מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הקואליציה עמידה, למרות הכל ואולי בגלל הכל
טובי פולק במאמר סרקסטי ב"מגפון" על אי תפקודה של הממשלה ואיך ראה"מ נהנה מכך
אמרו שבנימין נתניהו מאוד היה רוצה להקים את ממשלת החלומות שלו עם השותפים הטבעיים שלו, שזו הגדרה מעט מכובסת להעדפות המשפחה הגרעינית: בלי נפתלי בנט ואיילת שקד ורחוק מהכוכב החדש יאיר לפיד ושות'. אז אמרו.
אמרו שהוא נכנס לקואליציה שתמרר את חייו, כזו שתאלץ אותו לקבל החלטות קשות, זו שתהיה אולי הקואליציה האחרונה שבראשה יעמוד. אמרו שזו תהיה קדנציית הדמדומים שלו. אמרו שזה יהיה אסון לנתניהו ובני ביתו. אז אמרו.
אמרו שהדבר האחרון שנתניהו יעשה זה למנות את בוגי יעלון לשר הביטחון. שהוא לא מעריך אותו ובז לו; אמרו שהדבר האחרון שנתניהו יעשה זה להפקיר (כהגדרת מקורביו) את משרד האוצר בידיה של מפלגה אחרת. שהאוצר הוא בבת עינו; אמרו שהוא לא יוותר על משרד החינוך. שעוד יש לו דרך ארוכה לעשות להנחלת והשלטת החינוך הליכודי, סטייל לימור לבנת וגדעון סער, סטייל סיורי תלמידים ביישוב היהודי בחברון ובקבר רחל; אמרו על נתניהו שהוא לא יוותר על משרד השיכון שיושב על ברזים שיש בהם הרבה מאוד כסף, ולא פחות מזה, לאומיות מבורכת. אז אמרו.
…
גם בנט, שנוא נפשה, בא לו טוב. שהיא תרתח – מה רע? – אם היא חפצת חיים ובתי שרד וחשבון הוצאות וצי רכב ומחלקה ראשונה ומיטת אפיריון ושני טון אקונומיקה בשנה, ונסיעות וכביסה וניקוי יבש וקייטרינג יוקרתי – שתבלע את בנט למנה עיקרית ואת שקד לקינוח. כמעט אפשר לדמיין אותו מחייך בהיחבא מתחת לאיפור הכבד. מגיע לו. בעיקר מגיע לה.
…
מה נגיד? יצא לו טוב, לביבי. שיחק אותה. ביג טיים שיחק אותה.
נערך על ידי לקסיתגיות: איילת-שקד, בוגי-יעלון, בנימין-נתניהו, יאיר-לפיד, נפתלי בנט, שרה-נתניהו
קישור קבוע
תגובות