חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מבקשי המקלט לעומת השווים

נושאים דעות, זכויות אדם ב 2.04.14 0:51

השווים הם בעלי הכסף. לחסרי הכסף אין זכות קיום במדינה שמצהירה שהאינטרסים החיוניים שלה הם הון והשקעות כספיות. מבקשי המקלט נרדפים ועניים. אין להם מקום פה לפי עמדת הממשלה

ההשקפה ההומאנית המכבדת את האדם באשר הוא אדם, ויחס הומניטארי לאסונות הפוקדים אותו, אינם מאפיינים את ממשלת ישראל הנוכחית. ממשלת ישראל מבדילה בין בני אדם ובייחוד בין בעלי האמצעים ואלה חסרי האמצעים, מעניקה יחס מועדף לבעלי האמצעים ומנסה להיפטר מחסרי האמצעים. היא אינה מגלה יחס של חמלה לאנשים נרדפים במקומותיהם ושכחה שבעבר הלא רחוק היו היהודים במצב נרדפים, ומקצת שכניהם הלא יהודים עזרו להם תוך סיכון חייהם.

האפליה הזו בין עשיר ועני מתגלמת בהתנהלותו של גדעון סער, שר הפנים, האחראי על רשות ההגירה והאוכלוסין. הוא קידם את חקיקת התיקון לחוק ההסתננות, החוק שמתעלם מן העובדה שבג"צ פסל את החוק הקודם, והגיש תיקון לחוק, המגביל את זכות החירות של מבקשי המקלט. בתיקון הזה הלא הומאני, הממשלה לקחה לעצמה את הסמכות להחזיק מבקשי מקלט במרכז שהייה ללא הגבלת זמן, בלי לאפשר להם להשתחרר וללא ביקורת שיפוטית. הממשלה הקימה בהשקעה תקציבית נכבדת מרכז שהייה אי שם במדבר, שהוא בית-סוהר פתוח ומנוהל על ידי שירות בתי-הסוהר, שאינו מאפשר להם לא לעבוד ולא לעסוק בפעילות כלשהי בשל הדרישה שיתייצבו במרכז שלוש פעמים ביום.  אמנם ניתנת להם קורת גג ומזון, אך צרכיו של אדם רחבים יותר מסיפוק צרכיו הבסיסיים.

בגצ קיים ביום שלישי1 באפריל 2014 דיון בעתירת ארגוני זכויות אדם נגד התיקון לחוק ההסתננות שחוקקה הממשלה. המדינה בתגובתה לעתירה טענה  "החוק המתקן הוא נדבך חשוב במערך נורמטיבי וביצועי מורכב, הוא חוקתי, ויש בו איזון מיטבי בין האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל ובין זכויותיהם של אזרחיה ותושביה, לבין האינטרסים והזכויות של עשרות אלפים מתושבי אפריקה אשר הסתננו למדינת ישראל בשנים האחרונות".

ומהם אותם "אינטרסים חיוניים" של מדינת ישראל? הצעה להחלטה שהגיש שר הפנים גדעון סער, ושאושרה על ידי הממשלה ביום ראשון 30 במרץ 2014 בשם: " קביעת הסדר למתן רישיונות ישיבה זמניים בישראל למשקיעים ולעובדים מומחים חיוניים מטעמם שהם אזרחי ארה"ב, לרבות לבני משפחותיהם." חושפת את האינטרסים החיוניים – כסף.

ההצעה היא לאפשר לאנשי עסקים, אזרחי ארה"ב, שהשקיעו הון משמעותי בישראל, לעבוד בישראל על ידי הענקת אשרות ורישיונות להם, לנשותיהם ולילדיהם. כמו כן, לאפשר לעובדים מומחים ומנהלים מטעם אותם משקיעים לשהות בישראל לצורך עבודה, עם ההיתרים הנחוצים. שר הפנים יתקין תקנות שיחריגו אותם מהגדרת "עובד זר" ויפטור אותם מתשלום היטלי עובדים זרים. חוקים בעניין עדיין אין, אבל התכנית היא לחוקקם.

מי שיש לו כסף, האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל יפתחו בפניו את שערי המדינה, אמנם לא לתושבות, אך לעבודה ולפרנסה. מי שאין לו כסף, אין לו מקום במדינת ישראל. מבקשי מקלט, פליטים, נרדפים – אלה אינם נחשבים. כסף אין להם. מקומם במרכז שהייה או מחוץ למדינה. במדינת ישראל אין מקום לפגועי גורל.

הניגוד הזה ביחס לבעלי הון עשירים לעומת מבקשי מקלט ופליטים מבליט את היעלמותה של החמלה מליבותיהם של שרי ממשלת ישראל.

כתבה: דליה בלומנפלד

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

4 תגובות

  1. ל רפי :

    שוב שקרים וחצאי אמיתות במסגרת העמדת פנים הומניסטית

    ההסדר בין ישראל לארה"ב הוא הסכם על בסיס של הדדיות בין מדינות, ואין לו ולא כלום עם שאלות של פליטים או פליטות, או הגריה חד צדדית. אלא שהכותבת אינה מדקדקת בקטנות ובמסגרת תעמולה אנטי- ממשלתית מוכת סנוורים, מעגלת את כל הפינות שאינן נוחות לתיזה שלה, מחברת מין בשאינו מינו ומספרת סיפור מצוץ מן האצבע.
    אפשר לא להסכים עם מדינות ההגירה של הממשלה הנוכחית. ואז אנשים הגונים ינמקו את מדתם ויסבירו, במקרה הטוב, או ימלאו פיהם מים במקרה הפחות טוב, מה הם מציעים כחלופה, ובמה החלופה שלהם טובה יותר לאזרחי ישראל.
    אפשר להתנגד להסכם הדו-צדדי עם ארה"ב, ולכל הסכם דו-צדדי עם מדינות אחרות, על בסיס רציונלי כלשהו, וגם אז מתבקשים הסברי וחלופה, בכדי שההתנגדות תראה לפחות כעניין רציונלי וסביר.
    אבל גניבת דעת היא בבסיסה מעשה נבלה.
    אשר לשתי השאלות עימהן אינו מצליח המאמר להתמודד – הגירה והסכמים בי-לטרליים בין מדינות:
    בשאלת ההגירה, אני מסכים שישראל צריכה לחדד את עמדותיה בשאלת מדיניות ההגירה אליה וממנה, הן ליהודים והן ללא יהודים, ברוח היותה מדינת הלאום היהודי. בוודאי שאין היא צריכה להיות "פח האשפה" של הגירה ההמונית בלתי מבוקרת, מוסתת ומגמתית שכל כולה נסיון ליצור עובדות דמוגרפיות שליליות כאן, להרבות פילוגים וחיכוכים ולסבך את החיים החברתיים והכלכליים במדינה שגם בלאו הכי מתמודדת עם הגירה עצומה מאז קמה. השיקול אינו צריך להיות ואסור לו שיהיה שיקול של יפיפות נפש או "מציאת חן" בעיני הצביעות הבלתי מוגבלת ובלתי מוסתרת של אירופה הפוסט קולוניאלית. אמירה זו מתיחסת בוודאי גם למהגרי עבודה, גם לפליטים וגם למתחזים למיניהם.
    באשר להסכמי- בי-לטרליים, צריכה ישראל לחתור להרבות בהסכמים כאלה, משום שאין היא חברה קבועה בשום ברית בינלאומית נוסח השוק המשותף או הליגה הערבית או אפילו ארגון מדינות אפריקה (שהגיע הזמן שיעשה משהו מועיל עבור חברותיו לבד מלחלק ציונים למערב…), וזו אחת הדרכים לפצות על חסרון זה. להסכם דו-צדדי או רב-צדדי עם מדינות אחרות יתרונות רבים משום שהוא רצוני, הדדי, מתוכנן, בר-שליטה ומוכוון מטרות, ולא עוד גחמה של מומחים מטעם עצמם להומניזם מפוברק.
    אבל מכאן ועד לסלט שעושה המאמר בין שתי סוגיות אלה, המרחק גדול מהמרחק שבין מזרח למערב. מאמרים הבאים להציף סוגיה ולדון בה, הם פעילות מבורכת, תעמולת זוועות, שקרים, חצאי אמיתות כתחליף למאמרים רציניים, רק פוגעים באותם אנשים שהם מתימרים לפתור את בעיותיהם, חבל.

  2. ק. טוכולסקי :

    תיאור מדויק ונקי של המציאות. המגמה ניכרת בהרבה מדינות, במלטה כולאים פליטים במחנות מעצר עלובים ומציעים למשקיעים לרכוש אזרחות מלטזית ואירופאית בכמה מאות אלפי יורו. כך נראה העולם הנאו ליברלי.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    טוכולסקי, עדיין אין חוקים אלא נהלים. האם אי אפשר לעצור את תהליך יצירת האי שוויון בין אדם לאדם? האם חוקתי להעדיף בני אדם בשל עושרם?

  4. ק. טוכולסקי :

    אנונימי זה כבר קורה. כמו בדוגמא שהבאתי של מלטה ומלטה לא לבד. הרבה מדינות פותחות שערים לבעלי יכולת ישראל לא ממציעה כלום גם לא בגזענותה כלפי מהגרים.
    זה עצוב אבל זוה מציאות של הדמוקרטיה הליברלית שהיא אולי ליברלית אבל היא אף פעם לא היתה יותר מדי דמוקרטיה ומצב הדמוקרטיה בצורת משטר זו רק מדרדרת והולכת.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.