חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שלי יחימוביץ, הוועדים הגדולים וחשיבותם של ארגוני עובדים

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 30.12.12 2:05

ועדי העובדים הגדולים אינם מכשול לכלכלה משגשגת וחברה צודקת. הביקורת על שלי יחימוביץ על כי אינה מטפלת בוועדים החזקים מעידה על חוסר הבנה לגבי תפקידם החשוב של ארגוני עובדים במאבקים חברתיים. שלי תומכת בארגוני עובדים מתוך אידיאולוגיה ולא מתוך אינטרס

מאת: סער פוקס

 למה שלי לא מטפלת בוועדים הגדולים?

המשכורת המנופחת של המלגזן בנמל, השביתות התכופות ברכבת, הבזבוז בחברת החשמל, היד הקלה על השאלטר, השחיתות, הכוחנות – האם כל אלו לא מספיקים, ליו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ', חברתית מושבעת, כדי להבין שהיא חייבת לצאת כנגד הוועדים הגדולים? האם היא מפחדת לצאת נגדם? האם היא זקוקה להם פוליטית?

כך פחות או יותר נשמעות המנטרות הקבועות והמוכרות שמשננים פוליטיקאים ופובליציסטים בישראל. השיח הכלכלי-חברתי בישראל כנראה עודו רדוד למדי, עד שלא שמעו בישראל על תפיסה אידאולוגית התומכת בארגוני עובדים. תפיסה זו, המקובלת באירופה למשל, רואה בארגוני העובדים כלי דמוקרטי ראשון במעלה לאזן את כוחם של העובדים מול כוחם של המעסיקים ובעלי ההון. ארגוני עובדים, ודווקא החזקים שבהם, אחראים בכל העולם לכמה מהחוקים החברתיים ביותר כמו שכר מינימום, חופשת לידה, ביטוח אבטלה ועוד. חוקים אלו תורמים לעובד החלש הרבה יותר מאשר לעובד החזק, אשר מסוגל להסתדר בעצמו.

עד כדי כך פשטנית ההתקפה על יחימוביץ', עד שהיא לא טורחת לבחון את עמדותיה של יחימוביץ' כעיתונאית לפני שנים, עוד לפני שהיה לה כל אינטרס פוליטי. גם אז תמכה בארגוני העובדים ובהסתדרות באופן עקבי, על אף שהדבר היה ועודנו לא פופולארי לחלוטין. זאת אידאולוגיה, לא אינטרס.

מי שינבור בתוך 42 החוקים החברתיים שהעבירה ח"כ יחימוביץ', בתכנית הכלכלית שהציגה לאחרונה, במצע מפלגתה ובפעילותה לאורך השנים, יתקשה למצוא את התרומה הגדולה שנותנת יחימוביץ' לוועדים הגדולים. חוק הזכות לעבודה בישיבה אשר היטיב עם אלפי קופאיות, המאבק לביטול תכנית ויסקונסין אשר התעמרה בעובדים החלשים ביותר, חוק הטקסטיל הביטחוני וחוק הדגל אשר ייצרו כאלף מקומות עבודה בפריפריה, המאבק להגדלת התמלוגים על הגז אשר מתוצאותיו ייהנה הציבור כולו ועוד. היכן התועלת לוועדים הגדולים? לא נמצאה. כל פעילותה הפרלמנטרית של יחימוביץ' הוקדשה לעובדים החלשים ולציבור הרחב.

אך צודקים המבקרים בכך שיחימוביץ' אינה רואה בוועדים הגדולים אויב ולכן אינה מקדישה מאמץ לתקוף אותם. לשיטתה, העובדים אינם מכשול בפני צמצום העוני או אי-השוויון אלא להיפך – הוועדים הם מכשול בפני המשך ההתעשרות של מעטים מול רבים. ועד עובדי הרכבת, לדוגמה, אם יפורק – לא יוביל לקבלת מאות עובדים חדשים, מוכשרים, בשכר הוגן, אלא להתעשרות של מספר מצומצם של מנהלים על חשבון מאות העובדים שיהפכו לעובדי קבלן. ועדי העובדים בחברת החשמל, בנמלים וברכבת אכן נאבקו, מי בהצלחה ומי פחות נגד הפרטת חברות ציבוריות אלו והעברת נתחים מהן לבעלי הון. הפרטה שכזו, יש לומר, לא תעודד את ייעול החברות, כפי שמעיד הניסיון במדינות אחרות בעולם. אינטרס הרווח של בעלי החברות מוביל את החברות, במקרים כאלו, לצמצום ההשקעה והפיתוח, לפגיעה בעובדים ולייקור השירות לצרכנים.

לעומת הוועדים הגדולים, מעניין לציין, קשה יהיה למצוא מבקרים להתאגדותם ולמאבקם של עובדי הקבלן, של העובדים הסוציאליים, של האחיות ושאר עובדים חלשים. האם אנו מוכנים לתמוך בעובדים רק כאשר הם ממילא חסרי כוח? האם אנו מעדיפים שעובדי חברת החשמל יהפכו קודם לעובדי קבלן כדי שנוכל אז לתמוך במאבקם?

ומי הם בכלל אותם "ועדים גדולים"? חברת חשמל, רכבת ישראל, הנמלים… ומי עוד? האם 3 ועדים "חזקים" הם הבעיה הכלכלית של מדינת ישראל? האם הם המחסום בפני תחרות חופשית וכלכלה משגשגת? האם ישראל סובלת בגללם ממספר יוצא דופן של שביתות מדי שנה? (לא.) האם ישראל סובלת ממספר יוצא דופן של עובדים מאוגדים? (לא, נהפוך הוא.) האמת היא שלאורך 3 העשורים האחרונים ירד מספר העובדים המאורגנים בישראל מ-70-80 אחוזים עד לכ-30 אחוזים. התוצאה? גידול באי-השוויון, התרחבות העוני וירידה בחלקם של העובדים בתוצר.

הזעם המתעורר בציבור על "שכרו המופקע", לכאורה, בסך כ-20 אלף שקלים של מלגזן בנמלים, משמש לעתים ככיסוי והסחת דעת לסכומים הגדולים בהרבה, למיליונים והמיליארדים אשר נחמסים מהציבור בפטורים ממס שזוכות להם החברות הגדולות, בתכנוני המס האגרסיביים, ברווחים הכלואים ובתספורות. יוצא שבמקום שנבקש לעצמנו ארגון עובדים במקום העבודה שלנו, אשר יילחם למען תנאי עבודתנו וישפר את מצבנו, אנחנו רואים את ארגוני העובדים בעין צרה ומעדיפים כי עובדים מאוגדים יתדרדרו למצבנו.

אין בכל זה כדי לומר שלא צריך לטפל בשחיתות כאשר זו קיימת (והיא בוודאי קיימת הרבה פחות מאשר נהוג לומר), או בשכר מופקע כאשר זה קיים (כנ"ל). אך ייטב לשיח אודות ארגוני עובדים בישראל שיעמיק ויתעלה מעל השטחיות המניחה כי כל ועד עובדים חזק הוא מכשול לכלכלה משגשגת וחברה צודקת.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , ,

14 תגובות

  1. מיכאל לינדנבאום :

    ההפרטה למקורבים(מאז 1977)היא אויב מדינת הרווחה

    ההפרטה למקורבים בחסות הליכוד הניאו-ליברלי,היא ביסוד הבזיזה הגדולה של נכסי הציבור,ויצירת משפחות הפשע המאורגן הפוליטי-הלא הם הטייקונים.
    ההסתה של פושעי ההפרטה נגד הוועדים הגדולים,אינה אלא מזימה להסחת הדעת מפשעי המשטר.
    באופן לא מפתיע,הדבר דומה להסתה האנטי-שמית נגד היהודים באירופה טרם ההשמדה.
    במאמץ לעשות דה-לגיטימציה לכל אויב פוטנציאלי של ההפרטה,המשטר תוקף את הוועדים ואת שלי התומכת בעבודה מאורגנת.

    הטרגדיה היא,שההסתדרות אינה תומכת באמת בוועדים ובעבודה המאורגנת.

    עובדה-השביתה המתמשכת בפלאפון שם ההסתדרות יכולה ,אם היא באמת רוצה(יש לה הכח הארגוני והמשפטי) להשבית את ענף התקשורת ולהכריח המעסיקים לחתום על הסכם עבודה קולקטיבי.

  2. ציוני מודאג :

    ההסתדרות החזקה היא חלק מהבעייה לא חלק מהפתרון.

    הוועדים הדורסניים המאפשרים עבודת עובדי קבלן כתף מול כתף.

    הוועדים הגדולים המעלימים עין מפועלים שקופים בתחומי הניקיון והשמירה.

    הם חלק מהבעיה לא חלק מהפתרון.

    בגלל ההסתדרות החזקה שאינה מגינה על העובדים החלשים, מורי הילה, המטפלות הפרטיות , קמה תנועת כח לעובדים.

    http://workers.org.il/

    הלוואי והיית צודק.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    מקור הסמכות בהסתדרות ולכן הבעיה בהסתדרות

    אתה טועה לצערי ,הציוני המודאג,

    מקור הסמכות הארגונית(שביתה) והמשפטית(בית-הדין לעבודה) היא ההסתדרות,ולכן אין להתגולל על הוועדים.

    עובדה, ועד הרכבת הלוחם בראשות גילה אדרעי,ניסה להילחם בהפרטת הרכבת והפיכת חלק מהעובדים לעובדי קבלן.

    בתגובה,ההסתדרות "דאגה" להדיח את הועד ואת גילה,והציבה במקומו "ועד" מטעמה,שחתם הן על ההפרטה והן הפיכת עובדים לעובדי קבלן.

  4. לקסי :

    עובדי חברת החשמל – שבזכותם יש לנו, בתצורת ה"אי החשמלי" שבו אנו חיים, חשמל זול ובאמינות אספקה יוצאת דופן בטיבה – נוקטים, עוד מימי אוברקוביץ', במדיניותו של הנשיא תיאודור רוזוולט:'speak softly and carry a big stick', דבר ברכות והחזק מקל גדול.
    למיטב ידיעתי הם אף-פעם לא "הורידו את השלטר", הם חכמים הרבה יותר מממשלות ישראל שמורידות על כולנו כל מיני שלטרים השכם והערב.

    המדיניות של מפלגת העבודה (זו לא רק שלי..) בזכות התארגנות העובדים מבוססת בין השאר על הידיעה שעובדים אוהבים לעשות את עבודתם כראוי, לפעמים בניגוד לעמדת ההנהלה ובמציאות שלנו הרבה פעמים, בניגוד לעמדת ההנהלה והבעלים.
    כי העובדים יודעים ששגשוג – אמיתי, לא שגשוג של הרצת מניות – של החברה שבה הם עובדים חשוב להם יותר מאשר לרוב ההנהלות שהיום הן כאן ומחר ישאן הרוח למחוזות אחרים.

  5. מיכאל לינדנבאום :

    פעם-כל רווחי החברה הממשלתית המשגשגת "פז" הושקעו המימון מדינת הרווחה בראשות תנועת העבודה,כמו גם המיסים הגבוהים שהלכו לאותה מטרה.
    פעם-היתה עבודה מאורגנת ועובדים מאושרים עם בטחון תעסוקתי עד הפנסיה.
    היום-חברת "פז" מופרטת,העובדים המאורגנים פוטרו ונשלחו לשדות הקרח של האבטלה והייאוש,היום אין כלל עבודה מאורגנת ושום בטחון תעסוקתי.

    היום-הרווחים והדיבידנדים נשלחים למקלטי מס בחו"ל,החברה כמעט ולא משלמת מיסים,וכל כולה על עושרה ונכסיה קודש להתעשרות המהירה של הטייקון החדש שנולד מהפרטת "פז".

    אין פלא שפושעי ההפרטה נטפלים כל הזמן ל"וועדים החזקים" ולעבודה המאורגנת.

    העבודה המאורגנת,או מה שנותר ממנה,היא הסכר האחרון בפני השלמת אורגיית ההפרטה על ידי הפרטת חברת חשמל,הנמלים, ועוד כמה "פליטים" מהטבח הנורא הנעשה במדינת הרווחה מאז 1977 .

    בחיסולו הפוליטי של משטר הקפיטליזם למקורבים של ביבי ננוחם!!!

  6. יונתן כ. :

    במאמר זה יש משפט חשוב מאוד על כך שארגוני עובדים הם כלי לאיזון כוחו העודף של המעסיק.

    לציבור אין בעיה עם ועדים שמאזנים את כוחו העודף של המעסיק (סה״כ כולנו היינו שמחים לועד שייתן לנו גב) הבעיה היא כשאותם ועדים אינם מאזנים את כוחו של המעביד אלא משתלטים כליל על אותו ארגון וחברה , מטבע הדברים החברות היחידות שועד עובדים כלשהוא באמת יכול להשתלט עליהם הם חברות ממשלתיות.
    ובמקרה כזה מי שנאלץ לשלם על העובדים החזקים הוא הציבור כולו.

    ועדים וארגוני עובדים צריכים להיות כלים הדרך להשגת איזון אבל אין להם ולא צריכה להיות להם משמעות כשלעצמם ובטח שלט משמעות אידאולוגית.

  7. לקסי :

    איזכור של מושגי יסוד

    תהליך הייצור בכל מקום עבודה, גם כזה ש"מייצר שירות" כלשהו מורכב מהשקעה של עבודה ושל הון.
    השיבוש העקרוני שחל בתפיסה של רבים בעקבות השתלטות כלכלת הכסף על כלכלת הייצור גרם לראיית תשומת העבודה כתשומת הון בצורה אחרת ולא היא.
    תשומת העבודה היא תשומה היוצרת לתורמיה מקום בניהול הייצור.
    ארגון העובדים לא בא "לאזן" את כוחו היתר של המעביד. ארגון העובדים מיצג שותפים בייצור.

  8. יונתן כ. :

    במציאות עובדים הם לא שותפים,הם נותנים זמן ומואץ ומקבלים משכורת,ההשקעה שלהם והסיכונים שהם לוקחים שונים במהותם משל שותפים אמיתיים.

    ארגון עובדים הוא מקור כוח,הוא יכול להיות מקור כוח שמונע מהנהלת החברה להתעמר בעובדים והוא יכול להיות מקור כוח שגורר את החברה להרס עצמי.

  9. עמית :

    אתמול דיברתי עם קרוב משפחה שבא לביקור מארה"ב.
    הוא שאל אותי איך אני מסביר את העובדה שהדלק בישראל יקר פי 2 מאשר בארה"ב והחשמל עולה חצי.
    אמרתי לו שזאת תוצאה של הפרטת רוב מערכות החשמל בארה"ב.
    הטענה שלנו צריכה להיות למה אנחנו לא מקבלים שכר הוגן כמו בנמלים ובחברת חשמל.
    מי שמתלונן על שכר של אחרים במקום לדאוג לשכר שלו איננו הוגן, הרי אילו היה מרוויח טוב מהעובדים המאוגדים לא היה מתלונן.
    ובנושא הועדים החזקים כדאי לזכור מדוע התפקדו עובדי הנמלים לליכוד ומה קרה לתהליך ההפרטה בנמלים.

  10. לקסי :

    מה שהעובדים נותנים בתהליך הייצור

    יונתן,
    הניסוח "העובדים נותנים זמן ומואץ (מאמץ?)" התאים לעידן המהפכה התעשייתית הראשונה ולסרט המעולה "זמנים מודרניים" של צ'רלי צ'פלין.
    כשלמדתי כלכלה (מזמן…) ניסחו לנו את שכר העבודה כתמורה לויתור על פנאי.
    מאז התקדמנו "קצת".
    כיום מודים גם המעבידים שהעובדים נותנים הרבה יותר מ"זמן ומאמץ (שהוסבר אז ככוח השרירים)". התשומה של העובדים היא תשומה אינטלקטואלית, גם כשמדובר במיומנויות שנחשבות "נמוכות".
    נכון, יש מעבידים שקונים את המפעל כדי "לעשות מכה" וללכת הלאה (דיון מעניין כאן), אלה אמנם עושים דה-הומניזציה של העובדים "משתמשים וזורקים". לעומתם כל יצרן ובעל עסק יודע להעריך את העובד המשקיע וה"מגדיל ראש".
    אז העובד נותן הרבה יותר מ"זמן ומאמץ" וככזה הוא שותף.
    עדיין קיים מותר האדם על המכונה.

  11. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    à la guerre comme à la guerre

  12. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    יחסי הון-עבודה בעידן התאגידים הגלובלים, זה לא סיפור המאה ה-19 .

    מדובר היום בשוק משוכלל עם יחסים מאוד מסובכים וסתירות פנימיות והרבה ניגודי אינטרסים, עד שהשוק המשוכלל הזה נראה כמתקשה לנהל את עצמו.

    לדוגמה לעובד במפעל יש אינטרס שהרווחים יושקעו במפעל לצורך הרחבה, הבטחת מקום העבודה וקידום עם תנאים סוציאליים טובים. אבל "ההון" של בעל המפעל ממונף בכל מיני צורות מכספי העובדים (שלו או אחרים), למשל באמצעות אגרות חוב שנקנות ע"י קרן הפנסיה. בעל ההון גם צריך להחזיר את ההלואה (או לגלגל אותה) וגם לחלק דיבידנדים ורווחים לבעלי אגרות החוב. עכשיו עלייה בערך אגרת חוב של עסק X תניב רווח גבוה יותר לקרן הפנסיה של עובד Y , אבל זה עלול להיות על חשבון ההשקעה בעסק עצמו, שבו העובדים רוצים להתקדם וחוזר חלילה.

    העסק נהיה מסובך מאוד – אגרות נגזרות ומחוברות ונמכרות ונקנות בשווקים עולים ויורדים ברחבי העולם, והמשברים באים ברצף,גל אחרי גל, והעולם בכלל לא יצא מהמשבר של 2008 .

    טובי המוחות הס"ד מנסים להציע פתרונות על בסיס של מידורים ורגולציות כדי שכסף לא יישפך בכמויות גדולות/קטנות מדי למשפכים הלא מתאימים.
    מדינות יצטרכו לשקול טוב טוב את מדיניות המיסוי, המכס, ההפרטות, ההלאמות, כדי להבטיח לפחות את הרמה הקיימת של שירותים במדינה מודרנית.

    במצב הזה להתעלק על הוועדים הגדולים פה, זו זריית חול פושעת של נוכלים לכל דבר ועניין.

  13. מיכאל לינדנבאום :

    מאחורי הספין של "ועד חזק" עומד פושע הפרטה

    מדברים על עובדים תורמים או לא,מדברים על רגולציות,על "כשל שוק" ושאר ירקות ושוכחים ,בכוונת מכוון את העיקר.

    כל התשפוכת הניאו-ליברלית נגד "הוועדים החזקים",מכוונת תמיד נגד ועדים בממפעלים ממשלתיים או ציבוריים שרוצים להפריט אותם לטובת פושעי ההפרטה דרך הפוליטיקה.

    משטר ההפרטה של ביבי "מייבש" מפעלים כמו חברת חשמל,נמלים,רכבת ועוד לשם בזיזתם על ידי מקורביו כגון עופר ותשובה.
    הוועדים "מפריעים" למזימות המשטר,ולכן מפעילים מערכה קונסיסטנטית ומתמדת של דה-לגיטימציה של הוועדים הגדולים והצדקה של הפשע הגדול של ההפרטה.

    אין לי אלא לחזור על דברי המשתמש האנונימי ש"להתעלק על הוועדים הגדולים , זו זריית חול פושעת של נוכלים לכל דבר ועניין".

    פושעי ההפרטה של המשטר לעולם לא ידבדו על התפשטותה הסרטנית של העבודה הקבלנית הבלתי מאורגנת,ועל הכמות המבהילה של עניים ש"זכו לעבוד".

  14. למה הוועדים הגדולים הם לא האויב שלנו? | סער פוקס :

    […] פורסם ב"עבודה שחורה" ב-30.12.12 […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.