חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחברה של צדק ורווחה נעשינו מדינה של רווחים וצדקה

נושאים עלו ברשת, רווחה ושירותים חברתיים ב 6.12.12 0:32

המשפט שבכותרת מיוחס למי שהיה חבר כנסת מטעם מפ"ם ולימים מרצ.  המודעה שהגיעה למערכת "עבודה שחורה" משקפת את השינוי.  ייאמר כאן ובמלוא הכנות שאנחנו מעריכים ומוקירים את פעילות הצדקה שעושות העמותות, כל אחת בתחומה.  מה שאנחנו מתקוממים נגדו הוא השינוי המובע בכותרת.  שינוי שהפך את חלקנו מאנשים הגאים בעמלם למי שעבודתו אינה מפרנסת אותו, שינוי ש"בזכות" נתניהו פורר את החברה לפי חזונה של מרגרט תאצ'ר

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , ,

2 תגובות

  1. ל רפי :

    להד"ם

    מעולם לא היינו חברה של צדק ורווחה, אבל בהחלט היינו חברה שבה רמת החיים של רוב העובדים היתה דומה, אך נמוכה.
    מה שהשתנה הן הציפיות!!!
    המדד לחיים טובים הפך לחומרני כמו באמריקה, ומי שרצה כאן אמריקה, קיבל חלקים לא מבוטלים ממנה…, לטוב ולפחות טוב. אז בואו לא נתבלבל בעובדות.
    בעוד שבעבר המנהלים, הנבחרים, בעלי זכויות היתר והמקורבים לכל הצלחות קיבלו את "הבונוסים" שלהם מהמערכת הציבורית ובאמצעותה, וכך לא דקרו הדברים כל כך את עיני הציבור (שיטת העולם הבולשביקי ההוא), והסולידריות החברתית הניחה שמי שמקבל גם מגיע לו לקבל… , כאשר הפכנו לאינדיבידואליסטים מובהקים, ומולנו התיצבה מדינה שהיא "כל יכולה", נגמרו ההבנות והסובלנות, התגבר "משטר החלוקה" הגלותי, לאמור, למשל: אם הדתיים מקבלים מהמדינה, מדוע לא אנחנו?
    בשאיפה לאמריקניזציה של ישראל, נפלו מספר בגים מחשבתיים מהותייים: א. באמריקה האמיתית עובדים הרבה יותר קשה מאשר כאן. ב. באמריקה פריון העבודה גדול ב- 25% לערך מזה שבישראל, ג. לאמריקה אין מי ששולח כספים מאמריקה, ד. באמריקה חי כל אחד ממה שהוא מרוויח, בגיבוי מוגבל של המדינה (ביטוח לאומי), משום שרוב האמריקנים מבינים דמוקרטיה ליברלית כמינימום מעורבות של המדינה בניהול הכנסתם ורכושם, מינימום מיסים, ומינימום תכתיבים.
    ה. באמריקה אחוז המועסקים במשק מכלל האוכלוסיה גבוה ב- 15% לפחות מזה שבישראל.
    מאחר ובישראל דנים תמיד בשאלה אילו הוצאות אנו חושבים ש"צודק" להוציא, וכמעט אף פעם לא דנים בשאלה מהיכן יגיעו המקורות להוצאות אלה ועל חשבון מה, אנחנו מנסים בחוסר הצלחה לרקוד כל הזמן על שתי חתונות שונות – לשמר מבנה כלכלי חברתי שבו חלק ארי מהכנסת הפרט מוזרם בדרך זו או אחרת לקופת המדינה ומתחלק ממנה לאוכלוסיה עפ"י שיקולים שבעיקרם הם פוליטיים, ובה בעת גם לקיים כאן אמריקה – מיסוי נמוך, הכנסה פנויה גבוהה, ורמת חיים מואצת, אם לא של כולם, אזי של ה"מוצלחים" בעם. וכשמילת הקסם השכלה גבוהה כבר אינה מספיקה בכדי להבטיח כל אלה, משום שלכולם השכלה גבוהה, ולרוב בעלי ההשכלה אין ערך מוסף עבור המשק המשתנה, ולכן אין ביקוש ומקום עבודה ואין שכר תואם-ציפיות, אנו מגיעים למשבר.
    "הפטנט החדש" בו מנפנפים אבירי הצדק החברתי מולנו הוא הפטנט הישן עד להפתיע: לדרוש מהמדינה! כאילו המדינה איננה אנחנו וכאילו יש לה באמת פתרונות קסם שבאמצעותם היא יודעת להתמודד עם כשלים קונספטואליים, מבניים וניהוליים ארכי-טווח. אז להווי ידוע שאין לה. המדינה, המשק, והאזרחים, כולם רכיבים במערכת אחת, ורק תיקונים מערכתיים עשויים להציע פתרונות תפעוליים שלמים (להבדיל ממושלמים). "זבנג וגמרנו" בכל מקרה היא גישה רעה. וגם גזירת מדיניות מ"פטה מורגנה" בלתי רלוונטית למציאות שלנו היא גישה רעה.

  2. לקסי :

    ל. רפי
    היכולת שלך לשכתוב ההיסטוריה היתה מדהימה בראשיתה והיתה למשעשעת ככל שנמשכה.
    האות ל בכותרת שלך והפתיח "מעולם לא"… ההחלטיות הגורפת כל הזו.

    חברה צודקת היא לא גן עדך קומוניסטי במונחי מרכס, השלב שאחרי הסוציאליזם של הדיקטטורה של העובדים על המעמדות האחרים, כל אלה במשמעות של מרכס, לא בעיוותים ובשקרים שהוחלו בה מימין ועוד יותר משמאל.

    חברה צודקת היתה פה אפילו אחרי ביטול הדרגה המשפחתית בהסתדרות (שהוחלה ב-1923 ובוטלה פורמלית ב-1954) ובמפעלי חברת העובדים.

    רפואה פרטית היתה, אכן, אבל בשולים שבשולים, לרוב לא היה "ביטוח רפואי" היתה חברות בקופת חולים שכיסתה הכל – במגבלות הידע הרפואי של אותה תקופה.

    כיוצא באלה החינוך והפנסיה, שאני נהנה ממנה, אבל מה יהיה על ילדי ועל נכדי.

    אז ל. רפי, המוחלטות הזו… אולי תאמץ את never say never בעניינים האלה?
    נסה, זה לא כואב.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.