חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הסכסוך המדיני הוא בר פתרון, אך הימין והמרכז לא יפתרו אותו

נושאים מדיני-בטחוני, פוליטי ב 4.07.13 2:03

רק שאין מה לצפות לפתרון הבעיות האלו מצד ממשלות הימין והמרכז. לממשלות הימין אין שום אינטרס להגיע לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, עדיף שתמיד יהיה אפשר לנפנף מול הציבור באיומי טרור ומלחמות גזע ודת מאשר לדאוג לרווחת הציבור

מאת: קורט טוכולסקי

 הימין והמרכז לעולם לא יפתרו בעיות אמתיות

לפני כמה שבועות צוין יום השנה ה-46 לכיבוש, עשרות אם לא מאות מאמרים נפתחו על הכיבוש והסכסוך, בשבת האחרונה רחשו כל היום שמועות על חידוש אפשרי נוסף של משא ומתן נוסף בין ממשלת ישראל לממשלת הרשות, בלי שמישהו פיתח ציפיות. 46 שנות כיבוש ובתוכן 36 שנות שלטון ימין הרגילו אותנו למחשבה שאין עם מי לדבר, שאין פרטנר ואפילו לרעיון העוועים שלסכסוך אין פתרון ולכן צריך לנהל אותו. בשבת האחרונה פורסם בבלוג של אישתון, מחקר שמנתח את נתוני הדוח השנתי של נציבות הפליטים של האו"ם, מחבר המאמר חזר על מה שגם כל מי שרצה לדעת ידע, שהמצב פה לא גרוע, שאין לנו מי יודע מה בעיה ביחס לעולם (קביעות שהביאו בעבר להדחתו של ד"ר גלעד נתן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת ששילם במשרתו על האומץ לנתח את המצב בלי התלהמות וסיסמאות) בקיצור שיש כאן בעיה שכמו כל בעיה היא לא משהו בלתי פתיר. שתי בעיות אלו ועוד כמה בעיות נוספות המאפיינות את ישראל בשנים האחרונות כיוקר המחיה או מחירי הדיור ואפילו הזיהום ההולך וגובר הן בעיות פתירות, מהכיבוש ועד זיהום האוויר והקרקע דרך בעיית מבקשי המקלט בפרט וההגירה לישראל בכלל או מחירי הנדל"ן. רק שאין מה לצפות לפתרון הבעיות האלו מצד ממשלות הימין והמרכז.

ממשלות הימין והמרכז הישראליות ששולטות במדינת ישראל מאז 1977 (ויסלחו לי חובבי זכר רבין אבל ממשלתו מהרבה בחינות הייתה ממשלת מרכז יותר משהייתה ממשלת שמאל או שמאל מרכז, ראו למשל את נושא ההפרטה) מנציחות בעיות ולא פותרות אותן. היכולת של הליכוד להיבחר פעם אחר פעם מחדש בעודו דש את בשר בוחריו בגזירות בין בחירות לבחירות תלויה בהנצחת בעיות של דת גזע ולאום, אין לחם שנאו את הפלסטינים, אין פנסיה תשנאו את האפריקאים, אין עבודה תשנאו את מהגרי העבודה. לממשלות הימין אין שום אינטרס להתמודד עם מהגרי עבודה המתחרים באופן לא הוגן עם עובדים ישראלים בתחומים כמו בניין, חקלאות וסיעוד פשוט משום שהממשלה צריכה שיהיה כאן את מי לשנוא. לממשלות הימין אין שום אינטרס להגיע לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים מאותן סיבות, עדיף שתמיד יהיה אפשר לנפנף מול הציבור באיומי טרור ומלחמות גזע ודת מאשר לדאוג לציבור למערכת בריאות מתפקדת. הימין זקוק למבקשי מקלט מאפריקה בדרום תל אביב בשביל לתלות את המצב הנוראי של שכונות עוני בחדירה של אוכלוסיות חלשות נוספות ולכן לעולם לא יטפל הימין בבעיה וכמוהו הגרור התורן שלו במרכז המפה הפוליטית.

הימין והמרכז משרתים את ההון הגדול, את האחוזון העליון, את התאגידים והטייקונים, את המסודרים, את מי שלא זקוקים למדינת רווחה ויצליחו לשמר את רמת החיים שלהם גם בלי להיכנע לפיתוי של דיור מעבר לקו הירוק. רק מה קשה מאוד לרוץ לבחירות עם מצע שמבטיח לשכבת האוכלוסייה הדקה והחזקה הזו את טוב הארץ. לכן הימין מנציח בעיות, יוצר סכסוכים, מלבה שנאה ופילוג. מבקשי המקלט מאפריקה נפלו משמיים לידי הימין, הוא גם יכול היה לספק כוח עבודה זול ונוח לניצול למעסיקים שמעדיפים זרים ע"פ ישראלים וגם ליצור בעיה חברתית נוספת שחוסר הטיפול בה בליווי רטוריקה גזענית יחזק את כוחו. אל תצפו לפתרונות של בעיית מבקשי המקלט, את הכיבוש הימין מצליח לתחזק כבר 36 שנים בלי שזה יפגע בו, גם המהגרים לסוגיהם כל עוד הם גורמים לתסיסה חברתית רק מחזקים את הימין. מי שרוצה את סיום הכיבוש, מדיניות הגירה מושכלת לטיפול במבקשי מקלט או בחינה רצינית את הצורך במהגרי עבודה מול שילוב ישראלים בענפים המתבססים כיום בעיקר על זרים, צריך לבחור בעבודה או במפלגות שמשמאל לה (מרצ וחדש) לשמאל יש פתרונות והבנה של הצרכים האמתיים של כל מי שאינו תאגיד או טייקון, השמאל נבנה מפתרון בעיות ולא כמו הימין ומפלגות האינסטנט של המרכז מהנצחתן ואף מהחמרתן.

 

 

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

4 תגובות

  1. מנחם לוריא :

    ל ק. - קראית תיגר:

    ק.:

    מהמאמר שלך הזה,וגם מאחרים,עולה תמונה שלפיה,כביכול,יש לימין הישראלי,מאז 1977,איזו שהיא משנה סדורה של שלטון שהמאפיין שלו (אחד מהם) הוא יצירת הפרד ומשול בין רבדי האוכלוסיה השונים וכל זה לשתי מטרות: להנצחת השלטון שלו – והשנייה:בשירות ההון.

    אני מבקש לקרוא תיגר על התפיסה הזו.

    ראשית נאמר כך: נכון שעל פניו המעשים וההתנהלות בחיי היום יום אכן מצביעים על כך ששיטת ההפרד ומשול והמטרות שלה אכן פועלת. אבל זה רק על פניו.

    דבר ראשון שצריך לומר הוא: מאז 1977 ועד 2006 (ממשלת BB KING הראשונה) הממשלות שהיו פה לא היו מונוליטיות כלומר:היו ערב רב של קוהליציות שהמשותף לכולן הוא חוסר מעש במסווה של אמונה פוליטית (הניאו ליברליזם).

    מאז 2006 (ולא ברצף) יש פה משטר מונוליטי שאותו מנהיג BB KING והוא באמת מאופיין בשתי מטרות: השרדות ושלטון ההון.

    עד כאן פחות או יותר,עובדות שאני מניח שיקל עליך לאמצן אבל מפה,ולצורך הדיון,יפרדו דרכינו:

    אני טוען את הדבר הבא: מדינת ישראל,דה-פקטו,היא מדינת לאום, של האומה היהודית (היהודית לא הישראלית – אין,לטעמי,אומה ישראלית – עדיין לא).

    ליהדות אין עבר מזהיר בכל מה שקשור במשטר דמוקראטי נהפוך הוא. בנוסף לזה השלטון היהודי על האומה היהודית מתאפיין באי רציונאליות.

    בא ניקח,מן העבר שלנו,את השופט/מלך שאת שמו אני עצמי נושא,המלך מנחם.

    הוא עלה לשלטון,לא לפני שרצח את קודמו, ב 747 לפנה"ס והסתלק ממנו 11 שנים מאוחר יותר. מבחינה פנימית הוא הצליח לייצב את הכלכלה אבל לא הצליח להשליט את עצמו ולהפוך לקונצנזוס של כול העם. למרות שתיגלת פלאסר ג לא איים ישירות על הארץ ולא על השלטון של מנחם הוא שיעבד עצמו לפרסי הזה…. כמעט ונשמע מוכר. השיעבוד גרר מיסים שבתורם נפלו על כתפי העם שבתורם התחילו באי שקט שבסופו של דבר סילק את מנחם מהשלטון כעבור כ 11 שנה – במונחים של זמנו משהו דומה לממשלות קצרות החיים של ישראל מאז 1977.

    לא סתם הבאתי את מנחם כדוגמא כי אם בגללל שממעשיו כשליט עולה תמונה שמלווה את השלטון בישראל מ 747 לפנה"ס (ועוד לפני כן),ועד ליולי 2013 – השלטון הישראלי מסורתית הוא שלטון שאין לו התנהלות ראציונאלית.

    אני יכול להביא עוד המון דוגמאות לחוסר הראציונל שמאפיין את השלטון בא"י פלסתינה הן בעבר (המלך מנחם) והן בהווה (כפי שהיטבת לצייר במאמר שלך שתחתיו אני מגיב).

    המעניין הוא,שגם ארה"ב מתאפיינת בשלטון חסר ראציונאל. ראינו את זה ב 1945 כאשר לא היה שום טעם,סיבה או איזו שהיא אחיזה במציאות להטיל את פצצת האטום -השנייה- על נגאסקי .ראינו את זה שהתנהלות של ארה"ב מול חמאס עזה ומול האביב הערבי ממש – כעת חיה בסוריה ובמצרים.

    היום לפני 50 שנה שלחה ישראל לחלל טיל בשם יריחו 2. לפי פרסומים זרים יריחו 2 עדיין טיל בליסטי זמין ומסוגל לשאת ראשי נפץ גרעיניים.

    בשבוע האחרון נחשפו מסמכים שלפיהם בין 1965 להיום ישראל אוחזת בידע הטכנולוגי ובאמצעים הנדרשים ליצר לפחות שתי פצצות אטום בשנה.

    המשטר הלא ראציונאלי שלרגליו אנחנו מתרפסים (ארה"ב של אמריקה) היה היחידי,עד כה,שקטל אלפים באמצעות פצצת אטום על הירושימה ונגאסקי בתורה.

    המשטר הלא ראציונאלי בירושלים – מנציח את הכיבוש,מוביל את המדינה לקטסטרופה כלכלית וחברתית ואולי הגרוע מכל (על רקע הסכסוך עם יורשיו של תיגלת פלאסר ג) עלות להביא שואה אמתית עלינו על יושבי האזור ועל תושבי כוכב הלכת הזה.

    והזכרת את זיהום האוויר,במאמר דלעיל,ובמקומות אחרים את הגז והיריעה קצרה מלהכיל.

    במילים אחרות: המלך מנחם,ממשלת בן גוריון ב 1961,ממשלת BB KING 2013 – לכולם קו משותף אחד:מסורת של התנהלות שלטונית לא ראציונאלית. אצל מנחם היה זה תיגלת פלאסר ג, אצל בן גוריון ב 1961 היה זה נאצר ואצל BB KING זה אירן ואפילו אני ואתה,בהנחה ששנינו נמנים על מה שהיה פעם מעמד הביניים.

    היכן שיש חלל ו/או כוח שררה ו/או כוח כלכלי תופס את השלטון שליט לא ראציונאלי. אעזוב את הקוראים שלנו מדוגמאות – יש כאלה למכביר בהסטוריה בכלל,שלנו בפרט וזו של המאה ה 20 כמקרה בוחן.

    הפיתרון,שנכון לא"י פלסתינה,הוא מאוד פשוט: חינוך. ועל זה התבטאתי כבר בעבר ומאחר ואנחנו בתגובה למאמר אחסןך זאת מהקוראים שלנו…הפעם.

    מנחם.

  2. מנחם לוריא :

    טעות סופר

    "ל ק. – קראית תיגר"

    צ"ל

    ל ק.: קראת תיגר"

    מנחם

  3. סבידור :

    פתרון

    המאמר חשוב אך הפתרונות הם רבים

  4. ל רפי :

    סיסמאות נבובות כתחליפי מציאות

    טוכולסקי ולוריא – שני מאמרים הזויים, כשהשני חולק כביכול על הראשון, אך מבולבל ממנו בהרבה. מאמרו של טוכולסקי הוא אוסף של סיסמאות-סרק שמאלניות, החל בהגדרת שליטה יהודית על ארץ-ישראל ככיבוש, בתירוץ הנבוב שגם אירופה וגורמים בינלאומיים נוספים עושים כך, וכלה בתפיסות כלכליות אנכרוניסטיות שאין מדינה מתקדמת אחת בעולם שמיישמת שכמותן. מאמרו של לוריא הוא ערבוב מושגים חסר שלד ורעיון מוביל, משנתו אינה ברורה וספק אם היא ניתנת לניתוח רציונלי.
    טוכולסקי מיטיב לשכוח שהמערכות השלטוניות והכלכליות הבסיסיות של ישראל – הפוליטית, הצבאית, הכלכלית והמינהלית-ביורוקרטית – מוצאן ברוח הסוציאליסטית של ימי שלוט "מפלגות הפועלים" במקומותינו. שלטון גאוני הסוציאליזם של ימי התקומה קרס בשלבים. בשנות החמישים והשישים בתחום החברתי – אפליית המזרחיים. בשנת 1973, מלחמת יום הכיפורים, קריסת דוקטרינת העליונות הצבאית. בשנת 1985, קריסה כלכלית – אינפלציה של 450% לשנה, שאליה הגיעה ישראל בזכות כשלי התעשייה המפגרת, כשלי חברת העובדים, סמיכות הקשרים הכלכליים בין ההסתדרות וחברת העובדים לקופה הציבורית, התמוטטות הקיבוצים, בירוקרטיה אדירה הנמשכת עד עצם ימים אלה והחשפות ללא הכנה נאותה לגלובליזציה העולמית. בשנות ה-80, מלחמת לבנון הראשונה, קרע חמור ראשון בריקמת הסולידריות הלאומית בעת מלחמה, באמצעות מאמץ שמאלני מתוזמר היטב לחבל בהשגי המלחמה ובמשמעות של מיטוט אחיזת אש"ף בלבנון, ובשנות ה- 90, לאחר שהסוציאליזם החקייני התקנא בהישגו המדיני של בגין בשלום עם מצרים, זכינו לכשלון המדיני של אוסלו. מאז ועד היום עוסק השמאל בהתמדה בנסיונות-סרק להוכיח שסילוק בן גוריון ותפישתו הממלכתית מהמחנה, לא דרדרה אותו לשפל המדרגה. אולם, מאז לא חולל השמאל בישראל אפילו מהלך בעל משמעות היסטורית אחת, ואם היו מהלכי-משנה כאלה, כולם נסבו סביב נסיגות, רוח נכאים, חבלה במעשיהם של אחרים; במילים: כלאם פאדי בע"מ.
    את הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתינאי ניתן לפתור. זו הטענה המוצדקת היחידה בדבריו של טוכולסקי, אבל בכדי שהדבר יתרחש, צריך הימין לשלוט בישראל לא רק פורמלית אלא בפועל וביד רמה. כך היה בימיו הראשונים של בגין, והתוצאה הייתה הסכם שלום עם מצרים. כל יכול היה להיות גם בלבנון, אלמלא חובל המאמץ ע"י השמאל בישראל. אגב, גם בחשבון זמן היות הימין בשלטון דה-יורה טועה טוכולסקי. אם מפחיתים מפער הזמנים שבין 1977 לימינו את תקופות רבין, ברק, ממשלות הליכוד הלאומי, ממשלת שרון ואולמרט שאינם ימין, כפי שברור לכל מי שאינו עיוור גמור, מסתבר שהליכוד על כל חולשותיו – ויש לו חולשות רבות – עושה בכל זאת משהו בכדי לבסס את מורשתו האידיאולוגית בעם. ובו בזמן, השמאל שאינו עושה דבר, גם הולך ומאבד את מעט המורשת האידיאולוגית שהיתה לו… .
    במשך כל תקופת העצמאות, ניצב על כנו ובולט למרחוק הכשל האדיר ביותר של השמאל בישראל – כשל החינוך היהודי!!! כשל זה הוא אבי אבות הטומאה של רבים מהחטאים החברתיים, תרבותיים, אנושיים ואחרים שצמחו סביבו לרוב כעשבים שוטים, החל בנוער ומשבר גם בקרב אזרחים בוגרים. להערכתי, יש ליחס לכשל זה את הגירתם מישראל לחו"ל בתרוצים שונים ומשונים, של מאות אלפי ישראלים מאז קמה המדינה. רבים מהם ילידי הארץ וחניכי מערכת החינוך הממלכתית שלה. שעה שבן גוריון חתר לממלכתיות כדרך לאזן בין הקידמה למסורת ולתרבות העבר, הבינו ממשיכי דרכו את משנתו כחיקוי מתוך התבוללות של אידיאות ותיאוריות מאומצות מהמשניות הניאו-מודרניות של מערב אירופה הדקדנטית וארה"ב חסרת השורשים. דמוקרטיה אינה, ואף פעם לא הייתה תחליף למורשת היהודית העשירה ממנה עשרת מונים. מושגים מעוותים ככיבוש ארץ ישראל ע"י העם היהודי השב אליה מגלות, אחרי שואת אירופה, אי ידעה ואי-הבנה שאומות העולם הוליכו אותנו שולל בחמש תכניות החלוקה שהגו בכדי למסמס את התחייבותן למדינת לאום יהודי בארץ ישראל במסגרת המנדט הבריטי, שזו הייתה תכליתו המוצהרת. אי ידיעה ואי הבנה ששטח המנדט היה כ- 118 אלף קמ"ר!!! ומתוך זה בתחומי א"י המערבית נמצאים פחות מ- 27 אלף קמ"ר (כ-23%!), הם חלק מהבורות המייצרת את האידיאולוגיה האנטי-ציונית שהשמאל הישראלי הוא מהוגיה הראשיים וממקדמיה המובהקים. בחשיבתו נשאר השמאל שבוי באידיאות שטקטית אולי היו נכונות בימי ההצבעות באו"ם בנוב' 1947, אולם לאחר מלחמת השחרור, עברו מן העולם, בראש וראשונה בזכותם של הערבים.
    די להתבונן במטען הרוחני של הנוער הדתי-לאומי, בהתנהלותו בהתישבות, בשירות הצבאי, באהבת ארץ ישראל, בקשר לתרבות היהודית ולהיסטוריה היהודית בכדי להבין את ממדי הכשל החינוכי שהביא עלינו השמאל המתקדם בהשקפותיו המפגרות.
    אלמלא היה שמאל הזוי בישראל, היו הערבים צריכים לעשות הכל כדי להמציאו. אין להם בנמצא בן ברית טוב ממנו, אבל גם אין בנמצא גורם מפריע ממנו לעשיית שלום. שכרון האילוזיות שהשמאל הישראלי משרה על סביבותיו הקרובות והרחוקות, תקוות השווא שהוא מפריח בניגוד למציאות המתהווה מתחת לאפו, בין ישראלים נאיביים לערבים שונאי ישראל וציונות – חזק וחמור מסמי הטישטוש החריפים ביותר ההורסים כל חלקה טובה בחברה המערבית שטופת האגואיזם והחומרנות.
    גם בימין קיימים עשבים שוטים. חלקם כאלה שפסיחה על הסעיפים בשבילם היא תחכום מדיני, והם מתפתים בגינה לאידיאות פסבדו-שמאלניות כגון "פתרון שתי המדינות" (איזה שתי מדינות ולמי הן מיועדות?!). אחרים פוחדים מהצל של עצמם, טרם נגמלו ממשטר הפאודלים והפריצים של ימי הביניים בגלות אירופה, וגם כאשר הציבור בוחר בהם בטעות לשלוט במדינה, אין הם חזקים מספיק בכדי להוציא לפועל את רצון בוחריהם, והתרוץ המפורש והבלתי מפורש שלהם גלום בדבריו הציניים של שרון – …"מה שרואים משם, לא רואים מכאן." אם יש סיבה מדוע עשוי חלק מטיעוניו של טוכולסקי ליפול על מספר אוזניים ערלות בימין א5ו במרכז (מה זה, בעצם?!), הרי היא חולשת הביצוע של הימין, ולא אידיאולוגיה שגויה.
    על מהותו היסודית של השמאל העוסק בשכנוע עצמי אינטנסיבי ועקר, כמעט אובססיבי, שפתרון "שתי המדינות" טוב לישראל, ניתן לעמוד מתוך התבוננות בהתנהלותו של הנשיא פרס: רעיונות סרק, חתרנות מתמדת, ניצול לרעה של מעמדו הנשיאותי, גיוס כוחות ומשאבים מחו"ל בכדי לפגוע בממשלה הנבחרת בישראל ולשבש את מדיניותה ("דמוקרט למופת", כבר אמרנו?), לכפות על הציבור מדיניות ופתרון שהוא סולד ממנו (שהרי בחר בימין ולא בשמאל), להנשים באופן מלאכותי את הזיות אוסלו והמזרח התיכון החדש ועוד. ברור שלפרס בגילו המופלג אצה הדרך, וכנראה גם שאינו מסוגל להודות בערוב ימיו שטעה טעות מכרעת, ואולי אפילו לא הבין באמת את בן גוריון… . השמאל מחפש לעצמו משמעות, שמא יחלוף מן העולם. את המשמעות הוא מבסס על סחר חליפין בא"י , מולדתו ההיסטורית של העם היהודי. נראה, שהציבור קלט כבר את הכשל הלוגי שבגישה זו, והשמאל יחלוף מן העולם בגללה.
    לצחוק או לבכות?… This is the question; הימין לא תמיד פתר ביעילות הדרושה את הבעיות שעמדו לפניו, אבל הוא מעולם לא המציא לעצמו כל כך הרבה בעיות סרק בכל כך מעט זמן כפי שהצליח לעשות השמאל. ואם זהו פער המאזנים, אני כאיש ימין, חי עימו בשקט נפשי רב.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.