חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שלי יחימוביץ', זהבה גלאון ומוחמד בארכה, לכו ללמוד איך בונים שמאל

נושאים דעות, פוליטי ב 12.02.13 20:00

גראץ, אוסטריה כדוגמה להצלחת השמאל, בעבודת שטח "בשרשי הדשא" (grass roots) וללא סיסמאות רהב, במענה למה שבאמת לוחץ למי שנלחצים בידי בעלי ההון והעצמה
מאת: ק. טוכולסקי

איך בונים שמאל

בסוף השבוע סיימתי לקרוא ספר על פוטין, "האיש ללא פנים". עוד ספר ביקורת ליברלית על פוטין רק כתוב בצורה הרבה פחות טובה מ"רוסיה של פוטין" מאת אנה פוליטובסקיה. אין לי שום דבר טוב להגיד על פוטין, האיש שהפך את רוסיה למדינה קפיטליסטית מושחתת ללא דמוקרטיה וגרם לכך שהדגם של ברית המועצות ייראה – ובצדק – בעל יתרונות רבים לעומת רוסיה של היום. אבל גם התוכחה של מבקריו הליברלים זרה לי במידה רבה, בספר משולבת תוכחה נגד פוטין בחיבה לאוליגרכים שנאבקו בו כאילו אותם ברונים שודדים היו יותר טובים לאזרחי רוסיה מפוטין ופחות גנבים מוכשרים. בסך הכול מקריאה בספר אני יכול להבין למה, למרות הביקורת הרבה על משטרו של פוטין, המפלגות שלא מצליחות להתרומם ולהוות אופוזיציה רצינית או אלטרנטיבה הן מפלגות השמאל הליבראלי או הס"ד הרוסי אלא דווקא המפלגה הקומוניסטית שמייצגת – יותר מכל – געגוע של 20% מהאוכלוסייה לברית המועצות. הקומוניסטים לא אומרים בעת ובעונה אחת שהמשטר הנוכחי רע אבל הפרטה וקפיטליזם זה טוב כמו הליברלים, וההמונים לא ממוצאים באלטרנטיבה של קפיטליזם בלי פוטין שום יתרונות מיוחדים על הקפיטליזם של פוטין.

בזמן שהליברליזם הרוסי מתקשה ליצור אלטרנטיבה דמוקרטית לפוטין, קראתי השבוע מאמר על הבחירות שהיו בעיר השנייה בגודלה באוסטריה, גראץ. הרחק הרחק ממוסקבה, אי שם במרכז אירופה הפתיעה המפלגה הקומוניסטית של אוסטריה (KPÖ) וזכתה ב-20% מקולות הבוחרים למועצת העיר. בלי להחליף שם או לחבור לקואליציה גדולה בסגנון עיר לכולנו אלא בשמה המסורתי והלא פופולארי במיוחד באוסטריה (למעט אחת ממדינות המחוז הפדרליות בהן המפלגה מיוצגת בפרלמנט של מדינת המחוז, המפלגה לא מיוצגת באף פרלמנט ובאופן משמעותי גם לא בשלטון המקומי). כיצד הצליחה המפלגה הקומוניסטית האוסטרית לצבור כוח משמעותי ולהפוך למפלגה השלישית בגודלה בעיר? לא באמצעות התחפשות או ויתור על הזהות, אלא באמצעות עבודה אפורה וסיזיפית בסוגיות חברתיות וכלכליות שמדאיגות את המעמד הבינוני הנמוך ואת העניים באוסטריה, סוגיות של דיור ציבורי (באוסטריה רובו ככולו הוא באחריות העיריות), חינוך, אינטגרציה של מהגרים וטיפול באוכלוסייה מזדקנת.

מה שהמפלגה הקומוניסטית באוסטריה, לפחות בסניפה בעיר גראץ גילתה הוא שאין תחליף לעבודה קשה, על השמאל תמיד יגידו שהוא שמאל, גם אם הוא יתחפש לימין/מרכז/משהו אחר חדש ומגניב, שלי יחימוביץ עשתה את זה לדב חנין במרוץ לעריית תל אביב, אחר כך שלי יחימוביץ נהנתה מאותו הטיפול כשהיא רצה בבחירות האלו נגד הימין והמרכז. אין טעם להתחפש ואין טעם להסתתר, מנגנוני השליטה של ההון, כמו התקשורת ידאגו כבר שהציבור יחשוב על כל אלטרנטיבה לסדר הקפיטליסטי הקיים כשמאל. לכן גם אם בסיבוב האחרון בישראל התוצאות של שמאל שלא מתבייש לדבר על עצמו כעל שמאל או על סדר יום חברתי כלכלי היו מעורבות, זאת בהחלט הדרך הנכונה. יש מה לתקן כמו תמיד אבל בסך הכל, אם רוצים להגיע להישגים ראוי לעבוד כמו הקומוניסטים של גראץ, לא להגיד "אנחנו לא קומוניסטים" או "אנחנו לא שמאל" אלא לדבר על מה שבאמת מדאיג את הציבור ולהציע לו פתרונות פשוטים כמו עוד דיור ציבורי, הגנה על מחיר השכירות בדיור הציבורי, עוד דיור מוגן ושיפור השירות לזקנים בדיור המוגן כפי שעשו הקומוניסטים בגראץ. לשמאל הישראלי שעם כל הביקורת העצמית גדל משמעותית בבחירות האחרונות (מ-15 ל-25 מנדטים), יש הרבה עבודה לשנים הקרובות ואם הוא יעבוד על הנושאים הנכונים וידע לבנות לעצמו זיהוי עימם (צמצום פערים, פתרון מצוקת הדיור הציבורי והפרטי, שיפור מדינת הרווחה והרחבתה, הסדר מדיני, פתרון למצוקות הגיל השלישי, מתן מענים מתאימים לחינוך מהגיל הרך איכות סביבה וחיים ועוד) השמאל יקצור את הפירות, יוכל להגיע לשלטון ולהגשים את מדיניותו. צריך לעבוד חכם, לאורך זמן בעקביות, להתמודד עם העובדה שהתקשורת של בעלי ההון תמיד תהיה נגדנו ותשרת אינטרסים זרים לחברה בישראל. לכן צריך לעבוד עבודה קשה ועקבית שכמו זו של הקומוניסטים בגראץ, תקצור פירות.

כי הקומוניסטים בגראץ בניגוד לאופוזיציה הליבראלית הרוסית, נותנים לבוחרים לא רק אלטרנטיבה שמתאימה למה שהם רוצים וצריכים ולא רק לשכבה בורגנית מצומצמת. אם השמאל הישראלי ישכיל לדבר עם מי שלא בוחרים בו על מה שהם צריכים ורוצים, יהיו לו הרבה יותר מצביעים.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , ,

11 תגובות

  1. דמוקרט :

    20% שאתה מזכיר טוכלסקי כ"מתגעגעים לקומוניזם" הם ברובם כמו המערכניקים הקשישים בגבעתיים – גזע נכחד. עוד כמה אחוזים של "מתגעגעים" הם כפריים שמרנים מערבות רוסיה (שחלקם היותר גדול ד"א מהווה את בסיס הכוח של פוטין), וזהו.
    האניטילגנציה והצעירים, ברובם המוחלט, הבאים ממוסקבה, סנט פטרבורג, והערים הגדולות תומכים בליברלים ולא מדמיינים אפילו חזרה למשטר הסובייטי.
    ולגבי אוסטריה – שוב מוכח שיש בהחלט רעיונות טובים בקומוניזם שיכולים לעבוד בקנה מידה צנוע (עיר, קיבוץ) אבל, מה לעשות, נכשלים באופן מחפיר כאשר מנסים לחרוג מכך.

  2. ק. טוכולסקי :

    דמוקרט, הליברלים הרוסים מדברים בעיקר עם עצמם, היו בחירות ברוסיה והליברלים לא קימים, איכשהו עם כל הזיופים הקומוניסטים ניקזו את הצבעת המחאה ועלו בשנים האחרונות בכמעט עשרה אחוזים מסך הקולות.
    הסיפור האוסטרי מוכיח שבעבודה קשה יוצרים אלטרנטיבה, המיאוס באוסטריה מהמרכז שיחק עד כה לטובת הימין הקיצוני שמחזיק היום כמעט ב-30% מהקולות, אולי מה שקרה בגראץ מלמד על אפשרות של ניקוז הצבעת המחאה שמאלה

  3. נגה תדמר :

    והיה באחרית הימים

    דמוקרט מדבר על ההבדל (העצום !) בין רעיונות שעובדים בקנה מידה "צנוע", לכשלון מחפיר בקנה מידה גדול, על זה ההערה הבאה.

    כשלון בוודאי מעורר בקורת רעיונית, במקרה זה אפשר לתארו כתנאי הכרחי לבקורת, אבל בשום פנים ואופן איננו הוכחה לפסלותם של רעיונות.
    בעוד שדוגמא של עיר אחת היא באמת דוגמא בקנה מידה צנוע, הרי כשדמוקרט מציין את הדוגמא "קיבוץ", הוא שוכח שאין המדובר בקיבוץ ב ו ד ד איזשהו אלא בתנועה הקיבוצית כולה.
    שישים שנות קיומה בהסטוריה של היישוב העברי ומדינת ישראל, היו הישג של קיום קומונה שיתופית – בפעם הראשונה בזמן המודרני. כשבוחנים את השינוי הקיצוני בקיבוצים בעשרים וחמש השנים האחרונות כדאי לזכור עד כמה השתנתה המציאות והמשטר במדינת ישראל.
    אחת – הרכב הפעילות הכלכלית והמקצועות הנובעים ממנה השתנה לבלי הכר, מרוב לחקלאות ותעשיה עבר המשקל למסחר שירותים … ופיננסים, על כל המשתמע מכך להתארגנות כלכלית ורמת החיים האישית. שתיים- מסיבה מהותית זו ובעקבות המהפך, תמיכתה של המדינה בקיומה של תנועה שיתופית נעלמה. על אלה נוספה האנפלציה המטורפת של שנות השבעים ואופן עצירתה בפוטש 85/7 (התוכנית לייצוב המשק) שהיוו פגיעה אנושה בכלכלה הקיבוצית, פגיעה שהוחמרה בשל הריבית הרצחנית שנשארה בתוקף לאחר ירידת האנפלציה התלת ספרתית. לי יש תובנה אחרת לגמרי מהי ההשתמעות מכל זה לרעיון השיתופי ומקומו בהסטוריה.

    באותו הגיון המשמש את דמוקרט, אפשר לטעון לכשלון התפיסה הסוציאל דמוקרטית. מה כבר יעול להיות ערכן של ארבע מדינות, 'בקנה מידה קטן', לעומת
    שלטון ההון והגלובליזציה בעולם כולו ממש.

    טוב, לא נשאר מקום להעיר על הנסיון הבולשביקי בברית המועצות כהוכחה לכשלון של הרעיון הקומוניסטי. לזה חסרים לי הרבה יותר נתונים – אולי בפעם אחרת …

  4. דני :

    לפיד, יחימוביץ, בנט, גלאון, לבני ומופז ביחד לממשלה.

    בטקס פתיחת הכנסת החדשה, ה-19, ישבו ב'אולם שגאל'בשורה אחת – לפיד, יחימוביץ, בנט – ראשי-סיעות המונות יחד 46 ח"כיות וח"כים – לצד ליצמן וישי (יחד רק 18 ח"כים בלי אף אישה -ח"כית !), ולידם זהבה גלאון וציפי לבני – ראשות-סיעות המונות ביחד עוד 12 ח"כיות וח"כים. האם זה לא "צועק לשמים", שלפיד, יחימוביץ, בנט, גלאון ולבני – בראש סיעות המונות ביחד 58 ח"כיות וח"כים, צריכות וצריכים (ביחד !) להקים את הקואליציה החדשה, שבצירוף שאול מופז (עוד 2 ח"כים, להשלמת מחצית חברי-הכנסת=60 !) ובתמיכת דב חנין ואולי אחמד טיבי (סגן שר-הרווחה או הגנת-הסביבה וסגן-שר הבריאות) – התשתית לממשלת-ישראל החדשה. כך יצטרפו סיעותיהם של ליצמן וישי אל סיעותיהם של נתניהו וליברמן לאופוזיציה הימנית-חרדית בת 49 חברי-הכנסת. הי ! אל תהססו ואל תתלבטו ואל תניחו ל'אגו' האישי לקלקל את הסיכוי הגדול למהפך שלטוני אמיתי. כל מי שקורא/ת ומסכים/מסכימה, ויש לה או לו ערוצי-קשר אל חברי-הכנסת החדשה, אנא הפצירו בח"כיות ובח"כים לקדם את הרעיון והיוזמה. דני.

  5. עמית :

    נגה חשוב לזכור כי יחד עם המגזר היצרני בקיבוצים חיסלה התוכנית הכלכלית של 1985 גם את רוב ענפי הייצור בישראל.
    לא רק מפעלים וחקלאים התעוררו לפתע חסרי כול, זה קרה לקואפרטיבים צרכניים ועוד.
    החיסול הזה לא היה מחויב המציאות, הוא נבע מרצונה של המדינה להחזיר לעצמה את ההשקעה שהשקיעה כשהצילה את הבנקים.

  6. דני :

    תכנית היצוב הכלכלי של 1985 אפשרה צמיחה ושגשוג לנבונים ואחראים

    אכן, כדברי עמית – "עם המגזר היצרני בקיבוצים חיסלה התוכנית הכלכלית של 1985 גם את רוב ענפי הייצור בישראל. לא רק מפעלים וחקלאים התעוררו לפתע חסרי כול, זה קרה לקואפרטיבים צרכניים ועוד. החיסול הזה לא היה מחויב המציאות". נכון ! זה לא היה מחוייב המציאות, כי ראשי המשק הקיבוצי הרבים יכלו לעשות מה שעשו המעטים: כמו שאמר אד קוצ' המנוח "אל תוציאו כסף שאין לכם!", לא לקחת עוד ועוד הלוואות ולהשקיע עוד ועוד באמצעות אשראי ("למנף" כביטוי ה"מכובס"), אלא להגביל עצמם לכספים וליכולות ריאליים שהיו בידיהם. אותם קיבוצים מעטים שידעו לנהוג כך, בתבונה הרואה את הנולד, לא נאלצו לאחר שהתהפכה מגמת האינפלציה מ-400% לאינפלציה נמוכה בהרבה ובמקביל – התהפכות הריבית מריבית שלילית או אפסית לריבית "צומחת" ותופחת – "לאבד את המכנסיים" ולפשוט את הרגל ולהזדקק לחסדים של הסדרי-חוב ושאר 'קומבינות' על מנת לשרוד. האשמת-השווא של כל הקיבוצניקים לשעבר, המאשימים מתוך קנאה את 70 הקיבוצים שנשארו שיתופיים, שוויוניים, סולידריים ודמוקרטיים בכך שרק "עושרם" כביכול הוא שאיפשר להם להשאר קיבוצים אמיתיים, טועים ומטעים. לא תרנגולת הזהב הטילה את ביצי-השיתוף, אלא תרנגולות-השיתוף מצד אחד וההתנהלות הכלכלית הנבונה מהצד השני, הן שאיפשרו גם את הטלת ביצי-הזהב וצבירת-ההכנסות הגדלות עד לכדי איתנות כלכלית. קיבוצים כמו גן-שמואל, חצרים, בארי, יטבתה, סאסא, ברעם ואחרים (רובם דווקא מרוחקים מהמרכז ושרויים בתנאים קשים של פריפריה) הם ההוכחה שבשיתוף כלפי פנים וחכמה כלכלית כלפי חוץ, התכנית הכלכלית של 1985 לא רק שלא חיסלה אלא אפילו איפשרה לאחר 'פסק-זמן' מסויים צמיחה ושגשוג. להשתמש רק בכספים שישנם ולא בהלוואות, זאת עצה יעוצה לא רק לקיבוצים ולקואופרטיבים, אלא לכל חברה עיסקית ולכל משק-בית. "אוברדראפט", לא אצלנו ! זאת תבונה כלכלית פשוטה ובסיסית !

  7. לקסי :

    דני,
    התמונה אינה פשוטה, כמו שאתה מנסה לתאר אותה.
    בראייה היסטורית ניתן לומר שהכלכלה היהודית בארץ ישראל נבנתה על אשראי, כמעט יש מאין. האשראי שולם מהיבול ומהתוצרת. הרבית היתה נמוכה ומותאמת ליכולת. היה ברור שחיים מעבודה ולא מגלגול של כספים (ואם אני מנחש נכון את זהותך אתה יודע על מה אני מדבר).
    עליית הליכוד לשלטון ב-1977 ומינויו של ארליך לשר האוצר היו הפתיח לשינוי יחסי התמורה בין עבודה לכסף. ארליך ("נהיה קשים כלפי חוץ ורכים כלפי פנים") הביא לכאן את מילטון פרידמן שיעץ איך לשנות אותם יחסי תמורה. ממשיכו של ארליך, נסים, טבע את האמירה "רוב ממונו של אדם בכיסו". המשיך שמעון פרס עם "מכונית לכל פועל", במצטבר זה היה מעבר מבניין אומה וארץ לרווחתם של יחידים.
    גלולת הרעל היתה השילוב בין המעבר הזה לבין התרת הרסן הממשלתית על היכולת לעשות כסף מכסף. התרת הרסן ו"רכים כלפי פנים" יצרו את האינפלציה הגדולה שלובתה גם בפשעים במערכת הבנקאות.
    המשק היצרני המשיך לחיות על אשראי להשקעות וגם להון החוזר.
    החלשת הבקרה (רגולציה) הממשלתית איפשרה צמיחת מגזר פיננסי שהיה גדול על המשק וכאן נכנס לתמונה קידושו של אי-השוויון, סגידה ל"מצליחים", למי שהצליחו לנכס לעצמם יתרות כספיות.
    והמשק היצרני המשיך לחיות על אשראי…
    בלימת האינפלציה, מודעי ופרס ביולי 1985, היתה כמו בלימת חרום של אוטובוס שחלק מנוסעיו ישובים חגורים במושבים ויתרם עומדים. בבלימת החרום העומדים נמחצו.
    בנמשל הנוסעים בעמידה היו הלווים.
    מה שקרה בפועל היה העברה מסיבית של מרבית ההון היצרני אל המגזר הפיננסי, תהליך שנמשך גם עכשו.
    בחכמה שבדיעבד, מה שהיה צריך להיעשות אז ולא נעשה הוא שריבית הנשך תמוסה כמעט כולה ובכך למנוע את ההתנפחות של אותה בועה ומעבר של החברה הישראלית מהיותה חברה עובדת להיותה חברה אובדת (או עובדת לעגל הזהב).
    בין הקיבוצים שמנית – האחראיים, כדבריך – יש כמה שהתבססו על יתרונות מקומיים של מפעלים מצליחים (מעגן-מיכאל, חצרים, בארי, יטבתה, איני מכיר את הפרטים של האחרים), אלה ישבו באותו אוטובוס חגורים ומוגנים. גם היכולת להישאר שיתופיים היתה מותנה, ברוב ישובי הזרם השיתופי, ברווחיות משקית איתנה יותר מאשר בקיבוצים שחיו מהיד לפה ונשנזקקו לאשראי.
    היתה גם תחושת רווחה שקרית בישובים עניים, זה מה שאתה מכנה חוסר אחריות, לוו והשקיעו בצרכנות, בעיקרה לא ראוותנית, הרבה מעבר ללינה משפחתית (שגם הוא קשור לאוירה הכללית של מעבר מ"אנחנו" ל"אני").
    אחטא לאמת בעניין זה אם לא אזכיר את הקיבוץ הדתי שבלם את לקיחת האשראי המוגזמת בישוביו.
    בסך הכל התהפכו לך היוצרות, האיתנות הכלכלית היא שאיפשרה לישובי הזרם השיתופי להישאר כאלה, אפשר לדמות את זה למשפחה שנתקלת במצוקה כלכלית ומתפרקת. משפחה שאינה במצוקה יכולה לצלוח משברים שמפרקים משפחה במצוקה.

  8. עמית :

    לדברים שאומר לקסי יש להוסיף כי המהלך שנעשה (ריבית ריאלית של מאות אחוזים) נעשה בכדי להעביר לבנקים מספיק ממון ו"לחסוך" מהממשלה את הצורך בתשלום עבור המניות שקנתה מהציבור.
    כל הקיבוצים היו בחוב כמו גם כל המגזר היצרני, לחלק קטן מאוד מהמגזר היצרני הייתה יכולות לכסות את החוב הזה גם בתנאים החדשים, תנאים שאיש לא ידע ולא שיער שיהיו.
    למה משול הדבר, נניח שקניתי בית בעבור מאה אלף ש"ח בתנאי שאשלם בעוד שנתיים, וכאשר אני בא לשלם אומרים לי לא מאה אלף כי אם חמש מאות אלף ש"ח, לא רוצה תחזיר את הבית.
    המגזר היצרני לא יכול היה להחזיר את הבית, הוא היה יכול ללכת לבית משפט, הקיבוצים הלכו לבית המשפט הם עשות את זה בעזרת ועדת פרוקצ'יה (הכלכלן לא השופטת).
    אבל כאשר נראה היה כאילו הם מנצחים ממשלת ישראל אמרה להם תבחרו (ועידת שפיים 1993) או שתמשיכו עם פרוקצ'יה או שניתן לכם למכור אדמות.
    עגל הזהב היה כבר מלך בשנת 1993 הקיבוצים העדיפו למכור אדמות מאשר להוכיח כי החובות הם פיקציה חשבונאית.
    לפי ההבטחות הם היו מקבלים הרבה יותר עבור האדמות, כאן בא הצדק בדמותה של הקשת הדמוקרטית המזרחית ואמר (דרך בג"צ) שאין זכות למכור אדמץת לאום, והרי אנחנו כאן.

  9. דני :

    ח"כ קארין אלהרר גרמה לח"כים לדמוע, ואז ברכה אותה שלי יחימוביץ

    חברת-הכנסת החדש קארין אלהרר (מסיעת 'יש עתיד') נאמה את נאום-הבכורה שלה בכנסת, וכאשר ירדה מן הדוכן, ראיתי תחילה חברת-כנסת אחת מנגבת את דמעותיה, את רות קלדרון, אבל אחר-כך, ככל שהתקרבו חברי-הכנסת האחרים כדי לברך את קארין על נאומה, שמתי לב שרובם (כולל אביגדור ליברמן הקשוח !) דמעו. שלי יחימוביץ שברכה את קארין כנהוג, אמרה שהיא בחרה לברך דווקא אותה, כי התרשמה שלמרות מגבלותיה של קארין (היא נכה בכסא-גלגלים), היא עושה הכל ככל האדם על פי כישוריה, ובקשה שכך יתייחסו אליה. ציטטה שלי יחימוביץ מדברים שאמר קארין אלהרר לכתב Ynet לאחרונה: אני יודעת שעכשיו מעניין אותך הסיפור האנושי שלי, בגלל הנכות וכסא-הגלגלים. לאחר זמן תשאל אותי על חוקים, שאילתות ונושאים שקידמתי כחבר-כנסת, ותשכח את תשובותי (לא ציטוט מדוייק). אז איך כתבתי קודם – קארין הצליחה לרגש גם את הפוליטיקאים הקשוחים של הכנסת, שנאלצו למחות את דמעותיהם, מי בגלוי ומי בחשאי.
    נ.ב. ראיתי שישנן כאן שתי חתימות 'דני'. אז דעו לכם שאני לא אותו דני שכתב כאן את התגובות הקודמות ל"לכו ללמוד איך בונים שמאל", מאמרו של ק. טוכולסקי.

  10. דני :

    לא באתי לכנסת בגלל הכסא. הבאתי אותו אתי

    כתבת Ynet על קארין אלהרר, חברת-הכנסת החדשה – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4342715,00.html
    "כסא-הכבוד" קארין.

  11. דני :

    לעורכים: אנא תקנו את תגובתי הקודמת

    צ"ל: "כסא-הכבוד" של קארין.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.