חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על חשיבותו של תכנון לטווח ארוך

נושאים איכות השלטון, דעות ב 13.12.12 0:27

מדינה מתוקנת משקיעה בתכנון אסטרטגי לטווח ארוך. האם מדינת ישראל משקיעה בכך?

 מאת: אברהם פרנק

"בבושקה" ישראלית

בשינת-הלילה נגלה לי חיזיון: ממשלת ישראל יושבת ומתכננת קדימה. מה היא מתכננת? ראשית את עתידה של המדינה כולה. "הנה", אומר ראש הממשלה, "ישראל ניצבת בפני צומת: האם תוסיף להיות בגבולות שבהם יש רוב יהודי גדול, או תהפוך למדינה גדולה, מנהר הירדן ועד הים, שבה הרוב היהודי אינו מובטח. הלא יש לתכנן אופציות כאלה". נכון, מסכימים השרים כל אחד בתורו: האם עדיין באפשרותנו לפנות התנחלויות על יושביהן כדי להכשיר את הקרקע לשתי מדינות שכנות; או האם עלינו לתכנן מצב של מדינה דו-לאומית שהיא דמוקרטית באופייה; או מדינה דו-לאומית שמגבילה את זכות ההצבעה ליהודים בלבד; ועוד אפשרויות מועלות ככל שחולף הזמן. לבסוף מחליטה הממשלה על הקמת צוותים בין-תחומיים של אנשי מקצוע, שיגישו לה ניירות עבודה  בתוך חצי שנה. לחברי הממשלה ישנה תחושה טובה של לקיחת אחריות.

חיזיון הלילה שלי ממשיך גם אל ישיבת הממשלה הבאה. קם שר החינוך ואומר: "חברים, גם במעגל הפנימי יותר, מעגל החינוך, אין לנו תכנון לטווח ארוך, והדבר נעשה דחוף מאד". ראש הממשלה מעודד אותו לפתח את הרעיון ולהסביר את פשר הדחיפות. "תראו", מסביר להם השר, "המציאות סביבנו השתנתה מאד, ואילו הדפוס הפדגוגי דורך במקום. מה בעצם אנחנו עושים בבית-הספר? מלמדים לשנן-חומר ולהיבחן עליו. זה כבר לא מתאים". למה? תוהים שרים אחדים, מה לא מתאים? כך זה היה תמיד: תלמידים באו לבית-הספר כדי ללמוד חומר, והמורה בחן בכדי לדעת מה הם יודעים. אם לא נעשה את זה – מה נעשה? האם נבטל את בתי-הספר? "נהפוך הוא", מוסיף ומסביר שר החינוך, "לבתי-הספר עכשיו יש משנה חשיבות ותוקף, אבל לא בהעברת מידע. המידע, אתם יודעים, מצוי בכל כיס. אתה מתחבר לאינטרנט ושולף את מה שדרוש. כמעט כל מידע. לכן עלינו להקדיש את הזמן לעניינים אחרים. אני יכול לומר לכם באינטואיציה מה דרוש: שליטה טובה בשפות עברית ואנגלית; שימוש מושכל בגודש המידע; וטיפוח כישורים אישיים מגוונים".

"אין לנו היום", מוסיף השר בנימה של דאגה, "מוסדות מחנכים אחרים מלבד בתי-הספר עבור כל הילדים. התא המשפחתי נחלש וסמכות ההורים פוחתת, תנועות הנוער כבר אינן חלק ממורשת החובה של כל צעיר, ומכל עבר עטה עליהם תרבות הריאליטי, האלכוהול והסקס. את החינוך האישי צריך לבצע בית-הספר, כי בלעדיו אין לנו מי. הצרה היא, שהיום בתי-הספר מתקשים בכך, כאשר המשימה שעליהם היא 'הישגים' ומדידות. מרבית המורים כבר אינם 'מחנכים' במובן של פעם. אבל מה שאמרתי אלה הן אינטואיציות שלי, ועלינו לאסוף את מיטב המומחים כדי לגבש תכנית חדשה ואמינה למערכת החינוך. אין לנו זמן". בהסכמה רחבה הוחלט על הקמת גוף מקצועי מתכנן.

אחרי שר החינוך קמו שרים נוספים…

התעוררתי בבהלה גדולה. באיזו מדינה אני חי? כיצד הושלכתי למדינה כה מתוקנת שבה מכהנת ממשלה כה אחראית, עם שרים שכה מיטיבים לנסח את מחשבותיהם? הם דברו על אסטרטגיה, על תכנון לטווח ארוך, האפשר שבמדובר בממשלת ישראל? הייתה שעת בוקר מוקדמת, וקמתי לחפש באינטרנט האם קרו דברים. "תירגע! זו ממשלת ישראל: מה שהיה הוא שיהיה" – דיווחו הכותרות באותיות גדולות; נרגעתי, וחזרתי לישון.

נערך על ידי דליה
תגיות: , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.