מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
ביטול רשות השידור – אסון לאומי!
להלן מכתבו של רם דע-עוז, שהאזנה לשידורי הרדיו היא חלק משגרת חייו, הקורא לממשלה ולכנסת לשקול שנית את ביטול רשות השידור. הוא מביע חשש מהידרדרות במעמדה התרבותי של ישראל ומהפיכתה למדינת עולם שלישי
חוק רשות השידור 2014 – להקים ועדת חקירה ממלכתית
אריה אבנרי, יו"ר הנהלת אומ"ץ פונה במכתב להלן אל יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ אמנון כהן, בבקשה לכנס את הוועדה ולבחון הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק אם מינוי ועדת לנדס היה תקין ותבחן את ההשלכות הצפויות מהמלצותיה ומתוכניתו של שר התקשורת בעניין רשות השידור
כותב שורות אלה נמנה על הדור הזוכר עדיין באיזו גאווה קיבלנו את שידורי "קול ישראל" עם קום המדינה, וכעת יושבת ממשלה וכנסת ומחליטים בהינף יד להפסיק בקרוב את כל השידורים.
ייתכן שלחלק מתושבי המדינה, בעיקר הצעירים יותר, אין משמעות רבה להפסקת השידורים. אך לי, כמו לרבבות רבים, אני בטוח, שידורי הרדיו הם חלק בלתי נפרד מסדר יומם ומחייהם סגירת השידורים הינה בחזקת אסון ממש!
שידורי האקטואליה ברשת ב', שכמה פוליטיקאים אולי ישמחו להפסקתם, שידורי רשת א', וודאי שידורי "קול המוסיקה" – אין להם כל תחליף בשום תחנת שידור אחרת. ידיד שלי, קשיש בן 91, מוסיקאי, שכל יומו מלא בהאזנה למוסיקה קלאסית, ממש ילך לאיבוד ללא "קול המוסיקה".
נראה לי שמדינה יורדת שלבים רבים במעמדה התרבותית ללא שידורי מוסיקה קלאסית, תרבות ואקטואליה רציניים.
אני קורא לממשלה ולכנסת לשקול שנית, ולמנוע החלטה גורלית שתוריד אותנו ואת חיינו לשפל המדרגה ותעשה מאתנו מדינה נחשלת מהעולם השלישי.
אנא זכרו שבסגירת כל שידורי הרדיו הממלכתיים אתם הורסים חלק נכבד מאורח חייהם של רבבות תושבים, בעיקר קשישים, חולים וקשי יום אחרים.
רם דע-עוז
שמי רם דע-עוז, יליד 1929, נפצעתי והתעוורתי במלחמת השחרור, עד לפני שנים אחדות הייתי קומפוזיטור ומכוונן פסנתרים. פרטים באתר הנושא את שמי.
תגיות: גלעד ארדן, טלוויזיה, רדיו, רשות-השידור
קישור קבוע
8 תגובות
Email This Post
5 ביוני, 2014 בשעה 0:49
בדצמבר 1924 נחנך המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר יהודה לייב מאגנס נשא דברים בטקס הפתיחה: "רוצים אנו שהאוניברסיטה תהיה למקום שבו ילמדו את כל מדעי היהדות על בוריים וכן את מדעי הרוח הכלליים, ואת כל החומר הרבגוני שהתרבות המודרנית מורכבת ממנו". ב-1936 נחתם הסכם בין הדסה לאוניברסיטה על הקמת מרכז רפואי בהר הצופים. ב-1939 פתח בית החולים הדסה את שעריו לציבור. בזכות שיתוף הפעולה בין האוניברסיטה לנשות הדסה החלו בין כותלי הבית מחקר רפואי והשתלמויות לרופאים.
"קול ירושלים" היה אות-הקריאה והשם של השידורים העבריים בתחנת הרדיו של המנדט הבריטי בארץ-ישראל. "קול ירושלים" פתח את שידוריו ב-30 במרץ 1936, שידורים שנמשכו עד להתבססות השלטון הישראלי בעיר. אז הועברו התשתיות ואנשי המקצוע של "קול ירושלים" ל"קול ישראל" (מתוך ויקיפדיה).
לאורך שנים מדורגות "הדסה" והאוניברסיטה העברית במקום גבוה בין מוסדות השכלה ומחקר בינלאומיים. דורות של מנהיגים וראשי ממשלות ישראלים הובהלו לטיפולם המסור של בכירי הרופאים ב"הדסה", למרות השתתפות מצומצמת בהחזקתה (ירושלים-של-זהב-הדסה-כמשל ). "קול ישראל" נהנה עד היום מרייטינג גבוה.
אבל טרם מלאו מאה שנה, וראו לאן הגענו מאז ימי "המדינה שבדרך": ממשלה יהודית שיכורת כוח מנצלת "הזדמנויות" ומפרקת, אבן אחר אבן, את היסודות המפוארים של ירושלים המודרנית.
לאחרונה נוספו לנוטשי "הדסה" 15 אחיות חדר ניתוח. "מדו"ח שהוגש לבית המשפט עולה שהכסף שהוזרם לבית החולים, שאמור היה להספיק עד אמצע מאי, ייגמר בחודש אפריל, עקב – שימו לב! – תחזית שגויה לגבי הפגיעה בהכנסות כתוצאה מהירידה בפעילות הרפואית". הקושי בתכנון הכנסות "הדסה" החמיר במהלך השנים בגלל שחיקה בתקצוב ממשלתי מצומצם ממילא, התייקרות מתמדת, ותלות מוגברת בתנודות ההון בשוק העולמי. ב-2008 נחשפה האמת: "הדסה", שמספקת שירותים נרחבים גם לציבור הרחב, לא יכולה להמשיך ולהתבסס על קיבוץ נדבות כאילו ישראל היא עדיין ה"מדינה שבדרך". ומה עשתה לעת משבר ממשלת נתניהו, שהיה אז גם שר הבריאות? במקום לקחת אחריות, ארבה, כדרכה, לעוד הזדמנות "לניצול המצב". טפטוף המנוסה של חברי סגל, שהפך תוך חמש שנים לשיטפון, נחשב כנראה ל"הבראה מוצלחת". הצרה היא שמרוב "הבראות" אנחנו חולים יותר.
לפני שהוחלט לשפוך סופית את התינוק עם המים, נחתמה ברשות השידור "רפורמה". שנתיים רדפו העובדים אחרי האוצר כדי שיישם אותה, ולשווא (ועדת החינוך והתרבות 10.7.12). דפוס דומה מסתמן ב"הדסה". בחזית – הכפשת עובדים, בעיקר בכירים; הסתת ועדים זה נגד זה; ניהול סרק של משא-ומתן; איומי פירוק. ומאחורי הקלעים – ניסיונות לדילים וחלוקת השלל לקבוצה/קבוצות של אינטרסנטים ובעלי הון. לא במקרה הקימו נשות הדסה מאהל מחאה מול הכנסת ב-18.3.14 (ttp://www.themarker.com/news/health/1.2273431 ).
אלא שהפעם המגלומניה תעלה בחיי אדם, ישירות ובעקיפין. אווירת החיסול כבר מאיצה את תהליך הנטישה של העיר באפקט דומינו, כשהחזקים משאירים את החלשים מאחור. ירושלים, ממילא בין הערים העניות בארץ, סופגת מכה אחרי מכה. במצב הזה לא יתאפשרו בירושלים שירותי בריאות זמינים ומתקדמים לכלל האוכלוסייה, אלא בקושי לשכבת מיוחסים דקה. התדרדרות כללית ברמת השירותים, התעסוקה, החינוך והתרבות – היא בלתי נמנעת, וסביר שתקרין גם על ישובי הלוויין והלאה. "ירושלים לא תחולק לנצח"? תלוי מי המתבונן. מרתונים ומרוצי מכוניות לא יכסו על שתיקת הכבשים, על האופורטוניזם ועל העדר הסולידריות.
"הדסה" ורשות השידור הם רק המשל. הנמשל הוא חיי כל אזרחי ישראל, שמופקרים לגורלם כל עוד מושלת בירושלים ללא הפרעה ממשלת חיסול נכסי הלאום. על הפיאסקו הזה נשלם כולנו, ולא רק בזהב. ראו הוזהרנו
– See more at: http://on-the-left-side.org.il/?s=%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99+%D7%98%D7%A9#sthash.br8CeDZ4.dpuf
וכן שם "ירושלים של זהב? עובדי "הדסה" כמשל"
בהמשך למאמרי "ירושלים של זהב, 'הדסה' כמשל" , כך עובד השקר, כך עובדת הרשעות – ב-5.5.2004 , לרגל פרישתו מתפקיד הממונה על התקציבים במשרד האוצר, התראיין אורי יוגב לעיתון הארץ: "הצלחנו לנצל את תקופת המיתון כדי לשנות את כללי המשחק ולקדם את המהפכה הדרמטית מכולן – שבירת העבודה המאורגנת בישראל" (הכוונה היא לתקופת המיתון באינתיפאדה השנייה ולשבירת הוועדים החלשים. הגיבור על החלשים יוגב הוא כיום יושב-ראש החברות הממשלתיות).
ב-17.9.2007 התראיין בנימין נתניהו לעיתון דה-מרקר: "השלב השני, לדברי נתניהו, היה רפורמה בקרנות הפנסיה. לדבריו, קרנות הפנסיה היו במצב איום, אבל רובן לא היו על סף קריסה מידית, ויכלו להמשיך להתקיים עוד עשרות שנים באותה מתכונת. 'הסכנה לא הייתה קריסה, אבל ההזדמנות הייתה ליצור שוק אג"ח בישראל שפותח פתח לשוק הון אמיתי. המבנה שהיה קיים שאב את כל האשראי במשק ומנע אשראי ממשקי הבית ועסקים קטנים'" (גם זה קרה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה).
"הצלחנו לנצל", אמר יוגב. "ההזדמנות הייתה", אמר נתניהו. הראשון התרברב על חשבון החלשים, אבל השני הגדיל לעשות והודה ששיקר. לא הצלת הפנסיות ה"קורסות", באמת או לכאורה, עמדה לנגד עיניו, אלא הזדמנות ליצירת שוק הון לטובת – שימו לב! – משקי הבית הקטנים, אלה שמסתכלים היום בעיניים כלות על הפנסיות הנשחקות ככל שהם עובדים יותר.
hadaמי לידינו יתקע שהקריסה של "הדסה" איננה עוד "הזדמנות"?
– See more at: http://on-the-left-side.org.il/?s=%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99+%D7%98%D7%A9#sthash.dZTTPtVv.dpuf
5 ביוני, 2014 בשעה 0:57
נערה – הסכם שננחתם לאחרונה לגבי הדסה, נועד למנווע את פירוקה, אבל לאף אחד אין מושג מה באמת הלאה.
סילוק סכנת הפירוק מבוסס על העברות פנים תקציביות בתקבציב הבריאות.
לפי איך ששיחקו עם הריפורמה ברשות השידור – צפו לשידור חוזר בהדסה.
בשורה התחתונה אסור שנתרשם ממופעי שוא. רבים מסתלקים מירושלים כחלק מפתרון אישי לבעיה לאומית שאין לה פתרון.
ויש מי שמתבוננים בסיפור ומחככים ידים בהנאה.
5 ביוני, 2014 בשעה 8:00
רוצה רדיו וטלוויזיה- תשלם
אתה באמת רוצה שמדינה שלמה תממן את הנוסטלגיה שלך בשביל כמה הזויים שעוד שומעים קול ישראל ורואים ערוץ 1?
אתה באמת חי כאן ככ הרבה שנים שאתה לא מבין מה הגוף הזה עולל לציבור שלנו? די- הגיע הזמן לסגורץ ואת הכסף שיתפנה להקצות לרווחה, חינוך בריאות.
5 ביוני, 2014 בשעה 10:37
רוצה רדיו וטלויזיה שאינם תלויים באינטרסים של בעלי ההון
אני מודה אני אחד ה"הזויים" מהתגובה שלמעלה אני מאזין לקול ישראל, בעיקר לרשת ב'
(ותודה למגיב 3 שטרח לקטלג אותי, לא אגמול לו בקיטלוג אישיותו ובפרסום דעתי על דעותיו).
מאוחר מדי החלו בקול ישראל להדגיש את המשפט: "קול-ישראל,-השידור הציבורי", בינתיים הצליחה המקהלה המתוזמרת מטעם הממשלה ובשיתוף פעולה (לא מפתיע) של התקשורת המסחרית, אלה הצליחו לגרום לכולנו לדעת שברשות השידור "כולם מושחתים" ואפילו מביאים את נמל אשדוד כדוגמה*.
אז מה יש לנו מאחורי מסכי העשן?
בעיקר מגמת ה"מידע כבידור" – infotainment – שעניינה לרוב סינון המידע המגיע אל הציבור כך שיפנה את דעת הצופים / מאזינים הרחק ממה שיכול להזיק לאנטרסים של מי ששולטים בצנרת.
כמה עיתונאים ברשות השידור מתעקשים להביא אלינו מידע שפרסומו אינו נוח לבעלי העצמה (הכלכלו-פוליטית). את הקולות האלה ואת בעליהם צריך לחסל, הם מפריעים!
אז בואו ניתן לציבור סוכריה ונבטל את האגרה, אבל "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם" את המחיר של השידור הציבורי "המתחדש" (ביטוי אורווליאני שמתקיים לדוגמה ב"קיבוץ המתחדש"), כי המימון לא יבוא אלא מכיסם של אותם משלמי האגרה כיום. ומשקנינו את הציבור בסוכריה הזו בואו ונשיר באזניו את השיר הידוע על "הועדים המושחתים" ובאותה הזדמנות גם ניתן לתקשורת-ממומנת-ההון דריסת רגל בניהול מה שייקרא בעתיד השידור הציבורי (אורוול, כבר אמרנו).
את הועדים – כמובן – נפרק (יא ברעכען) ואת העיתונאים "נחזיק קצר" בזמניות ארוכת טווח, שלא יפרסמו את השטויות החתרניות שלהם, זה רע לעסקים.
וציטוט מפי פוליטיקאית שמבינה הרבה בתקשורת, שלי יחימוביץ': "אנחנו עוד נתגעגע לאגרה".
_________________
* יש טענה – שלא ניתן לפטור אותה בלי בדיקה – שגם עיתוי החשיפות בנמל אשדוד נועד לקדם אינטרסים של מי שרוצים להקים נמל פרטי.
5 ביוני, 2014 בשעה 11:24
טוב, אחרי שמחיתי את הדמעות, אני בכל
זאת מעוניין ברשות שידור (שירות שידור ציבורי) ישראלית, עם זיקה יהודית וציונית, עם דווחי אמת מאוזנים, עם יצירות מקוריות שאינן דווקא של חנוך לוין ושותפיו (כאן יש לי כבר הרוויה של מרה שחורה עד שנת 2021…), ועם תכניות ידע ומידע ופרשנים שלא למדו רק בחוג למדעי המדינה של באר-שבע.
מי שיכול להביא לי את אלה, אתמוך בו. מי שרוצה להשאיר את המצב הקיים, שיבכה – לא יעזור לו עד כמה שהדברים נוגעים לי.
נמאס לי מ"האתה בחרתנו החילוני". אם כבר, אזי ע"י ריבון העולמים בין אם הוא ברא אותנו מהקוף ובין אם באופן ישיר ע"י המפץ הגדול וכל כימיה הפיסיקלית שבאה אחריו (אגב, מה היה לפני המפץ הגדול?)
6 ביוני, 2014 בשעה 5:05
יש דברים שהייתי מצמצם לפני רשות השידור
הדבר הראשון זה את מספר חברי הכנסת.
50 יספיקו,עלות של כל חבר כנסת יותר מ4 מיליון שקל בשנה חיסכון של 280 מיליון שקל נפטר רק 70 איש.דבר שני את מספר השרים מ 22 ל 10 עלות כל אחד כ 10 מיליון שקל חיסכון של עוד 120 מיליון שקל. דבר נוסף לסגור את ערוץ הכנסת עוד ערוץ לא רלונתי שעולה למשלם המסים 30 מיליון שקל בשנה. סך הכל חיסכון של 430 מיליןן שקל , חיסכון גדול יותר מהחיסכון שיושג מסגרת רשות השידור עם פטורים מצומצמים של 82 איש בלבד.
6 ביוני, 2014 בשעה 5:12
אם נמשיך את הרעיון של יצחק .אפשר להצמיד את שכר השרים וחברי הכנסת לשכר המינימום וכך הם באמת יהיו 'מחוברים לעם'.
7 ביוני, 2014 בשעה 21:33
אם נמשיך את הרע יון של יצחק
נבטל את הבחירות ואת הכנסת כולה.
המון חיסכון.
וגם ייעול…