עם פרישתו של עופר עיני צריך שההסתדרות תשוב להיות ביתם המגונן של העובדים. לשם כך נדרשת קודם כל דמוקרטיה אמיתית של בחירות, בוחרים ונבחרים. רק כך יושג הייצוג הראוי למצוקות עובדי ישראל
מאת: ענבל חרמוני
במרץ 2011 יצאתי יחד עם חברותיי וחבריי העובדות והעובדים הסוציאליים, למאבק שכר. זכורים לי הרגעים היפים של המאבק הזה ; היו אלה הרגעים של ההתנגדות הספונטנית להחלטה "מלמעלה" לגבי טיוטת ההסכם. אני זוכרת את עצמי עומדת כתף אל כתף עם חבריי וחברותיי למקצוע , מוכנה לעשות כל שיידרש ממני ולשלם כל מחיר, רק שלא להסכים לכך שתתקבל מעל לראשנו החלטה לגבי השארת המצב על כנו, ללא שום שינוי רדיקלי. באותו יום עופר עיני לא האמין למתרחש לנגד עיניו: טיוטת ההסכם שהביא נדחתה בהצבעת נגד של רוב צירי מרכז איגוד העובדים הסוציאליים. בתום 9 שעות רצופות של הפגנה מחוץ לבניין ההסתדרות בתל אביב, אמר לי חבר שלוש מילים שלא אשכח : "אוי ואבוי, הצלחנו". במקום בו העובדים נאלצים להיאבק לא רק במדיניות ניאו ליברלית אשר מחסלת את יכולתם להתקיים בכבוד, לא רק במעסיקים, ולא רק במגמות הפרטה ומיקור חוץ, אלא גם בתוך הבית, בתוך המקום הבטוח של העובדים, בהנהגת ארגון עובדים שאינה רואה את האינטרסים של העובדים לנגד עיניה ולא משתפת את העובדים בהחלטות הנוגעות אליהם באופן ישיר, התגובה לניצחון כזה היא "אוי ואבוי". כיוון שלצד השמחה וההבנה של צדקת דרכנו, היה לנו ברור שמאותו רגע אנחנו לבד במערכה.
היום, שלושה ימים אחרי הדיון בעתירה של ח"כ איתן כבל לביהמ"ש, שעניינה קיום בחירות בהסתדרות בעקבות פרישתו של עיני, במקום מינוי "יורש" במהלך לא דמוקרטי, שאפשרי תקנונית, וחוקיותו עדיין נבדקת (כן, יש כזה דבר), אנו, מאות אלפי העובדים והעובדות המאוגדים בהסתדרות, צריכים לשאול את עצמנו מהו השלב הבא מבחינתנו. האם נאפשר לארגון העובדים הגדול במדינה, הארגון שאמור להיות חוצץ בין העובדים לבין שוק עבודה פוגעני ונצלני, ושאמור להיות הארגון החברתי הגדול בישראל, להמשיך להיות לא רלוונטי, לא דמוקרטי, ושאינו מחויב לעובדים ובטח שלא לעובדים החלשים? או שמא נצליח להקים פה אלטרנטיבה אמיתית שתהפוך את הארגון הזה למה שהוא אמור להיות – ארגון עובדים דמוקרטי, לוחמני, המוביל קו של סולידריות חזקה בין קבוצות עובדים שונות, שמאגד עובדים באופן אקטיבי ומנגיש את עצמו גם עבור העובדים שאינם מאוגדים בתוכו בפועל (על פי רוב מדובר בעובדים חלשים המתקשים בשל כך להתאגד).
חברים וחברות, אם זה לא ברור, אנחנו במלחמת קיום. אנשים מאבדים את בתיהם, אינם מצליחים לסגור את החודש ולהביא מזון לביתם, ורבים מידי אינם מצליחים להעניק תקווה לילדיהם. ידעתם למשל שרוב האנשים שחיים בעוני בישראל הם אנשים עובדים? יתכן ובמקום להשקיע את זמננו בועדות למלחמה בעוני המוקמות בחסות ממשלת ישראל, אשר מדיניותה מחריפה את ממדי העוני עם כל יום שעובר, הגיע הזמן שנשקיע את המאמצים במאבק על דמותו של שוק העבודה בישראל. אנו זקוקים לארגון עובדים שאינו מקיים שולחן עגול עם גורמים ניאו ליברליים קיצוניים, אלא מקיים מולם מאבק חסר פשרות, אשר לעיתים, כחלק מטקטיקת המאבק, משולב בו גם דיאלוג. העבודה המאורגנת היא האפשרות של כולנו לתת תגובת נגד בתוך מלחמת הקיום שלנו. ומי שיכול וראוי שיוביל את המאבק של העובדים והעובדות הם לא אחרים מאשר- העובדים והעובדות בעצמם. הגיע הזמן לאלטרנטיבה של עובדים ועובדות שינהיגו את הארגון הגדול והחשוב הזה.
ההסתדרות פעלה כאילו וויתרה עלי ועל החברים שלי לפני שנתיים וחצי. אבל אנחנו כאלה עקשנים, עדיין לא ויתרנו עליה.
עו"ס ענבל חרמוני היא חברת הנהגה בתנועת עתידנו
Tags: איתן-כבל, בחירות להסתדרות, ההסתדרות-הכללית-החדשה, עופר-עיני, שביתת העובדים הסוציאליים
בתור קורבן הפרטה של חברת "פז" הממשלתית (כמו גם כל מאות חברי הוותיקים),אני יכול לומר לך שההסתדרות בשנים 93-97 השליכה אותנו לכלבים,ללא פנסיה וללא פיצויים.
עמיר פרץ וחיים רמון תקעו בנו סכין בגב מצד ההסתדרות ומשטרו של יצחק רבין רק שמח להפריט ולהתעלל מה שיותר.
מגיל 53 הייתי מובטל ללא פנסיה או פיצויים עד גיל 67 כאשר המשטר ההפרטה האכזרי לא נתן לנו פנסיית גישור כפיצוי על ההפרטה שהוא יזם נגדנו העובדים.
אני שמח לדעת שהעובדים הסוציאליים מרימים את נס המרד נגד המנגנון הניאו-ליבראלי ומשת"פ ההפרטה של הנהגת ההסתדרות שבגד כל כל השנים בעובדים המאורגנים,כן-כן המאורגנים.
עמיר פרץ,עיני הם כולם שליחי המפלגות,ואנו זקוקים להנהגה שתייצג אך ורק את העובדים המאורגנים או הלא מאורגנים.
אנחנו צריכים לזרוק את נציגי המפלגות מהנהגת ההסתדרות.
המפלגות מייצגות לרוב גופים פוליטיים שהם משת"פים של ההפרטה,כלומר הן אויבות של העובדים.
איגוד עובדים אמור לייצג עובדים ולא את עסקני מפלגות חובבות הטייקונים וההפרטה.
כל הכבוד ענבל כיף לקרוא טורי דעה כאלה!
איתן כבל אינו ראוי להיות יו"ר הסתדרות. הוא חלק מהקבוצה הניאו ליברלית במפלגת העבודה. עו"ד ניסנקורן, למרות שמונה ולא נבחר, ראוי יותר לשמש יו"ר איגוד עובדים. הוא פעל למען העובדים עוד לפני שנכנס לתפקידו בהסתדרות. במאבק של האולפנים נגד הפרטתם, הוא פעל ועזר למטה המאבק של האולפנים.
איתן כבל הוא איש אינטליגנטי, בעל יכולת היבחרות ומבולבל באשר ליכולת ההפעלה של היכולות שלו.
הוא חי כל הזמן בתחושה שאם פלוני יכול להיות יו"ר-המפלגה / מזכיר-המפלגה / יו"ר-ההסתדרות / שר-בממשלה / … אז גם אני, איתן כבל, יכול.
ההבדל הוא שאיתן כבל יכול להגיע למילוי כל אחד מהתפקידים האלה אבל משהגיע לשם הוא אינו יודע מה לעשות שם וזה חבל.
לחלק מהתפקידים הנ"ל הוא כבר הגיע ו… האם לנו כציבור "מגיע" להתאכזב מהצלחות שלו להגיע למקומות נוספים?
יישר כוח על הכתבה ועל הקריאה החשובה להחזיר את ההסתדרות לתפקידה כמייצגת העובדים. רק הערה קטנה…גם היום ההסתדרות מאד רלוונטית לנו העובדים. מי כמונו חש זאת בזמן מאבק העו"סים ובמאבקים אחרים. להסתדרות יש תפקיד מרכזי בהחלשת האדם העובד במדינה על ידי כך שהיא נתנה יד להפרטה ולא פעלה לחיזוק הסולידריות בין האיגודים והוועדים השונים. כך שלא מספיק שהיא תהיה רלוונטית. רלוונטית יכולה גם להיות לשלילה.היא צריכה לייצג נאמנה את האינטרסים של העובדים, לפעול נגד ההפרטה ולדאוג לסולידריות בין חבריה ועל ידי כך היא תשרת את האינטרסים של כלל החברה
חותם על כל מלה של העו"סית תמי פרבר.
צריך להוסיף שכדי שהיא "תייצג נאמנה את האינטרסים של העובדים" ,צריך לזרוק את הפוליטיקאים מההסתדרות ואת שולחיהם המפלגות ןלהחזיר אותה לשליטה בלעדית של חבריה שהם אנשי הוועדים והאיגודים המקצועיים.
גם אנשי לשכת כעורכי הדין,או רואי החשבון לא היו מסכימים שהם ייוצגו על על ידי מפלגות כמו ש"ס או הליכוד.
לאלמוני (3): בהחלט טענה ראויה. המקום להעלות אותה הוא במערכת בחירות, שבה יתמודד ניסנקורן מול כבל (ורוזנטל, לפי השמועות)
כמה מילות ביקורת ברשותכם –
מאבק העוס"ים היה אחד המאבקים היפים ומעוררי ההשארה בישראל, סנונית ראשונה למחאה החברתית של 2011.
במסגרתו הוצע ההסכם הכי טוב שיכול היה להיחתם, שכלל שיפור ממשי בתנאי העבודה בשכר וגמולי עבודה שאפשר היה להשיג לעובדים ברשויות המדינה ובנפרד, הטבות ושיפור משמעותי בתנאי העבודה והזכויות של עובדים המועסקים ע"י עמותות וגופים פרטיים.
אולם מכוח פרוצדורות חוקיות שונות, לא יכול היה לכלול השוואת תנאים מלאה של עו"סים המועסקים ע"י עמותות פרטיות לתנאים של עובדי המדינה במשרדים השונים, שלא לדבר על קליטה להעסקה שלהם ע"י המדינה.
הנהגת ההסתדרות מצידה, כאשר הבינה את הלך הרוחות בקרב ציבור העו"סים, בחרה שלא לחתום על ההסכם.
העובדים – העוסקים בעבודת קודש ובתנאים פחות מקודשים, הולכו שולל בדבר יכולת קליטתם. הסכם עבודה קיבוצי ומו"מ על תנאי עבודה, אינו יכול להפוך לחלוטין את המציאות, הכלים העומדים לרשות ההסתדרות בו הם מוגבלים.
מי הוליך אותם שולל?
אני חושב שתשובה אפשרית מאוד לשאלה זו, ניתן למצוא במערכת היחסים הקרובה שנרקמה בין הנהגת ארגון כוח לעובדים, המתיימר להוות את הארגון המתחרה להסתדרות החדשה, אשר מצאו עצמם לפתע פעילים של איתן כבל לבחירות הקודמות בהסתדרות, המעוניינים מאוד 'לעזור' להסתדרות בכל מני צמתי הכרעה, במוקדי חיכוך ועוד, אשר אינם מוזמנים אליהם כלל ועיקר.
מעניין שפרסום זה, מקשר בין קיום בחירות 'דמוקרטיות' של העובדים החברים בהסתדרות, לבין התנגדות לעופר עיני, אישית.
מעניין שפרסום זה טוען כי פרישתו של עיני והעברת האחריות, דרך הצבעה של חברי בינה, שהוא מהלך דמוקרטי (וחוקי) לחלוטין זוכה לביקורת מצד מצדדי כבל, אשר חשף את עורו האמיתי מספר פעמים.
אני מקווה שהטון שפותח את הפרסום – זה הרואה בהסדרות בית אשר יש לערוך בו תיקונים, הוא הטון המשמעותי, ולא זה, אשר עולה מבין השורות, הקורא לפעולה חתרנית לפירוק אותו הבית ממש.
מצד אחד ההסתדרות נגד עבודות קבלן-ועושה אפילו שביתה ארצית-ומצד שני היא כופה על העו"סים מיקור חוץ ועבודת קבלן.
ההסתדרות לא מייצגת את העובדים ,אלא רק את המעסיקים ובראשם המעסיק הממשלתי.
הסיבה-הנהגת ההסתדרות מורכבת מנציגי מפלגות(ניאו-ליברליות ברובן) ולא מנציגי עובדים ווועדים.
[…] לקריאות הטור המלא באתר עבודה שחורה […]