חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

נגד מדיניות מדידה וקביעת סטנדרטים בחינוך

נושאים חינוך ותרבות, עלו ברשת ב 27.08.12 2:02

מדיניות זו של משרד החינוך אינה תומכת בלמידה, אלא בתחרות. מונעת חינוך לחברותיות ועלולה לגרום נזקים נפשיים לתלמידים. מצמצמת את עולם הרוח ומונעת יצירתיות

מאת: גיל גרטל

 הצילו את ילדיכם ממדיניות הסטנדרטים והמדידה בחינוך

ב-15 השנים האחרונות מקדם משרד החינוך את מדיניות 'בית הספר האפקטיבי' שעיקריה: צמצום תוכניות הלימודים (חזרה ליסודות), קביעת מדדים אחידים לכל הילדות והילדים (סטנדרטים), וריבוי מבחנים (מדידה).

השר סער הכריז לאחרונה – 3.7.12

"אני מאמין שמערכות יכולות להשתפר רק אם מוצבים יעדים מדידים וברורים […] אין דרך להשתפר אלא על דרך של מדידה. אין דרך זולת המדידה".

האמת היא שמדידה אינה תומכת בלמידה. תלמידים מצליחים ללמוד יותר או פחות, ללא קשר אם בסוף הקורס יש או אין בחינה.

ידוע ומוכח הקשר החזק בין ציוני התלמידים למצב הסוציו-אקונומי של הוריהם, וללא תלות במאמצים שעושה בית הספר. לכן, יש דבר כזה בית ספר מצוין שתלמידיו נכשלים, ויש בית ספר מזניח שתלמידיו מצליחים.

מדידה מגדילה את הפערים בין תלמידים. תלמידים מצליחים מקבלים חיזוק חיובי להערכתם העצמית ולמוטיבציה שלהם ללמוד, בעוד שתלמידים נכשלים מקבלים חיזוק שלילי. המבחנים יוצרים מעגל פערים המזין את עצמו.

מבחנים ומיונים הם לעולם תלויי תרבות, כיוון שמחבר המבחן מניח הנחות מתוך עולמו שלו. לכן, קבוצות מיעוטים בחברה לעולם יתקשו ויכשלו במבחנים יותר מאשר קבוצת הרוב.

מדידה ומיונים מגבירים את תחרות שבה הצלחה של אחד היא ביחס לכישלון של אחר. במצב זה נמנע מהילדים לתרגל התנהגות חברתית, אמפתיה ושיתוף איכויות של תלמידים שונים.

מבחנים מגבירים לחץ וחרדה, ולכן הם מסוכנים ביותר לבריאותם הנפשית והפיזית של אנשים בכלל, וצעירים במיוחד.

מדידה מרדדת את תוכנית הלימודים כיוון שהיא מצמצמת את ההוראה למה שאפשר למדוד ולמה שיש לו תשובה אחת נכונה. היא פוגעת במוטיבציה של המורות להרחיב את עולם הרוח של התלמידים. היא גם פוגעת ביצירתיות של התלמידים מכיוון שזו מתהווה מתוך שאילת שאלות ולא מתוך דקלום תשובות.

מבחן כולל קביעה שרירותית של ה 100% ידע אפשרי בתחום, כך שלציון אין ערך אלא במקרה הפרטי של כל מבחן. גם אם אפשר היה להכליל מבחנים, הרי שהם מספקים תמונת מצב בלבד. הם אינם מלמדים על הסיבה למצב, ולכן לא ניתן להסיק מהם איזה שינוי כדאי ליצור. גם אם היה ניתן להסיק על שינוי, ממילא אין לרשות בתי הספר משאבים עודפים (כגון שעות לימוד חופשיות), ולכן אין ביכולתם להשתנות בהתאם לתוצאות המדידה.

קביעת סטנדרט אחיד לכולם מתעלמת מהשונות בין תלמידים, מהשונות בין המורות, ומהשונות בין התנאים החד פעמיים בכל כיתה. בקיצור – היא פשוט לא מציאותית.

מדידה מדרבנת את המורות לעסוק בכמות על פני איכות, בהספק על פני הזדמנות ובשינון על פני משמעות. סך הכול – בבורות על פני השכלה.

אז אם זה לא חינוכי, מה זה?

שימו לב לדברי דלית שטאובר המנכ"לית – 11.6.12

"שנת הלימודים הנוכחית התאפיינה, לא מעט, בפעולות משרד החינוך לחיזוק הסטנדרטיזציה, הפיקוח והשליטה […] בד בבד שידרג המשרד את המערכות המתוקשבות שלו, מה שמאפשר לו לרכז את כמויות הנתונים גדולות שהוא דורש מבתי-הספר להעביר אליו".

המשרד פועל ומשדרג, לא למטרות למידה או חינוך, אלא לצורך חיזוק הפיקוח והשליטה!

מדיניות משרד החינוך היא סכנה קיומית לילדים ולחברה בשיראל.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

13 תגובות

  1. איתי :

    המאמר הזה מכיל כמה וכמה קביעות נחרצות ומכלילות (למשל היעדר הבחנה בין בחינה פנימית לחיצונית) שלא ברור לי על אילו ממצאים אמפיריים הן נסמכות.
    גם אילו

    המאמר היה מתמקד אך ורק בבחינות חיצוניות (מיצ"ב, בגרות פיזה וכו) ללא ביקורת על בחינות שחיבר המורה, היה לי ויכוח איתו, למשל לגבי תפקיד הבחינות ביצירת ליבה של תוכנית לימודים לכל (אזרחות למשל) אך כאן הדברים הם קיצוניים במיוחד.

    דוגמה אחת:

    "תלמידים מצליחים ללמוד יותר או פחות, ללא קשר אם בסוף הקורס יש או אין בחינה."

    כל מי שלימד אי פעם במסגרת פורמלית יודע שיש בקצה הסקאלה תלמידים שלומדים בעיקר מתוך מוטיבציה פנימית ויש בקצה השני כאלו שלולא חובת הבחינה לא היו לומדים כלל. הרוב נמצאים בין הקצוות, והערכה (לאו דווקא בצורה של בחינה) מושכת אותם להתאמץ ולא להסתפק במה שהשיגו בלי מאמץ. אני לא רוצה לחשוב איך היתה נראית נהיגה בכבישי ישראל אילו מר גרטל כשר תחבורה היה מחליט לבטל את מבחני הרישוי (התיאוריה והמעשי), בטענה שממילא הבחינה לא משפיעה על מה שהתלמיד ילמד.

    דוגמה נוספת: "ידוע ומוכח הקשר החזק בין ציוני התלמידים למצב הסוציו-אקונומי של הוריהם, וללא תלות במאמצים שעושה בית הספר."

    טענה זו כמובן נתמכת בהמון מחקרים אמפיריים, אבל מכאן ועד המסקנה שצריך לזרוק לפח את כל הבחינות יש קפיצה לוגית אדירה ולא הכרחית

    הבעיה של התלמיד מהמשפחה העניה אינה "ציונים נמוכים" אלא שהוא מגיע לרמות נמוכות יותר של ידע ומיומנויות, ולכן קשה לו להתקדם בהמשך חייו הבוגרים (השכלה אקדמית, קריירה). מה שמציע לנו גיל גרטל בתגובה לפערים החברתיים הוא לעצום את עינינו בפני הבעיה החמורה הזו ולבנות בי"ס כיפי וחוויתי כאילו היה גן ילדים.

    אכן, יש לבחינות השפעות שליליות על החינוך, ובפרט לבחינות חיצוניות בסיכון גבוה, אבל השאלה היא האם עולם ללא בחינות היה באמת עולם טוב יותר, או שרק החזקים היו מרוויחים ממנו.

    לדעתי, אין זה מקרי שהנהיה אחר בתי"ס ללא בחינות, ללא שיעורי בית וכו' (בתי"ס פתוחים דמוקרטיים וכו) חזקה במיוחד במעמד הבינוני גבוה. במשפחות האלה עתידו של הילד כבר די מובטח.

  2. גיל :

    איתי – תודה על התייחסותך. ברור שיש הבדל בין בחינות חיצוניות לפנימיות, ובודאי שלבד מבחינות יש דרכי הערכה רבות, מגוונות וטובות. הפוסט אינו קורס בדרכי הערכה. הוא טענה כללית כנגד הכתרת המדידה כמולך של מערכת החינוך הציבורית, כפי שעשה שר החינוך. אם אנחנו מסכימים על זה – הפתרנות ידועים ומוכרים.

  3. עמית-ה :

    "And what is good ( ἀρετή), Phaedrus, And what is not good ( ἀρετή)– Need we ask anyone to tell us these things?"
    ארטה המילה לאיכות/הצטיינות ביוונית עתיקה ציטוט מתורגם לאנגלית ע"י פירסיג ב"זן ואומנות החזקת האופנוע".

  4. איתי :

    גיל, דווקא כמי שרוצה לעבוד במשרד החינוך בתחום של מדידה והערכה, אני מסכים איתך לחלוטין לגבי הביקורת על הכתרת המדידה כמולך. אבל מכאן ועד לטענה שהפתרונות ידועים ומוכרים יש עוד דרך ארוכה.

    חינוך ללא בחינות – לא מכיר מחקרים רציניים שמראים שזה עובד ברמת מערכת חינוך ארצית. לשיטות הערכה חלופית יש יתרונות חשובים אבל גם חסרונות. דבר עם מורים לאזרחות על "מטלת הביצוע" ותראה שלא הכל ורוד.

    חינוך ללא בחינות חיצוניות – כנ"ל. ולכל מי שמהלל את פינלנד כדאי לקרוא על מערכת הבגרויות שם (שלא לדבר על אחוז התלמידים בחינוך המקצועי, יותר מבישראל).

    צמצום הבחינות החיצוניות לעברית, מתמטיקה, אנגלית (הצעת יאיר לפיד) – סכנה לליבה ערכית-תרבותית משותפת (במגזר היהודי: היסטוריה-תנך-אזרחות)

    להשאיר את המיון לאוניברסיטה לפסיכומטרי בלבד – יתרון לעשירים.

    מיון לאוניברסיטה אחרי שנת לימוד אחת – גם כן יתרון לעשירים, וגם יקר בטירוף ולא מעשי.

    בין שיטת גדעון סער ובין מה שמשתמע כמצב רצוי עפ"י המאמר שלך (=לזרוק את כל הבחינות לפח) יש עוד הרבה גווני ביניים, כל אחד מהם שווה דיון מעמיק.

  5. שושי פולטין :

    איתי, אתה מוכן לפרט לגבי המשפט:
    "חינוך ללא בחינות חיצוניות – כנ"ל. ולכל מי שמהלל את פינלנד כדאי לקרוא על מערכת הבגרויות שם (שלא לדבר על אחוז התלמידים בחינוך המקצועי, יותר מבישראל)".
    1. פרט
    2.למה אחוז גבוה של תלמידים בחינוך המקצועי הוא שלילי?

  6. איתי :

    בשנים האחרונות "כולם רוצים להיות פינלנד" (לא רק בישראל).

    הרבה פעמים הזמירות על פינלנד מופיעות בהקשר של עמדות בעד ביטול או צמצום דרסטי של בחינות הבגרות החיצוניות (יאיר לפיד וכו).

    לעיתים קרובות נוצר איזה רושם שבפינלנד הפנו גב לטרנד המדידה וההערכה הסטנדרטית-חיצונית (שצמח באמריקה ואנגליה) ובמקום זאת יש העדפה מוחלטת ל(א) הערכה פנימית (ב) שיטות הערכה חלופיות לבחינה (ג) מינימום ליבה אחידה והרבה מגוון לבחירת התלמיד.

    הרושם הזה הוא מוטעה
    http://www.ylioppilastutkinto.fi/en/

    2. לדעתי אין רע באחוז גבוה יותר של בוגרי חינוך מקצועי ויש בהחלט מקום לשקם את המערכת בארץ.

    בעניין הזה אני נוטה להסכים עם המאמרים שלך.

    הבעיה היא במצב שבו העניים מגיעים לחינוך מקצועי והעשירים לעיוני, והניתוב אינו קשור באמת ליכולות לימודיות.

    זה היה המצב בשנות החמישים והששים בארץ, ונפגעו ממנו בייחוד ערבים ומזרחיים (כולל אבא שלי).

    וזה גם היה לפחות עד לפני כמה שנים המצב בגרמניה, שבד"כ מסתכלים עליה בתור ה"פינלנד" של החינוך המקצועי.

    http://www.oecd.org/edu/highereducationandadultlearning/educationataglance2011oecdindicators.htm

    היעד בעיני הוא לא "100% זכאות לבגרות עיונית" (כמו שמציע ד"ר שלמה סבירסקי מאדוה) אלא יצירת שוויון הזדמנויות אמיתי, ככה שהסיכוי להגיע לבי"ס מקצועי יהיה זהה בשוהם ובכפר מנדא.

  7. יונתן כ. :

    איתי, אם אפשר אוף טופיק, מה האינטרס של ילד בשוהם ללכת לחינוך מקצועי? לילד מכפר מנדא זה יפתח אפשרויות לילד משהם זה לא יעלה ולא יוריד.

  8. שושי פולטין :

    ליונתן,
    העובדה שילד משוהם "זכאי" לבגרות, לא עושה אותו בהכרח לא מתאים לחינוך מקצועי, במיוחד אם החינוך המקצועי יהיה ממותג לחיוב. יחד עם זאת אני מסכימה איתך לגבי האינטרסים השונים כיום.

  9. גליה :

    אגב, אצל הערבים לא היה חינוך מקצועי.

  10. איתי :

    יונתן,

    חינוך עיוני איכותי הוא חינוך שדורש מהתלמיד הרבה "תחת" – בין אם אלו מטלות הדורשות קריאה וכתיבה מרובה ("מקצועות הומניים" והיום "רבי מלל") ובין אם אלו מטלות הדורשות הרבה עבודה אלגוריתמית ("ריאליים"). מי שמקבל חינוך עיוני איכותי מקבל לא רק ידע אלא ארגז כלים שיקל עליו מאוד בלימודים באוניברסיטה.

    להרבה מאוד תלמידי תיכון, גם בשוהם, אין את היכולת או הרצון ללמידה כזו.

    לפעמים מדובר באפקט חולף של גיל ההתבגרות (ההורמונים משתוללים…) ולפעמים אלו גורמים עמוקים יותר כמו הרקע בבית (אפילו דברים יומיומיים כמו כמה סיפורים הקריאו לילד בגיל הרך או איך נראה השיח בארוחת הערב), לקות למידה קשה וכו'. במקרה שלא מדובר באפקט חולף, יכול להיות שגם לבחור משוהם עדיף לבחור כבר בכיתה י' במסלול מקצועי/טכנולוגי שייתן לו מקצוע, על פני ההונאה העצמית שקיימת כיום.

    כיום הבחור משוהם לא לומד כמעט בשנות התיכון, מקבל תגבורים בתוך ביה"ס/מחוץ לו (ע"ח המדינה, הרשות המקומית או ההורים) ו"לומד לפצח את השיטה" באמצעות ספרי מיקוד וכו'.

    בנוסף אבא-אמא משלמים לו על סוללת אבחונים והוא מקבל שלל הקלות בבחינה כלקוי למידה, כמו חצי מהכיתה שלו בערך. אז בסוף הוא עובר את הבגרות איכשהוא ועושה אצבע משולשת למורה שאמרה שממנו לא יצא כלום, ועוד אחת לחנון של הכיתה שאשכרה למד 12 שנים, עשה שיעורים וכו' (ג"נ – אני הייתי חנון כזה).

    מבחינת "אחוז הזכאות" זו הצלחה, אך אין לו באמת די מיומנויות וידע כדי לצלוח תואר רציני באוניברסיטה. אז הוא הולך למכללה פרטית שלא דורשת תנאי קבלה וכמעט כל תלמידיה מקבלים תואר (כי אבא ואמא שילמו), לומד שם איזה חוג שיש בו הצפה בשוק כמו משפטים או מנהל עסקים, ובסוף מוצא את עצמו מועסק בשכר די נמוך (בגלל עודף ההיצע).

    דווקא בגלל הנתונים על מחסור גדול בעובדים ממקצועות טכנולוגיים ולא טכנולוגיים שלא דורשים תואר אקדמי (ובהתאם שכר גבוה), יכול להיות שהמסלול הטכנולוגי/מקצועי עדיף גם לבחור משוהם.

    הערת אגב – יש לי השערה ששלל הטריקים שמופעלים מאז שנות ה-90 להעלאת אחוז זכאות לבגרות עיונית (פיצולים, מיקודים, אבחונים, תגבורים…) רק הגדילו את הפערים בין שוהם לכפר מנדא, אבל זה נושא למחקר רציני ולא לטוקבק.

  11. יונתן כ. :

    כל הקביעות האלו נראות לי לא במקום, מה בדיוק תואר רציני בעיניך? אני התלמיד ההפוך ממך וטוב מאוד שעשיתי אצבע משולשת למורים שלי אחרת לא הייתי הופך למהנדס שאני היום.

    לטעמי חינוך מקצועי בעיקר פותח אפשרויות והשאלה שצריכה להשאל היא האם התלמיד ירוויח מאפשרויות נוספות שיפתחו בפניו או לא.

    אני חושב שמקובל על כולנו שככל שאדם מגיע ממעמד גבוה יותר כך האפשרויות העומדות בפניו רבות ואיכותיות יותר ולכן אני מאמיי שלתלמיד התיאטרון משהם יהיו יותר אפשרויות ולכן ירוויח פחות מפתיחת אפשרות של חינוך מקצועי בניגוד לאגם מכפר מנדא שהאפשרויות העומדות בפניו פחות רחבות.

  12. יונתן כ. :

    תיכון ולא תיאטרון, מזל שתיקון השגיאות האוטומטי מצליח להבין את הדיסלקציה שלי.

  13. פיילוט של משרד החינוך: הורים בוחרים את בית-הספר | ד"ר יניב סהרוני :

    […] נגד מדיניות מדידה וקביעת סטנדרטים בחינוך […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.