מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
גזרות ותקציב – על טעויות הממשלה
שר האוצר טוען כי הגזרות אמנם כואבות אך הכרחיות ליציאה מהמשבר הכלכלי. אולם, ניתוח הצעדים שהוא נוקט מלמד כי להבטחה זו אין על מה להסתמך.
מאת עמית הרפז
בשבועות האחרונים אנחנו שומעים אין סוף על גזרות, על התקציב על גרעון ועל המשבר הכלכלי הישראלי. אבל אפילו מחוגי האופוזיציה אנחנו לא שומעים משהו פשוט, הגיוני וכלכלי, בזמן מיתון כלכלי הממשלה צריכה להגדיל את התקציב. את ההגיון הכלכלי הפשוט הזה גיבש ג'. מ. קיינס הכלכלן שבזכותו יצאו ארה"ב והעולם המפותח מהמשבר הגדול של שנות ה- 30. קיינס ראה שהכלכלה נעה במחזורים של שיגשוג ומיתון, לכן אמר שהדרך הנכונה לנהל כלכלה היא לעזור למשק לתקן את המחזור. בזמן שיגשוג אפשר לצמצם את התקציב ולחסוך ובזמן מיתון יש להגדיל את התקציב ולהזרים כסף למשק. זה דומה לגינה בישראל, בחורף כשיורד גשם סוגרים את מערכת ההשקיה ומכינים אותה לקיץ, ובקיץ כשהחום גדול והצמחים עלולים לנבול פותחים השקיה. ההגיון הזה מאפשר כלכלה סבירה אפילו אם הציבור תומך במדיניות של שוק חופשי כמו בארה"ב. בישראל אין מצב כזה רוב הציבור לא מאמין בשוק חופשי, הישראלים חושבים (קובץ PDF) שאחריות הממשלה לנהל את המשק. נתניהו ליברמן לפיד ובנט בניגוד לציבור חושבים שהם לא אחראים, הם אפילו לא מוכנים לנהוג כמו הממשל האמריקאי ולתמוך במשק בזמן מיתון.
שר האוצר לפיד הבטיח בעת הצגת התקציב כי מדובר בתקופה קשה אבל קצרה וכבר בשנת 2015 ישראל תשגשג ויהיה לנו טוב. האמת היא שהוא יודע לכתוב טורים ולהופיע בטלוויזיה אבל הידע הכלכלי שלו מצומצם. אם נבחן את תקופות הפריחה הכלכלית בישראל בעשורים האחרונים, נראה את הדברים הבאים – 1981-1979: פריחה והסכם שלום עם מצרים (ואז מיתון עם תחילת מלחמת לבנון), 1985-1987: שגשוג (ממשלת ליכוד מערך שיחות להסדר מדיני רוה"מ פרס), 1992-1995: תקופת צמיחה שגשוג עולמי שיחות שלום והסכמים מדיניים, 2000-2001: שגשוג בישראל כמו גם בעולם בנוסף מתחילות שיחות עם הפלשתינאים, 2004-2008: שגשוג בישראל ובעולם בנוסף ההתנתקות יוצאת לדרך.
כפי שאנחנו רואים המשק הישראלי בשנים האלו משגשג כאשר מתקיים לפחות אחד משני התנאים: פשרה מדינית עם העולם הערבי, ו/או שגשוג כלכלי עולמי. על פי מה יכול לפיד להבטיח יציאה מהמיתון? האם הוא יכול להכריח את ניצי הליכוד והבית היהודי לצאת מהשטחים הכבושים ולכרות הסכם עם הפלשתינאים? האם נראה בשנה הזאת הסכם שלום עם לבנון, או/ו עם סוריה? אם נבטיח לשלם לאירנים את כל החובות שלנו מאז ימי השאח, האם נצליח לתקן את היחסים איתם כפי שהצלחנו כשביקשנו סליחה מהטורקים וזה יביא הסכם? האם לפיד יודע שישראל מתכוונת לוותר על נשק גרעיני ולהגיע להסכם הדדיות עם אירן? לחילופין בתחום העולמי, אולי שר האוצר לפיד סומך על ארה"ב ואירופה שיעברו למדיניות סוציאל דמוקרטית, מדיניות שתוציא אותם מהמיתון ותביא את העולם לשגשוג דומה לשגשוג של שנות ה- 60. או שאולי לפיד בעזרת המעמד החדש שלו כשר אוצר ישראלי, יכול לשכנע אותם לנקוט צעדים כלכליים שיביאו אותם לצמיחה שתגרור גם אותנו כלפי מעלה? אני חושב שהתשובה לכל השאלות האלו היא לא ולכן אני חושב שאף אחד לא יודע מה יקרה בעוד שנה וחצי ואפילו לפיד לא יכול להבטיח דבר כזה. הסיכוי שהעולם יצא מהמשבר הנוכחי קיים, העולם נכנס למשברים ויוצא מהם מהיום שהמציאו את הקפיטליזם, על שאלת התזמון אין תשובה, מתי העולם המפותח יחזור לשגשוג ומתי זה יקרה בישראל? אז למה לפיד אומר לנו שזה מה שיקרה, קודם כל כי הוא יכול להגיד, ושנית משום שזה משתלם להבטיח, הרי אף אחד לא יזכור בעוד שנה וחצי מה היה ומי הבטיח. עד אז אפשר לדבר על השוויון ב"נטל" ולהמשיך להטיל את הנטל האמיתי נטל הכלכלה על כולם מלבד העשירים באמת.
תגיות: הסכם-שלום, מדיניות-כלכלית, מס-ערך-מוסף, תקציב-המדינה
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
29 במאי, 2013 בשעה 23:40
יש לי קצת בעייה עם תיאוריית המחזוריות. ובטח עם ישראל 2004-2008 (גזירות שר האוצר נתניהו – ומתקשר לעובדה שצמיחה איננה קשורה להגדלת/הקטנת אי השוויון).
ב-2006 היתה לנו מלחמת לבנון השנייה וב- 2008 מבצע עופרת יצוקה, על השלכותיהם המצטברות.
מה שכן, זה באמת מפליא אותי איך מצד אחד יהיר בטוח שהוא יכול לשלוף מהשרוול הבטחה חסרת שחר – אלא אם הוא כנראה כעיתונאי יודע שהתקשורת לא תחתוך אותו לגזרים על איוולת שכזאת.
הציבור לדעתי לא קונה את זה.
אבל הציבור הישראלי מבוהל, מבולבל – מצוי במצב הדחקה/הכחשה קבוע כדרך להתמודד עם תחושת חוסר אונים שהופכת לכרונית.
כוח פוליטי שרוצה לקחת כאן את השלטון, חייב לקחת את זה בחשבון.
אין בנראה כרגע כוח כזה. שלי יחימוביץ היא הגרסה היחידה של הדבר האמיתי שחסר כאן, אבל זו גרסה קלושה וכל המאתגרים אותה במפלגה שלה ובשמאל בכלל אפילו קלושים יותר ממנה.
הציפייה ששלי תגדל מתוך הגרסה הזאת לדבר האמיתי לא כל כך מרנינה כרגע.
המנהיגות שלה נעה בעצבנות מסוימת בין המיקרו למקרו (בולט מאוד במייל השבועי שלה).
החברה ה"מוצלחים עם הקבלות על עשייה" של יש עתיד, שנבחרו בקפידה ע"י מושכי החוטים מאחור לפי מתכון שנראה בלתי מנוצח, מתנהלים בינתים לפי העיקרון הפיטרי – ויהיר בראש.
בינתיים נתניהו מעביר עוד קדנציה של אסון חברתי מה שלא הפריע לציפי הקטנה לעטוף את חופתה בלמעלה מאלפיים מוזמנים.
מישהו אמר "ימים קשים"? היציאה המובטחת מהבוץ כבר כאן בחתונה החוטובליינית.