מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
עדויות של אנשים החיים בעוני – עובדת אך לא מצליחה להתקיים
רחל היא אם חד הורית לילדה בת 6. גידול הילדה מאפשר לה עבודה בחצי משרה בלבד. שכר חצי משרה הוא שכר עוני וגם הקצבאות הנוספות לו אינן מאפשרות קיום בכבוד
מאת: רחלי לסרי
גם מי שעובד לא מצליח להתקיים
אני אם חד הורית, בת 27 לילדה בת 6. עובדת כקופאית בסופר. מכיוון שאני אם חד הורית ללא תמיכה, אני נאלצת לעבוד בחצי משרה ומרוויחה כ – 2,500 ₪ בחודש. בנוסף מקבלת מזונות על סך 1,000 ₪, הבטחת הכנסה על סך 250 ₪, וקצבת ילדים על סך 140 ₪. סך כל הכנסותיי בחודש מסתכמות בכ- 4,000 ₪.
לעומת זאת הוצאותיי בחודש מסתכמות בכ- 6,000 ₪. על אף שאני לא מוציאה בחודש מעבר להוצאות הנדרשות לקיום, נוצר מצב שבכל חודש ישנו פער של כ-2,000 ₪ בין הכנסותיי להוצאותיי. בעקבות כך, יש לי מינוס גדול בבנק של כ-10,000 ₪ ולכן נאלצתי לקחת מספר הלוואות על סך 50,000 ₪. לכן בכל חודש יש לי החזר של כ- 1,200 ₪ לבנק.
המדיניות גורמת לחסמים המונעים לעבוד. גם מי שעובד מתקשה להתקיים. מכיוון שצריך למצוא סידור לילדים לשעות אחר הצהריים (דבר שלא מאפשר לעבוד במשמרות). אין מענים מספקים לאמהות חד הוריות עובדות כדי שיוכלו לעבוד יותר. אם מרוויחים מעט יותר, לא מקבלים את כל ההטבות- מזונות, השלמת הכנסה, סיוע בשכ"ד וכו' ואת השכר מוציאים על תשלומים אלו. המדיניות צריכה לעודד אנשים לעבוד ולהתקיים בכבוד. לאדם עובד אין יציבות כלכלית, אין משכורת קבוע (לדוגמא בחגים) וזה גורם למתח נפשי ואי יציבות.
יוקר המחייה בארץ גבוה בהרבה מההכנסה שלי ושל כלל האוכלוסייה הנתמכת בקצבאות. מצב זה החמיר בעקבות עליית המע"מ ב2% בשנה וחצי האחרונות. המחירים עלו באופן משמעותי וההכנסות שלנו לא עלו בהתאם. נוצר מצב בו אני צריכה לעשות שיקול מה יותר חשוב, לקנות אוכל או לשלם חשבון חשמל? לקנות לילדה שלי מגפיים לחורף או לשלם שכ"ד? אני מוצאת עצמי מקצצת בקניית אוכל ומוצרים בסיסיים למחייתנו. אני חיה בהתמודדות יומיומית.
הפתרונות שלי שיוציא אותי מהעוני-
1. לחשב את ההוצאות המינימאליות למחיה בכבוד ובעקבות זה לחשב את הזכאות לקצבאות והטבות. בכך להבטיח שאדם יוכל לשלם את הוצאות הקיום.
2. לאפשר לאדם לעבוד מבלי לפגוע בזכויותיו להטבות, ע"י כך שמעלים את סכום ההכנסה לאדם המזכה אותו בהטבות.
3. יצירת מדיניות המעודדת עבודה, ע"י יצירת מסגרות המתאימות לילדים גם בחופשות, מקומות עבודה המותאמים לאמהות. להוביל לכך שאדם עובד יצא מהעוני.
חשוב לי להדגיש שאני רוצה לעבוד, אני רוצה לפרנס אותי ואת ביתי ולחיות בכבוד. מעוניינת להתחיל ללמוד ולרכוש השכלה גבוהה. אני אישה צעירה שלא רוצה להמשיך להיתמך. אבל המצב הקיים לא מאפשר לי זאת.
תגיות: עדויות של אנשים החיים בעוני, עובדים-עניים, עוני
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
18 בפברואר, 2014 בשעה 16:34
העדות הזו כמו קודמתה ממחישה את החלל אותו יצרה המדינה בשירותיה. אם המדינה הייתה מפעילה שירותים שיאפשרו לאמהות לצאת לעבודה, העוני היה קטן. פעם הייתה פה מדינת רווחה. היא הולכת ונעלמת בפעילות הממשלות מאז 1977.
18 בפברואר, 2014 בשעה 16:35
המאמר של אור קשתי היום מתייחס לנסיונות וועדת אללוף לשנות את מדידת העוני כדי להקטין באופן מלאכותי את מספר העניים. http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2247084