כבר שנים רבות שחודש מאי הוא "עונת הפיטורים" עבור מורים רבים. מעבר לפגיעה הכלכלית והרגשית במפוטרים, יש כאן שיטה שמשדרת לציבור זלזול במורים, תוך האשמתם בכל תחלואי המערכת
מאת: ניקול כהן
כל שנה בחודש מאי מניף משרד החינוך את הגרזן המאיים של פיטורים מעבודה מעל ראש ציבור המורים, בהציגו בכך את המורים כאחראים לתחלואי החינוך כאשר הוא עצמו מתנער מאחריות. זו שערורייה שמשרד החינוך תורם את חלקו לפגיעה אנושה במעמד המורים במקום להאדיר את שמם. אך למה שנופתע בעצם? 81% מהמורים הן נשים והן הרי רגילות להיות במעמד נחות בציבור.
הפגיעה החמורה במעמד המורים ובכבודם גורמת למפח נפש, סלידה ודאגה, בעיקר בכל הקשור למהלך החוזר על עצמו לקראת סוף כל שנת לימודים, של פיטורין וצמצומים המוניים של מורים שבחלקם הגדול איכותיים, ותיקים ורבי ניסיון בהוראה. פיטורין מעבודה הם אחת מהפגיעות הקשות ביותר שסופג אדם עובד שמורגל בפעילות וחדוות היצירה. אדם שאינו עובד ואינו משתכר למחייתו חש בדרך כלל מדוכא, מיואש, וחסר כבוד עצמי ותועלת. התופעה המחרידה שחוזרת על עצמה במערכת החינוך שנים רבות בכל סוף חודש מאי לקראת סיום שנת הלימודים של שליחת מכתבי פיטורין או צמצום משרות המוניים, מביא מורים רבים לתחושת ביזוי והשפלה, ורמיסת כבוד חוזרת ונשנית. האם מי שחותם על מכתבי הפיטורין, לעתים ביד קלה מדי, חושב לרגע על ההשלכות של מעשיו ? האם הוא נותן את דעתו, מה יעשה אותו מורה אחרי שהשקיע עשרות משנות חייו לחינוך והוראה? איזה עתיד מקצועי נותר לו בחייו?
הפגיעה במעמד המורים ובכבודם פוגעת קשות במערכת היחסים שבין המורים לתלמידים, משום שידוע שהעברת מסרים וקליטתם אצל ילדים מתאפשרת באמצעות אנשים שכלפיהם יש לילדים יראת כבוד. הילדים קולטים נורמות באמצעות מערכות יחסים שבהם מתקיימת העברת מסרים ממבוגרים המפגינים סמכותיות כלפי הילדים, כאשר בד בבד מגלים הילדים חיבה ואהבה כלפי אותם מבוגרים סמכותיים. שני תנאים אלו של יראה וחיבה, הם הכרחיים לסלילת דרך לקליטת מסרים חיובית ובונה. מכאן מובן, שאם מערכת החינוך "תורמת" תרומה משמעותית על ידי העברת מסר של פגיעה בכבוד המורה וההערכה כלפיו, זהו המסר שנקלט על ידי התלמידים בנוגע למוריהם והוא פוגע אנושות ביכולת של המורה להעביר את המסרים שהוא מעוניין שיועברו לתלמידיו.
למרות חשיבות מעמדו של המורה, לעיתים קרובות עולה הדרישה לבצע שינויים מהותיים במערכת החינוך, שכוללים בעיקר פיטורי מורים וצמצום משרות. יש בכך סוג של אמירה שחוזרת על עצמה שהאחריות מוטלת רובה ככולה על כתפי המורים והם מעין "שק החבטות" של מערכת החינוך, בעוד משרד החינוך מתנער מאחריותו הבסיסית ובכך פוגע בכבודם ומעמדם של המורים. למרות שישנן התרעות על אלפי מורים שיחסרו בחטיבות הגיל השונות, מהיסודי עד לחטיבה העליונה, משרד החינוך ממשיך באותה מגמה של פיטורי מורים וצמצומים במערכת. משרד החינוך כדרכו מנסה לפתור את הבעיה של מחסור במורים על ידי כך שהוא מביא מורים בהכשרות בזק שנמשכות מספר שבועות, שברור שאינן מניבות תוצאות ראויות ולא נותנות מענה למצוקה ופוגעות מהותית במעמד מקצוע ההוראה. הכשרות מורים מעין אלה משדרות מסר שלילי כאילו מדובר בקבוצה נחותה מבחינה מקצועית, כאשר על אותם מורים חסרי הכשרה מתאימה משרד החינוך מתבסס ומהם הוא דורש לשפר את הישגי התלמידים. ברור שפתרונות קסם כאלה לא יעבדו, ואין שום סיכוי שהבעיה במערכת החינוך תיפתר דרך כניסת מורים חדשים למערכת החינוך והוצאת מורים ותיקים ומנוסים ממנה.
יש להבין את העקרונות הבסיסיים שאמורים להנחות את משרד החינוך ושבעקבותיהם תתקיים הוראה איכותית, ומכאן להסיק מדוע המדיניות של משרד החינוך בנושא פיטורי עובדים וצמצום משרותיהם היא הרת אסון, ואין בה פתרון לחוליי המערכת. הוראה איכותית תוכל להתקיים אך ורק בתנאי שמערכת היחסים שבין המורה לבין התלמידים יתקיימו במסגרת של עקרונות בסיסיים של יחסי כבוד הדדי, אשר נובעים בראש ובראשונה מן ההבנה מהו תפקידו של כל צד במערכת. בכדי להגיע למטרה זו ישנם שלושה מרכיבים הכרחיים שחייבים להתקיים יחדיו ובסדר הנכון כדלקמן: הצבת גבולות ברורים, יחס אישי ואיכות פדגוגית.
בשלב הראשון יש להציב גבולות ברורים לחלוטין לתלמידים ועל המורה לפעול בסמכותיות, דעתנות ועקביות , כדי שהתלמידים יבינו מי האוטוריטה בכיתה. מכאן תוכל להיווצר בכיתה אווירה נוחה, ויכולים להתקיים בין המורה לתלמידיו יחסי אמון הדדיים ואישיים, שיביאו לשיתוף פעולה פורה. בשלב האחרון התלמידים יהיו בשלים לתהליך למידה איכותי. התלמידים יגיעו לשיעור ברצון תוך קבלה מלאה של המורה. במצב זה מיושם תהליך הוראה איכותי, וסביר שהלמידה תהייה יעילה.
אצל מורים מנוסים רבים, סדר העדיפויות הזה נשמר. לעומת זאת, מורים חדשים נוטים לבצע טעויות רבות, זאת למרות שהם המעודכנים ביותר בתהליכי הוראה. רוב הטעויות האלו נובעות מאי הבנה של סדר העדיפויות הראוי להגעה להוראה איכותית. מורים חדשים מלאי מוטיבציה טועים בבואם לנסות וליישם את הידע אשר רכשו בלימודיהם כמטרה ראשונית ועיקרית. התלמידים בוחנים את גבולות המורה כאשר בדרך כלל אין להם מענה סמכותי הולם, ותהליך הלמידה נפגם על ידי בעיות משמעת של התלמידים. אותם מורים מנסים בטעות לפתור את בעיות המשמעת על ידי מתן יחס אישי לתלמידים, כדי לקרב את התלמידים למורה ולחומר הלימוד. אך בשל חוסר בגבולות ברורים שניתנים לתלמידים מלכתחילה, היחס האישי הניתן לתלמידים מתפרש כחולשה של המורה, ותוצאתו היא החרפת בעיות המשמעת של התלמידים.
שורש הבעיה שהשאיפה למצוא מורים איכותיים שיהיו במערכת החינוך, לא יכולה להתממש במצב הרעוע שמתקיימת בו מערכת החינוך היום, ואנו רואים מגמה גוברת והולכת של הורים שפונים לחינוך הפרטי. אם אנו רואים מה מצפה למורה שמצטרף למערכת מגיעים למסקנה שבעצם אין לו סיבות משכנעות שיגרמו לו להצטרף למערכת חינוך רעועה שכזאת. כי הרי מה בעצם מתקיים במערכת- שיטות הוראה מיושנות וחסרות אתגר, המתבססות על חומר לימוד מוכתב ועל שינון; תלמידים משועממים ומפריעים; דימוי מקצועי ירוד למקצוע ההוראה, ומשכורת לא אטרקטיבית. יש לציין, שתוכנית "עוז לתמורה" שנכנסה לאחרונה לתוקפה מדגישה את היחס הנחות כלפי המורים, כי היא הביאה לירידה בשכר לשעה לעובדים, האריכה את שעות העבודה של המורים והיא לא מביאה לחינוך משופר ואיכותי יותר. יוצא מכך שמורה שנכנס כיום למערכת החינוך שמצבה כה רעוע צריך להיות אדם חסר אגו שמניעיו אידיאולוגיים בלבד בנוגע לחינוך.
בחינוך הישראלי קיימים דפוסים משעממים ועתיקי יומין שבתוכם מתנהלת מערכת החינוך. עד היום ממשיכים עם עקרונות הסטנדרטיזציה המיושנים, שדוגלים במדידה והערכה תקנית ללמידת התלמיד. בשל כך, התלמיד לא לומד כראוי, אין בפניו אתגרים, הוא נוטה להעתיק ולשנן ומשתמש בדפוסי לימוד שאבד עליהם הכלח. המציאות מראה שבפועל התלמידים בארץ עצמם לא מעוניינים במערכת חינוך ארכאית שכזאת, והם נוטים לאתגר את עצמם באמצעות מערכות אחרות שיש בהם תרבות של יצירתיות, דמיון, יוזמה ואמון.
משרד החינוך עם יחידות הפיקוח המחוזיות שבו והנהלות בתי הספר, מאפשרים דרדור מתמיד במעמד המורה, על ידי התרכזות ב"הקניית ערכים" במקום בהקניית ידע, השקעה מיותרת ביחסי ציבור, פרסום תקנון תלמיד מתירני לטובת התלמיד, אי הקפדה על משמעת ואי דווח על אלימות בית-ספרית והימנעות מטיפול בתלמידים בעייתיים, התרכזות של הנהלות בתי הספר ושל הפיקוח בנוהלי דווח ביורוקראטיים והכנסת שיטות הוראה חלקיות, דיווחים כוזבים לשם טפיחה על השכם, פגיעה מתמשכת בבחינות הבגרות, טיפוח מעמד הרכזים כאמצעי שליטה על חשבון שעות הוראה פרונטליות, ושחיקה של מורים מן השורה על ידי הנהלות בתי הספר.
מערכת החינוך אינה מביאה לתוצאות הראויות וכנראה שהגיע הזמן לבצע בה מהפך. הפערים בחברה הישראלית התרחבו בממדים מדאיגים מאוד, והאחריות צריכה להיות רק על משרד החינוך ולא על המורים , כאשר למעשה המערכת מרשה לעצמה לפגוע בכבודם של המורים כל שנה מחדש ולהביא להידרדרות גוברת של מערכת החינוך. בלי מערכת חינוך ציבורית חזקה אין סיכוי שייסגרו הפערים בחברה הישראלית. אנו צריכים ליצור עמם הידברות ולהיות קשובים לצרכיהם, ולטפח אותם על ידי כך שנדאג שמעמדם יהיה גבוה ויכבדו אותם בחברה- רק כך נוכל להגיע לשינוי אמיתי . יש להעמיד את המורים בראש פירמידת החינוך, כי הם הגורם שמניע את המערכת כולה. הם חוד החנית בחינוך ילדינו וכל שינוי במערכת החינוך צריך לעבור דרכם.
יש להעלות לשיח הציבורי בעדיפות עליונה את הנושא של התהליך השערורייתי של קבלת ההחלטות באשר לפיטורי מורים וצמצום משרותיהם, כדי למנוע את פיטורי מורים טובים. יש לעקור משורש את התופעה, שרבים מהמורים הנותרים במערכת הם מורים פחות טובים שחלקם הגדול "קרוב לצלחת" בעוד שחלק ניכר מהמפוטרים הינם מורים טובים ואיכותיים. ישנם מקרים רבים בהם מורים שבמשך שנים רבות הוכיחו את עצמם מבחינה מקצועית, זכו בשל שיקולים זרים להערכה גרועה של בעלי תפקידים שביקשו להרחיק מורה ממערכת החינוך, ולתמיכת מערכת הפיקוח על ההוראה לעזרת ההנהלה ללא בדיקה לעומק. גם ביטויי הערכה של תלמידים, הורים וגיליונות הערכה מעולים לא עומדים לצד המורים במקרים אלה. המסקנה העצובה שנובעת מכך היא, שמי שרוצה לעבוד אצל המעסיק צריך ל"קרב עצמו לצלחת", ומי שלא פועל כך צריך לחפש את דרכו מחדש.
מכאן שקיים חשש עמוק, שמצבה הרעוע של מערכת החינוך יביא לתוצאות הרות אסון למדינה בשנים הבאות, ועל כולנו להתריע על כך שאי שינוי המגמה יביא לפגיעה הרסנית בנכס החשוב של המדינה, שהוא דור העתיד שאמור להבטיח את קיומו של העם וחוסנו.
יש להתריע על כך שפיטורים וצמצומי מורים כל שנה גובלים למעשה באלימות רגשית ופסיכולוגית כלפי המורים ומהווים פגיעה קשה במעמד המורה בארץ . התוצאה היא שכל מורה מפוטר משמעותו פחות שעות הוראה שתגרום ליותר ילדים ברחובות, יותר שעות לחינוך אפור למי שיכול, העמקת הפער בין המבוססים כלכלית לבין אלה שלא מתאפשר בידם, הישגים אקדמיים נמוכים לתלמידי ישראל בהשוואה למדינות אחרות במבחנים בינלאומיים,נזק בלתי הפיך לעתיד החינוך של מדינתנו, ופגיעה ביתרון האיכותי של ישראל וביכולתה להתמודד בעתיד עם האתגרים העומדים בפניה, גם בתחומים שקשורים בהישרדותה של המדינה בעתיד.
הכותבת- ניקול כהן מורה לפיזיקה, מתמטיקה ומחשבים. מורה קבועה במערכת החינוך מזה 25 שנים. בעלת תואר ראשון בפיסיקה ומתמטיקה , תואר שני בתקשורת בהצטיינות יתרה ומורה בכירה במחשבים.
Tags: מעמד-האישה, מעמד-המורה, משרד-החינוך, פיטורים, קביעות, תעסוקת נשים
מילים כדורבנות ,את מתארת בדיוק את המצב בשטח,כל הכבוד מאמר מאוד מרשים.
כבר התיאשתי וחשבתי שאין במערכת אנשים עם הבנה שלמה של המצב .
עכשיו נראה כמה מורים ישמיעו קול כתגובה של הסכמה,הבנה ואכפתיות .
מזדהה עם כל מילה ובעיקר עם שלושת התנאים החייבים להתקיים כדי לקיים למידה איכותית.
מה שמדהים אותי הוא דור ההורים, שגדל בארץ וההבנה שלו בחינוך ילדיו מסתכמת בקניית טובין , וככל שהם יקרים יותר, כך טוב יותר, ו"הגנה"עליהם מפני המורים. לא משנה התנהגות התלמיד, האלימות שלו, הזלזול במורים, ההורה מגן עליו בטענות ממש מגוחכות ולדאבוני, ההנהלה מתכופפת.
עצוב, זוכרת זמנים אחרים לחלוטין.
מאמר מושקע ואיכותי שקולע בול למטרה.כואב לראות נכוחה את המציאות המרה של מצב החינוך בישראל ומצבם העגום ביותר של מורים בישראל בת ימינו.לא נחטא לאמת אם נאמר, שבעיסוק שקיים בו רוב נשי בולטת תמיד הנחיתות, ראו גם אחיות, עובדות סוציאליות ועוד מקצועות רבים אחרים.
אמירות מדהימות, אך האם משהו מקשיב להן?
מערכת החינוך מוציאה מליונים על הכשרת מורים והכנסתם למאה ה21, כאשר יש לטפל בשורש עמוק וכואב יותר..
הלוואי ושמאמר זה יזכה לאזניים קשובות.
המאמר מתאר בצורה נהדרת את תחושות המורים.מעבר לכך משרד החינוך מקצץ מקצועות מסויימים ומכניס למערכת החינוך מורי קבלן שהתנאים שלהם והזכויות הן פחותות משער המורים ולכן גם המחויבות שלהם כלפי המערכת נמוכה.
כל מילה בסלע , מאמר מעולה נקווה שגדעון סהר יקרא את זה.
קראתי בכאב ובהבנה כל מילה שנכתבה.(רק מורים מסוגלים להבין את הכתוב-זר לא יבין זאת).יישר כוח לך על התיאור המפורט והמדויק. מבחינתי ,הייתי ממנה אותך לשרת החינוך הבאה!
מורים רבים חשים תסכול,זעם וחוסר אונים על המתרחש הלכה למעשה.גורמים רבים מנסים לצייר מצב אידיאלי.ברור שלא לעולם חוסן,הטיוח של המציאות יטפח בקרוב על פני כל העסקנים וכולם יבינו שאין תרופת פלא,ואיש מבין אנשי החינוך לא יתפלא שלמרות "אופק חדש" ,המצב עדיין די
עגום,ההישגים נמוכים,האלימות לא פסה מהעולם -על אף כל התקציבים הרבים,כי לא השכילו להשתמש נכון בכסף ,הבטיחו:שעות פרטניות לתלמיד בחדר מרווח ומושקע ובשטח:הרשות המקומית,למיטב הבנתי לא השקיעה בבניית פינה מזמנת ונוחה לתלמיד ולמורה.מורה,נאלץ פעמים רבות למלא במקום בשעות מסוג זה,למרות האיסור.הוא חושש לסרב למנהל,שמשום מה קיבל כוח ועוצמה לפטר מורה,אולם לא קיבל תבונה למנוע בעיות משמעת קשות ולתרום להישגי התלמידים ע"י הקצאת משאבים נוספים לקידום התלמיד. המורה אינו יצור פלאי,יכולותיו מוגבלות.
יישר כוח לך ולכל מי שטורח לכתוב
אודות המתרחש בשטח.כולנו חייבים
להגיב -רק כך,אולי יתחולל השינוי שכולנו מייחלים לו.אכן מורים הם ראש הפירמידה ואוי לה למדינה שאינה מטפחת תלמידיה- העתיד יהיה שחור משחור.
חבל שב"אופק חדש" בולמים את התקדמות המורים הוותיקים,מנסים להערים עליהם קשיים ונקבע מראש שרק אחוזים מעטים יוכלו להתקדם על פי קריטריונים נוקשים מאוד.
חבל שהסתדרות המורים שנוסדה כדי להגן על המורים,פועלת בקול ענות חלושה בעת הצורך.
אם לא יחול שינוי במהרה פנינו לאבדון!