הדרכה חקלאית באתיופיה – חשיבה חדשנית בתנאים בסיסיים

נושאים דעות ב 13.09.12 0:30

רשימה זו עוסקת בהתנסותו של חיים גולדמן בפעילות הדרכה חקלאית באתיופיה. מטבעה של הדרכה לא מדובר במפגש שוויוני: יש צד נותן וצד מקבל. האתגר שהנחה אותי, היה חיפוש דרך להפוך את המפגש הזה למפגש הדדי, מכבד את שני הצדדים ומשוחרר מסטריאוטיפים

עדי רמות, חברת קיבוצי יטבתה, עוסקת בפעילויות שונות של תיקון עולם זה שנים רבות. כחלק מפעילותה היא פנתה אלי להדריך בחווה קטנה בצפון אתיופיה בתחום הירקות וההשקיה. זיוה (זאב) צומברג, חבר יטבתה כמוני, רפתן מסור וידען גדול בתחומו, הוזמן גם הוא כדי לראות מה ניתן לעשות בתחום הרפת. מכאן והלאה היה זה פרויקט משותף לשנינו. זיוה ואני חלקנו בינינו רבות מהמחשבות שאביא במאמר זה, אך הדברים נכתבו על דעת עצמי בלבד.

אני חייב להודות שהייתי מאד מסויג בהתחלה. פניתי לישראלים שפעלו רבות או פועלים באפריקה, ואלו הכינו אותי לאכזבה קשה. החוויה העיקרית שלהם הייתה שאין סיכוי לעשות שינוי בר קיימא באפריקה. כל מה שייבנה ייהרס במוקדם או במאוחר וסביר יותר שמוקדם. כשניסיתי להבין מה מקור ההערכה הזאת נאמר לי שוב ושוב: "הם (האפריקאים) כאלה".

אבל כשהגענו לביקור הסקר הופתענו לטובה מהנתונים הפיזיים שמתאימים מאוד לחקלאות: אקלים ממוזג ונוח, איכות מים מצוינת בכמויות בלתי מוגבלות. אבל מה שהרשים אותי יותר מכל היה ביקור באחד הכפרים בו כ-5,000 תושבים ובמיוחד – אישיותו של ראש הכפר הנבחר ודרך עבודתו. הכפר מנוהל בצורה החכמה ביותר שאני יכול לעלות על הדעת: ניהול של יזמה, יצירתיות ושכל ישר, צניעות בהשקעות, ועיסוק בדברים החשובים באמת, למשל בניית בית ספר יסודי פשוט אך מרשים, ופיתוח פעילות תרבותית משותפת לכפר. הביקור איתגר את האמירות ששמעתי קודם לכן – הנה אפשר ש"הם" לא כאלה. "אי כישלון למופת" קטן נוסח אתיופיה. בשלב זה ששיניתי את הגישה מאדישות להתלהבות.

היערכות למשימה

לאחר ההתלהבות בשלב הסקר הגיע השלב המעשי, והשאלה הבסיסית היתה במה ואיך יכולה לבוא לידי ביטוי ההדרכה שלי. ניסיוני החקלאי הוא במשק מודרני מפותח וממוכן (יטבתה), עם מערכת ההשקיה ממוחשבת (הראשונה בארץ). מה הרלוונטיות של הידע הזה לחקלאות בה אמצעי העיבוד היחידים הם שוורים וכוח אדם, וההשקיה היא אלמנטארית ובלתי מבוקרת? לא רק הטכנולוגיות שונות אלא גם תנאי השטח: טמפרטורות ואיכות המים, סוג הקרקע… הבנתי שבפתרונות הקונקרטיים לבעיות קונקרטיות, מן הסתם, החקלאים במקום יודעים יותר ממני. החלטתי ללכת הפוך על הפוך – להכניס אלמנטים מהפיתוח הכי עדכני בחקלאות: "חקלאות מדייקת".

"חקלאות מדייקת" (אני מעדיף "חקלאות מבוקרת") היא בעצם אימוץ גישת הבטחת איכות (iso 9,000 למיניהם) מהייצור התעשייתי לחקלאות. בגישה זו מושם דגש מרכזי על בקרה לאורך כל תהליך הגידול, ולא רק בסופו. ההנחה היא שאיכות וכמות היבול יכולה להיות מושפעת בכל שלב. למשל: סתימה במזרעה בשלב המוקדם של הזריעה תשפיע על היבול בסוף התהליך. גישה זו מחייבת בדיקות דחופות, רישום עקבי ותיעוד, הסקת מסקנות ופעולות מתקנות בזמן אמת. בקיצור, השכל האנושי הוא המכשיר העיקרי כאן, ללא תלות בטכנולוגיות מתוחכמות ובהשקעות כלכליות גבהות.

"חקלאות מדייקת" נחשבת כשלב מתקדם בגישה החקלאית, אחרי המיכון והאוטומציה ושאר ההתקדמות הטכנולוגית. למרות התרומה הכלכלית המוכחת של גישה זו, קשה מאוד להטמיע אותה בחקלאות (ובתחומים אחרים) גם בעולם המפותח. הרגשתי שהבחירה לפעול דווקא בדרך החקלאות המדייקת, שהיא הדרך החדשנית ביותר היום בתחום החקלאות היא בחירה נועזת. ליתר ביטחון לא שיתפתי אף אחד בתכניותיי.

ביקור ראשון בחווה

לקראת סוף דצמבר 2010 הגענו לחווה לחודשיים להתחיל בעבודה מעשית. ממש ביום הראשון התקנו מכשירי בקרה בסיסיים (לא יקרים) שהבאנו אתנו, לצורך בדיקת לחות ורמת הדשן בקרקע. שמחתי לראות את היכולת הטכנית שהפגינו העובדים בהתקנה ובשימוש במכשור שלא ראו כמוהו מעולם. התוצאות הגיעו מיד: נמצא שהקרקע יבשה מדי, ואילו רמת הדשן סבירה. אין בעיה להוסיף מים, הם מצויים בשפע, אך התעורר החשש משטיפת הדשן בקרקע. דשן לחווה הוא מצרך יקר ובעייתי (בגלל שיטת ההשקיה בתלמים). הוחלט להוסיף השקיה נוספת בשבוע ולראות אם יש ירידה ברמת הדשן. היות ונמצא שלא היתה ירידה ברמת הדשן, ועל בסיס בדיקות אלה, החליט מנהל החווה לעבור לשתי השקיות בשבוע בשאר החלקות. קצב הגידול והכפלת היבול הצדיקו את ההחלטה. זו דוגמא אחת למהלך פעולה של חקלאות מדייקת שהצליחה בשטח.

מהלכים נוספים מתחום החקלאות המדייקת שהוכנסו לשימוש:

כתיבת נהלים: העליתי על הכתב נהלי עבודה לפעילויות השונות. כתבתי בעברית, שלחתי ליטבתה לתרגום לאנגלית וחזרה לחווה לצורך תרגום לטיגרינית (שפת המקום). עצם התרגום לטיגרינית, שימש לי אינדיקאטור חיובי של שיתוף פעולה והתייחסות רצינית.

בקרת ביצוע: שכנעתי לבדוק את איכות הבצוע של עבודות שונות על פי דרישות שנקבעו מראש: בדיקה, רשום ותיקון מידי של הביצוע לפי הצורך. כך למשל בבדיקה מדגמית שעשיתי, גיליתי ששותלים שמונה בצלים לערוגה במקום 30-40. הצעתי לבדוק פעם בשעה ולתקן בהתאם. כתוצאה העלינו את מספר הבצלים הממוצע משמונה למעל 32.

תיוק התיעוד הרשום: איך אני יודע את מספר הבצלים הממוצע במדויק? כי הנתונים תויקו ויכולתי לבוא אחרי כמעט חצי שנה שבה לא הייתי בחווה, ולסכם את נתוני הבדיקות שנרשמו.

הכשרת עובדים: פעם בשבוע כונסו כל העובדים והעובדות לשיעור תיאורטי או פרקטי בחקלאות מתקדמת. המנהל התנגד תחילה לרעיון אבל עמדתי על כך. נזקקתי לו לצורך תרגום לטיגרינית, וכך תוך כדי התרגום השתנתה גישתו: מצא חן בעיניו המעמד שבו הוא מסביר מושגים בחקלאות מתקדמת, וכך ניצלו השעורים.

אוריינטציה שיווקית: במרכז ובצפון אתיופיה חלה עונת הגשמים בין יולי לסוף ספטמבר. אלה גשמי זעף והקרקעות הכבדות הופכות לביצה, לכן לא מקובל לגדל ירקות בעונה זו. מחירי הירקות, כולל הבסיסיים ביותר, עולים בעונה זו עד פי ארבע! לנוכח נתון זה הצעתי שאת הירקות כדאי לגדל לא כפי שנהוג אלא כפי שכדאי, כלומר בעונה היקרה (הגשומה!). היות והגענו לחווה רק באמצע העונה, לא יכולנו לצפות לשינוי זה באופן מידי. אבל הרעיון נקלט ואני מקווה שבעקבותיו יבוא השינוי.

כל ההליכים האלו הוטמעו בהצלחה בחקלאות המבוססת על חריש בשוורים והשקיה בתלמים כאשר כל הפעולות האחרות נעשות בידיים, ללא מיכון ואוטומציה.

ביקור שני

לאחר חודשיים חזרנו לארץ ובמשך חמישה חודשים לא היה כל קשר עם החווה. רק בחודש יולי הוזמנו לביקור כדי לתכנן את עונת הירקות הבאה. בגלל הנתק התקשורתי במשך חדשים ארוכים מאז שעזבנו הייתי סקרן ומתוח לדעת מה נשאר מהפעילות הקודמת שלנו. המרחק והזמן עשו את שלהם, ולמרות החוויה החזקה שעברתי, הספק כרסם בי וחששתי מאד להיווכח בצדקתם של בעלי הניסיון וטענתם ששינויים לא מחזיקים מעמד באפריקה. שמחתי והופתעתי לגלות שהחווה המשיכה לפעול לפי הנהלים והעקרונות שנקבעו לפני שעזבתי. הטמעה כזו של "חקלאות מדייקת" בישראל הייתה נחשבת להצלחה יוצאת דופן.

שמחתי משני טעמים: הראשון, והוא פחות חשוב בעיני, היבולים עלו כמעט פי שלושה. לדעתי, הגיעו כבר בניסיון הראשון הזה כמעט לסף העליון של יבולים בטכנולוגיה הקיימת (כזכור עבודה בשוורים וכו').

השני, והוא היותר חשוב. הוכח, ולו בחווה קטנה אחת באפריקה כי "הם לא כאלה". באחת הפעמים בשיחה נינוחה עם המנהל הכללי של העמותה, שבו סיפרתי לו על ההתמודדות שלי עם סטריאוטיפ ה"כאלה", הוא הפנה את תשומת לבי, שלא רק האירופים והישראלים חושבים כך, אלא גם האתיופים חושבים כך על עצמם, ונדרשים להם הרבה מאמצים וזמן לשנות ראיה זו על עצמם.

אם זאת הצלחה מה הן סיבותיה?

כאשר התחלתי להראות את הסכומים המספריים של התוצאות שהושגו בחווה לגורמים שונים נאמר לי שהיה לנו מזל. אני דוחה את הטענה הזאת בכל תוקף! התוצאות ברורות ומובחנות, ועומדות במבחן הזמן בחווה קטנה ונחשלת באתיופיה, ועוד בשני תחומים נפרדים – ירקות ורפת (שם פעל חברי זיוה) – אינן מזל. לא ניתן לזקוף תוצאות אלו גם לידע חקלאי מופלא. התוצאות הללו הן פירות של תפיסת עולם שממנה נגזרת גישה אלטרנטיבית למקובל להדרכה במקומות חסרי משאבים כלכליים, ולא מפותחים טכנולוגית. ואלה הם העקרונות של הגישה הזו:

שכנוע במקום שימוש בסמכות: השקעתי מאמץ וזמן רב בשכנוע. חיפשתי כל הזמן דרכים לוודא שדברי הובנו כהלכה ונתקבלו. כדי לוודא שאמנם הצלחתי בכך, ביקשתי מהעובדים להסביר (בדרך כלל לאורחים) למה הם עושים כך ולא אחרת.

עבודה "בגובה העיניים": לרוב מפרשים אנשי המערב (ואנו בתוכם) מושג זה כנכונות לוותר על מעמדנו הרם ולרדת אליהם. מין פטרנליזם כזה. הפירוש בעיני הוא הפוך. הקפדתי על זכויותיי כשותף שווה לעבודה. הקפדה על לוח זמנים היא דוגמה טובה לגישה זו, כך גם התעקשות על עמידה בסיכומים שהושגו, ובמקרים בהם לא היתה עמידה בהסכם, התעקשות לברר מה הסיבות לכך ודרישה להגיע להסכם מחודש בו ניתן לעמוד. זה לא היה תהליך קל. עם זאת, היה לי ברור שכפי שאני דורש מעצמי מחויבות מלאה לתהליך ההדרכה, כך אני מצפה גם מהמודרכים בכל הרמות. אני מרגיש שבסופו של דבר הצפייה לכבוד ומחויבות הדדית הופנמה.

שיתוף העובדים בכל הרמות: פעלתי לאורך כל המדרג, מעבודה עם מנהל העמותה עד אחרון העובדים בשטח, הן בשדה והן בשעורים שהנהגתי. בנוסף לידע שרכשו, הרגשתי שהעובדים בכל המדרגים מרגישים שותפים. פסיכולוגיה אינה תחום ההתמחות שלי, אך אני מאמין שכשמשתפים את העובדים בסיבות לפעולות ונותנים מקום להתעניינותם ולתרומתם, גדלה גם המחויבות שלהם. התרשמתי שזה מה שקרה בחווה במהלך ההדרכה.

הבנת הקשיים הנגרמים מהעוני מבלי לוותר על דרישה לשינויים הכרחיים: העוני גובה מחיר פסיכולוגי וארגוני. אם נשבר מגוף פלסטי פשוט (שווה ערך של דולר אחד) אישור רכישת החדש יכולה לקחת מספר שבועות (כפי שקרה בפועל) ואף אחד לא סופר את הנזקים שחסרונו של אלמנט זה גורם. חזרנו והסברנו את הבעיה. התוצאה – לשנת 2012 כבר הוקצב לחווה תקציב נפרד, בלתי תלוי באישור נוסף.

הקפדה על עקרונות החקלאות המדייקת: עבודה על פי נהלים כתובים ומובנים. בדיקות תכופות, רישום עקבי ותיעוד, הסקת מסקנות ופעולות מתקנות בזמן אמת. מסתבר שדרך זו רלוונטית לחווה באתיופיה לא פחות משהיא נכונה לחקלאות בטכנולוגיה גבוהה כמו ביטבתה.

האם באמת הכול כל כך טוב?

ברור שהיו ועדין קיימים קשיים רבים, בעיקר בתקשורת שוטפת בזמן שהמדריך אינו נמצא בחווה. בעיות נוספות קיימות ברמה המערכתית.

מאוד הייתי רוצה שלא להסתפק בהצלחה בחווה מקרית אחת, אלא לבחון את גישת ההדרכה הזו בהיקף נרחב יותר. בפועל, כרגע אין אפילו משאבים מובטחים להמשך הקשר עם חווה זו בצפון אתיופיה, לא כל שכן להרחבת ההדרכה.

ובכן: צורך בעזרה והדרכה – יש מעל כל ספק. יכולת לעשות – קיימת והוכחה. נכונות לעשות זאת – יש. הסיכוי לעשות זאת – בסימן שאלה גדול מחוסר תקציב.

אני עדיין מקווה שימצאו המשאבים הנחוצים הן להמשך פעילותנו הספציפית והן ליישום התפיסה בהיקף רחב. אך גם אם לא – אשרי שזכיתי לבחון את אמונתי על טבע האדם במציאות קשה, ולא להתאכזב. העובדה שעקרונות החקלאות המדייקת הופנמו בהצלחה בחווה קטנה באפריקה, מראה שאין שחר לסטריאוטיפ ה"כאלה". הרצון והיכולת ללמוד, להתקדם ולהשתפר, אינו תלוי באיזו יבשת נולדת.

חיים גולדמן (גולץ) – חבר קיבוץ יטבתה עסק בחקלאות, בהבטחת איכות, ובשנים האחרונות בהבטחת איכות בחקלאות

המאמר פורסם בגיליון 53 של "חברה – כתב עת סוציאל דמוקרטי" . כתב עת מודפס המגיע לבתי המנויים. מתעניינים? היכנסו: http://hevramag.net/