חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פולי-פוליטיקה – בחירות מקבילות

נושאים בחירות 2013, פוליטי ב 22.01.13 11:32

בחירות 2013 מסמלות יותר מכל את הפיצול של החברה הישראלית למספר ישויות נפרדות, המקיימות כאילו במקרה תהליך בחירות באותו יום ובאופן חלקי באותן קלפיות

מאת: אזרח מודאג 

 מלים רבות כבר נכתבו על השאלה "מהי הסוגיה המרכזית שעליה אנו הולכים היום לבחירות?" ואני רוצה להציע עוד תשובה אחת, מאוד עצובה. בחירות 2013 מסמלות יותר מכל את הפיצול של החברה הישראלית למספר ישויות נפרדות, המקיימות כאילו במקרה תהליך בחירות באותו יום ובאופן חלקי באותן קלפיות.

עבור אזרח א', במערכת הבחירות הזו התמודדו בעצם רק ארבע מפלגות – הליכוד-ביתנו, הבית היהודי, עוצמה לישראל וש"ס.
המשותף ביניהן נראה אולי רב למתבונן משמאל, אך עבור אזרח א' היתה כאן הכרעה קשה בין חיזוק ראש ממשלה מכהן ובין חיזוק של שותפה טבעית שתדאג לחשק אותו בתחום חשוב.

עבור אזרח ב', במערכת הבחירות הזו התמודדו בעצם רק ארבע מפלגות – העבודה, התנועה, יש עתיד ומרצ (ואפשר, אם מתעקשים, להוסיף להם גם את קדימה, עם שלם וארץ חדשה).
גם כאן, למתבונן מימין החלופות נראות כ"סמול" הומוגני (בפסיכולוגיה זה נקרא "אפקט כל הסינים דומים"), אך הקרעים בין האישים היו הרבה יותר מסתם ענייני אגו.

אזרח ב' נדרש לבחור האם מה שהכי מפריע לו במדינת המלך ביבי זה אי-השוויון הכלכלי-חברתי והפגיעה במדינת הרווחה, הקיפאון המדיני והביקורת על ישראל מבחוץ, או שלל הסכסוכים בין הציבור הציוני והציבור החרדי, שבראשם כמובן שאלת הגיוס.

אזרח ג', לעומת זאת, התלבט בין בחירה קודם כל בלאומיות פלסטינית, בשמרנות דתית או בסוציאליזם ערבי-יהודי. גם אזרח ג' לא באמת בחר בין שלושים ושתיים מפלגות, אפילו לא שבע.
למעשה, הסיכוי שאזרח ג' בחר לבסוף להחרים את הבחירות גבוה יותר מהסיכויים של הבחירה בכל אחת מהחלופות האחרות.

אזרח ד' התלבט בין בחירה במפלגה האחת והיחידה שמייצגת את הזהות החרדית-אשכנזית שלו, יהדות התורה, ובין החרמת הבחירות. כל המפלגות האחרות היו לגמרי לא רלוונטיות מבחינתו.

נכון, היה לנו גם אזרח ה' שהתלבט עד הרגע האחרון בין הטרנד ששמו לפיד ובין הטרנד ששמו בנט, אך הוא היה היוצא מן הכלל.

הפוליטיקאים ויועציהם הבינו את התמונה הזו יפה מאוד. לכן, בניגוד למערכות הבחירות הסוערות של ימין נגד שמאל הזכורות לנו משנות השמונים והתשעים, עיקר האנרגיה הופנתה לנסיונות שכנוע בתוך המחנה. הליכוד-ביתנו תקפו את ש"ס ואת בנט, בנט תקף את הליכוד-ביתנו, ש"ס את הליכוד-ביתנו ואת בנט וחוזר חלילה. העבודה ולפיד תקפו את התנועה, מרצ והתנועה תקפו את העבודה וכו' וכו'. למערכת בחירות כזו בהכרח לא יכול להיות "נושא מארגן" כמו בעד/נגד הסכם עם הפלסטינים או בעד/נגד מדינת רווחה, משום שכל מפלגה מנסה לקבוע את נושא הדיון בעיקר על פי קהל המתלבטים שאליו היא מכוונת. התוצאות של הבחירות לכנסת הן פשוט שקלול של כמה מערכות בחירות מקבילות ובלתי תלויות.

התמונה הזו מעציבה במיוחד עבור מפלגות המתחרות על קולו של אזרח ב', אלו הקרויות בהכללה "מרכז שמאל" בעיתונות, "הסמול" בפיו של מצביע הימין ו"המרכז הלאומני" בפיו של חיים ברעם. משתמע ממנה כי גם המצע הסוציאל-דמוקרטי המושך ביותר של מפלגת העבודה לא יגרום למאות אלפי עובדי קבלן לעבור מהליכוד-ביתנו ומש"ס לעבודה. משתמע ממנה כי גם התוכנית המדינית הכי משכנעת (כנהוג אצלנו, עם חותמת כשרות של גנרלים בדימוס) לא תגרום למאות אלפי הלומי הגראדים להצביע לרשימת "התנועה" או למרצ. משתמע ממנה כי "שוויון בנטל" הוא לא באמת עניין שיכול לגרום להמוני מילואימניקים חילונים ודתיים לחצות את התהום בין ימין למרכז ושמאל. בהיעדר יכולת שכנוע, נותרים יריביו של נתניהו ללא מענה משמעותי לנתונים הדמוגרפיים היבשים כמו שיעורי הפריון בכל מגזר ולכוח הארגוני הראוי להערכה בציבור הדתי-לאומי ובציבור החרדי, שלא נשבו בדת האינדיבידואליזם. היתה לנו שעת חסד נדירה ב-2006, אך אולמרט ופרץ הטביעו אותה בבוץ הלבנוני. עכשיו התוצאות של בחירות 2006 נראות כמו חלום רחוק.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

2 תגובות

  1. משתמש אנונימי על השימוש בסולר :-) :

    גם עכשיו אחרי הבחירות קשה לשים את הדינמיקה גלוי על השולחן.
    רצח רבין טרף כאן הרבה קלפים והוא משמש עד היום עוד גורם שמשפיע על הבחירות, למרות שקשה להתייחס לכך באופן רציונאלי.

    אפילו שלי יחימוביץ לא העיזה לטעון נגד המתקיפים אותה על "הצנעת הנושא המדיני" – ש"השלום אינו ערובה לצדק חברתי. כי עובדה – תחת מעטה אוסלו פתחה ממשלת רבין (עבודה מרץ ש"ס, בממשלה ובסהתדרות במקביל), בתהליכי הפרטה מסיביים. שעות רבות שנוספו למערכת החינוך עברו במסלול סיבובי דרך עמותות קש וחזרו למערכת באופן מסואב, לא יעיל ולא מבוקר. הרבה עובדים נפגעו אז ישירות מהקומבינה הזאת ולמי היו אמורים לפנות לעזרה? למרצ, כשרובינשטיין היה שר החינוך? להסתדרות? מישהו תמים דווקא פנה אליהם ונענה בלא כלום".

    אדרבא, אם אני לא טועה שלי דווקא ניסתה להדביק לרבין מיסוי רווחי הון, אבל האמת היא שבייגה המליץ ואנשי עסקים במטוס של רבין אמרו נייט.

    אף אחד לא יכול לחשוד במכון אדווה שהוא תומך במתנחלים והדו"ח שפורסם במכון אדווה ראוי לעיון רציני – כי הצומת הזה של השלום וההפרטה בתקופת ממשלת רבין ראוי שילמד היטב לפני שמנפנפים נגד שלי בדגל המדיני וטוענים ש"בלי שלום לא יהיה צדק חברתי".
    "שלושה עשורים של הפרטה"
    http://www.adva.org/uploaded/privatization.pdf

  2. משתמש אנונימי על השימוש בסולר :-) :

    והנה מה שאומר על כך לב גרינברג בהארץ (מעניין מה הוא אמר לפני הבחירות)"

    "בעיני, הכישלון החמור ביותר הוא בשימור השיח של שמאל-ימין, המשתיק כל דיון ענייני על כל השאלות שעומדות על הפרק, לרבות השאלות המדיניות. אבל בראש וראשונה השיח "שמאל-ימין" משתיק את הסוגיות הנוגעות למדיניות כלכלית וחברתית, כי העניים נמצאים בשני הצדדים שלו ואינם מצליחים להתאחד נגד שלטון ההון. מאז 1977, השליטו הליכוד והעבודה את הדיכוטומיה שמאל-ימין כדי לשמר את כוחם ולמנוע כניסת מתחרים לזירה".
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1912530

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.