חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

קווי היסוד של הממשלה ה-33: המבט הנכון (ב)

נושאים דעות, פוליטי ב 27.03.13 0:17

מערכת עבודה שחורה שמחה לדיון המתפתח בעקבות מאמרו של "עדנו אבו-אירול".  המגיב ל. רפי שב והגיב כתגובה למאמר באותו פוסט.  שוב מצאנו את התגובה ראויה להיות פוסט עצמאי ואנחנו "מפקיעים" אותה לכאן    

תגובה לתגובה של עדנן

מאת ל. רפי 

קווי היסוד של הממשלה ה-33: המבט הנכון, תשובת עדנן

משיח התגובות למאמרו של עדנן אבו-אירול שפורסם כאן הוצאנו את תגובתו של ל.רפי ואנחנו מפרסמים אותה כפוסט נפרד, כך גם דברים אלה שכתב עדנן אבו-אירול כתגובה לתגובה.  מערכת עבודה שחורה קוראת לקוראינו להשתתף ולכתוב מאמרים נוספים לשיח החשוב הזה

לקריאה נוספת

מאחר והדברים הפכו דיאלוג, ויש בתגובה האחרונה לא מעט אי הבנות או אי-דיוקים, אענה לדברים בקצרה, סעיף אחרי סעיף.

כבר בתחילת דבריך קראתי את מה שחששתי ממנו עוד לפני שביקשתי ממערכת עבודה שחורה לפרסם את המאמר שלי – והוא: העובדה ששמי עדנן ושאני מוסלמי בדתי ושערבית היא שפת אימי – העובדה הזו הופכת אותי אוטומטית לאויב. ועכשיו אני צריך להוכיח שאני לא אויב.

התיחסתי בדברי הקודמים להבדל שבין תחושה הנובעת ממציאות ועובדות לבין זו הנובעת מתחושות קיפוח או נחיתות מופנמות, שאין להן אחיזה במציאות.  אני יליד הארץ. למדתי תמיד סובלנות, בין היתר כלפי המיעוט הערבי, ואם יש בליבי עליו, אין זה מפני שהוא ערבי בהגדרתו, אלא בשל האופן שבו הוא נוהג בעמי ובמדינתי.  מאחר ונולדתי עוד לפני קום המדינה, אני זוכר את כל אירועי הקונפליקט הישראלי ערבי ואף חוויתי אותם בדרך זו או אחרת בהתאם לגיל ולנסיבות הזמן.
באף אחד מהמקומות בתגובתי לא התיחסתי לשם הכותב, דתו או שפתו.  כן התיחסתי לעובדה שכל השאלות נשאלו מנקודת מבט של מיעוט ערבי מוסלמי אף שאין זה המיעוט היחיד בישראל, וכנראה שגם אינו המגזר הגדול ביותר שיש לו מוצא שונה מ"צבריות יהודית טיפוסית".
אזרח ערבי בישראל אינו אויב.  בדברי הקודמים הגדרתי היטב מיהו אויב. אויב הוא מי שסבור שמתוקף היותו אזרח המדינה מותר לו לפעול לביטול מהותה ויעודה של מדינת הלאום היהודי כפי שהוגדרה בעת הקמתה, ובכך לשלול את זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. אויב הוא גם מי שעושה זאת מבלי להיות אזרח…

סבא רבא שלי, סבא שלי, אבי ובתורי אני נולדנו בישראל. כשקמה המדינה, ולא בקלות ולא אוטומטית, נעשינו אזרחיה. האפשרות להגר מפה הייתה אז וקיימת היום ולא נוצלה ואין כוונה לנצלה. אני, כמו גם ילדי ואבותי, רואים עצמנו כחלק מאזרחיה של המדינה ובכל מקרה לא אויביה אבל כן אזרחים לא שווי זכויות.

רצונו של אדם כבודו. אבל ראיה שאינה מושתת על עובדות היא ראיה לא מציאותית. אינני רואה אפילו נושא אחד שבו המיעוט הערבי בישראל שונה באופן מלא ומוחלט מכל מיעוט אחר ולמעט הלאומיות גם בכל נושא אזרחי אחר מכלל האזרחים. מינון שונה ומשתנה גם הוא עובדת חיים כאן ובכל מדינה אחרת, וכמובן שיש צדק ברצון ובניסיון לשנות זאת.

דיברת ארוכות על מגילת העצמאות אבל לא הכנת שעורי בית. אם תבדוק תראה שכבר ב 1948 בבג"צ 10/40 (התיק העשירי שנדון בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק), נקבע שלמגילת העצמאות אין שום ערך קונסטיטוציוני והיא נועדה לצורך ההכרזה על המדינה ותו לא. זאת ועוד: מגילת העצמאות של מדינת ישראל (שלמרות שלדידך אני אויב שלך היא גם המדינה שלי מרצון ובחירה חופשית) היא העתק מותאם של מגילת העצמאות האמריקאית וזו האחרונה היא מסמך במוזיאון, גם לה אין שום ערך קונסטיטוציוני. אז אל תתלה יהבך במה שכתוב במגילה, גם אם זה כתוב בקווי היסוד של הממשלה ה-33 שלנו.

אינני מסכים עם כל החלטות בג"צ. במיוחד אינני מסכים שבג"צ הוא הפוסק העליון בשאלות של מוסר, דת או פוליטיקה. בג"צ הוא מסגרת לברור מחלוקות בין האזרחים לבין מוסדות השלטון, אבל עליו לפעול במסגרת של חוקים, ולא במסגרת של פרשנויות אישיות אינטליגנטיות של הרכב שופטים מקרי כזה או אחר. בשאלות שנתונות להכרעת המוסדות הנבחרים ע"י הציבור – חוקה, חוקים, נורמות התנהלות וכו', ההכרעות צריכות ליפול במוסדות הנבחרים.
מגילת העצמאות הייתה אמורה להיות מוחלפת בחוקה ויתכן שעל כך הסתמך בג"צ בפסיקתו הנ"ל. משלא הוחלפה, היא הייתה ונותרה הצהרת הכוונות היסודית של מוסדות המדינה שבדרך, אשר הכריזו על הקמתה, כעדות המהותית ביותר לגבי אופייה ומטרותיה של המדינה. למיטב הבנתי עקרונו אלה הם גם עקרונות התנועה הציונית שעיצבה והלידה את מדינת הלאום היהודי, ואני מרשה לעצמי להעריך שבגלל סיבות אלה, עקרונות מגילת העצמאות ימצאו ביטוי מובהק מודגש ובולט מאוד גם בחוקה, לכשתחוקק.

כשקמה מדינת ישראל הוקם גם הצבא שלה. לצבא יש שם: "צבא ההגנה לישראל". מאז שהוא הוקם ועד לרגע זה ממש הוא מגן על מדינת ישראל זו שלך וזו שלי. הוא מגן, הגן בעבר ומגן ברגע זה גם עלי. מאיפה התעוזה הזו להחליט בשבילי שכאזרח המדינה אני לא רוצה לשרת בצבא בגלל קונפליקט כזה או אחר עם בני העמים הסובבים אותנו. ב-48 אם היו רוצים אבותי לחיות בשטחי אחד העמים הסובבים אותנו יכלו לעשות כן. לא עשו זאת ואין שום כוונה לעשות את זה. לכן האופציה בפני ובפני ילדי לשרת בצבא צריכה להיות פתוחה עבור ילדי ועבור ילדיך שכן זהו הצבא שמגן על המדינה שלנו – כולה. הוא (צה"ל) לא שואל אותי איזו שפה אני מדבר ובאיזו דת אני מאמין ובהתאם לזה מגן עלי או לא.

אשר לשירות בצה"ל, אינני מחליט בשביל אף אחד. מי שמחליט הם המוסדות שהוסמכו לעשות זאת בישראל, ובראשם הצבא עצמו. מי שמקבל פטור מטעם הצבא, אינו נחשב כמשתמט משרות. מי שמסרב להתייצב לשרות מתוך שיקולים שלו, אינו ממלא את חובתו האזרחית.
עד 1957 העיר שבה אני גר, אז כפר, הייתה תחת שלטון צבאי. רק ב-57 החליט בן גוריון שלא נשקפת סכנה מבני כפרי והחיים פה הפכו להיות חופשיים במובן של חופש התנועה וחופש העיסוק. אני מזכיר את זה רק כדי להטיח בפניך את הפטרונות המאוסה של השלטון בישראל כלפי המיעוט הערבי אז והיום כמעט באותה המידה. כמו שאמרת בפתח דבריך אז והיום העובדה שאינני יהודי ושדתי היא דת הנביא מוחמד הופכת אותי לאויב העם ומונעת ממני חיים נורמאלים אזרחות נורמאלית במדינה נורמאלית.

זו אמירה לא רצינית. מדינת ישראל קמה במלחמה שאותה הכריזו עליה ארגונים ערביים בתוך השטח שיועד לה בתוכנית החלוקה, מחוץ לשטח זה, וכמובן כל חמש (שש יחד עם עירק) המדינות השכנות הגובלות בה, שבאו לעזור להם למנוע בכוח את הקמת המדינה היהודית. גם אחרי הפסקת האש של 1949, ובמשך מספר שנים, למעשה עד מבצע סיני 1956, "הסתובב באויר" איום "הסיבוב השני" שתפקידו היה לתקן את הקילקולים והכשלים של הסיבוב הראשון. בתקופה זו קלטה ישראל יותר פליטים ממספר הערבים שישבו בה ערב הכרזת המדינה, ובתקופה זו התמודדה עם שורה של קשיים כמעט מכל מין וסוג. בתנאים אלה לא יכלה הנהגת המדינה להסתכן ולהניח לאוכלוסייה שרבים בתוכה השתתפו במלחמת 1948, להתנהל כאילו הם "אוהבי ישראל" מובהקים, ואני מצדיק זהירות זו, בין היתר על רקע האיומים, הטרור והתוקפנות החוזרת ונשנית מצד המדינות השכנות, שהפעילו לשם כך כוחות שלהם, פליטים ומקומיים כאחת .
אי ההשלמה הערבית עם ישראל ב-1948, תקיפתה אז ולאחר מכן, מאז ועד היום, הוא מהיסודות ההיסטוריים העובדתיים שלא ניתן לדלג עליהם, כך בפשטות לעבר שיח-זכויות מנותק. יש להם משמעות יסודית ושם להם מחיר.

קראתי בעיון רב את המשך התגובה שלך, לא לפני שבלעתי בקבס את העלבון על כך שאתה רואה בי אויב מעצם היותי ערבי. אם אתעלם מזה אין לי אלא לומר לך שמבחינה אידאולוגית אני ואתה חושבים אחרת ולכן אני חושב שמקווי היסוד של הממשלה ה-33 עולה תחושת קיפוח / התעלמות ממני כמיעוט וגם ממיעוטים אחרים – גם כאלה שהם יהודים ודוברי עברית.

כבר הסברתי שאיני רואה בכך אויב מעצם היתוך ערבי. דומני שמיותר לחזור על כך כאן.
אינני מסכים עם קביעתך השניה בסעיף זה לגבי הדברים המשתמעים כביכול מקווי היסוד של הממשלה החדשה. לדידי זו פרשנות אישית חד-צדדית ומוטה, הייתי אפילו אומר, דעה קדומה.

הנביא מוחמד התנגד בתוקף ובכל כוחו להפעיל את כוח הזרוע על מתנגדיו. הוא טען שהם טועים ושדרכם איננה נכונה ובמהרה יבנו זאת ויצטרפו לדת שייסד. לגבי רבים מהם כך היה. ממשיכי דרכו לא פעלו כמוהו והאיסלם התפצל. בניגוד ליהדות המונוליתית, האיסלם מפוצל לשיעה וסונה ויש עוד פיצולים כמו הסאלפים והאללוים ובודאי שכחתי עוד כמה. בניגוד לדעתו ולרוחו של הנביא מוחמד הפיצול הזה שפך הרבה דם ועד הין טומן ברובו הרבה מאוד איבה ושינאה.

אני מקבל כל טיעון ו/או נימוק סביר לסיבות אפשריות לעובדות שמולן עלינו להתיצב כיום. אבל סיבות מעולם לא הגנו על עם נגד תוקפיו. אם כבר השפיעו, הרי שהיו מחוללותיה של תוקפנות הרסנית. כעם עתיר נסיון היסטורי, איננו יכולים להסתפק בהסברים, ואנו נדרשים בין היתר גם להתנהגויות.

חלק מהכוחות המפוצלים בדת שלי רוצים את רעתה של המדינה שלי על יהודיה ובלעדיהם כאחד. וזו, ל.רפי, המדינה שלי והדת שלי ואני רוצה להמשיך לקיים אותם חופשי כמו היום ועוד יותר חופשי אף על פי ולמרות קווי היסוד של הממשלה ה-33.

אני שמח לשמוע שכך אתה חושב ומרגיש והייתי שמח עוד יותר אילו נתת אתה וכל מי שחושב כמוך במגזר הערבי, ביטוי מובהק לחשיבה ולתחושות אלה מעל כל במה מקומית ואחרת, ובמיוחד מול ההתלהמות החוזרת ונשנית של מי שמציגים עצמם כמנהיגי הציבור הערבי בישראל, למשל בכנסת.

ועל כן ביקרתי את קווי היסוד האלה – באדיבות אתר עבודה שחורה.

אינני חולק על הזכות לבקר, אבל כפי שניסיתי להסביר אינני שותף למרבית הביקורת ובחלק לא מבוטל מהדברים גם להנמקות.

אני לא אויב. גם בלי הנביא מוחמד החיים שלי בארץ הזו הם איתך ולצידך אם לא השתכנעת עד עכשיו אני מקווה, בדיוק כמו מתנגדיו של הנביא, תשתכנע בעתיד ולא בכוח הזרוע ולא בדרך שאתה תחליט בשבילי כי אתה יהודי ואני לא.

לא ממש הבנתי משפט זה. אינני מחליט עבור אף אחד מלבדי מיהו יהודי ומי אינו יהודי. על כך מחליטה הדת היהודית כפי שהאסלאם מחליט מיהו מוסלמי. מכאן ואילך כל ההחלטות מבוססות על חוקי מדינת ישראל, בנושאים שאינם דתיים ועל המקורות האמוניים של כל אמונה בנושאי הפולחן.

היהדות והאיסלם מאוד קרובים זו לזו ובין השאר בסובלנות כלפי האחר. ולכן העובדה שמדינת ישראל היא גם הבית של הדת היהודית – וכפי שנהג הנביא מוחמד וכפי שמטיפה הדת היהודית – תנהגו בסובלנות הנדרשת כלפי – כאחר, כמוסלמי.

נראה שאתה מנסה לעקוף בכוח את העובדה שיהדות איננה רק אמונה אלא מייצגת גם לאום. שמה של מדינת ישראל נגזר אמנם מהמורשת היהודית, אבל רוב העם החי בה הוא העם היהודי. מדינת הלאום היהודי איננה רק מדינת אזרחי ישראל, היא גם מדינת היהודי שכרגע אינם חיים בה מסיבה כזו או אחרת, אבל יכולים לחזור ולחיות בה בכל רגע שירצו. עניין זה אינו נתון להסכמה ערבית, אסלאמית, אמריקנית או אחרת – הוא נגזרת ישירה מזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. בלי הבנת והפנמת עובדה זו, יקשה עלינו להגיע להבנות ולשפה משותפת.

ובאותו עניין: הממשלה ה-33 היא זו שתנהל את חיי אזרחיה בארבע השנים הבאות ולכן, בקווי היסוד שלה, צריך הדבר לבור לידי בטוי – וכפי שטענתי זה לא קרה וחבל ואפילו מצער מאוד.

על עניין זה כבר עניתי קודם.
תודה לך על הדברים.
שמחתי על ההזדמנות לקיים דיאלוג מפורט זה, דבר שאיני מרבה לעשותו, הגם שאני מגיב מפעם לפעם על דברים שמתפרסמים באתר זה ובמקומות אחרים. אינני יודע במה שכנעתי ובמה לא שכנעתי, אולם הדברים מצאים לפחות על השולחן, ופה ושם נוגעים בשאלות היסודיות באמת,ודווקא מנקודות מוצא שאינן קרובות מאוד זו לזו.

חג הפסח איננו חג על פי הדת שלי, אבל: אני חי פה לצידך וכמשנתו של הנביא מוחמד בעצמו – ולכן, ולא תאמין דווקא מקרב הלב, חג פסח שמח וכשר לך ובכלל.

תודה על האיחולים. חג שמח גם לכם.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.