חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הילדים שבאו מהשטעטל

נושאים דעות ב 13.10.13 1:55

לאור התגובה הישראלית הממוסדת להכרזה על הזוכים בפרס נובל בכימיה, ק. טוכולוסקי תמה כיצד תוך שבוע עברנו מהתקפות כנגד מהגרים להתרפסות בפני מי שהצליחו בחוץ ובגדול

מי שמכיר את ספרות הידייש יודע שחלק לא מבוטל ממנה הוא מה שניתן לכנות ספרות הגירה, כי בצד תיאור החיים בשטעטל מתוארים עוזבי השטעטל, מי שהלכו לעיר הגדולה או לארץ שכנה או אפילו לעולם החדש. גדולי סופרי הידייש מרבים לתאר את התלות באותם נוטשים, במי שנסעו מעבר לים ויכלו מפעם לפעם לשלוח כסף הביתה או לקלוט עוד קרוב מהעולם הישן בעולם החדש ואפילו לבוא לבקר, מי בשביל לעלות לקברי הורים, מי בשביל למצוא כלה משלנו (ומי בשביל לסחור בנשים לעולם החדש), היחס לאותם מהגרים היהודים היה הרבה יותר פשוט מהיחס של החברה הישראלית כפי שהוא מוצג בתקשורת, מורכב אמביוולנטי ובעיקר פתטי ביחס למהגרים (המכונים בלעג בעגה המקומית יורדים). בשטעטל את מי שלא הצליח שכחו מהר ומי שהצליח ויכול היה לתמוך קצת בנשארים מאחור קיבל יחס של כבוד. בתהליך הפיכתה של מדינת ישראל לעיירה היהודית המזרח אירופאית כדאי לנו להתחיל יותר בכבוד למהגרים שלנו, לילדים שבאו מהשטעטל שלנו, עוד מעט גם אנחנו נהיה תלויים בתרומותיהם.

אני לא חושב שאנחנו החברה היחידה שבה סולמות ערכיים מפוקפקים מקבלים מעמד ויוקרה באמצעות שימוש נלוז במילים. להתמודד עם סוגיית ההגירה? עזבו בו נגיד שמי שמהגר לכאן הוא עולה המתרומם מבירא עמיקתה לאיגרא רמא ואילו מי שמהגר מכאן יורד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ממחננו הטהור יש מי שמציצים החוצה ונפגעים, נקרא להם יוצאים בשאלה, מערערים על הסמכות והמוסר, לעומת מי שחוזרים בתשובה שמבינים את האמת. מה קטן המרחק משימוש נלוז במושגים מסוג זה ועד לשימוש נלוז במושגים כמו צמיחה. אנחנו דשים את עצמנו בעצמנו כאילו אנחנו העיקר, מלהגים ומפריחים באוויר סיסמאות רק שקהל היעד כבר לא פה. כמו הבנים של השטעטל שרק כותונת לאורם וכמה רובלים בכיסם יצאו בדרך לעולם החדש או להגשמה לאומית בארץ ישראל, כך גם טובי בנינו עושים דרכם היום הרחק מכאן. על הספקטרום של קבלת המציאות המנוונת והמפגרת כאן להגירה יש כמובן עוד כמה אפשרויות כמו אנשי הבונד שביקשו להם בארצותיהם אדם יהודי חדש, שגאה במורשתו ותרבותו ורוצה בשוויון מעמדי עם בני ארצו כך גם כיום בישראל יש מי שמבקשים לשנות את הבית מבפנים, אך ככל שהבית מסרב להשתנות בולט חלקם של מי שבוחרים בהגירה. ושום תואר גנאי חלול וריק לא ישנה את העובדה שה"ירידה" כרוכה בתקווה ובסיכוי הטוב לממש אותה של עלייה ברמת החיים, בהגשמה העצמית ובהצלחה במרדף האנושי אחר רווחה ואושר.

האדם הוא יצור מהגר וימינו הם ימים של הגירה, יש מהגרים שאף אחד לא רוצה, אלו שחוצים גבולות וימים כגנבים בלילה ויש מהגרים שכל הדלתות פתוחות בפניהם. בזמן שאנחנו עוסקים בנפולת של נמושות ובמתן כבוד ויקר למי שהצליחו מאוד בחו"ל כמו זוכי פרס נובל ואדירי הון למיניהם כדאי שנבין שהמהגר לא מתרגש ממה בדיוק חושבים עליו במולדת הישנה, להיפך, אם היה סיכוי שיחזור הוא קטן. צרפו לכך פרמטרים ריאליים ואובייקטיביים מהסוג שוודאי תרמו המון לכך שהישראלי הפך למהגר, ככל שהאוניברסיטאות שלנו והתעשייה שלנו הולכות ונהיות מפגרות אחר העולם, ככל שהפער בין התמורה הניתנת לאדם העובד בישראל ובעולם גדל, והסיכוי להתפרנס פה בכבוד בהשוואה למקומות אחרים קטן כך גדל הסיכוי שיותר ישראלים יהפכו למהגרים וקטן הסיכוי שהם יחזרו לכאן. אולי לעת זקנה בשביל מות ב"אירץ הקוידש" כמו פעם בימי הרומנים הגדולים בידייש. ההישג הגדול של ממשלות ישראל בתקופת שלטון הימין הוא הרגרסיה, החזרה האיטית והנחושה לימים שלפני הישגיי הציונות הסוציאליסטית, מדינת ישראל הופכת למדינה מופרטת של המון רשעות וקצת סעד והציונות הולכת ומאבדת את משמעותה.

והנה תוך שבוע אחד עברנו מהתקפות כנגד מהגרים של ראשי המשטר, של משרתי ההון העומדים בראש הפירמידה הפוליטית ומקהלת משוררי החצר של שלטון ההון בתקשורת להתרפסות בפני מי שהצליחו בחוץ ובגדול. ההתרפסות נובעת בחלקה ממקור קמאי, אותו מקור של התרפסות לפני הגביר שבא מהעולם החדש לבקר בעולם הישן, ההתרפסות בפני המצליח. בחלק אחר ההתרפסות הוא ספין, בואו נפאר נקלס נשבח ונרומם את מי שרק אתמול ביזינו וגינינו בלי למצמץ (הרי עד אתמול נלחמנו באירואסיה והיום היא בת בריתנו הטובה ביותר), אף אחד הרי לא ישים לב כי התקשורת לא תמצמץ וכך באמצעות התחנפות לכוכבים הנוצצים של היום נוכל להבליע את הדיון בשאלות הנוקבות: "למה הם לא נשארו פה?, למה לא ניתנו להם תקנים? למה לא היו כאן התנאים למחקר? מה לעזאזל קורה באוניברסיטאות המקוצצות שלנו? וכו. בישראל כאיש תקשורת אין טעם לשאול שאלות נוקבות (אם אתה לא קרן נויבך) עדיף לחייך לגביר בביקורו, אולי הוא יזרוק לך רובל וכשזוהר הביקור ידהה ונשוב לשגרה המפרכת יהיו כמה שבועות שלא נצטרך בהם לדאוג שמה על שולחננו לא יהיה עוף בשבת. הילדים המוצלחים אולי חוזרים מפעם לפעם לבקר בשטעטל, אבל הם לא יישארו בה, ואם אנחנו לא נשנה אותה בעצמנו, חלק מטובי בנינו ילכו מכאן ואף אחד לא יבוא להחליפם.

נערך על ידי דורון
תגיות: , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.