חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

כיבוש העבודה 2.0: קמפיין התפקדות למפלגת העבודה?

נושאים דעות, פוליטי ב 31.07.12 23:35

שוקי גלילי, בלוגר פוליטי, חומוסולוג ואחד ממייסדי האתר הזה, חוזר לרעיון של התפקדות למפלגת העבודה, על מנת להכריח את נציגיה בכנסת לקיים הבטחות

תשכחו ממה שסיפרו לכם. הערך האמיתי של ההתפקדות הוא לא ההצבעה בפריימריז שלפני הבחירות – הוא היכולת ללחוץ על חברי-הכנסת אחרי.

רגע, רגע – אל דאגה. לא התפקדתי לשום דבר ואין שום קמפיין. בינתיים.

מה שיש לנו בכל זאת, היא מדינה במצב עגום ואזרחים כמעט חסר תקווה. המחאה החברתית "שינתה את סדר היום", כפי שאמרנו כל השנים שיש לעשות, אבל מציאות החיים שלנו לא השתנתה, לפחות לא לטובה. כדי לחולל שינוי עמוק נדרש יותר מזה.

כבודה של הפעילות החוץ-פרלמנטרית במקומה מונח, אבל בלי לשנות את ההרכב ואת אופן ההתנהלות של הפרלמנט, כל שינוי קוסמטי שנצליח לחולל כאן ייעלם בחוק ההסדרים הבא – שלא לומר במהלך קיצוצים היסטרי, של שלטון מבוהל.

 מהבחינה הזו, כל "פעולה ישירה" (חוקית ומוסרית) על הכנסת והמפלגות, עד הבחירות הקרובות ואחריהן, היא חשובה ולגיטימית.

 צריך "להכניס את המחאה לכנסת" – בין אם מדובר בהפעלת לחץ מבחוץ כמו שעושה המשמר החברתי; או בהשפעה מבפנים באמצעות הקמת מפלגות חדשות, התפקדות למפלגות קיימות, והפעלת לחץ על הנבחרים במגוון הדרכים שכולנו מכירים וכמה שעוד לא חשבנו עליהן.

בין כתיבת מכתבים להתפקדות

כשאיתי אשר וחברים הקימו את "עבודה שחורה" ב-2006, אני הייתי אחד החברים. כולנו היינו מצביעי עבודה מאוכזבים, שלא הסכימו לוותר על המטרות הסוציאל-דמוקרטיות שבשמן תמכנו במפלגה כמה חודשים קודם לכן.

 הרעיון שעלה מהר מאד על השולחן, הוא להשתמש באתר כדי לבנות כוח של עשרות אלפי מתפקדים ולהעיף הביתה את מושחתי המפלגה בפריימריז הבאים.

 במשך תקופת זמן לא ארוכה, הצליח הרעיון הזה לקנות אחיזה בלבבות, עד שמפלגת העבודה הצליחה להגעיל כמה מאיתנו כל-כך, שהתביישנו לשלם 50 ש"ח לגוף כה מושחת.

 אני, באופן אישי, השתכנעתי שאין תקומה למפלגת העבודה בלי שתתרסק קודם, ומאוחר יותר יזמתי קמפיין רשת תחת הכותרת "מפלגת העבודה לחד סיפרתי".

 ובכן, מפלגת העבודה כבר הגיעה ל-8 מנדטים (אחרי התפצלות "עצמאות" ממנה), ולפי הסקר האחרון של מינה צמח זה אומר לפחות 12 פרצופים חדשים במפלגת העבודה בכנסת הבאה.

 לו אחוז מגולשי "עבודה שחורה" מ-2006 ועד היום היו מתפקדים ופועלים כקבוצה, 12 הפרצופים האלה היו אנשים שמחויבים לערכים ולא לאינטרסים. אפשר לשאול למה זה לא קרה, אבל מעניין יותר לשאול אם זה עוד יכול לקרות.

 הדבר הכי חשוב ששכחו לומר לכם על ההתפקדות

במיוחד על רקע קמפיין הקורא להתפקדות של שמאלנים לליכוד, כדי "להשפיע מבפנים", אין ברירה אלא לעסוק בהיתכנות ובמשמעות של התפקדות למפלגת העבודה.

 כי אם כבר להתפקד למפלגה גדולה, לנקות אותה ממושחתים ומנורמות פסולות, ולחזק אותה אלקטורלית בציבור ישירות ובעקיפין, אז הגיוני יותר לעשות את זה במפלגה שעם המצע שלה אתם מסכימים (הבעיה היא, כמובן, הפער בין המצע לבין המעשים בפועל).

 הרי מה שמגונה במפלגת העבודה הם לא הערכים אלא העובדה שהפוליטיקאים ועסקני המפלגה לא פועלים בהתאם לערכים האלה. ואת זה אפשר לשנות בעיקר באמצעות התפקדות.

 ומהו הדבר הכי חשוב ששכחו לומר לכם על ההתפקדות?

 שהכוח הגדול של קבוצת מתפקדים מלוכדת בתוך המפלגה, טמון לא רק באפשרות לקבוע מי ישב בכנסת, אלא באפשרות להפעיל לחץ על חברי-הכנסת המכהנים שחרב הפריימריס הבאים מרחפת על ראשם.

 במילים אחרות: זה אפילו לא באמת חשוב אם תוכלו להשפיע על הרכב המפלגה בבחירות הקרובות – הח"כים של המפלגה בכל מקרה יהיו בני ערובה שלכם, כפי שקרה בליכוד.

 ההשפעה הגדולה של האגף הימני בליכוד על איך שהמדינה נראית היום, היא לא רק בגלל שהכניס לכנסת חצי תריסר דמגוגים. היא גם, ואפילו בעיקר, כיוון שהנושא העיקרי שהעסיק את הנ"ל מ-2009 ועד היום, הוא איך לנשוא חן בעיני המתפקדים שיחליטו האם ימשיכו לכנסת הבאה או לא.

 האמת: לעולם לא מאוחר להתפקד

שני אנשים ראויים מאד רצים הפעם בפריימריס של מפלגת העבודה (אני מדבר על דובי ויהונתן, כמובן). זו דוגמא לשניים, שאפילו לא תצטרכו ללחוץ עליהם יותר מדי אחרי הבחירות כדי שיצביעו נכון.

אני לא מתמצא, אבל מנחש שישנם עוד אנשים כמותם שהחליטו לנסות להיות אנשים במקום שבו "אין איש". מי שהתפקד מוקדם מספיק למפלגת העבודה, בוודאי ימצא למי להצביע.

 אבל גם מי שמתפקד היום (במיוחד אם זה כחלק מקבוצה מובחנת, מלוכדת, אידיאולוגית שפועלת ביעילות) יוכל להשפיע על מה שהח"כים ממפלגת העבודה יעשו בשנים הבאות.

 לפי הסקרים האחרונים, כרבע מיליון ישראלים שלא הצביעו לעבודה ב-2009 מתכננים לעשות זאת בבחירות הקרובות. חלקם הגדול, אני מניח, אנשים שהשקיעו בשנה האחרונה הרבה זמן ואנרגיה בהפגנות ופעולות מחאה אחרות.

 אם אחד מכל עשרה מהם היה משקיע שבריר מהמאמץ בלהתפקד, זה היה פותח אפשרויות חדשות לגמרי. אז אולי הם (שזה אתם) איחרו קצת את המועד בשביל להצביע ליהונתן ודובי (לא בטוח, אגב), אבל בשביל השפעה על הח"כים אחרי הבחירות באמצעות התפקדות, דווקא יש זמן.

 התמונה הגדולה: מה יקרה בבחירות

חלק מחסידי ההתפקדות מדגישים ש"לא חייבים להצביע למפלגה אליה מתפקדים". כלומר, אפשר להתפקד לליכוד כדי להכניס אליו את ערכי העבודה, וביום הבחירות להצביע למרצ.

 אותי הגישה הזו מאד לא מושכת. יהיו שיטענו שאני נאיבי, אבל קשה לי עם הרעיון להתפקד למפלגה שאינני מתכוון להצביע לה. כולל, נכון לעכשיו, מפלגת העבודה.

 יש שיגידו – עלינו להתפקד ולהשפיע על המפלגה, כך שכולנו נרצה בסופו של דבר להצביע לה.

 מה שברור הוא שמי שכבר ממילא מתכוון להצביע למפלגת העבודה, בוודאי שחייב להתפקד.

 מרעיון מטופש אחד כדאי להשתחרר – כאילו תוצאות הבחירות כבר נקבעו. ההיסטוריה של מערכות הבחירות בישראל מוכיחה שאין בטענה הזו ממש. הבוחר הישראלי הפכפך, חסר אמון ואוהב להפתיע. ב-2006, למשל, שליש מהמצביעים החליטו למי להצביע רק בקלפי, לפי סקר שפורסם קצת אחרי.

 בכל אופן, ברוב התסריטים שאפשר לחשוב עליהם נתניהו לא יהיה ראש הממשלה הבא, ומהבחינה הזו כמעט ולא חשוב מה יהיה "נושא הבחירות".

 לרוב מכריע של הישראלים ברור שביבי לא יכול, יודע או רוצה לספק את הסחורה במישור ה"חברתי" ובימים אלה מתחיל להיחשף גודל כשלונותיו גם בתחום ה"כלכלי", שבו כביכול הוא הצטיין.

 מבחינה מדינית ממשלתו הביאה את ישראל לקיפאון ולבידוד. בנושא הגיוס הוא זגזג והתקפל, ובהדרגה נשחקת גם האמונה ביכולתו להתמודד עם אתגרים בטחוניים, או אתגרים בכלל. גם הרעיון כאילו מלחמה או מבצע צבאי ערב הבחירות יצילו אותו, לא מתיישב עם ניסיון העבר (זה לא עבד לאולמרט וברק ערב בחירות 2009).

 כמו ב-1999, יש מי שטוען שמדובר ב"קוסם" בלתי מנוצח. אבל כמו ב-1999, נראה שמנגנון ההשמדה העצמית של נתניהו כבר הופעל, והוא ממהר להרוס במעשי סכלות את כל מה שבנה ברמייה, ספינים ופוליטיקה מלוכלכת, בעשור האחרון.

 שלי יחימוביץ' רחוקה מלהיות מועמדת אידיאלית, אבל בהשוואה לשוטים בהם ייסר אותנו ביבי בקדנציה הנוכחית, ובעקרבים שמצפים לנו בבאה, כל קוץ במדבר הוא פרח.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , ,

30 תגובות

  1. אלון מ. :

    כן!!!

  2. דובי מורן :

    הקושי העיקרי שלי הוא שלי יחימוביץ. התמיכה הגלויה שלה במפעל ההתנחלויות והעובדה שפיה ולבה לא שווים בנושאים רבים כל כך מטרידים מאוד. עם זאת, אני מסכים למרבית הדברים וגם למשפט האחרון.

    כרגע, אגב, אני חבר התנועה הירוקה, אבל מתלבט ביניהם, לבין מרצ, לבין חד"ש

  3. מיכאל לינדנבאום :

    זה נכון שקבוצת חברים מלוכדת יכולה להשפיע על הרכב המועמדים כמו גם על חברי הכנסת המכהנים.

    הצטרפות לחוג הסוציאל-דמוקרטי של מפלגת העבודה היא בבחינת התחלה טובה.

  4. שי זיו :

    שוקי,

    אני אשאל שתי שאלות:
    1. העם מפלגת העבודה ייצגה אותי? ברמה הלאומית לא, ברמה המקומית מפלגת העבודה ממש דרסה אותנו.

    2. האם מפלגת העבודה תוכל לייצג אותי?

    בניגוד לעיר לכולנו, בעבודה צריך קוורום ממש חזק בכדי שדמויות מייצגות יכנסו לייצג ציבורים חדשים

    אם התשובה בשתי השאלות היא שלילית, מפלגת העבודה תמשיך להתכווץ.

    שי

  5. יונית :

    שי, ברור שהתשובה לשאלה הראשונה היא לא. גם ב-2006 ברמה הלאומית מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ בעטה בכל הבטחות הבחירות שלה רגע אחרי שפרץ שקע בכיסא הנוח של שר הביטחון, וזאת בלי להזכיר אפילו את החורבן שהותיר שם ברק. אבל פוליטיקה זה עניין נזיל, ויחסי כוחות – בעיקר כאלה שמבוססים על אינטרסים צרים של הישרדות פוליטית – אינם חקוקים בסלע, ולכן התשובה לשאלה ב בהחלט יכולה להיות כן.

    אם למדנו משהו מעיר לכולנו זה בדיוק שקבוצה ממש לא גדולה של אנשים מחויבים יכולה להשיג השגים לא מבוטלים. ואם קרה משהו בשנה האחרונה הרי שזה בדיוק הגדלת הקבוצה הזאת של אנשים מחויבים, או לפחות אזרחים לא רדומים. ברור שצריך קוורום חזק יותר ברמה הלאומית, אבל הוא לא הולך לרדת עלינו משמים. המפלגה תייצג את מי שיתבע שם ייצוג ויפעל כדי להפוך אותו לכוח. השאלה הרלוונטית היחידה כאן היא האם אנחנו מאמינים שאפשר לבנות שם כיום את הכוח הזה, ומכל המידע שאספתי בעניין בתקופה האחרונה אני לפחות מעריכה שזה אפשרי יותר מתמיד. (ובכל מקרה, לזעזע את מערך האינטרסים שנמצא ברמות היותר גבוהות של הפוליטיקה באמצעות הכנסת כאלו שהמחויבויות שלהם עוד טריות וגמישות זה תמיד טוב. איך אומרים, פוליטיקאים הם כמו חיתולים. צריך להחליף אותם לעיתים קרובות, בדיוק מאותן סיבות).

  6. הפרולטר :

    אהבתי מאוד.

  7. חבר מפלגה לשעבר :

    במשך שנים ארוכות האמנתי בלהשפיע מבפנים ובמפלגה סוציאל-דמוקרטית גדולה ובחשביות בלהיות חבר, ואחרי הכניסה האחרונה לממשלה ב-2009 הבנתי, שהסרטן במפלגת העבודה הוא חשוך מרפא. גם אחרי העזיבה של אהוד ברק אין לי ריפוי. השאיפה של כל סוציאל-דמוקרט היא לא לחזק את המפלגת העבודה, כי במבחינה ציבורית אין לה שום עמוד שדרה, ועם כל הכבוד שללשי יחימוביץ', זה חזק ממנה, אלא לפעול לריסוק של כל המבנים הפוליטיים הקיימים מהמרכז-שמאלה: השמאל בקדימה, יאיר לפיד העבודה ומרצ הציונית, והלקים מסגרת מפלגתית רחבה וחדשה. למותג "העבודה", אין לצערי הרב שום סיכוי להיות רלוונטי יותר.

  8. מיכאל לינדנבאום :

    לצערי אין כל הצעה קונסטרוקטיבית בדברי החבר לשעבר.
    לומר "כל הכבוד" לשלי יחימוביץ מחד,ומאידך לפסול את מפלגת העבודה ,ממש לא מקדם אותנו לשום מקום.

  9. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    איך נכנס יאיר לפיד לקטגוריה של שמאל?
    אולי לפני פירוק המבנים,
    כדאי לארגן את השפה?

    לא ברור מה זה שמאל בעיני החבר לשעבר.

  10. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    איך הפכו אמירות אירוניות של יחימוביץ על ההתנחלויות, לתמיכה במפעל הזה ולפי כל מיני מתבטאים בכל מיני מקומות לתמיכה בכיבוש?

    1. אמירה אירונית 1 ההתנחלויות החלו דרכן תחת שלטון העבודה והיו אז בקונצנזוס ולא נחשבו פשע.
    פירוש – רבים זנחו במהלך השנים את הקונצנזוס ההוא אבל למרבה הצער – התפכחות מאוחרת והכאות על החזה (בעיקר של הזולת. ר' המקרה של גדעון לוי שתמך אקטיבית במפעל ההתנחלויות)- אינן משנות את ההסטוריה.
    הסטריה אנטי התנחלותית איננה תכנית עבודה אחרי שנקבעו עובדות בשטח בתמיכת ה"חוזרים בתשובה". חיזוק החברה הישראלית המתפוררת מבפנים הוא תנאי הכרחי לצמיחת פרחים של שלום, כדבריה.

    2. אמירה אירונית שנייה – שלטון ניאו-ליבראלי לא יפנה את החיסכון מההתנחלויות לטובת שיקום מדינת הרווחה.
    פירוש – צמצום ההשקעה בהתנחלויות איננו תכנית עבודה ס"ד.

    3. אמירה אירונית שלישית. שלי יחימוביץ כבר חזרה והזכירה מספר פעמים את קבלת עיקרון שתי המדינות על ידי נתניהו.
    על זה כבר אין מחלוקת היא אמרה, אבל באסטרטגיה הכלכלית של נתניהו אנחנו מאבדים את המדינה.

    4. אמירה אירונית רביעית.
    איזה מדינה? א"י השלמה? המדינה הדו-לאומית?
    שלי הציונית תומכת במדינה הדו-לאומית? נראה לכם?
    אז לאיזה מדינה היא מתכוונת? זו שבתוך הקו הירוק אולי?

    ואירוניה אחרונה, מטעמי – אין לי אפילו כרטיס חבר במפלגה. סתם מעצבן אותי הטלפון השבור הזה שמתחיל מאמירה אירונית שבמקום להבין אותה ולדון בה, משתמשים בה כדי להרחיק את העדות.
    כל בני ה55 ומעלה – איפה הייתם כש150 איש יצאו להפגנות נגד ההתנחלויות ונגד רעיון א"י השלמה ואף זכו ליריקות בוז, ולאירוח במגרש הרוסים?

  11. חבר מפלגה לשעבר :

    למי שלא קרא את ההודעה שלי עד הסוף, או לא הבין אותה:
    ההצעה הקונסטרוקטיבית שלי היא לאחד את כל הגורמים המפלגתיים
    מ-ה-מ-ר-כ-ז ש-מ-א-ל-ה.
    כוחה הגדול של כל תנועה היה כשבסיס הכוח הפרלמנטרי שלה גדול ככל האפשר, ולכן צריך איחוד של כל מי שמתנגד לקיפאון הקיים במערכת הפוליטית, ותומך בשינוי סדר העדיפויות.
    במפלגת העבודה הגדולה של רבין היו אנשי ימין חברתי ושמאל חברתי, ימין מדיני ושמאל מדיני, והיא הייתה מפלגה גדולה מספיק כדי להחליט על מטרות משותפות וליישם אותן. לצערנו המותג העבודה מבחינת מפלגת שלטון – הומת בידי הנהגת המפלגה.
    מפלגת העבודה ההיסטורית הייתה תמיד מפלגת מרכז-שמאל ולא שמאל מובהקת.
    מי שראה בתקופת רבין את מפלגת העבודה בתור הבית הטבעי שלו והשתלב בתוכה – כבר לא מחשיב אותה ככזו- ולכן המחנה הטבעי שלה הוא כזה שמפוצל היום בין ארבעה-חמישה בתים פוליטיים שונים.
    ברור שיאיר לפיד הוא לא שמאל סוציאליסטי חברתי במובן השפה שאתם מדברים, וקרץ לבעלי הון בעין אחת ולמחאה בעין השנייה, אב הדרך שהוא מציג מבחינת המטרה הסופית היא זהה.
    מי שמספיק תמים בשביל להאמין שמפלגה כמו העבודה, או כל מפלגה סוציאליסטית תצליח להגיע לבסיס פעולה רחב כדי לבסס את השלטון – טועה.

  12. הפרולטר :

    החבר לשעבר (11),

    מפלגת העבודה נותרה מפלגה מאוד מגוונת הכוללת זרמים שונים מהמרכז ושמאלה.

    אבל, אפילו אני לא חושב שהיא יכולה וצריכה להכיל את כל מי שחושב שמאלה מהליכוד ובהחלט יש מקום למפלגות כמו מר"צ, חד"ש וכו' שהכללה שלהן בתוך מפלגת העבודה לא תאפשר לה למצב עצמה במרכז המפה הפוליטית (מסיבות מובנות).

    אני למשל, לא אוכל לחיות ביחד עם מי שמטיפים למדינה דו-לאומית (ויש כאלו בעבודה, אבל הם מיעוט שבמיעוט) ואני מניח שזה הדדי.

    הגישה צריכה להיות – ראשית כבוד הדדי והמנעות מהטלת רפש ובוץ אחד בשני (כמו שראשי המחאה החברתית מקפידים לעשות לכל מי שלא מיישר איתם שורה ובכך גורמים נזק אנוש לגוש). שנית, נכונות לתמיכה בעבודה כמי שתרכיב את הממשלה וגם אם תאלץ לפשרות מול מפלגות כמו של לפיד וכו'.

    כי, לצערנו, הרי ברור שלא תהיה אפשרות להרכיב ממשלה בלי גורמים אלו (פרט לממשלה בראשות הליכוד).

    לדעתי הצנועה, יש חשיבות היסטורית ממש ביכולת של מפלגת העבודה להרכיב ממשלה ובכדי לשנות את סדר היום ובפרט את התפיסה המושרשרת שהשמאל הוא מיעוט בישראל כבר מעל עשרים שנה.

    וגם אם השגי הממשלה יהיו יחסית מעטים – עצם הקמת ההמשלה יהיה הישג שיאפשר התרוממות לקראת הבחירות שאחרי.

  13. מיכאל לינדנבאום :

    האמירה שיש "חשיבות הסטורית",ביכולת של מפלגת העבודה להיות מפלגת שלטון,משמעותה שחשוב יותר להיות בשלטון מאשר ליישם מדיניות מדיניות סוציאל-דמוקרטית.

    מדיניות אשר תקים מחדש את מדינת הרווחה שהושמדה על ידי הליכוד וכל גרורותיו.
    ממשלת רבין בשנות התשעים "הצטיינה" במדיניות ההפרטה שלה(למשל חברת "פז" בחיפה בה עבדתי), ובהרס ההסתדרות והעבודה המאורגנת.

    מעשים נוראים אלה נעשו ידי משלוח הסוס הטרוייאני של "חיים חדשים בהסתדרות" בראשות שליחיו הנאמנים של רבין,הרי הם רמון ופרץ .

    אם מתגעגעים ל"רבין ג' וד' או השת"פ של העבודה עם משטר ההפרטה של הליכוד,אז באמת מפלגת העבודה לא תהפוך לאלטרנטיבה שהיא אמורה להיות.

  14. הפרולטר :

    מיכאל (13),

    עבורי "מפלגת שלטון" אינה מפלגה שנמצאת בשלטון אלא מפלגה המכילה בתוכה מספיק זרמים המאפשרים לה לשמש כמפלגת ציר שלטונית.

    מסכים שמפלגת העבודה חטאה מאוד בשנים האחרונות ועם הצטרפותה העיוורת לממשלות השונות … יכול להצטדק והיות והייתי בין הבודדים שהתנגדו לכך וקולם נשמע מעל כל במה בנושא זה.

    אבל זה לא הנושא, אם מר"צ הייתה מסוגלת להיות מפלגת ציר שלטונית שכזו – הייתי מברך אותה ותומך. אבל זו לא המציאות ועבורי נטילת ההגה מביבי חשובה יותר מכול … ועם כל הכבוד, שרי העבודה בממשלות האחרונות עשו לא מעט (במגבלת מה שהתאפשר) בנושאי חברה ומדינה … ואין ספק שזה עדין היה דל, לא מספק ולא מצדיק נוכחותם בממשלה.

  15. מיכאל לינדנבאום :

    לפרולטר,
    אני סבור שנטילת ההגה מביבי יסודה בחטא,אם משטר ההפרטה יימשך בהנהגתינו.

    תזכורת צורבת למה שאסור שיקרה בכל קונסטלציה,היא תוכנית הייצוב הכלכלית של פרס-מודעי-שמיר מ 1985 .

    תוכנית זאת גרמה לעבדות חברות הקבלן ,להרס החברות ההסתדרותיות,ולהפרטת החברות הממשלתיות.

    הכל כמובן על חשבון ציבור העובדים הנאמן והמאורגן.

    מעניין לדעת למה מתכוונים ב "מספיק זרמים המאפשרים קיום מפלגת ציר שלטונית".

  16. הפרולטר :

    מיכאל (15),

    בדמוקרטיה, מפלגה החפצה להוביל ולהנהיג מדינה שלמה לא יכולה להתנהל כאחרון הסיקריקים – ראש ממשלה, גם אם מנהיג מדינות התואמת תפיסת עולם מוגדרת, אסור שיהיה לעומתי.

    זה בדיוק ההבדל בין יו׳ר מרצ ליו׳ר העבודה ומבלי להוריד כהוא זה מערכה של הראשונה.

    מכאן, שמפלגה השואפת להוות ציר שלטוני צריכה למקם עצמה על המפה במיקום כזה שיאפשר לה לתפקד כציר יציב ורחב מספיק.

    אשר לכך שעליה לממש את תפיסת העולם שלה ולא להוות סרח עודף – אתה צודק.

  17. מיכאל לינדנבאום :

    לפרולטר,
    אולי תסביר את הביטויים כמו "אחרון הסיקריקים","לעומתי".

    האם יחסך לנושא בזיזת כל נכסי הציבור על ידי 10-20 משפחות בעלי "קשרים נכונים" בשלטון,משותף לכל אותם מאות האלפים שהופרטו ונשלחו לאבטלה,וגם ללמעלה ממליון עובדי קבלן.

    האם זאת רק בעייה של "סרח עודף"פוליטי,או בעיה בסיסית יותר של ישראלים רבים שנזרקו לקרח?

  18. הפרולטר :

    מיכאל (15),

    אתה מנסה לתקוף אותי לגבי נושאים שאינם רלבנטיים לעצם הדיון ועמדתי האישית אינה חשובה בהם …

    יתר על כן, העובדה שאתה חוזר ומנסה "לתפוס" אותי במילה מראה כי לא ממש קראת ו\או ניסית להבין את משמעות הדברים שרשמתי ומכאן שאתה מהווה דוגמא ומופת למה שהתייחסתי אליו בדבר היכולת של הגוש לאבד עצמו לדעת.

    אם תמשיך בקו זה, תוכל להיות גאה שאתה איש העומד על עקרונתיו, ביחד עם עוד כמה עשרות חברים בגוף אופוזיציוני חסר סיכוי להשפיע על עתיד המדינה והעם הזה … ממש עתיד מזהיר למי שמציג פנים מודאגות כל כך לאותם 'ישראלים שנזרקו לקרח' ובדיוק אותו אחד שאחראי לכך שהם נזרקו לשם.

  19. מיכאל לינדנבאום :

    האם שוד וגזל של 30 שנה הנקראים הפרטה,
    הפיכת מליוני ישראלים מעובדים מאורגנים עם בטחון תעסוקתי,לעבדים עובדי קבלן,

    הם נושאים ש"לא רלבנטיים" לחבר מפלגת העבודה ,אז מה היא האג'נדה הפוליטית שלך?
    מה בעצם כן חשוב לטעמך?
    חשוב נא לרגע:
    פרס היה שותף לתוכנית ה"יצוב הכלכלית" של 1985
    רבין היה מלך ההפרטות ,ברק אף הוא.
    מה הירווחנו אנו מליוני חברי ההסתדרות משיתוף הפעולה הבלתי נסלח של האגף הניאו-ליברלי בעבודה עם משטר ההפרטה של הליכוד??

    אולי הגיע הזמן לחזור לסדר יום סוציאל-דמוקרטי בהנהגתה של שלי יחימוביץ?

    האם מעשה גזילה ממיליונים נחשב הגון וראוי ואילו הרצון להחזיר את הגזילה לנגזלים זוכה לגינויים כ"מעשה סיקריקים","לעומתי" ו"לא רלבנטי".

    חשבתי לתומי שאדם המתהדר בשם עט ה"פרולטר",יהיה יותר קשוב לקרבנות משטר ההפרטה,לעובדי הקבלן,למליון הגימלאים הנעשקים?

    כל טוב
    מיכאל

  20. הפרולטר :

    מיכאל (15),

    אני אינני נושא הדיון וכל ניסיון שלך "לחמם" את האווירה לא יצלח.

    השאלה שעלתה הייתה האם יש ורצוי להצטרף לגופים פוליטיים ובפרט מפלגת העבודה ומתוך הרצון להשפיע על סדר היום הציבורי ולא באמצעות שלטים בלבד.

    אז אתה בחרת להתעסק בחשבונאות ובמקום להבין שמפלגת השואפת שלטון לא יכולה לשחק במשחק סכום אפס לעומתי כמנהג הסקיריקים – וזו בדיוק הבעיה של גוש השמאל ומובילי המחאה החברתית של קיץ זה: זה הכול או לא כלום … ובכן, ברכות – זכיתם בלא כלום.

  21. מיכאל לינדנבאום :

    לפרולטר,
    עוד משהו.בסיפא של דבריך נכתב:"למי שמציג פנים מודאגות כל כך לאותם 'ישראלים שנזרקו לקרח' ובדיוק אותו אחד שאחראי לכך שהם נזרקו לשם".

    למקרה שלא ידעת,אני קובן הפרטת חברת "פז" בחיפה מ-15 בינואר 1997 והיום אני בן 68.
    אני רחוק מלהעמיד פנים ,אני אחד הקרבנות.

    איך להתייחס לאמירה שאני "בדיוק אותו אחד שאחראי שמליוני ישראלים נזרקו לקרח".

    זוהי אמירה שמתאימה לחבר מרכז הליכוד,שפולט דברים חסרי שחר כאשר הם צריכים להתייחס לבעיות אמיתיות.
    אני מתאר לעצמי שמפה הדרך לא רחוקה מלשלוח אותי לצפון קוריאה ולקובה ,ובכלל להרביץ מטר של קללות.

    למה לא? כאשר יש לך העוז להאשים קורבן הפרטה כמוני באחריות לגורלם של מליוני ישראלים שהושלכו לקרח,אתה מצטרף לצערי למניפולציות הניאו-ליברליות של משטר ההפרטה הליכודי והמשת"פים שלו בעבודה,שלאושרנו נעלמו ממנה ברובם.

  22. מיכאל לינדנבאום :

    "המשחק סכום אפס" היא בדיוק האג'נדה שלך שכלל לא מתייחסת לקורבנות משטר ההפרטה,אבל מחבקת בעקיפין את התליינים שלהם,הפוליטיקאים של ההפרטה והטייקונים.

    חבל שזה כך.
    מיכאל

    נ.ב. מאחר שהמדינה מבוססת על הון-שלטון,ברור ומובן מאליו שמחאה צריכה להיות פוליטית,

    ולא להסתפק באמירות בלתי ממוקדות בכיכר העיר שבהן האנשים אומרים בעיקר מה הם לא רוצים ,אבל לא מבינים שיש להצטרף לעבודה

    ,לא כדי להחליף את ביבי בברק , אלא כדי לזרוק את משטר ההפרטה ןלהחזיר את המדינה לאזרחיה על ידי כינון מחדש של מדינת הרווחה,שבחלקים משמעותיים שלה היתה פה לפני 1977
    כן-כן פה,בארץ חמדת אבות ולא בצפון קוריאה.

  23. הפרולטר :

    מיכאל (22),

    מי שבוחר לשחק משחק סכום אפס, צריך להיות מוכן להפסיד את הכול … נדמה שאתה לא ממש מוכן לזה – נקודה למחשבה.

    ושוב ושוב אתה מנסה להשתלח בי באופן אישי ולמרות שאני לא נושא הדיון – רדוד ושטחי ביותר שאתה לא מצליח להתייחס אפילו לטיעון אחד שהצגתי.

  24. מיכאל לינדנבאום :

    לפרולטר,
    מעניין מה הטיעונים שלך אם אתה כלל לא מתייחס לקורבנות ההםרטה למיניהם,לא לחובטלי ההפרטה,לא לעובדי הקבלן,ולא לגימלאים העשוקים.

    עוד חשהו,זאת טעות שלך שאני מתייחס אליך אישית.הפרסונה שלך כלל לא על הפרק אלא משטר ההפרטה וקורבנותיו.

    גם לא ברור לי מה אני מפסיד ,אם אתה לא מציע אלטרנטיבה למשטר ההפרטה.

    כל טוב
    מיכאל

  25. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    פרולטר, שואלים אותך מה צריך להיות סדר היום של מפלגת העבודה כמפלגת שלטון.
    אתה פשוט לא עונה על זה.
    ככה פשוט.

  26. הפרולטר :

    מיכאל (24),

    לא עלי ולא על זה נסוב הדיון – אתה רוצה לקבל התחיבויות חלוטות ממי שהוא לא סמכות. בכל מקרה התחייבויות כאלו לא יאפשרו גיבוש קואליציה שלטונית (בואו נזכור שיש בקושי 40 מנדטים סוציאלדמוקרטים בישראל וזאת מתוך 61 נדרשים – לא כללתי את הערבים בחישוב זה).

    אתה ממשיך ודבק בדיון האידיאולוגי (ומבלי להבין שעמדותי בתחום זה תואמות ואף שמאל יותר משלך – אבל העיקר להתנגח) ומבלי להתייחס לנושא המאמר.

    אנונימי (25),

    אני לא דובר מפלגת העבודה ואין סיבה שאדבר בשמה.

    הדיון פה לא נסוב עלי ולא על אידיאולוגיה אלא על פרקטיקה – מי שחושב שאפשר לתפוס את השלטון בדמוקרטיה ולעשות "דווקא" לחצי עם, טועה … כי זה בדיוק מה שעושים לכם היום ואתם צועקים.

    על זה הדיון ולא עלי.

  27. מיכאל לינדנבאום :

    לפרולטר ,
    לצערי אתה מתחמק כל העת מלומר מה האג'נדה שלך.

    אני מזכיר לך ששלטון ההפרטה נכבש בצורה דמוקרטית ונכפה על מליוני ישראלים ,בזמן שמספרים להם "העיקר הבטחון".

    מאיפוא הקביעה ש"חצי העם" נהנה מזה שדופקים אותו והופכים אותו לחסר בטחון תעסוקתי ועובד קבלן.

    מעניין במה אתה שמאל?כל כך קשה להגיד?

    הרי דבריך או דבריי אינם מייצגים את דובר מפלגת העבודה ,אבל חשוב שנדע מה חושבים המתפקדים.

  28. הפרולטר :

    מיכאל (27),

    אני לא מתחמק – אני מתמקד בנושא המאמר ולא בתגובה שלך.

  29. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    אז בסדר – שיתפקדו כולם בלי קשר לשום סדר יום מלבד אולי הפלתו של ביבי (וזה לא נקרא להתנגח, יעני) ויוחלף השלטון.
    חוץ מזה שאתה מדבר כל הזמן בגוף שני רבים ("לכם" וכד'), על זה נאמר "אם היה שם לא היה נגאל".

  30. הפרולטר :

    אנונימי (29),

    נדמה לי שצעד גדול קדימה יהיה שאכן וכפי שמחבר המאמר מבקש – יתפקדו … ואז גם יתכבדו ויפעלו להתאים את מצע הגוף הפוליטי (לא חייבת להיות מפלגת העבודה, לטעמי) לתפיסת העולם שלהם.

    כמה פשוט, נכון?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.