חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המס הנעלם, או: הדרך הבטוחה להשבתה של הרפואה הציבורית

נושאים בריאות ואיכות סביבה, דעות ב 23.12.13 1:35

התיירות הרפואית, והשחיתות שהיא מזמינה באופן טבעי, הם רק סימפטומים למחלה הממארת שממנה סובלת מערכת הבריאות – מחסור כרוני בתקציבים הנחוצים כדי להעניק שירות איכותי לכלל האזרחים

מאת: א. קוריאל 

אז עכשיו כולם מזדעזעים מתחקיר "עובדה" שחשף איך רופאים בכירים לוקחים לכיסם כסף של תיירי מרפא. מי שמודע לחולייה של הרפואה הציבורית בישראל לא מזדעזע: בתי חולים עמוסים לעייפה, רופאים מותשים ממשמרות ארוכות מדי, חולים שמחכים חודשים לניתוח או לחו"ד של רופא מומחה, פערים איומים בין מרכז לפריפריה ועוד ועוד.  התיירות הרפואית, והשחיתות שהיא מזמינה באופן טבעי, הם רק סימפטומים למחלה הממארת שממנה סובלת מערכת הבריאות – מחסור כרוני בתקציבים הנחוצים כדי להעניק שירות איכותי לכלל האזרחים; ללא קשר לכמות המזומנים שיש בכיסם בכל זמן נתון.

במקביל לכל אלה נמשכים דיוניה של "ועדת גרמן" שהוקמה כדי לבחון דרכים "לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית". אין לצפות לבשורות גדולות מהוועדה, שמתמקדת בביטוחים הרפואיים, בתיירות המרפא ובמעמדו המעורב של משרד הבריאות כמפעיל בתי חולים וכרגולטור. הוועדה גם קיבלה על עצמה לבדוק את היחס בין הרפואה הציבורית לפרטית, אבל אין לה כלים אמיתיים להשפיע בתחום זה, שכן היא צפויה ללכת על בהונות סביב הפיל הגדול הרובץ באמצע החדר, והוא: היעדרם של המעסיקים מתקצוב שירותי הבריאות. במה דברים אמורים?

עיון בכמה דו"חות שפורסמו בשנים קודמות על-ידי מרכז המחקר של הכנסת חושף את המציאות העגומה. בשנת 1997 ביטלה הממשלה את "המס המקביל". זה היה מס ששילמו המעסיקים לביטוח בריאות ממלכתי, במקביל לתשלומי העובדים. הממשלה אמנםהתחייבה להשלים את הסכום החסר, אך ברבות השנים הלכו וירדו הסכומים שהעבירה. התוצאה: מימון-חסר של מערכת הבריאות, שנאלצת לחפש לה מקורות חלופיים בקרב האזרחים. עקב כך, מי שיש לו כסף קונה שירותי בריאות טובים, ומי שאין לו נתון לחסדי מערכת שנמצאת בקריסה מתמשכת.

קצת נתונים:

  • עד חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי בשנת 1995 שילם כל מעסיק מס מקביל בשיעור מרבי של 4.95% משכר העובד. בשנת חקיקת החוק הורד המס לשיעור מרבי של 3%, וב-1997 בוטל לחלוטין (כאן);
  • ביטול המס המקביל גרם להקטנת התקציבים הייעודיים  למערכת הבריאות ולביטול המנגנון שקשר בין צמיחה בתוצר לבין גידול בעלות סל הבריאות. אותו מנגנון גם צמצם את התלות בכספים המוקצים על-ידי המדינה. למשל, בשנים 2003 – 2006 היתה במשק צמיחה ועליה בשכר הממוצע. לפי התחשיב שנעשה, מס מקביל בשיעור מרבי של 4.95% היה מוסיף 2.6 מיליארד ש"ח למערכת. בשנים אלה חל גידול של מיליארד ש"ח בתשלומי המדינה, ולכן נגרע ממנה סכום של כ-1.6 מיליארד ש"ח (כאן);
  • מחקר משנת 2005 הראה, שבשנת 2003 חלה שחיקה של 30% בתקציב סל הבריאות, לעומת ערכו הריאלי בשנת 1995, שבה החלה הפעלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (כאן). ניתן להניח שהשחיקה היום אף גדולה יותר;
  • ההוצאה הפרטית לבריאות בישראל היא כ-40% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות. ישראל נמצאת בתחתית טבלת המדינות המפותחות מבחינת ההשתתפות הציבורית בשירותי הבריאות של האזרחים (כאן).

אפשר להוסיף עוד נתונים כיד המלך, אבל התמונה ברורה: אחד מנזקיה הקשים של המדיניות הכלכלית הסופר-קפיטליסטית הנהוגה בישראל בשלושים השנים האחרונות הוא העברת האחריות למימון שירותי הבריאות מהמעסיקים והממשלה לידי האזרחים. דבר זה בוצע דרך מדיניות מיסוי מכוונת וארוכת שנים שעיקרה הפחתת מסים ישירים (פרוגרסיביים) והעלאת מסים עקיפים (רגרסיביים). תוצאות המהלך הן ניוון מערכת הבריאות הציבורית, צמיחה של מערכת בריאות פרטית שיושבת כעלוקה על המערכת הציבורית והגדלה מתמדת של הפערים בין עניים לעשירים במתן שירותי בריאות.

אז מה עושים?

מוועדת גרמן עצמה לא תבוא הישועה. שני הכוחות הכלכליים המרכזיים בוועדה זו הם פרופסור יוג'ין קנדל (ראש המועצה הלאומית לכלכלה) ומשה בר סימנטוב (סגן הממונה על התקציבים באוצר). למי שלא הבין: הממשלה דאגה להציב בוועדה שני שומרי-סף של ההשקפה הניאו-ליברלית כדי שחס וחלילה לא ידבק במסקנותיה אבק של מדינת רווחה. הדרך היחידה היא הפעלת לחץ ציבורי ופרלמנטרי מאסיבי וניהול קמפיין מתמשך לחקיקה שתשיב את המס המקביל. הסיכויים להצלחה בכנסת הנוכחית הם אפסיים בשל הרכב הקואליציה ובשל המחויבות המוחלטת של חבריה לקפיטליזם דורסני.יחד עם זאת, מערכה זו דרושה כדי להציב את הנושא על סדר היום, וכדי להבהיר לציבור שיש אפשרות אמתית להחזיר את הבריאות הציבורית למקום הראוי לה. קמפיין זה נחוץ גם כדי להעלות למודעות את נושא ההשתמטות של המעסיקים מנשיאה בנטל הכלכלי-חברתי, השתמטות שזכתה וזוכה לגיבוי כל הממשלות בשלושים השנים האחרונות.

נספח: ההיסטוריה של הפחתת תשלומי המעסיקים לביטוח לאומי (מקור)

insurance

הארות:

  1. המספרים הם שיעורי ההפרשה המלאים.
  2. כיום, השיעור המרבי של הפרשות המעסיק לביטוח לאומי הוא 6.5% עבור חלק השכר שמעל 60% השכר הממוצע במשק.
נערך על ידי דורון
תגיות: , , , , ,

10 תגובות

  1. דליה :

    ומה עם הצמצום בתקציבים שהמדינה מקצה למשרד הבריאות במשך השנים הללו? גם הם תורמים חלק נכבד לגרעון. מדיניות גרעונית מכוונת דוחפת גם היא את חלקה לייבוש ולהפרטת הבריאות. להעברת האחריות מהמדינה יש ביטוי כספי.

  2. ק. טוכולסקי :

    רעיון מעניין, הביע ההיחידה איתו היא הגדלת הנטל על מעסיקים קטנים.
    אני תוהה האם לא עדיף להתמקד בהגדלת הכנסות המדינה מהעמקת הגבייה מהמסים הקיימים והגדלת הגבייה מהון שתגיע באופן ישיר דווקא מחברות גדולות וטייקונים ולא לחזור למס המקביל.

  3. א. קוריאל :

    טוכולסקי, התגובה שלך היא כניעה לתרגילים השחוקים של החזירים הקפיטליסטים: הם יציבו בחזית את בעלי העסקים הקטנים כדי לאפשר למעסיקים הגדולים להמשיך להשתמט. כאשר הדבר יגיע לחקיקה, אפשר יהיה לתת פטורים ו/או הנחות למעסיקים זעירים וקטנים.
    מס מקביל הוא הכרחי, כי הוא כסף צבוע שהולך ישר למערכת הבריאות. בכספי מסים רגילים אפשר לשחק. מערכת הבריאות נמצאת במצב כל-כך רע, שהיא חייבת הזרמה בטוחה של כספים כל שנה, והמקור הזמין והמיידי לכך הוא המס המקביל. בכל המדינות המפותחות (כמעט) המעסיקים שותפים לתשלומי הבריאות יחד עם העובדים, ואין סיבה שזה לא יהיה גם פה.

  4. ק. טוכולסקי :

    א. קוריאל שאלתי פשוטה, מדוע לא להטיל מסים ישירים על הכנסות, הון, רכוש, ירושות, דיבידנדים, רווחים, רווחים כלואים, בקיצור על הון ולפגוע בעסקים קטנים. אתה אומר מציבים בחזית, דיברת עם בעלי עסקים קטנים לאחרונה, כי את הרעיוןש אתה מעלה העלתי גם באוזני חבר שהוא בעל עסק לא גדול והוא אמר לי גם ככה רק אנחנו משלמים מס חברות מלא ועכשיו אתה רוצה להפיל עלינו גם מס מקביל?
    אתה אומר בכל המדינות המפותחות ואני שואל האם בכל המדינות המפותחות רק עסקים קטנים נושאים במלוא נטל מס החברות כמו בישראל או ששם זה אחרת?
    ובכלל בכל המדינות המפותחות עסקים קטנים הולכים נשחקים ונעלמים, יכול להיות שזה טוב יכול להיות שזה רע אבל צריך להתמודד עם הבעיות שלהם.

  5. מיכאל לינדנבאום :

    כמו הרבי-שניכם צודקים

    להטיל מס ישיר גבוה על החברות הגדולות זה צודק ביותר.בזמן מפא"י הן היו משלמות עד 66 אחוז מס ישיר.היום זה נעלם,וזאת אחת הסיבות שלמדינה "אין כסף".הסיבה הראשית היא כמובן ההפרטה הפושעת שהעבירה את "פרות המזומנים" הציבוריות לידי הטייקונים שכמובן הבריחו הכספים שקיבלו במתנה ובנוסף גם לא משלמים מיסים.

    מצד שני צודק קוריאל בצורך של מערכת הבריאות לתזרים מזומנים שוטף דרך מס מקביל,כמו באירופה.
    מס זה חיייב להיות פרוגרסיבי ולהתחשב במצוקה הפיננסית של העסקים והחברות הקטנות.

  6. א. קוריאל :

    טוכלוסקי, אני לא אמרתי לא להטיל את כל המסים האלה שאתה מדבר עליהם, ושדרושים כדי להחזיר לפה את מדינת הרווחה.
    זה לא סותר את הצורך המידי בהחזרת המס המקביל. וכמו שכבר כתבתי, ומיכאל המשיך אחרי, אפשר לבנות את מהס הזה כך שיקל על עסקים זעירים וקטנים.

  7. ארטור :

    כל שקל בבריאות, מנפח את הקצבאות בכמה שקלים

    לא נעים לכתוב כך ,ואולי אני קיצוני .

    בזווית הראיה שלי אין למדינה שום תמריץ לשפר את מערכת הבריאות ,כי שיפור משמעותו הארכת חיים והצלת אלפי אנשים ממוות מוקדם .

    המדינה משלמת קצבאות זקנה, סיעוד, השלמת הכנסה, נפגעי הנאצים וכמובן לקחה אחריות על כל הפנסיות ההסתדרותיות .
    הסכומים שמשולמים דרך צינורות אילו הינם עצומים ,והשקעות כספים נוספות במערכת הבריאות עלולה (מבחינת המדינה)להאריך את תוחלת החיים הממוצעת משמעותית כל כך שנזק קצבאות היתר שהמדינה תאולץ לשלם עולה פי כמה על הסכומים שיושקעו בשיפור המערכת .

    יש מישהו למעלה שעשה את החשבון ושאל את השאלה -למה לי להשקיע כך וכך בבריאות ולקבל בתמורה גידול עצום בהוצאות לקצבאות ?

  8. מיכאל לינדנבאום :

    ארתור-יש דליפות בגג?

    השאלה:"למה לי להשקיע כך וכך בבריאות ולקבל בתמורה גידול עצום בהוצאות לקצבאות?",היא שלך,או שזה סתם בשביל "פרובוקציה יוצרת"?

    אפשר להרחיב את השאלה,ולשאול למה בכלל לשלם קצבאות זיקנה למורים למשל,כמו גם למובטלים לזקנים ולנכים ןלחולים ולחלשים ולכל מי שלא עובד,וגם ילדים זאת השקעה עצומה.
    יש לי הצעה פנטסטית :בוא ניתן את כל הכסף לטייקונים ובא גואל על ישראל.

    ממילא משתמע מהשאלה,שתפקידה של המדינה הוא לא לשרת את האוכלוסיה,אלא את המיעוט שמסתדר גם בלי קצבאות.
    אם טעיתי,תקן אותי ארתור.

  9. ארטור :

    מיכאל ידידי

    אני ממש המום שכתיבתי עד כדי כך אינה בהירה ,ומביאה אותך לחשוד בי בהצדקת יבוש מערכת הבריאות .

    אני רק מנסה להסביר הכיצד הממזרים הקובעים ,כאילו אין להם עיניים אין להם אוזניים ,אינם קוראים עיתונים, וכשהם מגיעים לחדר מיון תמיד טלפון קטן מסדר את הכל ,,,,הכיצד הם אינם מתנפלים כבר לפני 10 שנים על המערכת וממלאים את תפקידם בתיקונה .

    פרשת מותו של אלי הורוביץ בבית החולים העמידה העניין על פרשת דרכים אפשרית .

    א .צילצלה בפעמונים לכל הקודקודים הקובעים והבהירה להם שאף אחד אינו חסין מלמות בבית חולים, ללא אבחון ,ללא תמיכה, ואפילו ללא ניתוח אחרי המוות שיסביר מה סיבת המוות.

    ב .כל הקודקודיים עדכנו טוב טוב בזיכרונות הטלפון של כל בני משפחתם את כל המספרים הרלוונטיים ,שבהרמת טלפון מסוגלים להקפיץ את מיטב הרופאים מיד בכניסה למיון .

    זו לא פרובוקציה

  10. מיכאל לינדנבאום :

    ארתור ידידי

    שאלתי על פרובוקציה יוצרת,ואני שמח לקרוא אותך.
    חבר שלי המטופל באיכילוב ,שוחרר לביתו אחרי שהיה שבועיים במחלקה.
    תוך פחות מ-48 שעות נאלצו להבהילו חזרה לאיכילוב.
    הוא הגיע ,מלווה במשפחתו,לחדר מיון בערב,ושם "בילה" את כל הערב,את כל הלילה ולמחרת עד הצהרים ,שאז רק החזירו אותו למחלקה.
    וזה בית-חולים,כמו שאומרים "לתפארת מדינת ישראל".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.