מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
האם נחוץ מאגר ביומטרי?
ביום עיון שנערך בכנסת בהשתתפות השדולה הליברלית, התנועה לזכויות דיגיטליות, חברי-כנסת, אנשי מקצוע ופקידות בכירה במשרד הפנים נידונו שאלות נחיצותו של המאגר יחד עם תעודות זיהוי חכמות, הסכנות בקיומו, בעיות באבטחת המידע שלו, והשוואה למתרחש במדינות אחרות
ביום העיון שנערך בכנסת ב-24 ביולי ביוזמת ח"כ משה פייגלין ראש השדולה הליברלית השתתפו: חברים מהתנועה הליברלית החדשה, נציגים מהאגודה לזכויות האזרח, מהתנועה לזכויות דיגיטליות, מרשות האוכלוסין וההגירה ויו"ר הרשות לניהול המאגר הביומטרי . כמו כן השתתפו הח"כים: תמר זנדברג (מרצ), מיקי רוזנטל (העבודה), דב חנין (חד"ש).
היוזמה ליום העיון באה מן הגופים המתנגדים להצעת חוק המאגר הביומטרי, הכורך הנפקת תעודות זיהוי חכמות עם הקמת מאגר ביומטרי. אנשי רשות האוכלוסין וההגירה והרשות לניהול המאגר הביומטרי, שקמה בעקבות חוק המאגר הביומטרי, הציגו את הנימוקים התומכים בחוק.
ח"כ משה פייגלין ביקש לכנס את השדולה הליברלית לאור התחלת הפיילוט, שיימשך שנתיים. לדבריו, המדינה מכניסה את הפיילוט בדלת האחורית, כאשר היא מעודדת אזרחים להוציא ת.ז. חכמה במסגרת הפיילוט, ובתמורה מעניקה פרס ויזה לארה"ב. האזרחים אינם מוציאים תיעוד חכם באופן וולונטרי. את התנגדותו לחוק מנמק פייגלין בהשקפתו הליברלית המתנגדת להעצמת כוחה של המדינה המתנהלת כ"האח הגדול", ופוגעת בזכויות האדם. שמירת נתונים במאגר מידע על ידי המדינה כמוה כרציעת אזנו של העבד. אף אחד לא היה מסכים עם זיהוי פיזי עליו כמו אוזן שנרצעה. הזיהוי הביומטרי הוא סוג רציעה שהיא שקופה. פייגלין מטיל ספק ביכולת האבטחה של הנתונים הביומטריים ובשמירתם ומאמין שאפשר יהיה לפרוץ את המאגר.הוא מסתייג מגישת המדינה, שבתירוץ של סכנת זיוף תעודות זיהוי, מקימים מאגר ביומטרי. פייגלין חושש לחירות האזרחים ורוצה לבטל את חוק המאגר הביומטרי.
עו"ד יהונתן קלינגר, התנועה לזכויות דיגיטליות, חוזר ומסביר שהנפקת ת.ז. ביומטרית אינה כרוכה בהקמת מאגר. המדינה מונעת מהאזרחים לקבל ת.ז. ביומטריות בשל הקישור לעניין המאגר. הוועדה שקמה לבדוק את נחיצות המאגר לא עשתה זאת. הוא ציין שקיימות סכנות לאבטחת המידע במאגר, והציג את צ'ילה, ברזיל והולנד, שם זייפו את המאגר. המדינה אינה דואגת להגנת הפרטיות של האזרח, והכנסת לא דנה בשאלת אבטחת המאגר ולא בשאלה הערכית על נחיצותו של מאגר. קלינגר קבל על זילות הביומטריה, ואמר שריבוי מאגרי מידע קטנים בצד מאגר גדול, מסכנת את בטיחות המאגר. ככל שטביעת אצבע למאגרים קטנים שמורה כמה פעמים, כך הזהות פחות חזקה. הביומטריה היא הסיסמא שלנו, ואי אפשר לשנות את הסיסמא ביומטרית. יש לאסור איסוף נתונים ביומטריים במאגרים קטנים כדי לשמור על אבטחת המידע.
דורון אופק מהתנועה לזכויות דיגיטליות חיזק את טיעוניו של קלינגר בעניין הסכנה בריבוי מאגרים. מאגרים ביומטריים מחלישים אחד את השני. ברגע שמאגר קטן דלף, זוהי סכנה למאגר הגדול על ידי הצלבת מידע. כשמחוקקים חוק מאגר ביומטרי גדול, צריך לבטל את המאגרים הקטנים. הוא גם ציין שיש שינוי בתפיסה הדמוקרטית שהאזרחים אינם ערים לו. אם בעבר לקחו טביעות אצבע רק מפושעים, עתה ייקחו מכל האזרחים. כל האזרחים נתפסים בעיני המדינה כפושעים בפוטנציה. אופק ציין שהתנועה הגישה בג"צ בעניין. הוא מציע להשתמש בדרך המסורת לזהות אדם, ולא דרך מאגר. בדיני היהדות, שני הורים לילד שנולד הם העדים לרישומו בת.ז. ביהדות קיים עניין שני עדים לקבלת תעודה. לצרכים כאלה של רישום לא צריך מאגר ביומטרי. אופק הסב את תשומת הלב לכך שב-2011 יצא תקן עולמי בקנדה, על מאגרים ביומטריים, שלוש שנים אחרי חקיקת החוק בישראל, אך מדינת ישראל מתעלמת ממנו.
עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח, מבקש את הגנת הכנסת נגד הפיילוט. נציגי הרשות הביומטרית הבטיחו שהפיילוט יהיה רצוני. הפיילוט לא רצוני. הוא למראית עין. זה מה שהראתה הכתבה בערוץ 2. הוא ציין שמבקר המדינה בדק את הנושא וביקר את הסטנדרט הנמוך של משרד הפנים. כריכת תיעוד חכם בהקמת מאגר היא דרך להפעלת לחץ על האזרח. המהלך למאגר אינו זדוני אבל יש סכנות לריכוז כוח בידי המדינה, ויש להיאבק נגדו. מאגר ביומטרי פוגע בדמוקרטיה ובזכויות אדם, ואין מי שישמור על השומרים. בגרמניה בשל ההיסטוריה מבזרים את המידע, ולא נותנים כוח לגוף ביורוקראטי אחד. בצרפת ביטלו מאגר.
חברי הכנסת שנכחו בדיון הביעו התנגדותם לקיום המאגר.
עו"ד אירית וייסבלום מרשות האוכלוסין וההגירה הציגה את העמדה התומכת בחוק. היא ציינה בין השאר שכדי שהמדינה תנפיק ת.ז. חכמות בלי לכרוך זאת במאגר, יש לחוקק חוק נפרד. הזכירה שהבג"צ נמחק בטענה שמוקדם מדי להתמודד עם החוק והוא יחזור לכנסת. אמרה שיש תקופת מבחן הבודקת את נחיצות המאגר הביומטרי.
גון קמני, יו"ר הרשות לניהול המאגר הביומטרי הודה על הדיון, וציין שהוא ואנשיו לומדים ממנו ומתייעצים. תקופת המבחן נולדה מתוך התנגדות לחוק. שנתיים הם תקופה לבדוק. הוא ביקש לדייק בעניין היוזמה להצעת החוק ואמר שהיא לא הייתה יוזמתו של מאיר שטרית, אלא של המועצה לביטחון לאומי והיחידה ללוחמה בטרור, בעקבות פיגועי 1996 , אז השתמשו מחבלים בתעודות זיהוי כחולות מזויפות. בעבודת המטה של המל"ל והלוט"ר הגיעו להחלטה של ת.ז. ביומטריות והקמת מאגר ביומטרי. הם גרסו שתיעוד חכם ללא מאגר ביומטרי, לא שווה. גון התייחס לכתבה בערוץ 2 שדוברים קודמים הזכירו אותה, ואמר שאותה כתבה בערוץ 2 אפשר היה לסיימה הפוך: לכן מוקם בסיס נתונים מרכזי. מתנגד לנאמר על ידי פייגלין, רוזנטל וחנין, שכל מאגר סופו להיפרץ. אפשר לפרוץ מאגר. אפשר לאבטח מאגר.
משתתפים העירו כי גורמי ביטחון כמו המוסד ושירות הביטחון הכללי (שב"כ) מתנגדים לחוק המאגר הביומטרי, מסיבותיהם.
פייגלין סיכם את הדיון בהודיעו שמטרתו היא שהחוק יבוטל.
נכתב על-ידי דליה בלומנפלד
לעיון וקריאה:
שתי כתבות שצוינו ביום העיון הן:
המאמר שכתב ניצן אוריאל, לשעבר ראש המטה ללוחמה בטרור במשרד ראש הממשלה, בווינט מי מפחד מהמאגר הביומטרי
כתבה בערוץ 2 על המאגר הביומטרי מתוך הבלוג של אבנר פינצ'וק
לקריאה ולעיון נוספים:
כתבה בערוץ 2 של חיים ריבלין מ-2012
תגיות: אבטחת-מידע, אבנר פינצ'וק, דורון אופק, האגודה-לזכויות-האזרח, המאגר הביומטרי, הפיילוט הביומטרי, הרשות לניהול המאגר הביומטרי, השדולה הליברלית, התנועה הליברלית החדשה, התנועה לזכויות דיגיטליות, יהונתן-קלינגר, מאגרי מידע, משה פייגלין, תעודות זהות
קישור קבוע
10 תגובות
Email This Post
28 ביולי, 2013 בשעה 11:34
כן, המאגר הביומטרי נחוץ... אבל
להערכתי הדיון בשאלת המאגר הביומטרי דומה לכל הדיונים מן העבר ומן ההווה בשאלה כיצד לחסום את השתלבות, התפשטות והשפעת הטכנולוגיות המתקדמות על עולמנו. לדעתי, זו מלחמה אבודה; לא ניתן לעצור את הקידמה, והדיון צריך להתנהל מערכת ייחוס אחרת – כיצד לנהל נכון את הכניסה לתחום, את תפוצת השימוש, את הבקורת והפיקוח על הכלים והשימוש בהם, ואת התחיקה הקובעת בכל רגע נתון עד היכן מותר, מה מותר ומה עוש/ים במי שחורג מהנורמות החוקיות.
אין ספק שתחום זה, כמו למשל תחום ההנדסה הגנטית, או השימוש בנשק גרעיני או ביולוגי, הוא תחום שיש לו השלכות חיוביות מוןבהקות, וגם השלכות שליליות פוטניאליות. באותה מידה יהיה נכון לטעון שאנו רק בעיברה של ההתפתחות האנושית שבחלקה תפול המשימה לקלוט יישומים חדשניים, לעצב את דרכי השימוש בהן, לחנך את הציבור ליתרונות ולחסרונות ולעצב כללי מוסר של "קיום בצוותא". בכל מקרה, הדרך הנכונה אינה "לברוח" מהסוגיה ע"י איסור גמור ומוחלט על הכל ולתמיד, אלא לימוד הבנת ההשלכות, התקדמות יישומית בשלבים תוך הפקת לקחים ויישומם ויצירת מערכת נורמות עדכנית שקובעת כללי מותר ואסור כאשר השינויים הטכנולגיים ותפוצתם, גורמים למבנה חברתי-כלכלי חדש או שונה בעליל, שלגביו העבר כמות שהוא אינו ישים יותר.
כעיניין של עיקרון אני מבקש לטעון שידע ומידע אינם שליליים, ואין זה משנה מהו היקפם והרכבם. מה שעשוי להיות שלילי, הוא ניצול לרעה של ידע ו/או מידע, או מציאות של אסימטריה חריפה בין חברות שונות ביכולותיהן לאסוף מידע, לעבדו ולהכפיפו באופן חד-צדדי לצרכיהן הפרטניים.
28 ביולי, 2013 בשעה 12:57
ספק אם הוא נחוץ
ראשית, בכל נושא אבטחת מידע אין דבר כזה הגנה הרמטית. אין ממש בטענה שהמידע לא ידלוף. נכון שיש סיכוי שהמידע לא ידלוף אבל יש גם סיכוי שהמידע ידלוף. בני אדם חכמים קיימים לא רק בצד אבטחת המאגר אלא גם בצד של פורצי המאגר. אי אפשר לדעת איזו הברקה תהיה אי פעם בעתיד שיצליחו לפרוץ או לזייף. טענה שהמידע לא ידלוף מבטאת ביטחון עצמי מופרז ואי הכרה ביכולת האנושית להתגבר על מכשולים.
שנית, הדיון צריך להיות, אמנם לא רק, אבל הרבה כן, במישור הטכנולוגי.
במישור הטכנולוגי נשאלת השאלה למה לא להסתפק במאגר של חתימות קריפטוגרפיות? יש תורה של קריפטולוגיה או קריפטוגרפיה. במאגר זה יש חתימות קריפטוגרפיות של טביעות אצבעות. מבחינת היעילות לא ברור שזו יעילות פחותה מהמאגר הביומטרי ולגבי סיכוני דליפת המידע אז במקרה של דליפה ניתן להחליף את האלגוריתם באחר.
אלי ביהם מהטכניון טוען שמאגר כזה יעיל לא פחות והסיכונים בו פחותים בהרבה.
כידוע, על פי חוק יסוד כבוד האדם וחרותו על מנת שחוק המאגר הביומטרי יהיה חוקתי עליו לעבוד בתנאי של מידתיות, כלומר הפגיעה [במקרה הזה הזכות לפרטיות] לא תהיה עולה על הנדרש.
אם מאגר קריפטוגרפי יעיל לא פחות או במידה גבוהה מאוד ואם הסיכונים בו מועטים הרבה יותר, אז ייתכן שהמאגר הביומטרי הוא אמצעי שאמנם הוא לתכלית ראויה, אבל במידה העולה על הנדרש. שמא יש להחליפו במאגר קריפטוגרפי?
28 ביולי, 2013 בשעה 22:04
לא, מאגר ביומטרי איננו נחוץ - הוא בכלל פסול
יש צורך לבצע שינוי בתעודת הזיהוי הישראלית. היא מסמך משפטי וערכי שכיום ניתן לזיוף ובקלי קלות. צריך,ורצוי כבר שלשום,להחליף את התעודה הכחולה בכרטיס זיהוי חכם.
בין תעודת הזיהוי החכמה לבין המאגר הביומטרי אין שום קשר באשר הוא. משהו בכנסת החליט שיהיה ובגלל שאין חובת קוורום בועדות הכנסת הוציא את החלטתו לפועל תוך התעלמות מהדיון הציבורי ומהנחיצות האמיתית של מאגר שכזה.
באוקטובר 2012 נולד (באפריקה כמדומני) האדם ה 7 מליארד. הזהות הביומטרית שלי היא חד חד ערכית לגבי בלבד. נולדתי איתה וכשאמות היא תעלם. לפני לא הייתה אחת כזו,אין כרגע אף בן אנוש הזהה לנתוני הביומטריים ומעתה ועד עולם לא יהיה כזה. הזהות הביומטרית שלי היא ערך/אירוע חד חד ערכי שלא חוזר,חזר או יחזור על עצמו לעולם. והיא שלי,שלי בלבד מתת הטבע או אלוהים כל אחד לפי אמונתו והעדפתו. ככזו אינני מעוניין שמדינת ישראל תאחוז בה ואין שום טעם וסיבה שתעשה כן.
בנוסף לפסיקתא הקודמת: המדע רחוק שנות אור מיצירת שני בני אדם שלהם זהות ביומטרית זהה לחלוטין וכמעט באותה מידה רחוק מלבצע שיעתוק נאמן למקור של הזהות הביומטרית של בן אנוש. למעשה ניתן להגדיר את הזהות הזו בפרמטרים של אפסים ואחדים אבל אי אפשר ליצר תעתיק נאמן למקור שלה. יוצא איפה שגם אם יש מאגר לזהות אותי חד חד ערכית כזהות ביומטרית יחידנית זו משימה בלתי אפשרית.
גם מבחינת החוק הישראלי אין מענה כלשהו לזהוי אדם על פי הנתונים הביומטרים שלו כן ניתן לזהות אדם,חד חד ערכית כדי חייב בדין, על פי טביעת אצבע ו DNA וגם זה בלא מעט סייגים.
הטיעון הבטחוני:
דברי הבאים מסוייגים בזה שאם ישתמע מהן לשון הרע כלפי ח"כ שיטרית הרי שאין זו כוונתי.כפוליטקאי שיזם את החוק יאלץ לעמוד בביקורת נגדו ומכאן המשך דברי.
לטיעונים שלמאגר יש היבט של ביטחון המדינה וביטחון הפנים כל אלה הם לא יותר מאשר מצוצים מן האצבע. אויבי המדינה,ויש הרבה כאלה,אינם אזרחיה ולכן לא יהיו במאגר ולכן מניעת פעילות נגד המדינה והמאגר הם שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו. גם הטיעון של ביטחון הפנים וגלוי עבירת מצוץ מן האצבע. הן מצלמות ה:אבטחה" בערי ישראל (כפר-סבא,רעננה,הרצליה תל אביב אם למנות כמה) וגם פרויקט אי 3 – מצלמות המס בכבישי ישראל – לאף אחד מאמצעי העקיבה והגבייה האלה אין יכולת ליצר תמונה הקרובה לאיכות הנדרשת להשוואה לתמונה הביומטרית במאגר הוולנטרי כיום והלא וולנטרי בעתיד.
אם ארצה לשדוד את סניף בנק הפועלים בעירי ו/או לאנוס את בת השכן בחוצות הרחוב מתחת למצלמת האבטחה כל שעלי חעשות זה לשם כובע מיצחייה ושום מערכת לא תוכל לדלות מהתמונות את נתוני הביומטריים.
הליך ההרכשה של הנתונים מהביומטריים למאגר גם הוא רשלני ופשוט לא ראוי. בהליך ההרכשה גם אני וגם אח שלי נישאל את אותן השאלות ולשנינו ידועות,בעליל,התשובות הנכונות על כן אני יכול מחר להוציא ת.ז ביומטרית על שם אח שלי ולשדוד את זהותו.
מדברים על מה יקרה אם וכאשר המאגר יפרץ. הוא כבר פרוץ. אני יכול מחר בבוקר להוציא ת.ז ביומטרית על שם כל אדם שהשתתף בבחירות. המידע הזה,לרבות קובץ מרשם התושבים,נמצא בהינף עכבר אצל הרב גוגל.
אכן ישנן הרבה מאוד טכנולוגיות מידע המאפשרות לנו כאזרחים להטיל מרות על אלה מאיתנו שרוצים לסטות מאמות המידה המוסריות שאנחנו לוקחים עלינו כחברה,אבל: רובן המכריע של השיטות האלה,כשהן במרחב הציבורי,יש בהן כדי פלישה לפרטיות של האני העצמי שלי כאזרח וכאדם. גם כשאני נמצא במרחב הציבורי,ובהינתן העובדה שאני חי במדינה דמוקרטית,אני יוצא מתוך הנחה שהפרטיות שלי היא שלי,ושלי בלבד. מההנחה הזו אני יכול להלך בכל מקום הנגיש לציבור,להסב ראשי אחרי עלמת חן כמו גם לשחרר נפיחה חרישית במרחב הציבורי. זה שאפשר,באמצעים טכנולוגים (ואני לא מדבר רק על מצלמות אבל גם עליהן) לעקוב אחרי עד לרמה הפרטנית והפולשנית לאני העצמי שלי במרחב הציבורי – לא אומר שמותר. ובוודאי לא אומר שמי שיחזיק במידע הזה יהיה רשות מוסמכת,יעשה בו כבשלו.
למשל: עירית כפר סבא משתמשת במצלמות רחוב על מנת לצלם כלי רכב שחונים בניגוד לתמרור בכביש,מעבירה את המידע לחברה פרטית שזו האחרונה,מיצרת דו"ח חנייה ואף גובה אותו תוך שילשול חלק ממנו לכיסה.
למשל: מול הברנוער פעלה מצלמת אבטחה של עירית תל אביב,עד לרגע זה – וגם אחרי פיענוח הרצח המצלמה הזו לא סיפקה ולו שבב של ראייה.
למשל ברצח קרפ בחוף המציצים בת"א מצלמות באבטחה של חברת החשמל ניפקו את הספק לליבם של השופטים בדבר הרצח והנאשמים הורשעו בהריגה בלבד. להזכירכם: מדובר במצלמות שנועדו להגן על מתקן ליצור חשמל ולא לצלם רוצחי אנשים וסתם שובבים בחוף מציצים.
כאשר המדינה והרשויות המקומיות עושות פלסתר בשימוש בטכנולוגיות עקיבה ובקרה וכאשר המערכת המשפטית נמענעת,מסורתית,מלהיכנס לשאלות טכנולויות וטכניות בעניין הזה ובכלל – החיים שלנו במרחב הציבורי הפכו לנטולי פרטיות.
המאגר הביומטרי איננו אמצעי לא למניעת פשע,לא למניעת טרור,לא לשמירה על הפרטיות ולא לשמירה על בטחון הציבור במרחב הציבורי ולכן איננו ראוי מלהתקיים גם אם הוא נשמע כניסיון היי טקי מוצלח על אזרחי ישראל.
כאשר בכנסת עולים,חדשות לבקרים,חוקים המדיפים ריח גזעני ו/או וגם בעלי גוון המתיר דמם של אלה השונים מאיתנו – או מרובינו – אין להעלות על הדעת שמדינה שזו צורת השלטון שלה תאחוז במידע הפרטי החד חד ערכי של אף אחד מאזרחיה אפילו לא אלה שבחרו לסטות מהנורמות/החוקים שלה עצמה.
המאגר הביומטרי איננו צעצוע היי טקי של השלטון הוא מסוכן,מיותר ולא נחוץ וצריך להתנגד לו כשם שמתנגדים לפגיעה פיזית בגוף שלנו עצמנו.
ובהתנגדות הזו,אף על פי שדברי נושקים לעבירה פלילית,אין כללים הכל מותר ולכן יש להפסיק לאלתר את ההרכשה וההפעלה של המאגר,לבטלו ולבטל את החוק.
מנחם.
29 ביולי, 2013 בשעה 23:57
סחיטה לאור יום
הידעתם שלשכות רשות האוכלוסין מסרבות לנפק דרכונים תוך פחות משבועיים מיום הגשת הבקשה למי שמסרב להצטלם במצלמות של המאגר הביומטרי לשם קבלת תעודת זהות מהסוג החדש ? אז זהו הפילוט ? זאת אחיזת עיניים ועבירה על החוק יסוד שמקנה לכל אזרח את הזכות לצאת מהארץ בכל עת . זאת שערורייה !!!!!!
30 ביולי, 2013 בשעה 22:24
לאודליה תגובה #4
קודם כל תודה על המידע.
דבר שני: האם נתקלת בכך אישית?
אם כן,ואם תרצי,עומדת בפניך האפשרות לפנות בתלונה למשטרת ישראל. הינה הפרטים:
1. על פי חוק (חוק המאגר הביומטרי) ההצטרפות למאגר הביומטרי נובמבר 2012 ועד נובמבר 2014 היא וולנטארית בלבד.
2. ישנה הוראה חקוקה האוסרת על נותן שירות (משרד הפנים במקרה הזה) להתלות שירות אחר בקבלת השירות המבוקש. בעברית פשוטה: אסור למשרד הפנים להתלות את חידוש הדרכון בהצטרפות למאגר.
3. אם תבחרי להלין במשטרה,ומאחר ולצערי כבר אינני ממש סומך על שוטריה, נושא התלונה היא:"אי מלוי הוראה חקוקה." ההוראה החקוקה שלא מילא משרד הפנים מתחלקת לשתי עבירות שונות
א. התליית שירות (חידוש הדרכון בתמורה להצטרפות למאגר)
ב. הדרישה להצטרף למאגר נוגדת את ההוראות בחוק המאגר הביומטרי בדבר היותו וולנטרי כמצוטט למעלה.
לא בטוח שיעשו עם זה משהו.
לכל שאר הקוראים,שמתנגדים למאמר,אם אתם נתקלים בשירות של משרד הפנים שכתנאי לקבלתו מבקשים שתצטרפו למאגר,סרבו – החוק (עד שישונה אם ישונה) לצידכם.
מנחם.
10 באוגוסט, 2013 בשעה 22:24
מבחני התאוריה לנהיגה
אני עובד במשרד הרישוי בבאר שבע. אנו עושים מבחני תאוריה לנהגים שרוצים רשיון נהיגה. מידי שבוע אנו מגלים כ5 נסיונות לגשת למבחן התיאויה על ידי מתחזים.
מגיעים צעירים להיבחן כל התעודות שמציגים נראים בסידר אבל אם מוחמד אבוסייף בלונדיני עם עיניים כחולות אנחנו לא מרשים לו לגשת למבחן עד שיביא אשור נוטוריוני.
11 באוגוסט, 2013 בשעה 8:07
Follow the money
האם מישהו בחן את הצד המימוני של העניין?
לפי מה שפורסם בתקשורת חברת עיבוד נתונים מסוימת נשכרה לשם הפעלת המאגר.
האם נבדק מסלול האישור? פעילות לוביסטים? מי נפגש עם מי?
האם מישהו פנה למבקר המדינה
11 באוגוסט, 2013 בשעה 8:25
ל. רפי, לא מתאים לך
המאגר הביומטרי הוא סכנה ברורה ומוחשית
סנודון הישראלי כבר נולד, ייתכן שהוא כבר עובד-קבלן בשרשרת המידע הזו.
אני בטוח שקראת על סנודון, האם אתה שולל את האפשרות של סנודון ישראלי / בוגר יחידה מובחרת / מלח הארץ?
על מנבר שמעת? ועל אלחנן טננבוים?
אם לא שמעת או שאינך זוכר אני ממליץ לך לשוב ולקרוא את "נקודת האל-חזור" מאת ד|"ר רונן ברגמן.
11 באוגוסט, 2013 בשעה 19:17
ולווה תגובה וגם ללקסי תגובה #8 #6
גם מתנגדי המאגר וגם המסכימים לו מאוחדים בדיעה שאת תעודת הזהוי הכחולה צריך להחליף במשהו שקצת יותר קשה לזיוף – ואם אפשר אז כבר אתמול. אין בכלל ויכוח לגבי תעודת הזהוי יש ויכוח לגבי המאגר.
עכשיו שימו לב כולם: תעודת הזהוי הביומטרית (זו החדשה) היא מעין כרטיס שנראה בדיוק כמו כרטיס אשראי. בכרטיס מוטבע ציפ אלקטרוני ובו פרטים חד חד ערכיים אודות בעליה של תעודת הזהוי. הפרטים האלה מכילים,גם,מידע ביומטרי (שבתורו משוכפל למאגר).
אמרתי כבר שהצורך בהחלפת תעודת הזהוי הכחולה בחדשה הוא צורך שכולם מסכימים עליו – אלא שצריך לומר את האמת בעניין הזה עם ובלי קשר למאגר הביומטרי.
והינה האמת:
חברות האשראי מסטרקארד (שבישראל נקראת ישראכארד) וויזה העולמית (ואחריהן שאר חברות האשראי) סבלו סבל כלכלי ותדמיתי גדול מאוד מזיוף כרטיסי האשראי שלהם. זיוף שכדי לעשותו נדרשים אמצעים מאוד פשוטים ולא יותר מכמה דקות.
גם הן פתרו את הבעיה על ידי שתילת ציפ אלקטרוני שהמידע עליו "סוגר מעגל" ולמעשה מאפשר שימוש בכרטיס לאחר זהוי חד חד ערכי של הבעלים שלו וחשבון הבנק שלו,יחד עם הסיסמא שהוקשה בכספומט.
השנוי הזה קרה לפני כשבע שנים. ומאז בוצעו בדיקות,גם על ידי חברות האשראי וגם על ידי גופי מחקר בלתי תלויים.
מה מסתבר? היקף כרטיסי האשראי המזויפים בשוק עד 2006 (אז נכנס השנוי כאמור) קטן בכשליש מהיקף מספר כרטיסי האשראי המזוייפים מאז 2006 או מאז שהוכנס הציפ לשימוש.
כל מי שעוסק בעולם אבטחת המידע,על כל גווניו,יודע שככל שרמת האבטחה ורמת ההצפנה גדולים יותר כך הסיכון והסכוי לפריצה גדולים יותר. ובעולם הזה,לא משחקים ילדים זווי חוטם אלא מדינות כמו סין,רוסיה,אירן והמדינה שבה אנחנו חיים ושחושבים אותה לדמוקראטית….
הסייפא של הפיסקה הקודמת הוא הפתיח לדבר הבא: עם ובלי מאגר ביומטרי עם ובלי סנודן ישראלי (מלח הארץ וגיבור הגלבוע) מדינת ישראל,באמצעות חוקים (ולא מעט כאלה) מאפשרת לעקוב אחרי כל אחד מאיתנו ולא פעם באופן חוקי למהדרין.
איך וכמה זמן ומהי רמת הביקורת השיפוטית על צווים כאלה – עדיף שלא תדעו. לוקח בדיוק חצי שנייה + מעטפה חתומה ועליה כותרת סודי + שופט שהשב"כ אישר אותו ויש צו לחדור אליכם הביתה למחשבים שלכם ואם תרצו אפילו לגוף שלכם. בקלות בלתי נסבלת – ומניסיון אמפירי רב שנים.
מנחם.
11 באוגוסט, 2013 בשעה 19:32
לקסי תגובה #7
מבלי לפגוע בזכויותי ובהליכה על התחום האפור של הוצאת לשון הרע וסיכון לתביעה אומר את הדברים הבאים – הכל לכאורה ובדרך הדיבור בשיחת הסלון:
חברת HP ישראל זכתה במכרז לתעודת הזהוי הביומטרית (תעודת הזהוי המאגר היה,אז,רק במוח של משהו מאוד מסויים). היא החלה ליצר את התעודות (ללא המידע "גולם") ונפסלה משום שהתעודות יוצרו בסין או באינדונסיה -לא זוכר במדויק את הפרט הזה. כתוצאה מכך המכרז נסגר כי הדרישה האפריורית שבו הייתה שת.ז ייוצרו בישראל. HP הוסרה ממנו. יצא מכרז חדש רק HP ניגשה אליו והבטיחה להקים בישראל מפעל ליצור תעודות הזהוי הביומטריות.
המפעל הוקם והוא נמצא באזור התעשיה של אור עקיבא והוא פועל ופעיל.
כשעבר חוק המאגר HP קיבלה אחריות גם עליו. למיטב ידעתי והזהירות הנדרשת המשבקשת והידועה ובמלי לפגוע בכלליותם של דברים לרבות דברי רכילות ושיח בפינת הקפה או בסלון הבית – וכול לכאורה ולכאורה בלבד – –מכרז, לא היה.
היו,ועדין,יש קולות ברשת שמבקשים לברר מה הקשר בין HP לאישיות ציבורית שידה הייתה או לא הייתה בהחלטה לבניית המאגר,ככל הידוע לי פנייה למבקר המדינה ו/או למשטרה לא הייתה. כל מי שהעז לפצות את פיו קיבל איום מעורך הדין שקשור באותה אישיות שכן או לא אולי וייתכן ולכאורה ולכאורה בלבד,ידה היה בקבלת ההחלטה או ההחלטות לגבי אותו מאגר ביומטרי.
וכל האמור לעיל הוא לכאורה ולכאורה בלבד – נרשם כטוק בק וככזה איננו אלא לשון המידע מפי השמועה או מפי הידיעה האישית או מחיבור של שניהם גם יחד ומהווה הבעת דיעה ללא בדיקה ובוודאי שלא על דרך המתבקשת מפרסום ידיעה עיתונאית או מאמר או כל כתיבה אחרת שעל המפרסם להוכיח – אחרת יקוב הדין את ההר.הבנת התוכן,בכל צורה שהיא,היא על אחריות הקורא ועליו בלבד……
מנחם.