חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אלדד יניב, לא די בסרטונים, דרוש שינוי תרבותי

נושאים בחירות 2013, דעות ב 4.12.12 0:34

אלדד יניב מהשמאל הלאומי הקים מפלגה בשם "ארץ חדשה" ומתכוון לרוץ לכנסת.  את תעמולת הבחירות הוא עושה פנים אל פנים עם קהלים שונים ובאינטרנט.  הוא מצלם ומפיץ סרטונים החושפים שחיתויות שלטוניות. יאיר היזמי טוען שלא די באלה ושנחוץ שינוי תרבותי

הסרטונים של אלדד יניב 'השיטה', לא משעממים לרגע. תככים, מזימות וקונספירציות נשפכים בעדות יד ראשונה של מי שהיה שם וחזר לספר. התמונה העולה אינה מעודדת, ולפיה החברה הישראלית שבוייה בידי פוליטיקאים נכלוליים, נטולי מעצורים, ציניים ונהנתנים. המסקנה מובנת מאליה. אין למי ולמה להצביע. כולם נגועים. כולם לכודים במלכודת הדבש של ה'הון שלטון'. אין ברירה אלא לפרק את העסק ולבנות מחדש. גם הצד הוויזואלי משדר זאת. את החליפות היוקרתיות המיר יניב במדים של צ'ה גווארה. והרטוריקה מזכירה את הרומנטיקה של ההיפים מהסיקסטיז.

לצורך הדיון אני מניח שיניב יודע על מה הוא מדבר. ובאמת המשק והממסד עקודים בסבך מרושת של קשרים וטובות הנאה, תענוגות, בצע ושלמונים. שרה נתניהו מכאן ומרטין שלאף משם, אוחזים את החברה הישראלית בחמוקיה, והטייקונים במועדון סגור ואקסקלוסיבי, מסובבים את כולנו על האצבע, אינם מאפשרים שוק חופשי, תחרותי ואמיתי.

הנטייה הראשונית היא כמובן להתקומם קשות. אזרח מודע פוליטית ומשכיל, רוצה לחשוב על מדינתו במושגים של שקיפות והגינות. שגורלו לא נקבע בחדרים סגורים, אפופי עשן סיגרים ורחוקים מאורה המחטא של השמש. אולם המציאות האמתית היא, שעצם השאיפה הזו היא חידוש שרחוק מלהיות מובן מאליו.

המסורת הפוליטית, בפרספקטיבה היסטורית, היא אכן דומה יותר לדימוייהם המפחידים של יניב ובלייר מאשר למה שאזרח בעל תודעה פוליטית מפותחת היה רוצה לחשוב. המנהיג הפוליטי במשך אלפי שנות היסטוריה פוליטית, לא חשב בכלל שהוא צריך לתת דין וחשבון אמיתי לציבור אותו הוא מנהיג. הציבור – ההמון- נתפס כאילוץ שיש להתגבר עליו. וזה בדרך כלל נעשה על ידי יכולת תמרון בתוך סבך אינטרסים של אליטה מצומצמת שהרוויחה מהמשך המצב ואפשרה את קיומו. הדבר הזה בכלל לא נתפס כשחיתות, אלא כהכרח מובן ובל יגונה. כששאול המלך נוזף בבני שבטו, בנימין, מדוע אינם עוזרים לו להביס את דוד הטוען לכתר, הוא משתמש בטיעון האינטרסנטי:  "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו: שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי! גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים? לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת?" (שמואל א כב 7). זה ברור ומובן מאליו. כל עוד אני, שאול, בשלטון, אתם כבני משפחתי תרוויחו הון (שדות וכרמים) ושלטון (שרי מאות ואלפים). מה שנתפס אצלנו כשחיתות היה מאז ומעולם הנורמה.

אני כמובן לא בא לטעון שמכיוון שכך היה בעבר, אין צורך להתקומם. הנורמות השתנו, וטוב שכך. אבל השינוי התודעתי ואפילו זה שעוגן בחוק, אינם משקפים תמיד את המצב בפועל. אפילו רחוק מכך. לעיתים אפילו אין כל כך ברירה. הדמוקרטיה במובנה כשלטון של העם היא לא פעם אידיאל אוטופי. המבצע האחרון בעזה היה המחשה טובה לכך. שהרי הציבור מן הסתם היה מעוניין בכניסה קרקעית, בעוד שקובעי ההחלטות, שאינם משויכים דווקא לצד השמאלי של המפה הפוליטית, קבעו אחרת. מן הסתם הרבה משיקוליהם לא הגיעו כלל לתודעת הציבור. בין אם שיקולים מדיניים, ובין אם זה שיקולים צרים יותר מבית מדרשו של ארתור פינקלשטיין כפי שטוען יניב.

המצב של שלטון דמוקרטי במקורו הוא קונפליקט מובנה בין מנגנון שתיאורטית אמור להיות חשוף  לביקורת ושקוף לציבור, לבין השאיפה של הפרסונות עצמם השואפים לחופש פעולה הרחוק מעינו הפקוחה של הציבור. בין מטעמים ענייניים, ובין מאינטרסים זרים.

אולם המהפכה הקומוניקטיבית של האינטרנט והרשתות החברתיות מבשרת שינוי במובן הזה. אלדד יניב הוא מקרה קיצון. של שותף סוד שחצה את הקווים. אך גם ללא מקרי קיצון, אנו רואים כיצד נבחרי ציבור הולכים ומתאימים עצמם מרצון או שלא, לפרופיל האזרחי החדש. כיצד הממסד הפוליטי עובר לתפקד בתוך מעין 'מבנה שקוף'. בין אם זה עמוד בפייסבוק, ובין אם זה דיוני וועדה און-לייב בערוץ הכנסת. אני מאמין שסופו של התהליך הוא בשינוי המודל הבסיסי של המושג 'מנהיג פוליטי'. אם היום הכישורים הנדרשים הם שילוב של כריזמה (על מנת לשווק את עצמך לציבור) ומיומנות פוליטית (על מנת להתנהל מול מוקדי הכוח השונים), המנהיג של הפוליטיקה החדשה יזדקק בעיקר לאידיאולוגיה. שכן נאומי בחירות עמוסי פאתוס לא יעשו את העבודה. הבוחר העתידי יתקשה להתרשם מכך. הוא עשה מספיק שעורי בית בשביל שלא יוכלו לעשות עליו סיבוב עם מילים גדולות. סוד כוחה של יחימוביץ' הוא הבוחר החדש. שיודע להבחין בין מנהיג ש'למד את החומר' לבין מנהיג שעוסק ב'שואו ביזנס'. ככל שיהיו לנו עוד מהבוחר החדש, כך נוכל להיפטר מהפוליטיקה הישנה. זה תלוי בציבור ולא בנבחריו.

טוב שאלדד יניב מאוורר את האורוות. אבל זה לא יספיק בשביל לקצר תהליכים. את האנרגיה יש להשקיע ביצירת תודעה פוליטית רוחבית. חינוך לביקורת ולמידה אזרחית. כל עוד הציבור יהיה 'המון' שמצביע בשבטיות, הוא יראה בסרטונים של ארץ  חדשה ספינים ורכילות. ברגע שהאזרח יכבד את היותו אזרח. יבין שהוא המרכיב הבסיסי של המבנה הדמוקרטי, הוא לא יחפש מנהיג שילהיב אותו בכיכרות, אלא אזרח כמותו, בעל כישורים, חזון וחריצות, ליישם עבורו את האידיאולוגיה המשותפת לו ולמנהיגו.

יאיר היזמי הוא מרצה ואיש חינוך. חבר מפלגת העבודה וציר בוועידה

הערת המערכת, ממטה אלדד יניב קיבלנו:  זה קישור לאחד מהסרטים וכל השאר נמצאים ברגע שנכנסים לראשון

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.