אולי אפשר למסמס את זה? אולי אפשר להביא לשיפורים אחרים?
אפרים מלכין:
שום דבר כזה. יש אולי ספק לגבי – בגלל היות הרפורמה כזאת מורכבת, ספק לגבי היכולת להוציא אותה לפועל, אבל אין – – –
היו"ר עינת וילף:
מה זאת אומרת ספק? הספק לגבי ההוצאה שלה לפועל הוא כנראה רק אצלכם, כי העובדים כאן עשו את חלקם בשביל להוציא אותה לפועל. הכנסת עשתה את חלקה בשביל להוציא אותה לפועל. משרד ראש הממשלה עושה את חלקו בשביל להוציא אותה לפועל. אז זה ספק, הוא אצלכם. אתם אלה שאמורים להוציא אותה לפועל.
אפרים מלכין:
לא, אנחנו בסוף מקסימום אמורים לאשר את ההסכמים הקיבוציים ולחתום על הסכם מימון. אנחנו לא אלה שאמורים בסוף להוציא את הרפורמה – – –
היו"ר עינת וילף:
שני הדברים שמצוינים כאן שוב ושוב כמחסומים העיקריים להתקדמות.
אפרים מלכין:
נכון, אבל אני אומר, מבחינת משרד האוצר, כל ההסכמות עדיין עומדות בעינן.
היו"ר עינת וילף:
אז למה זה לא מתקדם?
אפרים מלכין:
לא קרה שום דבר. יש מחלוקות – שחלקן לגיטימיות, חלקן אולי פחות לגיטימיות – בין האוצר לבין הרשות לגבי – – –
היו"ר עינת וילף:
מהי מחלוקת לגיטימית או לא לגיטימית?
אפרים מלכין…….
וכך הלאה
הרוש רוצה רשות מרוששת, מוחלשת ש"לא תעשה צרות".
שליחיו לדבר עברה שהתמחו בשיחדש מדברים גבוהה גבוהה על הצורך בשידור ציבורי בלתי תלוי ובהזדמנות הזו גם תולים את העובדים…
משיגים לפחות שתי מטרות: חיסול מעוזי הסמולנים שמקלקלים את התיאבון על הבוקר (יומן הבוקר ו"סדר יום") וגם – לא פחות חשוב – חיסול עוד מקום של עבודה מאורגנת.
איני בקיא דיי בכל ההבטים, ייתכן ויש עוד כמה זכיות מן ההפקר במהלכי ההרס המתוכננים.
המהומה סביב החטיפה והדיבידנדים שהרוש, כמדווח, מצפה לקטוף ממנה, ישמשו הסטה מצוינת עבור ביצוע המחטף ועוד אחרים מסוגו שכמותו.
הפרדוכס: התקשורת מזינה את תגובת ההלם ורשות השידור תחטוף אותה (כולנו למעשה) בדיוק לפי תיאוריית ההלם. (בשנות האינתיפאדה זה עבד פלאים).
http://www.text.org.il/index.php?book=09040614
הרשות החדשה עוד תפליא לעשות בנידון.
הודעה אחרונה, ממש לפני סיום המהדורה:מירב מילר מקריאה.
חבל על דפיקות הלב, לא מצאו את החטופים.
אז מה קרה?
פריצת דרךךךךךךךךךךךךךךךךך
וואו
ההסתדרות הגיעהלהסכם (עם האוצר):
מי שיועסק ברשות החדשה לא יפגע שכרו.
מי ניסח את ההודעה הזאת המבשרת למעשה על חתימת ההסתדרות על סגירת רשות השידור?
הניסוח המדויק אמור להיות:
מי שיתנהג יפה ולא יביע דעתו נגד הסגירה ולא ישתתף בהפגנות, היה ויתקבל לעבוד ברשות החדשה – ישמר שכרו.
צורה לנו.
למי אמרתי אתמול שלא ברור לי מי מכתיב את האסטרטגיה של המאבק?