הדו"×— והספינים – איך אלי ישי ויובל שטייניץ חושבים שייחלצו (ב)

דוח המבקר על השריפה מטיל בפירוש אחריות על אחדים, האחריות העיקרית מוטלת על שר הפנים ח"כ הרב אלי ישי ועל שר האוצר ח"כ יובל שטייניץ (וגם על השר לבט"פ ח"כ אהרונוביץ' ועל ראה"מ ח"כ בנימין נתניהו).  שני האחראים העיקריים יוצאים בהתקפת נגד, במתקפת תעמולה מוכנה היטב כדי להציל את עורם מהאש. חלק שני ואחרון
מאת: אמנון פורטוגלי

מבנה מערך הכבאות בישראל‏

[בוקסה=46741]עוד לפני פרסום דוח מבקר המדינה על השריפה בכרמל, החלה מתקפת הנגד של ישי ושטייניץ.  מתקפה זו מאופיינת בספינים, בחצאי אמת, ברמיזות, בשתילת ספקות, בערפול, וכו'.  לפני שאדון במתקפה זו, חשוב לכתוב כמה מילים על המשבר והרפורמה בשירותי הכבאות.

דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת 'רפורמה במבנה מערך שירותי הכבאות וההצלה בישראל'    מ-30 לנובמבר 2009, שנה לפני השריפה בכרמל מתאר את המצב במערכת הכבאות.

"שירותי הכבאות וההצלה בישראל אינם כפופים לגוף פיקודי מרכזי, אלא בנויים כמערך מוניציפאלי המורכב מ-24 רשויות כבאות ובהן 20 איגודי ערים לשירותי כבאות והצלה וארבע מחלקות עירוניות. שירותי הכבאות פרוסים ב-95 תחנות כיבוי ברחבי הארץ. נציבות הכבאות וההצלה שבמשרד הפנים היא גוף המטה המקצועי של שירותי הכבאות, ולה סמכויות שהוענקו למפקח כבאות ראשי בחוק ובתקנות שהותקנו על-פיו. הנציבות ממונה בין השאר על הנחיית רשויות הכבאות והפיקוח עליהן; אישור תקני כוח-אדם; קביעת כללים לקבלת כבאים לרשויות הכבאות; הפעלת בית-הספר הארצי לכבאות והכשרת כבאים וקציני כבאות.

  • תקן כוח-האדם בשירותי הכבאות וההצלה כיום הוא 1,950 משרות. עם זאת, בשל קשיים תקציביים, במצבת כוח-האדם בשירות בפועל 1,691 משרות בלבד. מארגון הכבאים המקצועיים נמסר ×›×™ המחסור במצבת כוח-האדם מקשה את תנאי העבודה של הכבאים ומגביר את הסיכונים המבצעיים ואת החשיפה לתביעות אזרחיות. עוד נמסר ×›×™ לעתים המחסור בכוח-אדם  אף מונע מהכבאים לפעול על-פי תורת הלחימה הקבועה בפקודות נציב שירותי הכבאות וההצלה.
  • תקן הרכב של שירותי הכבאות וההצלה כיום הוא 516 כלי רכב. עם זאת, מצבת כלי הרכב התקניים בפועל היא 347 בלבד. יש לציין ×›×™ למערך שירותי הכבאות וההצלה 90 כלי רכב מיושנים אשר נמצאים בשירות יותר מ-20 שנה. כמו כן יש פער ניכר, של 74 כלי רכב, במצבת הרכב מדגם "סער", שהוא רכב התגובה הראשונה והעיקרי לאירועים הדורשים כיבוי והצלה.
  • על-פי נתונים שהועברו מארגון הכבאים המקצועיים, כיום יש בישראל  כבאי אחד לכ-7,000 בני-אדם, לעומת מדינות אירופה, שעל-פי דוח ארגון העבודה הבין-לאומי שפורסם בשנת 2003  היחס בהן הוא כבאי אחד לכ-1,000 עד ×›-1,200 בני-אדם בממוצע.

 

הוועדה לבחינה ולתכנון מערך הכבאות בראשות יוסי גינוסר (להלן: ועדת-גינוסר) הגישה בשנת 1998 לשר הפנים דאז את המלצותיה לשינוי מבני של שירותי הכבאות וההצלה. במסקנותיה ציינה הוועדה כמה בעיות מבניות ותקציביות המאפיינות את מערך שירותי הכבאות וההצלה בישראל, ובהן: מחסור בכוח-אדם; העדר סמכות פיקודית אחידה; ציוד מבצעי מיושן והעדר תקנות ייחודיות לבדיקות ומעקב אחר מצבם הרפואי של הכבאים. הועדה המליצה על רפורמה מבנית והפיכת מערך הכבאות לשירות חירום לאומי, עם פיקוד מרכזי, ועם יכולות מבצעיות אמיתיות. 

עיקרי ההמלצות של ועדת-גינוסר:

  • יבוטל המבנה הנוכחי של שירותי הכבאות וההצלה ויוקם שירות כבאות ארצי שבראשו יעמוד נציב בעל סמכות פיקודית, מבצעית, מנהלית ומקצועית על כלל מערך הכבאות.
  • בשירות הכבאות ייכללו מפקדות ותחנות בשלוש רמות פיקוד: מפקדה ארצית; מפקדה מרחבית; שש מפקדות מחוזיות וכ-100 תחנות כיבוי אזוריות.
  • שכר הכבאים יוצמד לשכרם של שוטרי משטרת ישראל. דרגתו של נציב שירות הכבאות והחילוץ תהיה מקבילה לדרגת ניצב במשטרת ישראל, ודרגותיהם של מפקדי המחוזות וראשי האגפים במטה הנציבות יהיו מקבילים לדרגותיהם של תת-ניצבים במשטרת ישראל.
  • פרישת כבאים לגמלאות תוקדם לגיל 55.

באוקטובר 2009, כשנה וחודשיים לפני השרפה, חסרו לטענת נציב כבאות והצלה, 200 כבאים בשל חוסר תקציב. באותה עת חסרו 130 רכבי כיבוי, ורכבי הכיבוי שהיו בפעילות לא רועננו כמקובל. לא הייתה מערכת מחשוב כנדרש. מלאי החירום של החומרים מעכבי הבערה היה בעת האירוע 10% בלבד מהמלאי הנדרש. מבט נוסף על עומק השבר בו נמצאה מערכת הכבאות ערב השריפה מציגה תוכנית החמש שנתית לשירותי הכבאות שהגיש לאחרונה שחר אילון, נציב שירותי הכבאות וההצלה החדש, ושאושרה עקרונית על ידי האוצר. לפי התוכנית יתווספו בחמש שנים הבאות 200-300 כבאים בכל שנה, ייבנו 15-20 תחנות כיבוי חדשות בכל שנה (בנוסף ל-104 התחנות הקיימות), ויירכשו 30-40 רכבי כיבוי חדשים בכל שנה. תקציב הכבאות יוכפל בתוך חמש שנים, כיום התקציב השנתי של שירותי הכבאות הוא כ-700 מיליון שקל.  כל זה לאחר שמערכת הכבאות כבר קיבלה אחרי השריפה בכרמל תוספת של 350 מיליון שקל לשיקום המערכת. 100 מיליון שקל לבניית מערך הכיבוי האווירי החדש, 120 מיליון לרכש 90 כבאיות, ושאר הכסף להגדלת כוח האדם ב-300 כבאים, להגדלת נציבות הכבאות, לבינוי, למחשוב ולבניית מערכת קשר ארצית.

מתקפת הנגד של ישי ושטייניץ על דוח המבקר

אלי ישי נוקט באסטרטגיה של חיבוק המבקר והדו"ח, וזריקת האשמה על שר האוצר. הוא מנופף בציטטות המחמיאות של המבקר תוך שהוא מתעלם מהביקורת הקשה עליו בדו"ח, שהביאה לקביעת האחריות המיוחדת שלו למחדלים והכשלים במערכת הכבאות.

שטייניץ עושה עצמו כלא מבין מה המבקר רוצה ממנו, זורק את האשמה על שר הפנים, ותוקף את המבקר והדו"ח חזיתית. ‎‎לדבריו, בכל הנוגע לאוצר הדוח נשאר הזוי וחסר שחר באופן הקיצוני ביותר, מאיים על היציבות הכלכלית של ישראל בכך שהוא הופך את השמירה על חוק התקציב לבלתי אפשרית.  (טענה זו חוזרת במכתב האקדמאים להלן). שטייניץ מתמקד בהדגשת חשיבות שמירה על מסגרת התקציב, ומוריד מחשיבות מערכת הכבאות. כך הוא מקווה להסיט ביקורת ממדיניותו אשר פגעה ישירות במערך הכבאות.

נתניהו, שכל זה קרה בתקופת כהונתו כראש הממשלה, ושדוח המבקר מטיל עליו אחריות, הן ישירה והן כאחריות כוללת לפעולות הממשלה, פשוט מתעלם מהדוח ומההמולה סביב שני השרים הבכירים בממשלתו. אציין שלפני פרסום הדו"ח הודיעו מקורבים לראש הממשלה כי אין לו כוונה להעביר את שני השרים מכהונתם. אכן, אחריות אישית במלוא הדרה. 

שר האוצר כפילוסוף, מציג דבר והיפוכו.

שטייניץ למבקר המדינה "ככלל שר האוצר אינו מופקד על יצירת שינויים תקציביים אצל המשרדים הביצועיים, דבר שנמצא באחריות אותם משרדים. שר האוצר מופקד על שמירת מסגרת התקציב ואין הוא מוסמך – כשהוא עצמו – לאשר תוספות תקציביות מהותיות, אלא בהחלטת ממשלה, ולעיתים אף בתהליך של חקיקה".  אלא שדברים אלו מתנגשים ואף סותרים את העמדה שהציג שר האוצר לפיה הוא יזרים כספים למערך שירותי הכיבוי – רק אם הם יקבלו על עצמם לבצע רפורמה מהותית, "דווקא בשל הבנת האוצר את חיוניותו של המערך ואת הצורך הדחוף בהפיכתו למערך מתקדם ואיכותי, דחף משרד האוצר לביצוע רפורמה מקיפה במערך ×–×”, תוך נכונות להקדיש לטובת מהלך ×–×” השקעה תקציבית כבדה".

שטייניץ מתמקד בהדגשת חשיבות מסגרת התקציב, ומוריד מחשיבות מערכת הכבאות. כך הוא מקווה להסיט ביקורת על מדיניותו אשר פגעה ישירות במערך הכבאות.

לשר האוצר נגרם עוול אין להטיל עליו את האחריות למחדל הנורא העומד אחרי השריפה בכרמל, האחריות נופלת על משרד האוצר ועל הרפרנטים והחשבים בו.  לקריאת תגובה שפורסמה ב"דה-מרקר" ב-20 ביוני 2012 

סבר פלוצקר, במאמר בידיעות אחרונות ביום פרסום הדוח,  יוצא להגנת שר האוצר שטייניץ. "לא מתקבל על הדעת ששר האוצר, הממונה על ניהול המדיניות הכלכלית והתקציבית יישא גם באחריות מיוחדת לניהול שירותי הכבאות, או כל שירות ציבורי אחר במדינה שאינו מסופח לאוצר". לדעת פלוצקר זה אבסורד גמור ואי צדק משווע.  פלוצקר ממשיך ומבדיל בין שר האוצר ואנשי משרד האוצר. "אך העוול לשר האוצר לא זהה עם עוול למשרד האוצר, שהוא אחד הריכוזיים בעולם המערבי. פקידיו, בדרגות השונות, משתמשים בסמכויות התקציביות שלהם כדי להתערב בהחלטות של גופים המפוקחים על ידי משרדים אחרים, תוך ירידה לפרטי פרטים (הדגשה שלי). לעיתים ההתערבות מקדמת מהלך היקר ללבם של פקידים אלו, תוך הכתרתו כ"רפורמה", ולעיתים היא בולמת מהלך אחר, שלדעת הפקידים לא עולה בקנה אחד עם רוחה של אותה רפורמה". פלוצקר בא עם חידוש מעניין, שר האוצר אינו אשם ואינו נושא באחראיות לתקלה, מי שאשם הוא משרד האוצר וחשבים והרפרנטים המתערבים בהחלטות של המשרדים אחרים. ומי בדיוק אחראי להתנהגות של אנשי משרד האוצר?

המערכת אשמה ובעיקר העובדים וההסתדרות.

לדעת מירב ארלוזורוב הרפורמה בשירותי הכבאות לא בוצעה משלש סיבות עיקריות:

הראשונה היא חוסר שיתוף הפעולה של משרדי הממשלה – ובעיקר חוסר הנכונות של המשרדים המקצועיים להוביל מהלכים מבניים קשים. השניה היא הביזור של מערכת היחסים בין השלטון המרכזי והמקומי בישראל, בלי הגדרת סמכויות ברורה. והשלישית היא הקיפאון ביחסי העבודה בתוך המגזר הציבורי, וחוסר יכולת של הממשלה להתעמת עם ועדי עובדים חזקים.

ארלוזורוב כדרכה שמה דגש על העובדים הרשעים וועדי העובדים שאינם מוכנים לוותר על זכויותיהם החוקיות. לדעתה החלטת הרפורמה לא יצאה לפועל בעיקר בשל התנגדות הכבאים לוויתור על זכות השביתה שלהם. היא מקדישה חלק ניכר מהמאמר לעובדות מסמרות השיער כמו שב-20 מתוך 24 איגודי הכבאות בישראל מועסקים כבאים שהם קרובי משפחה של כבאים אחרים באותו איגוד.  1,600 מקרים, בתוך שנה, שבהם כלי רכב מבצעיים שימשו גם ל"קניות וכלכלה", ראשי ועד העובדים של הכבאים, המופקדים בין היתר גם על הערכת הכבאים וקידומם, וחברי מועצת בית שמש פעלו לקידום מקורבים ובני משפחה תוך חשש לניגודי עניינים. ושומו שמיים, כבאי מתחיל מרוויח 9,000 שקל ברוטו בחודש, עובד 240 שעות בחודש, כולל ערבים, סופי שבוע וחגים, במשמרות של 24 שעות רצוף ו-48 שעות מנוחה, כלומר, לכבאים יש ×›-20 ימי חופשה בחודש.  ×–×” שאין כל קשר בין הנפוטיזם שהיה בשירותי הכבאות, ותנאי המשמרות של הכבאים, לבין חוסר שיתוף הפעולה של משרדי הממשלה, לבין הביזור של מערכת היחסים בין השלטון המרכזי והמקומי בישראל שאין בו הגדרת סמכויות ברורה, לבין הקמת מערך כבאות ארצי, עם פיקוד מרכזי, למחשוב ולבניית מערכת קשר ארצית לכבאות, לרכש כבאיות, ולהגדלת כוח האדם, לארלוזורוב ×–×” כמובן לא משנה. לדעתה "האחריות המיוחדת שהמבקר הטיל על שרי האוצר והפנים, צריכה הייתה לחול באותה מידה גם על עופר ×¢×™× ×™ – הוא אחראי במידה שווה לשני השרים לכך שלא נמצא פתרון למצב הנורא של מערך הכבאות בישראל." דברי הבל ארסיים.

אקדמאים בכירים למען שטייניץ: במקום 'לא מחליפים סוס מנצח' – לא מחליפים קונספציה שנכשלה והביאה לאסון.

בתגובת חריפה לדו"ח המבקר, שלחו 21 פרופסורים ודוקטורים מכתב לראש הממשלה בו הם מביעים מחאה כנגד הכללת שר האוצר בדוח מבקר המדינה. "דרישה שמשרד האוצר יעביר תקציבים לתחומים מצילי חיים מעבר למסגרת התקציב מנוגדת להיגיון הכלכלי והחברתי וגם אינה מתיישבת עם הדין", נכתב במסמך. הם מזהירים בפני שימוש לא יעיל ולא אחראי בכספי הציבור והפקרות בתחומי התקציב אם תתקבל הגישה של מבקר המדינה.

אכן דברים כדרבנות ויש בהם הרבה אמת. אלא שיש מספר בעיות בגישתם. אציין שתים מהן:

שר האוצר עצמו קבל ומסכים לגישה זו של מבקר המדינה. בשלב מסויים, לשטייניץ 'ירד האסימון' והוא הבין את חומרת הבעיה והנחה את אנשי משרדו להמשיך ולדרוש את ביצוע הרפורמה, אך גם לתמוך במתן תקציב מידי לעת חירום להצטיידות ולשדרוג, עוד קודם למימושה.

קבוצת האקדמאים מזהירה מפני קטסטרופה עתידית שעלולה להתרחש אם תתקבל הנורמה שקבע המבקר, בעוד שהמהלכים על פי הנורמה הנוכחית הביאו כבר לקטסטרופה.

ומה היה לשר האוצר יובל שטייניץ להגיד למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בעת שהיה צריך להתמודד עם טענות המבקר? "תוספת תקציב למערכת הכבאות ללא רפורמה הייתה בזבנית והרת אסון, שכן היא לא תלווה בהתייעלות של המערך", אמר שטייניץ. במלים אחרות, שר האוצר מתקשה להבחין בין אסון בפועל לבין אסון דמיוני שהיה מתרחש אילו התקציב היה ניתן למערך הכבאות ללא רפורמה. יתר על כן, התקציב אכן ניתן למערך הכבאות ללא רפורמה, בדיעבד – לאחר השריפה, ושום אסון נוסף לא קרה.

יש כמובן בעיה בנורמה הגורסת כי משרד שעוסק בפעילות מצילת חיים זכאי לקבל תקציבים בלי שאלות ולקבל 'חסינות' מדרישות התייעלות (של אנשי האוצר), ואין לקבל אותה כהנחיות לפעולה לעתיד.  פעולות מצילות חיים נמצאות במערכת הביטחון במשטרה, בשירותי הכבאות, בבתי החולים, במד"א ובגופים אחרים. אפשר למתוח את ההגדרה גם לגופים כמו חברת החשמל, המספקים למערכות אלו מוצרים או שירותים החיוניים ליכולתם לתפקד ולהציל חיים.  אם תתקבל הגישה של מבקר המדינה,  כדוקטרינת פעולה למשרד האוצר, התוצאה יכולה להיות שימוש לא יעיל ולא אחראי בכספי הציבור והפקרות מסוכנת בניהול תקציב המדינה.

אסור גם להמעיט בחשיבותו של אגף התקציבים במשרד האוצר שהוא גוף מקצועי  מעולה המסתכל על תקציב המדינה מנקודת מבט כוללנית, עומד בפרץ בפני דרישות סקטוריאליות, מקומיות, ופרטיקולאריות, ושומר על התקציב, הגרעון והחוב הלאומי ברמות סבירות.

מצד שני, שמירה על מסגרת התקציב אינה חזות הכל. התקציב בא לשרת את האזרחים והמדינה ואסור להפוך את היוצרות. אין לקדש את היעילות הכלכלית על פני צרכים מיידיים וברורים של החברה הישראלית.

האוצר אכן מתערב במדיניות תקציבית פנימית של משרד ממשלתי. ברגע שהוא מתערב במדיניות, לדוגמה כשהוא כופה רפורמה על ידי התניה תקציבית, האוצר לוקח אחריות, ובאותו זמן, הוא מאפשר לשר הממונה ולאנשי משרדו להשתחרר מאחריות. וכפי שראינו בדו"ח על מערכת הכבאות, שר הפנים אלי ישי, במקום לפעול במסגרת האפשרויות התקציביות שהיו בידיו ולפתור אף חלקית את הבעיות המערכת הכבאות, הפך למתריע בשער, למעין מבקר שתפקידו להתריע על התוצאות ההרסניות הצפויות מהתערבות האוצר.

התערבות זו של אנשי האוצר ושל שר האוצר היא הנורמה, הפרקטיקה השלטת. התערבות זו אינה רק בשירותי הכבאות. נזכיר את הסכמי העבודה עם העובדים הסוציאליים; את המו"מ עם האחיות כולל שאלת הוספת מיטות בבתי חולים; את המשא ומתן עם הרופאים ועם המורים. בכל המקרים הללו הותנו ההסכמים שהאוצר היה מוכן לחתום עליהם, ברפורמות התואמות את התפיסה הכלכלית הניאוליברלית של ראש הממשלה שהוא בפועל שר העל לענייני כלכלה. משרדי הבריאות, החינוך והרווחה אינם מוסמכים לחתום על הסכמים כאלה ולהבטיח תוספת מיטות או השקעה בחדרי עבודה למורים. משרד האוצר לקח על עצמו סמכויות אלה, ותמיד הן מלוות בדרישות לרפורמות.

עכשיו, אחרי האסון בכרמל, שר האוצר טוען שהוא אחראי רק על מסגרת התקציב וכל השאר לא באחריותו. פתאום יש חשש לפריצת התקציב, ולסחיטות תקציביות.

הפתרון לדילמה בין גישת האקדמאים החוששים מנורמה החדשה שמשרד האוצר יעביר תקציבים לתחומים מצילי חיים מעבר למסגרת התקציב, לבין גישת המבקר שלכאורה בעד נורמה זו, אינו לחזור לנורמה הקלוקלת הישנה אלא לפעול בשכל ישר.  וכפי שכתב/ה אביטל להב ב-Ynet, אופן הפעולה כיום, הוא שמשרד האוצר דורש רפורמות בתמורה להעברת תקציבים מפני שפקידיו אינם מצפים מהמשרדים לבצע רפורמות בעצמם.  יתכן מאוד שהפתרון הנכון הוא לבנות את המגזר הציבורי בישראל, להעצים את משרדי הממשלה כך שיהפכו לגופים המסוגלים לפעול ביעילות, לתכנן, לבצע, לתעדף פעילויות בתוך תקציבם. בעולם זה, האוצר ידרוש תוכנית תקציב מפורטת,  יבצע בקרה תקציבית על ההוצאות ולא יאפשר חריגות, והשר לביטחון פנים יזום ויממש רפורמה בשירותי הכבאות מפני שזהו תפקידו, לספק שירותי כבאות יעילים ונאותים לציבור. שר האוצר יתקצב את המערך הזה מבלי לדרוש רפורמה, כי שר הפנים כבר חולל אותה, זה תפקידו.

יתכן וזו אוטופיה וכל מה שנשאר לנו זה לקוות שילמד הלקח, וכל מה שאנו יכולים לבקש הוא כי מקבלי ההחלטות ישמעו את הדעות השונות, יפעילו שכל ישר, ויפעלו במהירות ובנחישות.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון ליר בירושלים

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , , , , , , ,

This entry was posted on יום שני, יוני 25th, 2012 at 2:25 and is filed under איכות השלטון, דעות, פוליטי. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.

Leave a Reply