חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ייעול בתקציב הביטחון והפניית תקציב לצרכים אזרחיים – קשר השתיקה

נושאים התמונה הגדולה, כלכלה ותקציב, מדיני-בטחוני ב 9.01.13 1:25

במדינות ערב  הסובבות את ישראל חלו שינויים גיאופוליטיים דרמטיים. האיומים מסוריה, עיראק, מצרים פחתו, והסיכון למלחמה מתרחק. זוהי הזדמנות לעדכן את תפיסת הביטחון, לייעל את תקציבי הביטחון, ולהפנות משאבים לצרכים אזרחיים. הבעיה היא שהנושא מושתק ולא דנים בו לקראת הבחירות הקרבות

מאת: אמנון פורטוגלי

קשר השתיקה והאפשרות להעצמת התקציבים האזרחיים על חשבון התייעלות בתקציב הביטחון

ירום אריאב, מנכ"ל האוצר לשעבר, פרסם לאחרונה בדה-מרקר ובפורום זאב רז, מאמר חשוב:"קשר השתיקה: האיומים קרסו, הסיכוי למלחמה אפסי – אפשר להעביר כסף לאזרחים".התמה המרכזית במאמר היא ההשפעה של השינויים הגיאופוליטיים הדרמטיים באזור על האיומים הביטחוניים על ישראל.  לטענת אריאב האיומים הביטחוניים הקונבנציונליים על ישראל פחתו בצורה  משמעותית. הסיכוי למתקפה של צבאות סדירים על מדינת ישראל, ביבשה, בים או באוויר, בטווח של השנים הקרובות, שואף לאפס. וזאת לא מחוסר רצון של מדינות ערב הסובבות אותנו אלא פשוט מחוסר יכולת שלהן.

אריאב מעריך כי, כתוצאה מהשינויים האלו, האיומים מהחזית המזרחית של ישראל נעלמו למעשה. צבא סוריה חדל למעשה לתפקד ככוח אפקטיבי, ולא נראה שיכול להיות איום מצבא עיראק. בנוסף ישנה ירידה במשענת הכספית והלוגיסטית שמקבל החיזבאללה מסוריה וגם מאיראן, והמשבר הכלכלי במצרים פגע קשות ביכולת הצבא המצרי.  אריאב מסכם כי היכולת האפקטיבית של מדינות ערב לאיים על ישראל במלחמה בין צבאות סדירים לא קיימת למעשה בשנים הקרובות. ונראה כי נפתח כאן חלון זמנים שבו מציאות גיאו אסטרטגית חדשה שלא הייתה כמוה בעבר.

לטענת אריאב, הנושא הזה הייה חייב להיות במרכזה של מערכת הבחירות הנוכחית.  מה ישראל צריכה לעשות לאור השינויים בזירה והשינוי במאזן האסטרטגי. הצורך להיפרד מקיבעונות מחשבתיים וליזום באומץ שינויים יסודיים שימנפו את השינויים הדרמטיים במזרח התיכון לטובת האינטרסים של ישראל. הוא תמה על קשר השתיקה, איך קרה שלא מדברים על זה? איך זה שאיש במערכת הפוליטית, ועוד ערב בחירות, לא אומר מה ישראל צריכה לעשות לאור שינוי הנסיבות הביטחוניות והגיאופוליטיות?. להערכתו התשובה היא מִמסד בטחוני שבוי בקיבעונות מחשבתיים הממשיך במלחמה על המשאבים בכלים הישנים והטובים של העצמת האיומים, יחד עם עיוורון מדיני וגישה צינית של המערכת הפוליטית שלא רוצה להתמודד עם הנושא.

אריאב מציע שמדינת ישראל תפעל בשלושה רבדים בעקבות השינוי הגיאופוליטי בסביבתה ועם השיפור היחסי במצבה הביטחוני.

ברובד הראשון מערכת הביטחון וצה"ל שצריך לנצל את חלון הזמן לניעור יסודי של כל תפיסת הביטחון. בין השאר לצמצום מרחיק לכת בסדר הכוחות שנבנה להתמודדות עם צבאות סדירים, לשינוי בתנאי ההעסקה של אנשי הקבע והפנסיות ולהיערכות של מספר שנים לאיומים שטומן בחובו שדה המערכה העתידי.

הרובד השני צריך לכלול שינוי סדרי עדיפויות יסודי בתקציב המדינה. המצב החדש מאפשר, לפחות למשך מספר שנים, הזדמנות להעצמת התקציבים האזרחיים על חשבון התייעלות בתקציב הביטחון.

הרובד השלישי, והחשוב מכל, הוא הרובד המדיני. מדינת ישראל צריכה לצאת ביוזמת שלום נדיבה – נדיבות הבאה מתוך עוצמה ואשר משרתת לטווח הארוך את האינטרסים של ישראל. היוזמה צריכה להיענות לתכנית השלום הערבית מ- 2002, שמדינות ערב חזרו ואשררו אותה, ואשר במסגרתה יושג קץ לסכסוך עם העולם הערבי ויושג פיתרון שתי המדינות.

המאמר קבל תגובות רבות. חלקן ההשמצות המקובלות, "הכותב חי בעולם משלו! וכמובן בעד חזרה לגבולות 67 כמו שהעולם הערבי רוצה ..העיקר שיהיה חוסן כלכלי… ממש מחיר זול לשלם!". חלק מהן רואה במצב החדש איומים חדשים גדולים יותר מהנוכחיים, "התהפוכות בעולם הערבי רק מקטינים את ההגיון להקריב שטח (שאין לנו) בתמורה לשקט מאוד זמני". "המפה הגאו-סטרטגית השתנתה ודווקא בגלל זה הסדר מדיני אינו בר השגה בשנים הקרובות". חלק מוצא איומים חדשים: "הצבאות של מצרי סעודיה, והתורכיה הם האיום החדש". אחרים טוענים להדם, מבחינתם משמעות המאמר היא "שוב רוצים לראות את מחסני החירום ריקים". וכמובן התגובות הבלתי נמנעות של חסידי ההתנחלות וארץ ישראל בגבולות ההבטחה "איזה שתי מדינות ? חברון והר הבית הם הלב של ארץ ישראל ועם ישראל. על מה אתה מדבר ? אנו נחזור לכל המקומות הללו !", ושל האזרח המודאג מהפכות וקריסות משטרים בכל רחבי העולם לאורך כל הדורות מאז היותנו לעם (לפני 3500 שנה) לא גרמו לניסיונות להשמידנו מעל פני האדמה להיעלם. "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו…".

אני מסכים עם ההצעות של ירום אריאב. עם זאת, אני די פסימי ביחס למימוש המסקנות ודרכי הפעולה המוצעות. להערכתי, אפשר להצביע על מספר גופים/גורמים רבי עוצמה שיתנגדו לשינויים המוצעים, שכן הם יפגעו באינטרסים הסקטוריאליים ובתפיסות המדיניות של גורמים אלו.

הגוף החשוב והמכריע שיתנגד לשינויים המוצעים הוא מה שנקרא בארץ מערכת הבטחון. היא דומה לגוף האמורפי The Military-Industrial Complex שהנשיא איזנהאואר הזהיר מפניו בנאום הפרידה מהנשיאות בינואר 1961. מערכת הבטחון, כפי שראינו בשנים האחרונות, תתנגד להקטנת תקציבי הביטחון.

שני גורמים נוספים יתנגדו לשינויים המוצעים: המערכת הפוליטית לא תשנה את גישתה האסטרטגית להתפשטות והתנחלות מעבר לקו הירוק. לכן, הסיכוי שהיא תצא ביוזמת שלום אמיתית נראית לי אפסי. גם התפיסה החברתית-כלכלית של הפוליטיקאים הנמצאים בשלטון מנוגדת לצורך בחיזוק השירותים הציבוריים האזרחיים. ההתנגדות של גופים אלו תתבטא להערכתי במספר אופנים. בשלב הראשון השתקה של הנושא, כפי שירום מציין. בשלבים הבאים תהיה העצמה מחדש של האיום האירני, ונראה גם טיעונים שיתבססו על היפוך הניתוח של ירום. לדוגמה, יופיע הטיעון כי האיומים הביטחוניים הקונבנציונליים על ישראל אכן יפחתו בצורה משמעותית, אבל לעומת זאת תגבר הסכנה בעימותים לא קונבנציונליים, בטרור וכו'. נשמע גם טיעונים כי התרופפות השלטון המרכזי בסוריה, בעיראק, ובמצרים תגביר את הסכנה הטמונה באנרכיה במדינות אלו – בהשתלטות האיסלם הקיצוני, ובהסטת תשומת הלב מבעיות הפנים שלהן לכיוון של עימות עם ישראל.

המערכת הפוליטית מהליכוד ימינה תציע לנצל את החולשה, את מה שירום קורא חוסר היכולת של מדינות ערב הסובבות אותנו –  לא ליוזמת שלום נדיבה כפי שמציע ירום, אלא למימוש חזונם של 'ארץ ישראל השלמה' ולספח את השטחים מעבר לקו הירוק לישראל. ניצנים לכך כבר רואים במצע "הבית היהודי".

 שתי נקודות לסיום –

לפני מספר ימים פורסמה ב"דה-מרקר" כתבה על כך שצה"ל הגדיל את תקציב הנופש לאנשי הקבע. בכתבה של מירב ארלוזורוב מופיע הציטוט הבא ממכתב אגף כח אדם בצה"ל:  "חרף המציאות הכלכלית הוחלט במטה הכללי להיטיב עם הפרט ולאשר תוספת תקציב משמעותית (ההדגשה במקור) לתחום הנופש, שתאפשר תוספת של אלפי חדרים במלונות המבוקשים והטובים".  במקום לקצץ בתקציב הבטחון מוצאים דרכים להגדיל את ההוצאות. גישה שונה מהצעתו של ירום.

לפני ששים שנה, לקראת שנת התקציב 1953-1952 הגיש הצבא הצעה שלפיה יעמוד תקציב הביטחון על כ 70- מיליון לירות.   שר האוצר לוי אשכול אישר תקציב של 58 מיליון לירות בלבד, ובספטמבר 1952 אישרה הממשלה קיצוץ נוסף של 10 מיליון לירות – כך שתקציב הביטחון עמד על 48 מיליון לירות מתוך התקציב הכולל שעמד על 146 מיליון –כשליש מתקציב המדינה הוקצה לביטחון. בעקבות הקיצוצים האלה הנחה בן-גוריון את הרמטכ"ל ידין להקטין באופן דרמטי את ההוצאות השוטפות  ובמיוחד את ההוצאות על כוח אדם. בסוף אוקטובר 1952 דרש הרמטכ"ל ידין תוספת של 10 מליון לירות, אולם ראש הממשלה ושר הביטחון בן-גוריון לא הסכים ודרש לעשות קיצוץ חד במצבת כוח האדם של צה"ל. בעקבות הדרישה הזאת של בן-גוריון התפטר ידין מתפקידו; במקומו מונה מרדכי מַקלף שפעל במסגרת התקציב שאושר.

 אמנון פורטוגלי- חוקר במרכז חזן לצדק חברתי במכון ון-ליר, ובמכללה החברתית-כלכלית

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

5 תגובות

  1. מנחם לוריא :

    אך, אחזה תענוג - תודה אמנון.

    בביצת "מערכת הבחירות" ינואר 13 חיפשתי איזו שהיא מפלגה שתקום ובריש גלי תאמר שעם תפיסת השלטון היא מיד מקצצת בתקציב הבטחון ואת הכסף תעביר למטרות אחרות (מצידי אפילו מתנה לטייקונים ספרי הצמרת). אף לא אחת כזו בנמצא.

    בישראל 2013 צה"ל סיים את תפקידו והגיע הזמן להפוך את הדיבורים על צבא שכירים בתשלום ולבטל את חובת הגיוס – מדיבור למעשה.

    אינני רץ לבחירות 2013 ומיד תבינו למה.

    הנכון לעשות הוא לשנות את פרוסות עוגת התקציב כך:
    הסעיף הגדול ביותר – החזרת חובות.
    במקום השני – חינוך מגיל שלוש ועד 21 כולל (הכוונה לחינוך גבוה).
    במקום השלישי – תקציבי הרווחה.
    ברביעי- תקציב הבריאות וסוגר את החמישיה תקציב של מה שהיה פעם צה"ל והיום זה מערכת לסידור עבודה לקצונה הבחירה ובתנאי שלא האזינה מאחורי הכותל במשרדו של שר הבטחון,בנתה את בתיה בהיתר כדין או סתם לא דחפה את המה שמו שלה בניגוד לרצונה של העלמה.

    וחוץ מזה שאני לא רץ לבחירות אני גם לא כל כך בטוח שאני בכלל שפוי כי בישראל 2012 נטף הטילים זלג מאשדוד ובנותיה לתל אביב ובנותיה ומערכת הביטחון,וגם הממשלה,מדברים על ניצחון הירואי ….. ואני בכלל חשבתי שעוד כישלון כזה וכדאי ללמוד לשחות למרחקים ארוכים – אפילו מאוד.

    ואחרי שלל הציניות,ובעצב רב…: איך אפשר לצפות לשינוי בתקציב הבטחון ובהתאמת הוצאות הבטחון למציאות שבה אנחנו חיים שאפילו דמוקרטיה כבר אין פה. הרי המו"ב הקוהליציוני כבר החל (למשל אנחנו כבר יודעים מי רוה"מ ומי שר התירות שלו) וזה עוד לפני שאקט ההצבעה כבר בוצע… אחסוך ממי שהגיע עד לפה את מילות הגנאי והסלידה שיש לי לבחירות 2013 בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון…..

    מנחם

  2. תומר ישראלי :

    רק קיצוץ בביטחון יאפשר באמת שינוי סדרי עדיפויות

    ככלל אני מאד מסכים עם הגישה שהאיומים פחתו משמעותית וניתן (וצריך) לקצץ משמעותית את תקציב הביטחון.
    לא הייתי ממהר לקצץ בתנאים של משרתי הקבע למיניהם משום שהצבא מתקשה גם ככה לשמר כוח אדם איכותי לאורך שנים. הרעת התנאים תקשה עוד יותר את המצב ותפגע בצבא. אני גם לא חושב שכדאי להקטין את היחידות והאוגדות שכן כבר היום בכוחות הקיימים יש קושי למלא משימות משמעותיות ביותר מחזית אחת.
    לדעתי הצבא חייב לקצץ בטכנולוגיות החדישות אותם הוא רוכש בלי להתאפק. לכאורה, מערכות כמו "כיפת ברזל", מרכבה סימן 5, מטוסי קרב ואחרים חיוניים והכרחיים. בפועל, הישענות הולכת וגוברת על טכנולוגיות דוחה התמודדות מכריעה מול האויב ומסייעת בשימור הסכסוכים. מעבר לכך, ריבוי ההיצע של מערכות המיגון הפך לבור בלי תחתית ולאף אחד אין אומץ לעצור את הרכישות.
    כמובן שברקע ישנה התעשייה הצבאית הענפה שניזונה מתקציבים אלו. פרט ליתרון שבהעסקת העובדים הרי שאין בתעשייה זו תרומה יצרנית. כסף שהולך לייצור נשק אינו מהווה השקעה ואינו נושא פרי. מיטב המוחות בישראל עסוקים בייצור פצצות וכלי הרג.
    לצערי, תפיסת הביטחון של השמאל ומפלגת העבודה (אם יש דבר כזה) נשענת על נשקים יקרים אלה וטכנולוגיה וחשש גדול מעימות "פנים מול פנים" מול האויב. לכן גם לא מעזים לדבר על קיצוץ.

  3. תומר ישראלי :

    "צבא העם" - ערובה סוציאל-דמוקרטית הכרחית לקיומה של המדינה

    מנחם, אין לי מושג איך הגעת לכך ש"צבא שכיר" הוא שיבטיח את בטחונה של המדינה הזאת. כל כך הרבה חכמה וחוסן יש בעקרון "צבא העם", בעיקר בגלל ערכים כמו: שוויון ערך האדם, רעות, ערבות ועוד…

  4. מנחם לוריא :

    תומר

    עיקר בעיית שימור כ"א קיימת ביחידות הטכנולוגיות,שם ההתמודדות היא מול הפיתויים מול הקטר של המדינה (זה שבמוסך לאוברול כללי). בשאר הצבא הבעיה פחות משמעותית.

    צבא העם יש בסין ובקוריאה הצפונית. לישראל היה צבא ההגנה לישראל והיום יש מערכת,לובשת מדים, שראשיה מחכים לסידור העבודה הבא אצל הטייקונים ו/או במשכן הכנסת ובהתאם דואגים לכסות זה את ישבנו של זה.

    לעניין צבא שכיר (רק הערות כי הנושא מורכב ונפיץ מאוד):
    קודם כל בישראל הניאו ליבראלית המופרטת לדעת – זה רעיון לא רע בכלל ולא מעט מהצבא הופרט כבר (בית הספר לטיסה,מערך הרפואה לתומכי הלחימה, מערך הגיוס לתומכי הלחימה,מערך ההגנה על הישובים ביו"ש,מערך ההדרכה הידוע בשם עיר הבהדי"ם והרשימה עוד ארוכה).

    …ואני אינני ניאו ליבראל.

    אבל צבא שכיר,שכיר שבוי בלי זכויות וגם עני,הולך ונרקם פה לנגד עינינו בעדיבות טייקוניה טשליטה של הארץ.

    בתעודת הזהוי שלי כתוב שאני יהודי וכמנהגינו אשיב בשאלה: האם אתה חושב שצבא העם הנוכחי באמת מספק את הסחורה? בלבנון 1 התוצאה היא לא ממש.
    בלבנון 2 התוצאה היאבכלל לא,
    בעופרת יצוקה התוצאה היא בכלל לא ובעמוד ענן לא רק שהתוצאה היא בכלל לא אלא נגרם נזק שיהיה קשה לתקן עם בכלל.

    אני לא רוצה לנבל את פי אבל תחשוב על משפט מאוד מפורסם שמדבר על שבר וקשור באות השביעית של הא"ב העברי. והמשפט הזה (שאתה צריך לדמיין) מתייחס לפארסה הזו שנקראת צבא העם שמתכונן למלחמה שלא תהייה. אני מתכוון לעובדה הפשוטה ששלום הוא הרבה יותר זול (צבא שכיר למשל) מכל התכוננות לכל מלחמה תהה אשר תהה וכבר (…ופה בה המשפט שוב) מהשיח על מי יקום בשלוש לפנות בוקר ויציל את העם מהאויבים המתדפקים על דלתו. מערכת סידור העבודה חייבת להעלם ואם אין אויבים (וכן גם שלום בטמפרטורה קרובה לאפס המוחלט כמו עם השכנה מדרום) בעיני עדיף על מימון מפלצת סידור העבודה המופרטת לעייפה.

    במעין שורה תחתונה: במצב הקיים אנחנו משלמים המון ומקבלים שום כלום (סליחה מקבלים טיפטוף של חפיצים מהשמיים בצורה שאין לה אח ורע בעולם כולו …) ושלום,גם קפוא ליד האפס המוחלט,הוא הרבה יותר זול.

    עם הכסף שיוותר אפשר לעשות המון דברים למשל – להשקיע בחינוך. למשל: להשקיע ברווחה. למשל: להשקיע בתחבורה. ויש עוד המון מה לעשות עם הכסף הזה.

    ואם לא השתכנעת אז קרא את זה:"לפני מספר ימים פורסמה ב"דה-מרקר" כתבה על כך שצה"ל הגדיל את תקציב הנופש לאנשי הקבע. בכתבה של מירב ארלוזורוב מופיע הציטוט הבא ממכתב אגף כח אדם בצה"ל: "חרף המציאות הכלכלית הוחלט במטה הכללי להיטיב עם הפרט ולאשר תוספת תקציב משמעותית (ההדגשה במקור) לתחום הנופש, שתאפשר תוספת של אלפי חדרים במלונות המבוקשים והטובים". במקום לקצץ בתקציב הבטחון מוצאים דרכים להגדיל את ההוצאות. גישה שונה מהצעתו של ירום." זה צבא העם? כן. זה צבא העם בדיוק כמו הצבא של הרפובליקה הסינית ושל זו הצפון קוראנית…..

    ערב חמים ונעים.

    מנחם.

  5. יונתן כ. :

    דווקא בתקופה של חוסר וודאות אי אפשר לו ר שהאיומים פחתו.

    גם לפני מלחמת יום כיפור חשבו שלא יהיה כלום אז צריך לקחת תחזיות כאלו בספקנות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.