חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ההתקפה על פקידות הסעד פוגעת גם בהן וגם בדיון הענייני

נושאים דעות, רווחה ושירותים חברתיים ב 2.01.14 1:00

הדיון המתלהם, התולה את האשמה בעובדות הסוציאליות לחוק הנוער ('פקידות סעד') ומצייר אותן כמפלצות, לא רק חוטא לאמת ופוגע בעובדות, הוא גם פוגע במטרה של צמצום הוצאת ילדים מהבית

מאת: נדב פרץ וייסידובסקי

הביקורת על העובדות הסוציאליות מכפישה מקצוע שלם

עו"ס מיכל מאירס מגיבה לכתבה שהתפרסמה ב'ישראל היום' נגד פקידות הסעד. נוח שיש את השעיר לעזאזל התורן בדמות העובדות הסוציאליות, אבל זוהי מדיניות ממשלתית, ולא רק של הממשלה הנוכחית, של קיצוץ בתקציבי הרווחה

לקריאה נוספת

שתי טענות עומדות בבסיס הפוסט הזה:

א. ילדים צריכים לגדול בחיק משפחתם, וזה המקום הטוב ביותר עבורם. הוצאת ילד מחיק משפחתו צריכה להתבצע רק במצבים קיצוניים ביותר, שבהם אין שום ברירה אחרת.

ב. מספר הילדים שנמצאים בפתרונות חוץ-ביתיים (בעיקר אומנה או פנימיות) בישראל – כ-10,400 – הוא גבוה מדי, ויש לעשות הכל כדי להקטינו.

שתי הטענות האלה מקובלות לא רק עלי, אלא גם על רבים במערכת הרווחה, וחשוב מכל – על מי שמתווים את הדרך המקצועית במשרד.

בעבר זה לא היה המצב, ואכן הייתה העדפה במערכת לפתרונות חוץ-ביתיים לילדים בסיכון – בעיקר משפחות אומנה ופנימיות. אלא שמזה כעשור, קיימת העדפה ברורה בחוגים המקצועיים לפתרונות בקהילה, שאינם כרוכים בהוצאה של הילד ממשפחתו. לשינוי זה שני שיאים: הראשון הוא תכנית "עם הפנים לקהילה", בשנת 2004, שאיפשרה למחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות 'להמיר' את הזכאות שלהן לסידורים חוץ ביתיים בסכום כספי שיושקע בפתרונות בקהילה; ודו"ח ועדת שמיד, ועדה מקצועית של משרד הרווחה, שהמליץ בצורה ברורה על העדפה להשארת הילד במשפחתו ולסיוע לילדים בסיכון במסגרת הקהילה.

והתוצאות של תהליך זה ניכרות. החל מראשית שנות ה-2000, יש ירידה משמעותית בשיעור הילדים שנמצאים במסגרות חוץ ביתיות (גם אם הירידה התמתנה בצורה מסויימת בסוף התקופה), וחשוב מכך – יש עלייה מתמשכת וחדה במספר הילדים שמקבלים טיפול בקהילה, ביחס למספר הילדים שנמצאים בפתרונות חוץ-ביתיים.

נשאלת השאלה: אם כל כך טוב, אז למה כל כך רע? אם המערכת כל כך מכוונת לטיפול בקהילה, למה כל כך ילדים נמצאים במסגרות חוץ-ביתיות?

התשובה לשאלה הזו מורכבת מכמה רבדים.

הראשון הוא היעדר התקצוב של מסגרות בקהילה. כולנו מכירים את מצבה של מדינת הרווחה הישראלית, שנמצאת ברעב מתמיד לתקציבים – אף פרוייקט, לעולם, אינו מתוקצב דיו. בתחום הפתרונות בקהילה לילדים בסיכון, המצב חמור במיוחד: מכיוון שמדובר בשירות שאיננו קיים, ושיש לפתחו – קל מאוד לא לתקצב אותו. הפתרונות החוץ ביתיים – מוסדות האומנה והפנימיות – קיימים, מתפקדים ומתוקצבים, והכסף ממשיך לזרום אליהם. כך, למרות שפתרונות בקהילה הם זולים בהרבה, המערכת מתעדפת פתרונות חוץ-ביתיים.

שנית – העומס האדיר המוטל על עובדות סוציאליות לחוק הנוער ('פקידות סעד'), שהן אלו שממונות על מתן מענה לילדים בסיכון והן בעלות הסמכות לפנות לבית משפט ולדרוש להוציא ילד מביתו. מעבר לעומס הכללי המוטל על כל העובדות הסוציאליות בשירות הציבורי, התרחשו בעשורים האחרונים מספר תהליכים (מבורכים) שהגדילו מאוד את הדיווח על מצבי סיכון של ילדים, ואלו לא לוו בהגדלה מקבילה של התקנים של פקידות הסעד.

התוצאה היא שהעובדות הסוציאליות לחוק הנוער הן בין העמוסות ביותר בתחום העבודה הסוציאלית, העמוס ממילא. כל עובדת כזו מטפלת במאות תיקים, והיכולת שלה להקדיש לכל אחד מהם את הזמן הדרוש לטיפול מקדים, לבדיקה תקופתית, לטיפולי עומק – מוגבל. במצבים כאלה של עומס, עו"סיות לחוק הנוער נדחקות למצב של כיבוי שריפות ושל מתן מענה למקרי חירום בלבד.

כשזה המצב, עו"סיות נותרות פעמים רבות ללא ברירה אחרת, מלבד השמות חוץ-ביתיות. כשילד מגיע לבית חולים, פצוע לאחר שסבל מאלימות מצד בן משפחה – העובדת הסוציאלית תמעל בתפקידה אם לא תעשה הכל כדי לוודא שהילד לא ימשיך לסבול מאלימות. אם, לעומת זאת, לאותה העובדת הסוציאלית היו את הכלים – גם בהיבט של הזמן וגם בהיבט של הפתרונות הממוסדים – להתערב כשהמצב עוד לא היה חירומי, כשהשכנים דיווחו על צעקות חריגות, כשהמורה הביעה חשש  – אז הפתרון בקהילה היה יכול למנוע את ההגעה למצב הסיכון הקשה.

עם זאת, לצד הגורמים המבניים, צריך להכיר גם באחריות שנושאות חלק מהעובדות הסוציאליות. רוב העו"סיות לחוק הנוער הן עובדות מסורות, שעושות את תפקידן מתוך שאיפה לדאוג לטובת הילד ולגדלו במשפחתו. אבל עם זאת, יש גם אחרות. יש עובדות סוציאליות ותיקות, שלא שינו פרדיגמה עם כל שאר מערכת הרווחה, ועדיין משמרות את ההעדפה לפתרונות חוץ-ביתיים (ויש גם עובדות צעירות, שלמדו מותיקות כאלה). וחמור מכך – יש גם עו"סיות שחוקות, שנמצאות בתפקיד יותר מדי שנים, ואיבדו את הלהט שגרם להן בעבר להילחם על כל ילד ועל כל משפחה, והן פונות לברירת המחדל של השמה חוץ-ביתית.

וברור, שכל ילד, כל הורה, כל משפחה שנתקלו בעובדת סוציאלית כזו – לא מתעניינים בסטטיסטיקה. מבחינתם, עולמם חרב בגלל מערכת הרווחה – והם צודקים. גם במערכת הרווחה – כמו בכל מקצוע – יש את מי שלא ממלאים את תפקידם כראוי. אבל כשאנחנו בוחנים את המערכת, כמערכת – עלינו להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים.

מותר – ורצוי – לבקר את המערכת. מותר – ורצוי – לשאוף לשיפורה, ולהורדה נוספת בשיעור הילדים שנמצאים במסגרות חוץ-ביתיות. אבל את המאבק הזה צריך לנהל מתוך הכרה שהעובדות הסוציאליות הן לא האויבות – הן השותפות לדרך. הכפשת העובדות הסוציאליות, ציורן כמי שחוטפות ילדים להנאתן, והמצאת תיאוריות קונספירציה על הרווחים העצומים מתעשיית חטיפת הילדים – עושים עוול למערכת הרווחה, למקצוע העבודה הסוציאליות ולנשים אמיתיות, שמשקיעות את מיטב זמנן בדאגה לילדים ולמשפחות בעבור שכר נמוך מדי.

אבל מעבר לעוול, הכפשת העובדות הסוציאליות גם אינה מאפשרת להתקדם לפתרון ולשיפור של המצב. כשכל העובדות הסוציאליות הן האויב, כשהסיבה להוצאת ילדים מהבית היא תמיד 'רשעות' ו'אטימות לב', אי אפשר לבחון ולזהות את נקודות הכשל שמונעות טיפול אפקטיבי בקהילה, ובכך לספק עזרה אמיתית למשפחות ולילדים.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , ,

תגובה אחת

  1. דליה :

    המערכת סובל מחסר שיש לתקנו. לקבוע מסגרת תקציבית לשילוב בקהילה. כאשר בפני העו"סיות יעמדו שתי אפשרויות: השמה בפנימיה או שילוב בקהילה, יוכלו להשתמש גם באלטרנטיבה שנראית מתקדמת יותר שילוב בקהילה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.