דברים שלמדנו מפוטין

נושאים דעות, מועד ב' ב 20.08.12 5:58

העולם רוגש סביב שליחתן למאסר של חברות להקת פוסי-ריוט ע"י משטרו של ולדימיר פוטין, אבל דיכוי מחאה באמצעות סעיפי חוק יבשים ומערכת משפטית מושפעת-פוליטית קיים לא רק ברוסיה

מאת יהונתן קלינגר

0.
לפני כחודשיים הגיע לביקור בישראל ולאדימיר פוטין, נשיא רוסיה אשר זוכה לתמיכה מבישה משר החוץ, אביגדור ליברמן ולהערצה כמעט מאגית מחברי כנסת כדוגמאת אנסטסיה מיכאלי. ביקורו של פוטין והחיבוק החם שקיבל מבכירי ממשלת ישראל ובראשם בנימין נתניהו לא מותירים מקום לספק על הקשר העז בין שתי המדינות. אלא, שפרשיה מביכה שחווה משטר פוטין בתקופה האחרונה עשויה להראות שדווקא פוטין הוא שמפיק לקחים מישראל, ולא ההפך.

1.
ישראל ידועה בכך שלעיתים מערכת המשפט שלה נופלת קרבן לאילוצים פוליטים (מימין ומשמאל), ולא מדובר על מערכת המשפט הגבוהה. לעיתים כתבי אישום מקבלים צבע פוליטי מהרגיל, ונסיבות שלא ניתן לזכות מהן מוצמדות למקרים שבהם רק שופט אמיץ במיוחד יכול לקום ולצאת נגד אחוזי ההרשעה הפליליים. הסיפורים של יונתן פולק, שהורשע על כך שרכב על אפניו בצורה איטית במהלך הפגנה נגד מבצע עופרת יצוקה ונשלח לשלושה חודשי מאסר, ושל רחמים נסימי שחסם כביש במהלך ההפגנות נגד ההתנתקות שזכה לעונש זהה מראות בעייתיות בשיטה. הבעייתיות היא בכך שלא אחת הפגנות באות להפר את הסדר הציבורי, לפגוע, להעליב ולהראות למשטר שיש ביקורת והיא לא נעימה: אבל אלו אמורים להיות כללי המשחק: למפגינים מותר להיות גסים, מגעילים וגם להפריע קצת לסדר הציבורי : למשטרה אסור להיות אלימה והיא צריכה לכבד את הביטוי הפוליטי, כיוון שאם לא תעשה כן, הרי שנעבור לחיות במדינת ה'בסדר גמור'.

2.
וזה היה המקרה של להקת פוסי ריוט; הרכב רוסי פמיניסטי שהחליט מתישהוא בחודש פברואר 2012 להתארגן ולהפגין בצורה ספונטנית ולבצע שיר כנגד פוטין. בסוף השבוע האחרון נדונו חברות הלהקה לעונש מאסר של שנתיים וזאת לאחר שהואשמו בעבירה של הפרת הסדר הציבורי על רקע שנאה דתית; כמובן, שלא היתה התייחסות לתוכן הביטוי אלא רק למעשה עצמו: חברות להקת פוסי ריוט התארגנו במקום ציבורי שלא ברשות, הפריעו לסדר, וניסו למחות על המצב. אם היו מוחות איפה שמותר, כלומר בביתן, הרי שאף אחד לא היה שומע על פוסי ריוט, וגם בספק אם היו מבינים את חומרת המצב במשטרו של פוטין.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: אביגדור-ליברמן, אנסטסיה מיכאלי, בנימין-נתניהו, ולדימיר-פוטין, חופש-ביטוי, מחאה, רוסיה

קישור קבוע 2 תגובות

2 תגובות

1. יהונתן קלינגר | על ארכיטקטורה של ביטוי [פוטין, ליברמן ונתניהו] ‏ :: Intellect or Insanity‏ :
   20 באוגוסט, 2012 בשעה 10:06

   […] [פורסם במקור בעבודה שחורה] […]

2. עמית-ה :
   20 באוגוסט, 2012 בשעה 23:27

   לדוגמאות ממערכת המשפט הישראלית אני מוסיף שופטת בית משפט לעבודה שלא אפשרה לרופאים להתפטר ולהסתדרות לשבות.