נרטיב בשירות הקפיטל

ביקורת על ספרו של טימותי סניידר, "ארצות הדמים: אירופה בין היטלר וסטלין"

מאת: ק. טוכולסקי

יש ספרים שלא צריך לקרוא בשביל לבקר אותם, אפילו לא צריך לסיים את הראיונות שכותביהם נותנים. בעולם הרחב של כתיבת היסטוריה פופולרית רוב הספרים הללו שייכים להיסטוריונים שפעילים בארצות הברית ובשביל למכור את מרכולתם קובעים קביעות פופוליסטיות ומפשטים כל טיעון עד לרמת הגיחוך. ספרו של טימותי סניידר "ארצות הדמים: אירופה בין היטלר וסטלין" הוא עוד אחד מאלה.

אחת לכמה שנים יופיע היסטוריון/איש מדעי המדינה/פילוסוף או אינטלקטואל ליברלי/קפיטליסטי/ניאו-ליברלי/ניאו-שמרני ויעלה את הטענות הללו. מאז יסודות הטוטליטריות ספרה המוערך יתר על המידה של חנה ארדנט, מנסים אינטלקטואלים שחושבים שהדמוקרטיה הליברלית בגרסתה האמריקאית היא מודל קודש פוליטי לספר לנו שהקומוניזם והנאציזם אחת הם. היסודות של הטענה הזו כל כך מופרכים שמדי כמה שנים יש לחזור ולכתוב על ה"רודנים" (היטלר וסטלין), או על מה שאמור להיות מקביל בין המשטר של היטלר וסטלין, הכללות על רודנים נועדו כמובן למשוואה היטלר=סטלין וקומוניזם=נאציזם ולא לשום רודן דרום או מרכז אמריקאי ששירת בנאמנות את ארצות הברית גם לא גנרלים עויני דמוקרטיה ששירתו בנאמנות את ברית נאט"ו. אפשר גם לראות מחזוריות בזמנים בהם אין סכנה למשטר הקפיטליסטי נמצא יותר ספרי היסטוריה מאוזנים ומקצועיים, למשל היסטוריונים צבאיים שרק אחרי נפילת ברית המועצות החלו לכתוב על כך שהצבא האדום ולא צבאות המערב נשא בעיקר הנטל של הלחימה בנאצים ולעומתם שלל ספרי היטלר=סטלין של השנים האחרונות שהחלו לצוץ מאז המשבר של 2008 (שיחגוג עוד מעט 5 שנים). היסטוריונים מטעם תמיד ידעו לכתוב תעמולה, אין בכך חדש.

הטיעון הנוכחי מקומם, אם יקום היסטוריון ויכתוב את הספר "אוקיינוס הדמים של בריטניה, ספרד וצרפת" על מאות אלפי ואף מיליוני האפריקאים שנחטפו עונו ונמכרו לעבדות והובלו באמצעות ספינות הסחר של מעצמות אירופה למטעים ומכרות ביבשת אמריקה על כל חלקיה ויטען שאין הבדל בין הפאודליזם ימי הביניימי של ספרד, למלוכה החוקתית הבריטית וצרפת של האבסולוטיזם שהפיקו רווחים ונתנו ברכה לסחר העבדים במשך מאות שנים, איש לא יפרסם את המחקר למרות מאות אלפי העבדים שמצאו מותם במצולות הים קורבנות למגיפות והתעללות מצד סוחרים קפיטליסטים שראו בהם סחורה ומיליוני העבדים המנוצלים. איש גם לא יגיד שגרמניה הקיסרית, הרפובליקה השלישית בצרפת המונרכיה הבלגית והמונרכיה החוקתית הבריטית היו אותו משטר בגלל הקולוניאליזם האכזרי והרצחני שניהלו כל מנהיגי משטרים אלו עד לפני כמה עשרות שנים. אבל לקומוניזם אפשר להשוות הכול גם לתיאוריה שנגדה הקומוניזם נלחם יותר מכל וכמה שההשוואה תהיה יותר מופרכת כך יכתרו לראשה עוד ועוד כתרים.

לא רק ברית המועצות והקומוניזם שלה דפוק ככל שיהיה (ואין ספק שהקומוניזם הסובייטי על שורת הישגיו שגם הם אינם ניתנים לערעור היה דפוק מאוד וחסר תוחלת) נופלים קרבן לעיוותיהם של היסטוריונים מטעם, הפעם גם השואה נפלה קרבן, בחירתו של סניידר להשוות בין השמדת יהודי אירופה ורעב באוקראינה על בסיס גיאוגרפי אולי תמכור ספרים ותעורר פולמוס (השוואה עצמה מגוחכת על בסיס פרמטרים מאוד בעייתיים) אבל היא בעיקר תעזור להסתיר את מותם מרעב של מיליונים בעולם בגלל המערכת הגלובלית הקפיטליסטית או את מותם של מיליונים ממחלות בגלל המערכת הקפיטליסטית. בעולם שיש בו מזון שמושמד העיקר שלא יגיע לחסרי יכולת ויש בו תרופות שהפצתם במחיר שווה נפש נמנעת העיקר לשמור על רווחי תאגידים איש לא יכתוב ספר שבו הוא מאשים את ראשי המדינות בהם יושבים תאגידים אלו בפשעים שגורמים לאלו של סטלין להחוויר. השואה הוכרה כייחודית בגלל כל כך הרבה דברים שצרה יריעת מאמר קצר שכזה לתארם וכעת מגיע מישהו שאין לו מה לחדש באמת אז הוא מוכר את ישורתו באמצעות יצירת נרטיב-סנסציה שמשרת את האינטרס של הקפיטל.

ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים והקפיטליזם היום הוא המנצח, גם את הדפסתה כריכתה בספרים והפצתה בתקשורת מעל קתדרות באוניברסיטאות ובתודעה הציבורית עושים המנצחים. היסטוריונים סנסציונים כמו גולדהאגן, פוקוימה וכעת סניידר תמיד יפציעו עם טיעון פופוליסטי וימכרו המון ספרים ואחרי כמה שנים אף אחד לא יזכור מי הם היו. ספינים יש גם בעולמם הנידח של ההיסטוריונים וסניידר סיפק לנו עכשיו עוד אחד.