התעשייה האווירית, חברה ממשלתית, מעבירה תחומי אחריות כמו הדרכה ואחזקה של מטוסים לידי חברות פרטיות במיקור חוץ. הפרטת ההדרכה והאחזקה צפויה להביא לבסוף גם להפרטת האחריות במקרים של תאונות
מאת מנחם לוריא
עסקת הנשק עם איטליה - צעד ראשון בהפרטת המימון הבטחוני
ללא דיון ציבורי, בלי ליידע את הח"כים ובלי לתת להם אפשרות לדון על כך בוועדת הכנסת הרלבנטית, הופרט מימון הרכש הביטחוני. הקופה הציבורית נטלה על עצמה את עול החובות, ותאגיד פרטי ייהנה מהרווחים מאת: מנחם לוריא
לאחר שנחתם הסכם התחזוקה עם חברת "תור", העביר משרד הביטחון לחברת "תור" סכום של 27 מליון דולר (כאן) מתקציבו השוטף כקו אשראי על מנת לאפשר לחברה לקום ולהיערך לקליטת המטוסים ולבניית מערך ההדרכה. מאחורי הקלעים ועמוק מתחת לרדאר הציבורי, התעשייה האווירית העבירה את חלקה בעסקה, ולמעשה העבירה את הסמכויות שלה, כחברה ממשלתית שזכתה במכרז, למיקור חוץ.
לאחרונה נודע כי חברה פרטית נוספת בשם "כנפי תחזוקה", בבעלות משפחת בורוביץ ופויו זבלדוביץ, תעניק שירותי אחזקה בבסיסי חיל האוויר למטוסי הלביא, לפי הסכם עם התעשייה האווירית. התעשייה האווירית, חברה ממשלתית, שוב העבירה למיקור חוץ את שירותי התחזוקה למטוסים.
יוצא איפה שעל אותו פרויקט פעם אחת הסקטור הפרטי באמצעות חברת "תור" שולט בכל התפעול השוטף ומערך ההדרכה, ופעם נוספת הסקטור הפרטי באמצעות "כנפי תחזוקה", שולט בכל פעילות התחזוקה בבסיסי חיל האוויר. התעשייה האווירית היא רק צינור שדרכו מועבר התקציב הלאומי לחברות פרטיות.
מדובר במטוס, וככזה יש לו תקלות וכתוצאה מהן ישנה סבירות הגיונית שהתקלות עלולות לגבות חיי אדם כתוצאה מתאונות. כשחברה פרטית שמטרתה עשיית כסף מעורבת בתאונות, לא תהיה כתובת לנפגעי התאונות הללו. החברות הפרטיות יתנערו מאחריותן. הרי הן משמשות קבלניות משנה של התעשייה האווירית.
בעבר, תחזוקת המטוסים הייתה בידי חיל האוויר. היא הופקעה מידי חיל האוויר, ועברה לידי התעשייה האווירית, שהיא חברה ממשלתית. עתה הוציאה התעשייה האווירית את עבודות תחזוקת המטוסים מידיה והעבירה אותן לידי חברות פרטיות במיקור חוץ.
תקציב הביטחון הממומן בכסף ציבורי משמש למימון חברות פרטיות, שלא ייקחו על עצמן את האחריות במקרה של תאונות.
Tags: הפרטה, הפרטה בצה"ל, הפרטת-התעשיות-הבטחוניות, התעשייה-האוירית, חיל-האוויר, מנחם לוריא
כמות דברי ההבל במאמר זה גדולה בהרבה מדברי הטעם שבו.
ראשית, קיימת מדיניות מוצהרת של הממשלה המבקשת להפריט כ- 20% מעסקי התע"א, וזהו רק שלב ראשון בדרך להפרטה מדורגת של החברה. דרך הביצוע הושארה לניהול הנהלת החברה בפיקוח משרד הביטחון ורשות החברות הממשלתיות.
התע"א היא חברה שההיקף השנתי של מכירותיה מתקרב ל-3 מיליארד $. בכלל עסקים אלה יש תחומים אזרחיים תחומים צבאיים לא מסווגים ותחומים צבאיים שהם בליבת היכולות של התעשיה הצבאית המתקדמת בישראל. אין שום צורך לנהל את כל העסקים הללו עפ"י אותה מתכונת עסקית, ובדרך כלל, אם רוצים מיקוד וייעול, "הקשב" הניהולי חייב להינתן לנושאי הליבה. מאידך גיסא, יש גם יתרונות לגודל בחברה מולטי-דיסציפלינארית כזו, ויתרון גדול בהיותה חברה בינלאומית, עם קשרים בינלאומיים ענפים.
אינני מבין מהטעם ראה הכותב לעסוק בנושא שספק אם הוא בקיא בו ומבין את מלוא המורכבות והשיקולים של ניהול חברה בסדר גודל כזה, במיוחד במדינה כישראל.
תע"א חייבת להתיעל משום שהיא משחקת במגרשן של חברות ענק שהיקפי מכירותיהן עשרות מילארדי דולרים ויותר. במגרש הזה חשיבות מכרעת לניהול העסקי, וליכולת להפיק רווח גולמי שנתי בהיקף של מאות אלפי דולרים לכל עובד. ובכדי להשיג זאת חייבת החברה להחליט במה היא טובה ובמה היא פחותטובה ולייעל את המבנה ודרך ניהול העסקים.
בחברות עיסקיות כאלה, ברברת אינה משרתת דבר. הכל נמדד ונשקל בהשקעות, תקבולים ורווח נקי. כמקום פרנסה שכ- 18,000 עובדים ועוד כ- 150% עובדים בקבלנות משנה מהם במשרה מלאה ומהם במשרה חלקית, כדאי מאוד למדינת ישראל, למשרד האוצר, למשרד הביטחון ולצה"ל שהחברה תהיה איתנה כלכלית ומסוגלת לשמר רמת הכנסה שלא תדרדר את העובדים לתחתית סולם השכר או לפיטורין.
חברים, במקום לראות את הצבע האדום בכל דבר שזז בעולם המודרני, כדאי ללמוד לקרוא מאזנים, אסטרטגיה עיסקית וניהול שיווק ומכירות בעולם גלובלי ותחרותי.
אשר להערה בעניין האחריות, אין שטות גדולה מכך. תע"א אחראית על מה שהוטל עליה להיות אחראית. אין שום פעילות חברה המיועדת לצה"ל שאינה מבוקרת ע"י הצבא, ע"י מפא"ת, וע"י רשויות אחרות של משרד הביטחון, ולכן האחריות לחיילים ולשימוש בציוד המועמד לרשותם ע"י צה"ל והמשרד היא תמיד של משרד הביטחון בין אם היא ישירה ובין אם עקיפה.
אם דורשים צה"ל להתייעל, צריך להניח לו לבצע מהלכים שיקטינו עלויות מבלי שיפגעו בכושר הלחימה ומהלכים אלה בצה"ל של היום הם עצומי-היקף. אי-אפשר להחזיק את המקל בשתי קצותיו.
http://www.themarker.com/wallstreet/moneytime/1.2095364
אז מה, גם אבריאל איננו בקיא במה שהוא כותב?
תפסת סוס תורן ואתה רוכב עליו, למה? עניין של אמונה או סתם מתאים להשקפת העולם שלך.
אבריאל עצמו במאמר שאליו אתה מפנה בסייפא אינו מחדש דבר משל עצמו, אלא מצטט מאמר של אנליסטית בריטית בנתבקשה לבדוק נושא פרטני, ועשתה זאת. גם אם מסקנותיה נכונות לתחום שבדקה, אין זה אומר שהן נכונות תמיד ובכל מקום ובכל נושא. זו אינה תאוריה כלכלית חדשה, זה ממצא אד-הוק לנושא של מעורבות הממשלה בקידום פרויקטים חדשניים בעלי סיכון גבוה. ולשם מתאימים הממצאים.
אגב אם תתן הממשלה לשוק החופשי את אותו מנגנון ביטוח שיש לה – כיסי הציבור – המנגנון הפרטי ידע לעשות שימוש בכספים טוב יותר מהממשלה. אגב, רוב היזמות של ישראל מקורה במבנה דומה לזה שעליו מדבר הדו"ח הבריטי. הממשלה משקיעה בפיתוח מערכות ביטחוניות, החברה המבריקים שלומדים בתמיכה ממשלתית מסיבית ומשרתים א"כ בצבא ושם לומדים שוב ע"ח משלם המיסים טכנולוגיה מתקדמת וא"כ יוצאים לשוק הפרטי ומקימים מיזמים של חדשנות על בסיס מה שלמדו בצבא מממנים פרויקטי הוכחת קונספט במימון חברות הזנק שחלקן פרטיות וחלקן מדען ראשי כזה או אחר, ואז עושים אקזיט… האם למנגנון ממשלתי כזה אתה מתכוון? אם כן, הוא קיים באבו-אבו בישראל. לא צריך לייבא אותו מבריטניה, ואפילו אבריאל לא צריך ללמד אותנו בישראל כיצד עושים זאת.
אבל לא זה הדיון שעל סדר היום.
הדיון שעל סדר היום הוא למשל הקמה, ניהול וקיום לאורך זמן של תעשיות מבוססות ידע והן – מי עושה זאת טוב יותר השוק הפרטי או הממשלה? פיתוח, הפעלה, ושירות איכותי, אמין וזמין בתשתיות תחבורה – מי עושה זאת טוב יותר הממשלה, או חברות פרטיות?! וכך גם בתשתיות אחרות, בשלות ומוכרות ובשרותים שנגזר עליהם לקיים את עצמם באופן עצמאי או כמעט עצמאי ולא ע"ח תקציב המדינה.
ביסודו של דבר השאלה דומה לשאלת הפנסיה שהתעוררה לאחרונה – פנסיה תקציבית לכל ע"ח תקציב המדינה, או הסדר אחר, שלשוק הפרטי יש בו משקל מרכזי.
תפקידה של הממשלה קיים גם כאשר רוב התעשיה והשרותים מופרטים, והוא חשוב אפילו יותר מאר כאשר היא מנהלת בעצמה את הארגונים הכלכליים הללו. תפקידה אז הוא לאפשר להם להתקיים!!! משום שהיא המדינה, היא גם מחוקק וגם מתקצב וגם קובע סדר עדיפויות וגם מתקנן תקנות וגם מפקח על ההתנהלות. אם גם תהיה המבצע, הדבר מוביל כאוס מוחלט וכבר היינו בסרט הזה.
תע"א עברה את כל הגילגולים שהזכרנו ואף יותר. היא התחילה כחברת "הבדק" הממשלתית, לאחר מכן היתה זמן רב חברה בע"מ בבעלותמלאה של ממשלת ישראל ובניהול-על של משב"ט, היא עומדת מזה זמן-מה בפני צורך להפריט חלק ממנה בכדי להגמיש את פעילותה העסקית בארץ ויותר מכך בחו"ל. כיום תע"א משווקת לחו"ל קרוב ל- 80% מן העסקים שלה, איזה הגיון ואיזה יתרון יש לניהול ממשלתי בחברה מסוג זה? – אפס. יש רק מגבלות והכבדות וביורוקרטיה ופוליטיקה מיותרת ועוד. אין זה מקרה שבתע"א היקף המכירות השנתי לעובד הוא כ- 160,000 דולר בממוצע, ואצל המתחרות הגדולות שלה בארה"ב ובאירופה וגם במזרח הרחוק, ההיקף גדול פי 2- 3.
הממשלה אינה צריכה לנהל מפעלים ותעשיות וארגונים כלכליים שאין ידע יכולות ומומחיות ייחודית בהם. היא צריכה לנהל את המדינה, וכרגע גם את זה היא לא עושה בהצלחה גדולה מדי. את המלחמה צריך לנהל שם. שם אין לממשלה תחליף.
בוקר טוב רפי.
נדמה לי שבכל זאת קבעתי כאן תקדים – אתה עונה לשאלה שאתה נשאל לאחר תגובתך הראשונית.
החצי הראשון של תגובתך ממחזר את מה שנטען בדיוק במאמר שפרסם אבריאל. ההשקעה היסודית של המדינה – הרווחים של ההשוק הפרטי.
זהו בדיוק הכשל.
אתה חוזר על הטענה שהמדינה לא יודעת לנהל אבל זו בדיוק הבעיה. לטענה הזאת איןן ביסוס אמפירי. זאת רק הנחה.
זה מוכח בסקירתך על תע"ש – אחרי כל השלבים החלקיים של הפרטה אתה טוען שהיא פחות יעילה.
ועל דבר אחד אנחנו מסכימים – הממשלה הנוכחית וקודמתה התגלו כחברת ניהול בינונית ומטה, אם לא ככושלת ממש.
תיקון טעות בתגובה קודמת.
המקרה של תע"ש שמופרטת בשיטת הסלאמי מוכיח שטענת אי היכולת של הממשלה לנהל – אינננה מוכחת אמפירית. אדרבא, במקרים רבים היפך הוא הנכון – הניהול הממשלתי טוב יותר.
בתגובה 2 אבריאל במאמרו מבקר את המיתוס על אבירי השוק הפרטי. יש במאמר ביקורת על השוק הפרטי בהתייחס לספר שנסקר במאמר. המלצת הספר, להעביר הטבות למגזר הציבורי. לא להשאיר רווחים למגזר הפרטי והשקעות והפסדים לציבורי.
[…] משתמש אנונימי (לא מזוהה) על התעשייה האווירית – מכשיר להפרטה […]
בהליך חקירת פרשת הצוללות מתברר כי המשטרה חוקרת גם פרשיות "תמוהות" אחרות. אחת מהן היא פרשת רכישת מטוסי האימון מאיטליה.
נראה כי הליך הפרטה מלווה בשני מאפיינים נוספים: שחיתות ומכרזים. הכוונה לפטור ממכרז, או ספק יחיד שהם האמצעים להעברת זכיינות לגורמים שחפצים בטובתם. וכדי להעביר לגורמים אלה משאבי מדינה, משתמשים בהפרטה.
כשמדובר בהפרטה בתוך מערכת הביטחון, מתעוררים חשדות בקרב אזרחים ומתערער האמון של האזרחים בגורמי הביטחון שאכן יתפקדו כראוי בעת משבר בטחוני.
להלן קישור לשתי כתבות שפורסמו בנושא זה:
סימני שאלה: התנהלות מערכת הביטחון לא מצביעה על רצון אמיתי לבצע בדק בית
על רקע פרשת הצוללות מתרבות השאלות סביב פרשיות אחרות בתחום הרכש והייצוא הביטחוני, החל ברכישת מטוסי אימון איטלקיים וכלה במכרזים לשירותי אחסון מידע
http://www.maariv.co.il/journalists/Article-594277
לא רק צוללות: המטוסים האיטלקיים, ממשלת לוב – והמתווכים הישראלים שגזרו קופון מעסקה של 10 מיליארד שקל
נחקרים בתיק הצוללות נשאלו גם על עסקת הענק שמחברת בין מטוסים איטלקיים, מתווכים ישראלים וממשלת לוב
https://www.themarker.com/allnews/1.4302735