מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
האם הלנת שכר לפלסטינים תהפוך לחוקית ?
משרד המשפטים הודיע כי יבחן מחדש את האיסור על מהגרים ופלשתינאים לפנות לבתי משפט, באם לא יעשה כן, יגלו הפועלים שהלנת שכרם הפכה להליך חוקי בישראל 2012
מאת: מנחם לוריא
השבוע שינה שר המשפטים את התקנה העוסקת בזכות העמידה בפני בית משפט ישראלי, ומעתה:רק לאזרח ישראלי, בעל תעודת זיהוי כחולה, מותר לעמוד בפני בית משפט ישראלי, כתובע אך לא כנתבע, למעט זכות העמידה בפני בג"צ.
פועל פלשתינאי שמבקש להיות מועסק בישראל נתקל בפגיעה קשה בחופש העיסוק ובחופש התנועה שלו. פלשתינאי שטרם מלאו לו 36 שנה והוא נשוי ולפחות אביו של ילד/ילדה אחת לא יכול אפילו לבקש אישור העסקה בישראל. כמו כן חל איסור מוחלט וגמור על מעסיק ישראלי להעסיק פועל פלשתינאי באופן ישיר ועליו להעסיקו באמצעות שירות התעסוקה הישראלי,לאחר אישור של שירות הביטחון ולאחר שמעסיק ישראלי הצהיר שהוא מעוניין להעסיקו. כמו כן, על הפועל הפלשתיני מוחלת מגבלת תנועה המגבילה אותו לשהייה בישראל בימים א עד ה בין השעות שש בבוקר לשש בערב וימי שישי משש בבוקר ועד לשתיים בצהרים. חל איסור שהייה בישראל בשבת, בערבי חג ובחגים ישראלים – שבהם מוחל על שטחים עוצר. גם בתחום חיפוש העבודה בישראל מוחלים על הפועל הפלשתינאי כללים המצרים את חופש התנועה וחופש העיסוק. למי שאין מעסיק שדרש אותו מותר להיכנס לישראל למשך שבעה ימים רצופים בלבד. מצא מעסיק שידרוש אותו מה טוב, לא מצא: יהא בשטחים תחת אישור כניסה לישראל למשך חודש ואחרי חודש יוכל שוב לקבל אישור כניסה זמני לשבוע וחוזר חלילה.
המעסיק שהצהיר שהוא מעוניין להעסיק את הפועל הפלשתינאי המסוים יכול בכל רגע להודיע לשירות התעסוקה ו/או ל DCO (לשכת הקישור בין צה"ל לרשות במנהל האזרחי) על הפסקת העבודה של הפועל ומיד תישלל ממנו הזכות להיכנס לישראל.
למעט האוצר הישראלי לא יכול אזרח ישראלי להעביר לבנק פלשתינאי כספים. על כן, לאחר קבלת השכר באמצעות לשכת העבודה, אם ירצה הפועל להפקיד את ההמחאה בבנק פלשתינאי, הוא נדרש לשלם על ההכנסה מע"מ בשיעור הנהוג בישראל. בדרך כלל "גזירה" זו נעקפת על ידי כך שהפועלים פודים את ההמחאות עבור השכר בבנקים בישראל ועוברים לשטחים כשבכיסם כסף מזומן אותו אפשר להפקיד בבנק פלשתינאי לאחר תשלום מע"מ לרשות הפלשתינאית או לשים "מתחת לבלטות".
אחת התופעות השכיחות בהעסקת פועלים פלשתינאים היא הלנת שכר. איך זה עובד? המעסיק מגיע ל"שוק העבדים" המקומי שבו שוהים פועלים שלהם אושרה כניסה לישראל ובוחר אחד מהם. המעסיק מדווח לשירות התעסוקה ובאמצעותו ל DCO על העסקת הפועל ומתחיל להעסיקו. בחודש הראשון הוא משלם לו שכר לא מלא ושולח אותו ב"לך ושוב" ובתירוצים מתירוצים שונים. בחודש השני מלין את שכרו ובשלישי, הפועל בלית ברירה ממשיך לעבוד. יום לפני תשלום השכר מודיע לשירות התעסוקה שאיננו מעוניין להעסיקו עוד ומיד נשללת מהפועל הזכות להיכנס לישראל, עוד באותו היום. כך נוצר מצב שהפועל לא יכול להגיע למעסיק ולדרוש את שכרו המולן.
עד לאחרונה פעלה ב DCO עמותה פלשתינאית שאליה פנו אותם הפועלים ששכרם הולן ושכניסתם לישראל נשללה עקב הודעת המעסיק שאיננו מעוניין להעסיקם עוד. העמותה הייתה פונה למעסיק ומשלא שילם הייתה פונה, בשם הפועל, לבתי המשפט ותובעת את המעסיק.
מעתה, באדיבות שר המשפטים הישראלי, אפשרות זו נסגרה ובשבוע הבא, כשישובו פועלים פלשתינאים לישראל לעבודה, אחרי ששברו את צום הרמדאן, יגלו שהלנת שכרם הפכה להליך חוקי בישראל.
הערת העורכת:
פורסם בהארץ: משרד המשפטים יבחן מחדש את האיסור על מהגרים ופלסטינים לפנות לבתי משפט
בתשובה שכתב הערב ד"ר פרץ סגל ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, נטען כי במצב הקיים היום, במזכירויות בתי המשפט מתקבלים לרישום מסמכים משפטיים אשר אינם נושאים את מספר הזהות של בעל הדין שמגיש אותם. מצב זה, טוען סגל, עלול להביא לתקלות בהחלטות ופסקי דין על ידי הגורמים שנדרשים ליישמם, כמו רשות האכיפה והגבייה, ביקורת הגבולות וגופים ממשלתיים נוספים.
סגל טוען כי התקנה היא ביסודה טכנית. "תכלית התיקון", כתב סגל, "היא לאכוף על בעלי דין, שיש ברשותם מספר זהות, לציין פרט חשוב ומהותי זה בכתבי בית הדין המוגשים על ידם, כדי שהרשויות תוכלנה לבצע את ההחלטה שמתקבלת על ידי בתי המשפט כלפי האדם הנכון". הוא הוסיף כי "התקנות שבנדון אינן משנות אפוא את המצב החוקי הנוהג בעניין זכות היסוד של הפניה לערכאות, ולאור הספק שהעלית בהקשר לניסוח התקנה נבחן אותה עד למועד כניסתה לתוקף".
תגיות: הלנת-שכר, זכויות אדם, זכויות-עובדים, מהגרי-עבודה, מנחם לוריא, משרד-המשפטים, פועלים, פליטים, פלסטינים
קישור קבוע
6 תגובות
Email This Post
15 באוגוסט, 2012 בשעה 15:07
למיטב ידיעתי פלסטינים יכולים להוציא דרכון של הרשות ולרשום את מספר הדרכון במסמכי הפניה.
15 באוגוסט, 2012 בשעה 19:31
יונתן, לפי הבנתי, בתעודת זהות משתמשים אזרחים תושבי ישראל. בדרכון משתמשים תושבי חוץ. פלסטינים תושבי שטחים נושאים תעודת זהות כתומה. כדי להיכנס לישראל, עליהם להוציא דרכון. כל אלה שאין להם דרכון היום, העובדים בישראל ושכרם הולן, אינם יכולים לתבוע במסגרת התקנות החדשות הללו. האם אנו זקוקים לתקנות וחוקים שגורמים קיפוח והונאה כלפי נפגעים?
15 באוגוסט, 2012 בשעה 20:21
מה? רגע לא הבנתי למה שלא יוציאו דרכון? נניח שכרגע אין להם,להוציא דרכון זאת איזו משימה בלתי אפשרית ברשות הפלסטינית?
אנחנו צריכים להמנע מלקרוא "זאב זאב" רק בגלל שבתקשורת התחילו בקמפיין זה או אחר.
15 באוגוסט, 2012 בשעה 22:19
יונתן כ.
לא יודע מאיפה אתה שואב את המידע שלך ומהי אותה "תקשורת" שעליה אתה מדבר. המקורות שלי הם קצת אחרים. לתושבי השטחים אין שום אפשרות חוקית להיכנס לישראל אלא כפי שמוזכר (בקצרה) במאמר.
מי שנכנס לישראל ועמד בתנאים עבד ושכרו הולן לא יוכל יותר להגיש תביעת הלנה לבית הדין לעבודה הישראלי בגלל התיקון לחוק.
גם לפני התיקון לחוק פלסתינאי ששכרו הולן וגם הודיע המעסיק על הפסקת העסקתו, לא יכול היה להכנס לישראל ואת התביעה הגישה עמותה פלסתינאית בשמו.
אחרי התיקון לא האיש עצמו ולא נציגי העמותה יכולים להגיש תביעה בישראל כי התיקון לחוק מונע זאת מהם קטגורית – הם כולם אינם תושבי ישראל בעלי ת.ז כחולה.
תעודות הזהוי הכתומות מונפקות על ידי ישראל לא על ידי הרשות. הן מקנות לתושבים בשטחים מעמד לא ברור בכלל ואיך שלא נסתכל על זה הם אינם אזרחים ישראלים. התיקון לחוק מקנה זכות עמידה לתובע שהוא אזרח ישראלי בלבד שנושא תעודת זהוי כחולה בלבד. אני רוצה כאן להדגיש:מדובר באזרח ישראלי גריידא ללא קשר למה שכתוב תחת סעיף הלאום שהוחזר לתעדת הזהוי הישראלית על ידי הממשלה הנכחית.
עד כמה שאני יודע ישראל איננה מנפיקה דרכונים לתושבי השטחים. טכנית תושב שטחים שרוצה לטוס לחו"ל מחוייב להכנס לישאל ואם הוא לא עומד בתנאים הוא פשוט לא יכול. מה שהם עושים זה: הם עוברים את הגבול לירדן ומשם טסים לאן שרק ירצו בעזרת דרכון ירדני (אם אפשרי) או דרכון שהרשות מנפיקה ומוכר על ידי כל העולם חוץ מישראל.
תושב שטחים שלא עומד בתנאי הכניסה לישראל וינסה להגיע אליה בדרך האוויר (או הים) כתייר,יעצר בנתב"ג כניסתו תסורב והוא יגורש לארץ המוצא (ממנה טס לפה) במקרה הטוב במקרה הרע יעצר ישפט ויכלא על שהייה בלתי חוקית בישראל.
יוצא איפה שה"פטנט" של כניסה באמצעות דרכון אין לה אחיזה במציאות.
בסייפא של הכתבה צוטט טיעון מפי נציג של משרד המשפטים לפיו מדובר בתיקון טכני שנובע מכך שתובעים שלא מסרו את תעודת הזהוי שלהם לא מאותרים בסוף ההליך המשפטי והעובדה הזו מקשה על המערכת לתפקד ולכן התיקון. אלה דברי הבל.
נעשה סדר. מדובר בזכות עמידה כתובע בלבד לא כנתבע. באופן טבעי לנתבע יש אינטרס להעלם ולהקשות על המערכת את הקשר עימו – אבל לזה נניח.
נוציא מסך התביעות המוגשות בישראל את אותן תביעות שמוגשות באמצעות עורכי דין. נוציא אותן כי לעורכי דין יש כתובת ברורה וידועה והם לא "נעלמים" לפחות לא בנתיים…
עוד נוציא את אותם התובעים שזכו בתביעה גם הם לא ממש נעלמים למה להם לעשות כן למה להם להקשות על המערכת את הקשר עימם.
למעשה נישאר עם אותם אנשים שבכלל נתבעו או אותם מקרים שהתובע עצמו הפסיד ולהם יש אינטרס להעלם. האם מספר תעודת הזהוי,השיוך של התעודה לאזרחות הישראלית הם אלה שיקלו על מציאתם – למי שחושב שכן כנראה לא חי במציאות הארץ ישראלית.
יוצא איפה שמדובר בתופעה שדווקא קשורה בנתבעים ולא בתובעים ולפלסתינאים יש זכות עמידה בבית המשפט הישראלי כנתבעים.
בתוך שינוי הכביכול מנהלתי,ישנה סתירה פנימית. פלסתינאי איננו יכול לעתור לבימ"ש ישראלי אבל הוא כן יכול לעתור לבג"צ. הסיבה לכך היא פוליטית גריידא. אם תישלל זכות העמידה של הפלסתינאים בפני בג"צ ישראל תעמוד בפני ביקורת נוקבת של העולם ותואשם באפלייה ובסיפוח השטחים ותסלול את הדרך לתביעה בבית המשפט הבנ"ל בהג. את זה נאמן רוצה למנוע.וכדאי שימנע.
התיקון הזה איננו תיקון מנהלי אלא חלק מתהליך שמוביל השר נאמן שלפיו דיונים אודות בעלות על קרקע ביו"ש לא יעשו בדרך של עתירה לבג"צ אלא יעשו בדרך של הגשת תביעה בבית המשפט שלו הסמכות המקומית,קרי שלום או מחוזי.
כשתושלם החקיקה הזו,והיא נמצאת בהליכים ובדיונים לקראת החלה דפקטו – שתי בעיות יצוצו,הראשונה: פלסתינאים אינם תושבי ישראל ולכן אין להם זכות עמידה בבימ"ש שלום או מחוזי בישראל (התיקון החדש) וכן לבתי המשפט בישראל אין סמכות מקומית בשטחים כי הם לא סופחו לישראל והחוק הישראלי חל רק על בני אדם שהם אזרחי ישראל ותושבי השטחים אבל לא על השטחים עצמם.
מאחר וזוהי חקיקת משנה והיא פררוגטיבה של השר הוא ביצע אותה לאלתר את החקיקה הראשית שתמנע מבג"צ מלדון שמעמד של קרקעות בשטחים ותועבר לבתי המשפט המקומיים יצטרך לעשות כחקיקה ראשית ופוליטית ומדינית ההצלחה לא ממש מובטחת לו…
אין כאן שום רעש עיתונאי יש כאן הארה על הליך שפוגע בבני אדם ומאפשר למעסיקים ישראלים לעשוק לחמוס ולרמות מועסקים פלסתינאים על רקע הפליה על רקע מוצא דת ולאום,גם אם ישראל איננה מכירה בלאום הפלסיתיני באופן מלא.
גם הכלי התקשורת הפלסתינאים וברחוב הפלסתיני היה שיח על התיקון הזה ועל ההשלכות שלו. כרגע המחשבה היא שלא לעתור לבג"צ כנגד התיקון לחוק מתוך הבנה שבג"צ דהיום שנתפס בעיניהם פרו ישארלי ולאומני. כמו כן ממתינים לראות מה יקרה בשטח בפועל כשהם חושבים לעקוף את הגזירה הזו על ידי פנייה לעורכי דין ישראלים שייצגו אותם בפני ביתי המשפט בישראל.
עורך דין ישראלי רשאי ליצג אזרח זר בבית משפט ישראלי לרבות אזרח שאין לו זכות עמידה בפני אותו בית משפט הוא עצמו. הסוגיה הזו צריכה להיבדק שכן בפרקטיקה עורכי דין ישראלים מיצגים אזרחים זרים שאין להם זכות עמידה בפני בתי משפט ישראלים בדין האזרחי הפיסקאלי,קרי כאשר האזרח הזר הוא משקיע בישראל אך איננו תושב או איננו נמצא בא באופן ארעי. ה"פטנט" של יצוג עובד פלסתיני (ואגב,גם עובד זר פיליפיני או מהגר עבודה זר) טרם עבר את מבחן המציאות המשפטית ואינני יודע אם מובטחת כאן הצלחה.
את הסוגיה האחרונה אני רוצה להבהיר: אם אני פלסתינאי אין לי זכות עמידה בפני בית משפט לעניני עבודה ולכן גם לעורך דין מטעמי אין זכות עמידה ברם: עורכי הדין הם Advocate Dei קרי נציגי האלהות המשפטית. זה אומר שאני יכול,כפלסתינאי,לבקש לעו"ד ישראלי לעותר על סמך המקרה שלי לבית משפט ישראלי בשם עצמו וכמי שאחראי על שמירה על תקינות החוקים והוצאתם לפועל ולטעון שבישראל הלנת שכר היא עבירה פלילית בחקיקה ראשית ובשם עצמו לבקש להסדיר את העבירה הזו על החוק. על ידי ההליך הזה להוציא פסק דין שידבר על המקרה הפרטי. האם זה יצליח? אינני יודע ואינני פלסתינאי כך שאינני יכול לנסות את זה. למיטב ידעתי השימוש ביצוג מקרים על סמך היות עו"ד Advocate Dei לא נעשה במערכת המשפט בישראל אלא במקרים המיוחדים של תביעות יצוגיות שהן הליך משפטי הנובע מהעובדה הזו אבל מונצח בכללים ותנאים משפטיים משל עצמו – וגם משופע בפסיקה.
מנחם.
16 באוגוסט, 2012 בשעה 7:07
אתה מבלבל הין זכות כניסה לישראל לזכות להגיש תביעה.
הם יוכלו להגיש תביעה באמצעות בא כוח והדרכונים הפלסטיני יספיק לצורך זה.
20 באוגוסט, 2012 בשעה 1:32
תודה רבה ויישר כח, מנחם.