מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
יפעת סולל: ניפצנו את המיתוס הניאוליברלי, ננפץ גם את מיתוס "אין פרטנר"
אתר "עבודה שחורה" שמח לארח את הנשים הרצות לכנסת (ממפלגות שונות) בראיונות דוא"ל קצרים. הפעם: עו"ד יפעת סולל, היועצת המשפטית של ארגון "כן לזקן" ופעילה לקידום קואופרטיבים, המתמודדת על מקום ברשימת מרצ
בחיים הפוליטיים אנשים ומפלגות נדרשים לבחור לעיתים בין עמידה על עקרונות במחיר של הדרה ממעגלי הכוח וספיגת ביקורת על טהרנות יתר, ובין יכולת השפעה במחיר של פשרה כואבת על העקרונות והאשמה בהתקרנפות. נסי למקם את עצמך על הרצף הזה, באמצעות סיפור אחד שמייצג את מי שאת, ולהסיק מכך על הדרך הראויה למפלגתך.
הפער בין מחוייבות אידאולוגית לבין הגיון פוליטי יכול להצדיק כמעט כל מהלך. בעיניי האבחנה חייבת להיות בין פשרות, שניתן להגדירן, כצעד בדרך למטרה, לבין פעילות הסותרת את התפיסה המהותית, בשם הצורך להיות רלבנטי.
למשל, לא לגיטימי בעיניי לא להתייצב נגד מתקפה על אוכלוסייה אזרחית, גם אם היא זוכה לתמיכה של 94% מהציבור הישראלי, כפי שהיה במתקפה של ישראל על עזה לפני הבחירות הקודמות (מה שמכונה: "עופרת יצוקה") והתייצבתי בהפגנה נגדה שעות ספורות לאחר המתקפה הראשונה.
לעומת זאת, אפשר להזכיר את המהלך שהתחיל את החלת האחריות של מעסיקים בפועל על שכרם של עובדי הקבלן. בתיקון שהצענו – הקואליציה בענין שכר המינימום – לחוק שכר המינימום בשנת 2002, כמדומני, כתבנו שחובת תשלום שכר המינימום תחול על מעסיקים בפועל של עובדי קבלני כח אדם וקבלני שירותים (באם הקבלן לא שילם ולאחר התראה, כמובן). נתקלנו בתנגדות מאד קיצונית של משרד האוצר, נגד ההחלה על קבלני שירותים. הם הודיעו לחברי הכנסת שהובילו את ההצעה (תמר גוז'נסקי ואחרים) שאם לא יורד הסעיף שמחיל את האחריות גם על קבלני שירותים, הם יתנגדו בכל תוקף להצעה כולה והיא תיפול.
לאחר התלבטויות, החלטנו לוותר על הרכיב של קבלני השירותים, באותה העת. חשבנו, שהתהליך של החלת האחריות על המעסיק בפועל, חייב להתחיל ויהיה פשוט יותר להרחיב את היריעה, לאחר שהעיקרון כבר עוגן, גם אם במידה מוגבלת. בסופו של תהליך ארוך, הוחלה האחריות, אבל הפשרה בשלב הראשון, לדעתי, היא שאיפשרה את המשך הדרך.
יש בישראל קבוצות גדולות שבאופן מסורתי כמעט אינן מצביעות למפלגות מהמרכז ושמאלה, למרות שאפשר למצוא אצלן תמיכה חזקה במדיניות כלכלית-חברתית הנוטה לסוציאל-דמוקרטיה כגון מיסוי פרוגרסיבי והשקעה נרחבת בשירותים אזרחיים איכותיים. ספרי לנו על מקרה שבו ראית פוטנציאל לשינוי המגמה הזו ומהו הלקח הכללי שלמדת ממנו.
אני חושבת שאם נכנסים ל"בר-קיימא" אפשר לראות את המציאות החדשה הנוצרת. זה בצד זה עובדים סטודנטים לפילוסופיה ולמדעי החברה, עם פעילי שכונת התקווה ודרי רחוב לשעבר. אין לי ספק, שאפשר לייצר מציאות אחרת, למעשה, אין לי ספק שהיא נוצרת בעבודה היום-יומית. הטרגדיה של השמאל הישראלי היא שהוא עדין מזוהה בעיקר על בסיס הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אשר בעיניי חלק גדול ממצביעי הליכוד, עדין נתפס כמשחק סכום אפס – כלומר, לא איכפת להם ממתנחלים ומהתנחלויות, אבל אם זה טוב לערבים, סימן שזה רע לנו.
אבל זה לא משחק סכום אפס – האינטרסים הם משותפים לפלסטינים ולישראלים. בעיקר למעמד העובדים, הישראלי והפלסטיני – אשר נשחק תחת רגליהם הגסות של בעלי ההון כאן ושם.
אני מאמינה, שכפי שהצלחנו, מאז הקיץ שעבר, לשנות את דעת הקהל של רבים מהישראלים, אשר אינם מאמינים עוד שהשיטה הניאו-ליברלית היא היחידה שאפשרית לניהול כלכלה, כך נוכל לשנות גם את דעת הקהל בענין הונאת ה"אין פרטנר" ונוכל לייצר את החיבורים ההגיוניים המעמדיים לכח כלכלי ופוליטי שיוכל לשנות את החברה הישראלית.
בניתוח תוצאות הבחירות בעשורים האחרונים אפשר לטעון כי יטת הפריימריס החלישה את המפלגות הגדולות וחיזקה את המפלגות שבהן אין דמוקרטיה פנימית, בשל יצירת תחרות פנימית בין חברי הכנסת במפלגה בה מתקיימים פריימריס ופגיעה בלכידות ובסמכות ההנהגה. כמו כן, מדובר רבות על היתרון למועמדים בעלי הון עצמי גדול, או בעלי יכולת לגייס תרומות בהיקף נרחב. מהו הפתרון שלך לסוגיה זו?
אין ספק שפריימריז הם דבר מושחת, המשרת מערכות גדולות ובעלי הון. לכן הובלתי במרצ את ההחלטה לבטל את הפריימריז ולהעביר את כל קבלת ההחלטות לוועידה. הוועידה היא גוף הרחוק מלהיות מושלם – יש בו אנשים שנבחרו רק כדי לבחור באנשים מסויימים וכיו"ב, אבל ההיקף של התופעות הללו הוא הרבה פחות גדול מאשר בפריימריז, בהם אפשר להביא ארגזים ובהם לכסף חשיבות מכרעת.
מבין כל הנושאים הקשורים למדינת הרווחה, איזה הולך להיות ה"בייבי" שלך בכנסת הקרובה, ואיך עסקת בו עד היום כפעילה חברתית ופוליטית?
באופן טבעי, הנושא החשוב ביותר בעיניי בשנים האחרונות, הוא ההתארגנות הקואופרטיבית. בעיניי זו הדרך לייצר כח כלכלי אזרחי – גם בצרכנות, גם בהתארגנויות של עובדים ולמעשה בכל תחום מחיינו. בשנה האחרונה ליוויתי יותר מארבעים התארגנויות בכל רחבי הארץ והתרוצצתי ביניהן כדי ליזום, לסייע ולקדם. רשמנו 8 קואופרטיבים חדשים, התחלנו להפעיל כמה וכמה והקצב רק הולך וגובר – שתי יוזמות חדשות בשבוע מזה שנה ויותר!
מהי הצעת החוק הראשונה שתניחי על שולחן הכנסת, זו שאת מגלגלת בראש וחולמת עליה כבר שנים?
הצעות חוק שמתגלגלות לי בראש, אני כותבת ומניחה על שולחן הכנסת – בין אם דרך חברי כנסת של מרצ ובין אם דרך אחרים. כך שאין הצעה אחת שאני מגלגלת שנים – אני כותבת ומגישה.
יש הצעות שאני גאה בהן במיוחד ומן הסתם אניח אותן, לשם שינוי מטעמי באופן ישיר – הצעת החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל; הצעת החוק להעדפת התקשרות עם קואופרטיבים של עובדים על פני קבלני שירותים; והצעת החוק: זכויות ניצולי השואה.
מעבר לזה – חוק הקואופרטיבים, שלא יחליף את פקודת האגודות השיתופיות, אלא יהווה מסגרת רישום תאגידים חדשה, אשר תעגן את עקרונות התנועה הקואופרטיבית ותחייב את התאגידים הנרשמים במסגרתה לעקרונות התנועה ובין היתר תאפשר הקלה בירוקרטית משמעותית לקואופרטיבים קטנים.
לקריאת ראיונות עם מתמודדות נוספות:
מועמדות בפריימריס (מכל מפלגה) המעוניינות להתראיין ל"עבודה שחורה" מוזמנות לפנות אלינו בדוא"ל ל-blacklabor@gmail.com
תגיות: הליכוד, הסכסוך-הישראלי-פלסטיני, יפעת-סולל, מחאת-האוהלים, מרצ, מתנחלים, עופרת יצוקה, קואופרטיבים, שכר-מינימום, תמר-גוזנסקי
קישור קבוע
5 תגובות
Email This Post
8 בנובמבר, 2012 בשעה 0:06
[…] יפעת סולל (מרצ) […]
13 בנובמבר, 2012 בשעה 0:34
[…] יפעת סולל (מרצ) […]
13 בנובמבר, 2012 בשעה 8:07
במרצ חזקים בדיבורים
אבל חלשים בעשייה. יותר נכון לומר שבעשייה הם טובים רק בלמכור בחצי חינם את בוחריהם. התמזל מזלנו (או לא) לחזות בנציגי מרצ מובילים את התאחדות החקלאים בשנתיים האחרונות. לאהתאחדות ישנן אג'נדות ימניות ואג'נדות שמאלניות. נציגי מרצ הובילו קו ימני קיצוני, הפוך כמעט לחלוטין מהמצע השמאלני של מרצ. להלן כמה דוגמאות:
1. בשל מאבק נציגי מרצ, ענף החקלאות הוא היחיד בין ענפי המשק בו עובדי קבלן אינם עובדי המעסיק אלא עובדי הקבלן בלבד! אין יחסי עובד מעביד על כל האמור בכך בין המעסיקים לעובדיהם. אין זכויות סוציאליות כלל, אין הפרשות לפנסיה, אין חופשת מחלה או פיצויי פיטורין.
2. ענף החקלאות משופע מעל ומעבר כל צורך הגיוני בעובדים זרים שמדירים את רגליהם של עובדים ישראלים נציגי מרצ דואגים לפמפם את השקר כאילו ישראלים לא רוצים לעבוד בחקלאות. נציגי מרצ אף הגדילו לעשות וביקשו שהממשלה תחון בדיעבד חקלאים שהפרו ברגל גסה את זכויותיהם של העובדים הזרים המועסקים אצלם ועברו על כל חוק אפשרי בדיני התעסוקה.
3. ענף החקלאות נהנה בעבר ותמיכות ממשלתיות שונות. תמיכות אלו נחשבות לאג'נדות השמאליות של ההתאחדות (מכיוון שהן מערבות הון ציבורי והון פרטי ולכאורה יוצרות את האפשרות של המדינה לדרוש הפלייה מתקנת לכיוון של העסקת ישראלים). לא זו בלבד שראשי מרצ נמנעו מעיסוק בתחום והחקלאים הסצייעו לבסוף באביגדור ליברמן מה שללא ספק גם יתבטא ביעורי ההצבעה בקלפי, אלא שלעומת ראשי התאחדות בעבר שדרשו הקלות בסגר על עזה כדי לתת פתרון לעודפי הייצור בישראל נמנעו ראשי מרצ מכך! גם שמחירי הפירות ירדו מחתחת לעלויות הייצור נמנעו ראשי מרצ מדרישה לפתוח את מעברי הגבול ולמעשה הרעיבו את הפלסטינאים,
מרצ אינה השמאל – מרצ היא חבורה של אשכנזים אליטיסתיים ניאו ליברלים שב"ה לא יעברו את אחוז החסימה.
14 בנובמבר, 2012 בשעה 0:13
יפתח שלום, אנא פרט את תגובתך ושלח אותה לפרסום, כך היא תגיע להרבה יותר גולשים.
19 בנובמבר, 2012 בשעה 1:15
[…] יפעת סולל (מרצ) […]