האם הגולם קם על יוצרו?

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 29.01.14 0:26

כאשר הועלו טענות על חקירות משטרה לא מקצועיות, הן נהדפו מיד בטענה שמדובר בגורמים אינטרסנטיים. רק במקרים מעטים הצליחו התובעים להוכיח שאכן החקירות לא היו מקצועיות, אבל מי יודע כמה התייאשו ונסוגו מהרעיון ההזוי הזה, שבמדינת ישראל ניתן להוכיח את הצדק ושהוא גם יראה וגם יימצא?

מאת: אשר רוכברגר

בסוף השבוע שעבר במוסף "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות" התפרסמה כתבה על מפקד מחוז ירושלים במשטרה לשעבר, הניצב ניסו שחם, שנאלץ לפרוש מהמשטרה בבושת פנים, לאחר שהואשם בהטרדות מיניות של כמה שוטרות ובעוד כהנה וכהנה מעשים שאינם הולמים לא רק אחד הבכירים מקציני המשטרה, אלא כל בן אדם מוסרי מן היישוב. פרט נוסף, שבעיני הוא מאוד חשוב להמשך טענותיי, הוא שאשת הניצב שחם, ורדה, שימשה בעבר כסגנית ראש מח"ש במשרד המשפטים ( המחלקה לחקירות שוטרים).

אחת הטענות שמעלים בני הזוג שחם היא שהחקירה שנוהלה נגד הניצב היתה לא מקצועית. זו לא הפעם הראשונה שמי שנחקר במשטרה, והוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע, מעלה טענה כזו. בדרך כלל מתייחסים לזה בביטול, כאשר במקרה הטוב נוהגים בבחינת "אין מוכיחים אדם בשעת צערו" ובמקרה הפחות סלחני שופכים עליו קיתונות זעם – "הכיצד הוא מעז להשחיר את שמה הטוב של המשטרה". המקרה הזה בעיני הוא שונה ודורש התייחסות אחרת.

יש לזכור, בלי שום קשר למעשים, שבגינם הניצב שחם נפרד מהמשטרה, שהוא שירת בה כמה עשרות שנים ועשה את כל הדרך מהשוטר הזוטר עד למפקד המחוז. בין לבין, במישורין או בעקיפין, הוא היה מעורב במאות, אם לא אלפי חקירות למיניהן. מן הסתם הוא אמור לדעת גם בתיאוריה וגם הלכה למעשה, איך אמורה להתנהל חקירה מקצועית. גם אשתו, שהייתה מס' 2 במח"ש, היא למודת ניסיון לא קטן לגבי ניהול החקירות נגד השוטרים. לכן, כאשר שניהם טוענים לחוסר המקצועיות של החקירה נגד אותו הניצב, לדעתי אסור להתייחס לזה כמו לעוד טענה מהטענות שהוזכרו לעיל, כאשר מדובר בשני אנשי מקצוע דווקא בתחום הזה.

כאן יש מקום להיזכר בחקירות מתוקשרות רבות שנוהלו נגד בכירי הפוליטיקאים, ראשי ערים ואנשי ציבור, כאשר בסופו של דבר בבית המשפט במקרים רבים ההר הוליד עכבר. היו גם חקירות פחות מתוקשרות, לפחות בתקשורת בעברית, שהגיבורים הראשיים בהם היו נציגי המגרים השונים – המתנחלים, העולים מחמ"ע, הערבים. כדוגמא על קצה המזלג אפשר להיזכר בחקירות אחרי פינוי עמונה, או חקירות אחרי הכאת קשישים ע"י המשטרה באשקלון, או חקירת רצח של יאן שפשוביץ ז"ל או חקירת רצח של החייל אולג שייחט הי"ד. המקרה המפורסם ביותר, הוא חקירת רצח תאיר רדה ז"ל. בכל המקרים האלה, וברבים אחרים, כאשר הועלו הטענות על החקירות הלא מקצועיות, התקשורת מיד הדפה אותם בטענה שמי שמעלה אותם, הם גורמים אינטרסנטיים, שרוצים להשליך רפש על המשטרה המקצועית ונטולת כל אינטרסים זרים. רק במקרים מעטים לאחר זמן ממושך, נחרצות ועקשנות, הצליחו התובעים להוכיח שאכן החקירות לא היו מקצועיות. אבל מי יודע כמה התייאשו ונסוגו מהרעיון ההזוי הזה, שבמדינת ישראל ניתן להוכיח את הצדק ושהוא גם יראה וגם יימצא. קטונתי מלהעריך.

לדעתי, הניצב שחם ורעייתו, גילו את הדבר המאוד בנאלי – אי-אפשר לנהל חלק מהחקירות באופן מקצועי וחלק לפי השקפת העולם או מטרה נשגבה כלשהי, כאשר התוצאה של החקירה ידועה מראש. זה לא עבד באף מום אף פעם וזה לא יכול לעבוד גם במחוזותינו. במאמר מוסגר, דעתי האישית היא, שאכן היו צריכים לפטר את הניצב מהמשטרה עוד בשנת 2005 אחרי התדרוך המפורסם שהוא נתן לפקודיו בעת ההפגנה בכפר מימון. אין שום קשר לדעות על ההתנתקות לכך, שאסור לקצין משטרה בכיר להתבטא בצורה שתת-ניצב (דאז) שחם הרשה לעצמו.

עוד מקרה שמעלה תהיות רבות על דפוסי הפעילות של המשטרה הוא התיק נגד דפני ליף שהגיע לדיונים בבית המשפט והאבסורד שקורה שם. זה לא משנה האם מישהו מחשיב את דפני ליף כמנהיגת ציבור או לא, אבל כל אחד יסכים עם העובדה שבחורה קטנה וצנומה כמותה, אפילו אם תרצה, לא תצליח לעשות משהו נגד גברתני היס"ם. דרך אגב זה לא הפעם הראשונה שהמשטרה מנסה להציג את עצמה בפני בית משפט כממש, אבל ממש חלשה וחסרת אונים, במיוחד כשמדובר במקרה שנגדה יש איזה אישה בהריון (ח"כ אורית סטרוק בזמנו או אלמנו של נתי עוזרי הי"ד ועוד מקרים רבים נוספים).

עוד עניין שלכאורה שונה, אך בעיני דומה לסיפורים הקודמים – גניבת כלי הנשק האחרונה מבסיס מג"ב בסוף השבוע. הרי ידוע שכל רובה ורובה נמכר בשוק הנשק השחור בעשרות אלפי שקלים וכנראה אם כולם או חלקם ימצאו בעתיד, זה יהיה אך ורק אחרי הפיגועים, בין לאומניים, בין פליליים שיבוצעו באמצעותם. לא צריך להיות מומחה גדול באבטחה, ובמיוחד בארץ, כשלרוב אוכלוסיה יש ניסיון זה או אחר ומכירים בסיסים שונים וסידורי אבטחה בהם, כדי לתהות, כיצד זה קרה. אני מקווה שאני לא מגלה סודות מדינה בכך, שאפרט רק את מה שאני, שבשירות הצבאי הגעתי רק עד דרגת סמל בחיל החינוך, יודע בנושא: סיורים רגליים ו/או רכובים סביב הבסיס, כלבי שמירה, מצלמות אבטחה של הנשקייה ובמעגל סגור, גלאיי נפח בתוך המבנה, מנעולים מקודדים וחיישנים. ייתכן ויש עוד אמצעים טכנולוגיים שאני לא מכיר. אני לא יודע לאילו מסקנות תגיע ועדת חקירה ומי יישא באחריות, אך ברור לכל בר-דעת, שגם במקרה הזה מדובר בחוסר מקצועיות משווע.

אולי זה ישמע בנאלי או פאטתי אך אם אנחנו חפצים במשטרה מקצועית וממלאת את תפקידה כראוי, יש לשנות את רף הציפיות ממנה, ובנוסף גם התודעה הרווחת בציבור שכל עוד מגזר זה או אחר סבור לתומו, שאם העוולות כאלה או אחרות מופנות לבר פלוגתה שלו או סתם למישהו שזר לו, אז זה לא קיים, זה ימשיך לתת לגיטימציה לתופעות עגומות כגון זה – ודי לחכימא ברמיזא.