יוקר המחיה, משבר הדיור והפנסיות – המשמעות הדמוגרפית

נושאים דעות ב 19.03.14 0:33

מה משותף ליוקר המחיה, בועת הנדל"ן וקרנות הפנסיה – שלושתם לא רק מכבידים על חיינו בהווה, אלא יש להם גם השלכות לטווח הארוך יותר בכל הקשור לצמיחת האוכלוסיה. הגיע הזמן לתת את הדעת גם להשלכות אלה

מאת אשר רוכברגר

לשלושת האתגרים שרוב הציבור הישראלי נאלץ להתמודד עמם, יש מכנה משותף אחד והוא ההשלכות הדמוגרפיות ארוכות הטווח. משום מה לא מדברים על הפן הזה של ההשפעה השלילית שהתופעות האלה גורמות לשינוים הדמוגרפיים באוכלוסיה. אינני מתיימר להיות מומחה גדול בדמוגרפיה, אך לדעתי מספיק קצת שכל ישר כדי להגיע למסקנה הזו.

כאשר יוקר המחיה גואה ומחירי הדירות מאמירים , לא מעט אנשים חושבים פעמיים ואף יותר מזה , האם זה הזמן להגדיל את הרכב התא המשפחתי. פה ושם מבצבצות ידיעות על זוגות שנמנעים מלהביא ילדים לעולם או כאלה שיש להם כבר ילדים, אבל חוששים להביא ילד נוסף. במקביל הולכת וגדלה (לפחות בתקשורת) תופעה של האנשים שמצהירים על כוונותיהם לרדת מן הארץ. שתי התופעות ביחד תגרומנה לכך שבעוד כ20 שנה אנחנו נחווה את המשבר הדמוגרפי. בינתיים מצבינו טוב יותר מאשר ברוב המדינות המפותחות. הדבר לא תלוי רק בחברה הדתית לגווניה והמגזר הערבי. עד היום גם המגזר החילוני התאפיין ברמת הילודה שהיא גבוהה יותר מאשר במרבית מדינות אירופה. המדיניות הנוכחית של הממשלה עלולה להפוך את המשוואה הזאת לרעתנו.

העניין הדמוגרפי קשור ישירות גם לפנסיות שלנו. לא רק במובן של אחוז האוכלוסייה שהולך ומזדקן (ובעשורים האחרונים אנחנו צפויים לגידול משמעותי במספר האנשים כאלה), אלא גם באנשים העובדים שמפרישים לקרנות הפנסיה.חלק גדול מהפנסיות של הדור הזה אמור להיות משולם גם מכספי הדור הבא. במילים אחרות, אם בדור הבא, אחרינו יהיו פחות אנשים שיעבדו ויפרישו לקרנות הפנסיה, עלול להיווצר מצב, שלדור שלנו לא יהיה מספיק כסף לפנסיה (בלי להתייחס לתספורות, דמי ניהול וכל החוליים הרעים של מצב הפנסיות היום).

עד כאן הדבר היה קשור במה שנקרא "הריבוי הטבעי" . אצלנו, לכאורה, קיים גם יתרון משמעותי ושמו עליה.יחד עם זאת, המצב בארץ ממש לא מעודד את מיליוני היהודים בחו"ל לעשות עליה, וזה לא משנה איפה הם יושבים. ההוכחה הטובה לכך היא הסטטיסטיקה הרב שנתית שמדשדשת בהרבה שנים אחרונות בסביבות כ20000 בשנה (אם סטיות קלות לכאן או לשם). אין מה לעשות, אנחנו היום לא אטרקטיביים לא רק ליהודי ניו-יורק, אלא אפילו ליהודי קייב וסימפרופול. כך שאם לא יקרה איזה אסון מאוד רציני (שלא נדע), אף אחד לא צופה היום עליה משמעותית, כמו לפני 20-25 שנה. אני גם לא בטוח שאנחנו מוכנים היום לקלוט אפילו כמה עשרות אלפים, במידה ויגיעו.

לפני כמה שנים הוקמה בכנסת נציבות של הדורות הבאים שלא החזיקה מעמד הרבה זמן. קשה לי לשפוט, עד כמה הנציבות דאז הייתה יעילה והצדיקה את עצמה, אך עצם הרעיון היה נכון. בכל השיח הציבורי המתקיים היום, נעדרת ראיה ארוכת טווח וכמו שאמר אחד היועצים הארגוניים, שזכיתי לשמוע את הרצאתו (הוא לא היה מן הסתם יליד הארץ ): " טקטיקה בישראל – זה שעה אחת קדימה ואסטרטגיה בישראל- זה 24 שעות קדימה". אז אולי הגיע זמן להכניס לתוך השיח הציבורי גם את העניין הדמוגרפי על השפעותיו השונות, כגורם, שחייבים להתייחס אליו.