חברה וכלכלה על-פי מיתוס מעוות
צבי י' כסה, פרסם באתר על צד שמאל מאמר שעניינו שלילת המוסכמה שלפיה המעבר של בכירים מהשרות הציבורי למשק הפרטי מצדיק קפיצות דמיוניות בתגמול
המוסכמה המטומטמת וחסרת האחריות האומרת כי מעבר מאגף התקציבים במשרד האוצר לבנק לאומי מצדיק תמורה של פי 10 היא חסרת שחר ומושחתת.
לו עשיר אני, הייתי מגיש תביעה נגד דוד ברודט, יושב-ראש הנהלת בנק לאומי. מדוע נגד ברודט? – כי הוא הטוב שבמשרתי הציבור בכלכלה. על כן הוא מועלה כאן, כדגם לעניין העיקרי החשוב לכלכלה ולחברה.
מי מזין את הפיתוח?
במאמרי הקודם כאן שאלתי מי מזין את הכלכלה. שאלה כנגד המיתוס הקיים, שהיוזמה הפרטית השוקית היא הממציאה ומפתחת. הצגתי סקר מקצועי המספר כי סטיב ג'ובס, המעוטר שבממציאים, הצטיין בעיצוב מוצרים שהתבססו על המצאות שמומנו על-ידי הממשל ומוסדות המדע. פיתוחים כעכבר, הגרפיקה לאינטרפייס והמסך למגע היד – פותחו עם הממשל ותקציביו. מנוע החיפוש של גוגל פותח בתקציב של 4.5 מיליון דולר מקרן המדע הלאומית. 16 מ-21 התרופות החשובות שהושקו מ–1965 ועד 1992, היו תלויות במחקרים שמומנו בידי הממשל. המצאות הלייזר, הטרנזיסטורים, המוליכים למחצה, המיקרוגל, לווייני התקשורת, טכנולוגיית הסלולר והאינטרנט – היו מימושים של מחקר ומימון פדראלי. עכשיו נוספים פיתוחי הגנום האנושי והננו-טכנולוגיה. היודע את ההצלחות הטכנולוגיות בישראל, למד כי הרוב מתחיל במערכת הביטחון וסביבותיה, במכון ויצמן, בטכניון וכולי.
אין בדברים האלה להפחית כמלוא נימה מהכישרונות האישיים של יזמים ללקט את ההמצאות היוצאות מהתשתית הציבורית ולשגשג למיליארדריות. אבל, יש בהם לשנות מיתוסים על משקל הכישורים האישיים בתאגידים העסקיים.
תגיות: הגבלת שכר הבכירים, יוזמה-פרטית, על-צד-שמאל, צבי-כסה, שכר-הבכירים, שכר-הבכירים-במגזר-הציבורי