חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תגובה ל"אני קפיטליסטית חזירה וגאה בזה!"

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 2.11.08 6:08

הכתבת הכלכלית, מרב ארלוזורוב פרסמה ב"דה-מרקר" את הכתבה אני קפיטליסטית חזירה וגאה בזה! יעקב לקס קרא את הכתבה ודירג את ביצועיה

ציוּנים:

רהיטות – 100

הגיון פנימי – 50

ידע – לא נעים – 10

הגינות, הוגנות ואחריות – מצטער – 0

את ה-100 ברהיטות אין צורך להסביר, נוכח רדידות הלשון של כותבים רבים, כן גם כאן בעיתון, נדמה לפעמים שתנאי הקבלה הם ציון נכשל בלשון, אכן כל הכבוד!!!

משהו על ההגיון הפנימי, כזכור 50.

מערכת הטענות בזכות חופש והטענות הנגדיות בזכות הגבלתו, כשל במעבר מהנגד אל ה"בעד".

אצל מילטון פרידמן היית מתויגת – כן גם את – כקומוניסטית ר"ל.

פירוט נוסף ניתן לקרוא בתגובות של מגיבים אחרים להלן שחלקן רהוטות ואינטליגנטיות, מומלץ.

ידע, כזכור 10.

לא כל קפיטליזם הוא חזירי, אבל הנחתומה הזו מעידה על עיסתה.

בין הזרמים שניתן למצוא בקפיטליזם קיים קפיטליזם יצרני (סטף ורטהיים, משפחת ברוניצקי ודומיהם) וקיים קפיטליזם פיננסי (בלי שמות, שלא יאיימו עלי בתביעות).

הקפיטליזם היצרני מונע, אכן, גם מתאוות הבצע של הבעלים אבל יש בו "עוד משהו", הרצון להצטיין ביצירת דברים מוחשיים והרצון לעשותם היטב והרצון לעשותם טובים (כן, גם בכדי שישובו ויקנו אותם). קפיליסטית יצרנית בתקופות שאחרי סדנות היזע בעולם המערבי (כעת הן בסין ובהודו) יודעת שערך עסקה נמדד ברצון הטוב של עובדיה וגם בגאוות היחידה שהיא יודעת לטפח בהן ובהם.

אחד הזרמים היותר מוצלחים של הקפיטליזם היצרני הוליד את מדינת הרווחה ומדינת הרווחה אימצה לעצמה כוון שקראים לו סוציאל דמוקרטי, לא לבלבל עם סוציאליזם! ועוד פחות לא לבלבל עם מה שהיה בברית המועצות ובגרורותיה שהיה קפיטליזם של המדינה (State Capitalism).

בין קפיטליזם חזירי לבים קומוניזם נוסח קוריאה (או בריה"מ בעבר) יש רצף של חלופות. ההתעלמות מהן אינה ראויה לכותבת רצינית. (50, כבר כתבתי).

הקפיטליזם הפיננסי הוא החזירי, הוא איננו רואה נשים ואנשים, הוא רואה רק את עושרם הפרטי של הפרטים ומשקי הבית (זה ב"כלכלית" ותודה לעודד שחר) וזה באמריקאית: כמה מישהו שווה, כשהכוונה אינה למה שיש בין אזניו, אלא לכמה שיש בכיסו.

הקפיטליזם הפיננסי משתמש באמצעי שנועד לשמן את גלגלי שוק החליפין (כסף) בכדי ליצור עושר מדומה והשפעה על המנגנון הדמוקרטי. משנוצרה העצמה הקפיטליסט החזירי מפעיל לחצים על המנגנון הדמוקרטי ובכך עושה את עצם הדמוקרטיה פלסתר. (שוב בלי שמות, אבל המלצה לצפות בסרט "שיטת השקשוקה").

הקפיטליזם הפיננסי חובר אל או רוכש את מנגנוני המידע (עיתונות לסוגיה) ויוצר בעזרת כותבות רהוטות וכותבים רהוטים (ע.ע. סבר פלוצקר) מערכת היוצרת דוֹגמה – "מחשבה אחידה", תורה אחת – כלכלית – שאין בלתה.

על הגדלת הרווח של המרויח מול הגדלת הרווחה האנושית, כתבו כבר אחרים כאן.

אפשר להכביר עוד ב"סעיף" זה, אבל את היתר אני ממליץ לך להשלים בלימוד מסודר, לא בחוג לכלכלת הממון.

הגינות, הוגנות ואחריות, לצערי 0.

אתחיל בשלי יחימוביץ'. ח"כ יחימוביץ' מכריזה השכם והערב, כי המשנה המנחה אותה היא סוציאל-דמוקרטיה, אז מה את באה וכורכת אותה עם הכלכלה הקומוניסטית?

את הטיעון שלך אודות התקיימותם של הקיבוצים "רק שני דורות" ניתן להשוות למי שרצח את הוריו וביקש רחמים כיתום. הקיבוץ, יותר משנכשל הוכשל במהלך היציאה מהמשבר ב-1985. אגב אותו משבר הוא המדרגה הגדולה והחשובה בהרעת החברה בארצנו היציאה מאותו משבר העבירה את ההון היצרני בארץ לידי המגזר הפיננסי שהתחיל ב"חגיגה".

אין זה גם הוגן לומר כמשתמע מדבריך שברק ויחימוביץ' מזהים כלכלת שוק בתור שכזו עם קפיליזם חזירי.

ולבסוף מלה על אחריות. דבריך לא נאמרו במסיבת ידידים, דבריך נכתבו על-מנת שישפיעו ודבריך, על כל אי דיוקיהם, יגרמו לעוד אנשים – שיכולת הקריאה שלהם גוברת על יכולת הביקורת שלהם (ואם את מזהה כאן התנשאות כלשהי, את מזהה נכון) – לחשוב שהברירה שהצגת בין קפיטליזם פיננסי (שיתחכם לכל מערכת מסדירה) לבין קומוניזם נוסח קוריאה (רק שם נותר) היא הברירה היחידה.

מלה אישית, אינני מורה ולא הייתי, הקריאה בכתביך היא המגרה אותי לציין ציונים.

 

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , ,

11 תגובות

  1. שושי פולטין :

    אני דווקא כן מורה ועל מירב ארלוזורוב כתבתי לא אחת!
    מירב אלרוזורוב נוהגת להתקיף את המורים בלי סוף, עכשיו אני מבינה שהיא עושה זאת בשם הקפיטליזם החזירי, הבנתי זאת גם לפני אבל לא ידעתי לקרוא לזה בשם הנכון.
    ראו לדוגמא כאן:
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=508053
    וכאן
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=258867

  2. שי כהן :

    תודה, חשוב להמשיך ולהאבק בקפיטליזם החזירי באשר הוא (מי שמצהיר על עצמו שהוא אכזר מועד- כגב' ארלוזרוב, הוא תמיד המסוכן פחות)

    אבל ברצוני להדגיש לחברים כאן, כי בתקופה של משבר כלכלי עולמי כבר אמרו פעם "יש להניח א קולמוס המאבק בקפיטליסטים ולהניף את נשק המאבק בפאשיזם"

    אביגדור ליברמן וגייסותיו הפרוטו-פאשיסטיים עושים מה שמעולם לא הצלחנו אנחנו לעשות- בבחירות המוניציפאליות עוד שבועיים תצא ישראל ביתנו ובידה ראשי רשויות אחדים וסיעות חזקות במועצות הערים כמעט בכל הארץ. כמעט בכל מקום מתמודדים נציגים בתמיכתו של השרץ הפוליטי הזה תחת ססמאות המסוות אפליה גזענות ותוכניות ארוכות טווח לטרנספר.

    אמנם ברור שהכלב הפאשיסטי הוא כלב הקיפה האכזר של אדוני ההון, אום אין לזלזל בכלב הזה, שבהיסטוריה אף קפץ על צוואר אדונו ושיסע גם ממשלות ומדינות קפיטליסטיות למהדרין. וממילא- כאשר שיני כלבו של האדון נעוצות בבשרך עליך להתמודד איתו לפנים.

  3. עמית-ה :

    א. מאמר טוב וציונים שנובעים מסלחנות וטוב לב.
    ב. אני מסכים עם שי כהן, כשהמצב הכלכלי מתדרדר מתדרדרת גם הדמוקרטיה. אני מקווה שבבחירות הכלליות ליברמן יצליח פחות מאשר במקומיות, זה יקטין את ההשפעה שלו.

  4. ל רפי :

    מאחר ומרבית הדיון כאן מתנהל בסיסמאות, וסיסמאות מטיבען רדודות או מכוונות להטעות, אזי הציון שאני נותן לכל הדיון עד כה הוא 10 "בקושי" (מתוך 100, כמובן).
    בכמה הערות אני מבקש להשלים:
    א. לא כל מי "שתומך" בקפיטליזם חזירי, הוא מוקצה, משום שלא כל קפיטליזם המכונה חזירי הוא באמת חזירי.
    ב. לא כל מי שמשתמש בכל משפט במילים "פאשיזם" "שרץ פוליטי" וכ"ב, הוא דמוקרט למופת.
    ג. לדמוקרטיה, לסוציאליזם, ול"אחוות העמים", קופות שרצים שאינן נופלות מאלה של ה"קפיטליזם החזירי". התנועה הקיבוצית אינה נקיה מהן והסוציאל-דמוקרטיה הישראלית המוצהרת, ש"המציאה" כאן את הקפיטליזם החזירי עוד בשנות ה- 60 (שנות שלטונו המובהק של השמאל בישראל), גם היא אינה נקייה.
    ד. בינתיים, לא נמצאה שיטה כלכלית יעילה יותר מהקפיטליזם. המדינות העשירות ביותר בעולם הן קפיטליסטיות או קרובות לקפיטליזם יותר מלכל שיטה אחרת. שאלת חלוקת העושר הלאומי – מה לחלק כיצד לחלק ולמי לתת קודם ועל יסוד אילו אמות-מידה – על כך צריך להתנהל דיון; הדברים אינם מובנים מאליהם ולכן גם אין להם פתרון "בי"ס" או פתרון מניח את הדעת באף דמוקרטיה בעולם (או לא דמוקרטיה) בעולם.
    ה. אם דמוקרטיה מותנית בכלכלה בריאה, אזי הדמוקרטיה "חולה".
    ו. ההגינות האלמנטרית מחייבת שכאשר מחלקים ציונים, יהיו בסיס החישוב וההערכה גלויים, ברורים וניתנים לבדיקה ובקורת. חלוקת ציונים שרירותית היא שיטה של "קפיטליזם חזירי" ואל למי שמבקר אותו להשתמש בשיטותיו הנפסדות.
    ז. אם מותר לי לפרשן (על דעת עצמי) את דבריה של מירב אורלזורוב, אזי לא את "החזירות" של הקפיטליזם ביקשה להדגיש אלא את העובדה שתגמול כלכלי צריך להיות פונקציה (אופי הפונקציה הוא נושא לדיון, ויגזר תמיד מתועלת וערכים) של תרומת הנהנה לחברה שבתוכה הוא חי.
    ח. אם נחזור לדיון עינייני, ונמנע מסיסמאות ומדו-שיח של חרשים, אולי, במקרה, כמובן, יתברר לנו שקפיטליזם חזירי וסוציאליזם דמורטי הוגן – בישראל, אינם דווקא תרתי דסיתרי.

  5. מורה בארלפן :

    קראו את תשובתה של שלי יחימוביץ למירב ארלוזורוב מהיום ב"דה מרקר", אין עליה! ממש הנאה צרופה!

  6. יואב :

    לרפי
    השיטה הכלכלית המוצלחת ביותר עד עכשיו מבחינת ההגדרותיה שלה ומבחינת ההגדרות המקובלות על מירב ארלוזרוב היתה מדינת הרווחה של אחריה מלחמת העולם השניה במערב אירופה. קצב הצמיחה היה אז המהיר ביותר והרווחה האנושית גדלה בקצב המהיר ביותר באירופה. גם חלוקת ההון בתוך אירופה היתה טובה הרבה יותר מאשר כיום. כאשר מירב ארלוזרוב כותבת על קפיטליזם חזירי היא מדברת על שיטה אחרת שבאה כנגד השיטה הזו והיא השיטה הניאו-שמרנית או זו של הקפיטליזם החזירי. מעבר לכך יתכן מאוד שהקריטיון המרכזי שהצעתי קודם שכאמור הוא זה המרכזי לארלוזרוב, קרי קצב הצמיחה, אינו מתאים יותר משום שהוא אינו לוקח בחשבון את מגבלות המשאבים של עולמנו כמכלול.
    לגבי הנקודה המרכזית שהעלת שאלת הגמול על העבודה אזי במצב כזה הקפיטליזם בוא היא דוגלת עקום ביותר. אחד הדברים שראינו במשבר האחרון הוא שמנהלים בכירים בשוק הפיננסי גרפו הון עתק כמשכורת ועשו את עבודתם צורה גרועה ביותר (שלא לאמר עשו אותה רמיה) בעוד שמגזרים יצרניים הלכו ונחלשו ועובדיהם מקבלים תנאים פחות ופחות ראויים. האם ברוקר ראוי לקבל שכר גבוהה יותר מזה של מורה? מזה של עובד בניין? מזה של יצרן נעליים?

  7. אלירן,פ"ת :

    התגובה לכתבה רהוטה, אפילו הרבה יותר מהכתבה עצמה.

    לשי כהן: אתה באמת מאמין במה שכתבת?עם כל הטענות כנגד ליברמן( שאתה די מגזים בהן), אתה באמת חושב שהוא יותר מסוכן מקפיטליסטים מסוימים שעוד יותר מסוכן שיגיעו לכסא? אני חושב שעם כל הכבוד, יש הרבה אנשים מסוכנים בהרבה שמתמודדים בבחירות הכלליות- בנימין נתניהו במיוחד (כלכלה יותר נאו ליברלית מאשר קיימת כיום בארץ משמעה מלחמת אזרחים, חלק מהמצע שהוא מפרסם כרגע הוא עוד הורדה במס החברות) וגם כל שאר חסרי הדיעה הכלכלית (המובילה כנגדו ציפי לבני טענה להיותה "תומכת בכלכלה נאו ליברלית"-ונגיד שהיא מבינה מה זה אומר, הפחתת מיסוי…). הטענה שלך חסרת שחר.

  8. ל רפי :

    ליואב,
    לדיון בשאלה איזו שיטה עדיפה האמריקנית או האירופית, תקצר כאן היריעה. אולי כדאי לזכור בהקשר זה מה השיגה השיטה האמריקנית במאה האחרונה ומה השיגה לעומתה השיטה האירופית בכל תחומי החיים.
    בין היתר, אין זה מקרה שארה"ב היא המעצמה העולמית היחידה כיום ולא אירופה. לכלכלה האמריקנית משקל מכריע בכך.
    האם השיטה נקיה מליקויים? – לא, והשבועות האחרונים הם עדות מובהקת לכך. האם בשל כך אנו מזהים כיום שיטה טובה יותר – לא ולא!
    "מגבלות המשאבים של עולמנו כמכלול", אינן ידועות עדיין. בין היתר טרם נחקרו בצורה רצינית הימים והאוקינוסים והשטחים העצומים שמתחתיהם (כ- 80% משטח פניו של כדור הארץ). מה באמת מצוי שם אינו ידוע לאיש. אם במקום להאבק במלחמות דמים על המעט הידוע, יידע העולם לשלב ידיים לחקר הימים, נהייה רחוקים מאוד ממיצוי המשאבים בעולמנו, גם עם יתווספו לעולמנו עוד מיליארדים של בני-אדם.
    עדיין לא מיצינו את המקורות של מערכת השמש, ומי שמצוי קצת בעניין יודע שהשמיים אינם הגבול – הרצון האנושי, אולי.
    לשאלת הגמול על עבודה, דומני שלא היטבת להבין את הטיעון (או שלא היטבתי להסבירו). לא דברתי על גובה הגמול שיקבל כל עובד, אלא על הקשר החיוני בין עבודה ותרומתה לחברה לבין תמיכת החברה בחלשיה. קשר זה לדעתי הכרחי, וחשוב הרבה יותר מאשר השאלה אם הבכירים יקבלו שכר גבוה פי 50 או פי 60 מהשכר הממוצע במשק. יחד עם זאת, איני רואה סתירה בין הדברים ואפשר, אם רוצים, להרים את שני הדגלים בעת ובעונה אחת.
    האתגר האמיתי הוא לשלב את כל האוכלוסיה שיש לה כושר עבודה בפעילות משקית יצרנית, משום שהתרומה של שילוב כזה לצמיחה לשגשוג ולהעלאת רמת החיים ואיכות החיים הינה מכרעת. אם נקטין את מספר המיליארדרים בעולם, התרומה לשיגשוג העולמי מכך תהיה שולית בלבד. (בחשבון פשוט ניתן לעמוד על משמעות הבדלים אלה: אם רק חמישית מאוכלוסיית העולם תגדיל את הערך המוסף של תפוקתה בדולר אחד לשעת עבודה, יעמדו לרשות העולם עוד כ- 2 טריליון דולר של עושר ראלי בשנה אחת! ומספרים אלה ילכו ויגדלו בכל שנה.)
    הסכנה האמיתית הנובעת מהעשירים המופלגים אינה בכסף שהם צוברים, אלא באופן שצבירה זו מאפשרת להם, בשיטה הקיימת, "להרוס את העולם מבחינה כלכלית" בדרכם לצבור עוד קצת עושר… ; כפי שהוכח לאחרונה. שיטה זו הופכת את הממשלות מנציגות של העם לניהול עינייניו, לחברות הביטוח של ההון הגדול והבלתי אחראי. צימצום כוחו של הון זה, ייטיב עם ההמונים לא ע"י כך שיחלק לכל אחד מהם עוד 500 $ או 1000 $, אלא עי"כ שימנע מהם הפסדי עתק של מרבית נכסיהם הצנועים תוך שעות או ימים.
    לכן, אין בעצם מקום לחזירות, לא בקפיטליזם ולא בשום שיטה אחרת. כפרפרזה מצויה, וכשכוונת הדברים היא שכלכלת השוק (גם אם יש בה בקרות ומאיזונים) היא השיטה היותר מוצלחת העומדת לרשותנו להגדלת העושר הלאומי – אני מסכים לאמירה או בעצם למה שעומד מאחריה.

  9. האזרח דרור :

    משאבים
    משאבים רבים אינם משאבי מחצבים אלא משאבים מתחדשים כמו מים מתוקים, יערות

    ועוד משאבים הם מערכות לטיהור מים, יערות ושאר מערכות אקולוגיות שמספקות שירותים אקולוגיים

    משאב נוסף הוא "משאב הכיור" שטחים ונפחים המשמשים לקבורת אשפה באופן בטוח (בהנחה שלקבור את האשפה זה מה שאתה רוצה) – ולהפטר מפסולת רעילה.

    לגבי משאבים מחצביים – אנחנו יודעים שהם לא ברי השגה – פחם שנמצא 2 ק"מ מתחת לפני הים אינו זמין במיוחד. שאיבת נפט במקום כזה עמוק פרושה ייקור אנרגטי של התהליך – ולכן התייקרות כלכלית שלו. ומעבר לזה – היות והמשאבים כבר במחסור מזה זמן רב – יש חיפוש מתמיד אחריהם – כך שהיום אנחנו יודעים טוב יותר לא רק היכן קיים נפט לדוגמה, אלא גם יודעים לא רע היכן הוא אינו קיים – ה"שטחים הלבנים" הבלתי ממופים – הולכים ומצטמקים.

    דוגמה אחת – ב-40 השנים האחרונות יש ירידה בכמות בארות הנפט החדשות שנמאצות – למרות עליה דראסטית בחיפושים אחרי הנפט – בהתאם לעקרון של תפוקה שולית פוחתת ובניגוד לאופטימיות שנשענת על אוויר חם – מוצאים פחות ופחות נפט – ולא בגלל שלא מחפשים.

    באופן דומה – אתה יכול לטהר מים לשתיה – אבל פחות מאלפית ממי השתייה באים מטיהור – כי זה דורש הרבה אנרגיה – שהיא צוואר בקבוק רציני ביותר.

    גם הטענות האחרות שלך – של משאבים בכוכבים – אינן רציניות במיוחד. מערכות לטיהור מים לא יהיו בכוכבים, וגם לא יערות (שלודגמה מייצבים קרקעות) – אתה יכול לנסות להחליף את המערכות האלה במערכות מלאכותיות – ותצטרך להשקיע בכך הרבה מאוד אנרגיה (שממילא אין לך) ולהעביר לכך סקטורים גדלים בכלכלה – כלומר מה שאתה מקבל היום בחינם (בחשבון שנמצא במשיכת יתר) – תצטרך להתחיל לשלם עליו יותר ויותר.

    אתה יכול להתלות בתקווה בדברים כמו ביקוע תוריום, כורים גרעיניים שיפעלו מחומרי ביקוע בירח, היתוך גרעיני – אבל כל אלה הם ספקולציות שלא ברור כמה אנרגיה תופק מהם אם בכלל.

    ללא אנרגיה כזו – יהיה לך קשה גם להגיע לכוכבים – וממילא להגיע למשאבים מחצביים שייתכן שיש עליהם – ובכל מקרה ב-50 השנים הבאות נראה לי שמדובר יותר במשאלת לב יותר מאשר תוכנית רצינית.

  10. האזרח דרור :

    משאבים ואנרגיה – המשך

    הבה נדמיין מפעל לייצור לימונדות. יש בו עובדים ומכונות לייצור לימונדה מלימונים , סוכר ומים.

    התאוריה הנאו קלאסית, הקפיטליזם, והסוציאליזם מסכימים כולם על הטענות השגויות הבאות – אם יגדל מספר העובדים, ויגדל מספר המכונות או הם ישתכללו – המפעל ייצר יותר לימונדות.

    הדבר מתעלם מכך שהמפעל, בני האדם, המשק הכלכלי כולו, וכל מערכת תרמודינמית פתוחה – מנצלים שני זרמים חשובים – זרם אחד של חומרים, וזרם שני של אנרגיה (וזרם שלישי של מידע, אבל עזבו את זה כרגע).

    בלי לימונים, מים, וסוכר כזרם חומרים, ובלי אנרגיה להפעלת המכונות (ובני האדם) – לא משנה בכלל מהי כמות בני העובדים, ומהי כמות המכונות שיש לנו – לא נוכל לייצר אפילו כוס לימונדה אחת.

    מובן, שאז אפשר להגיד שבעצם עם מספיק הון אפשר להפיק הרבה לימונים, מים, אנרגיה וסוכר – אבל זה התחמקות – במצב של "מוות חום של הייקום" לדוגמה – לא יהיה ניתן לייצר אנרגיה גם עם כל המכונות שבעולם.

    גם לא במצב הקיצוני הזה – הפקת אנרגיה וחומרים דורשת אנרגיה וחומרים – ולא ניתן להגדיל אותה עוד ועוד (לא בטכנולוגיה הקיימת – ללא היתוך גרעיני לדוגמה) –

    להפך – לפי העקרון של תפוקה שולית פוחתת (המקורי מהמאה ה- 19- לא המודרני) – קודם מנצלים את המשאבים הקלים לניצול. ולכן תפוקה עתידית של מחצבים תהיה קשה יותר (עופרה באיכות נמוכה יותר) ותפוקה של אנרגיה תסבול מבעיה של ירידת תפקוה אנרגטית להשקעה אנרגטית.

  11. האזרח דרור :

    "הסכנה האמיתית הנובעת מהעשירים המופלגים אינה בכסף שהם צוברים, אלא באופן שצבירה זו מאפשרת להם, בשיטה הקיימת, “להרוס את העולם מבחינה כלכלית” בדרכם לצבור עוד קצת עושר"

    LOL

    קודם כל – לפי מחקר אמפירי – ההשפעה על האושר המדווח – שנמדד בכמה מאות מחקרים – חשוב הרבה יותר פערי ההכנסות מאשר ההכנסה המוחלטת (כל עוד זה מעל לרמת קיום) – אנשים מעדיפים שלכולם ירדו ההכנסות באופן שווה לדוגמה, מאשר לכולם יעלה ב10% ולהם יעלה ב5%.

    כשיש פערי הכנסות הדבר מעודד שחיתות – וזה בתורו משפיע לרעה על הביצועים הכלכליים.

    התגמול בהרבה משרות בכירות הוא לא על יכולת להפיק רווחים לחברה כולה – אלא על יכולת לגנוב בצורה חוקית – להעביר את הפסולת לארץ רחוקה, לקשור קשרים עם השר, לזכות במכרז, לבצע מיקור חוץ נצלני וכו'. מישהו משלם את המחיר הכלכלי – אבל המחיר הזה מוסתר על ידי אי הבחנה בין הכלכלה הפיננסית – שהיא תוצר גם של יחסי כוחות (כמו צבאות או העובדה שאנשים רעבים יהיו מוכנים לעבוד גם בתנאי ניצול ורמייה) – לבין כלכלה במחיר מלא (העלויות האמיתיות וההשפעות על רווחה כפי שהכלכלנים מתארים את המצב במודל מופשט שלו).

    מה שאנחנו רואים הוא שככל שפערי ההכנסות גדלים – גדלה גם השחיתות- והיכולת של העשירים להתקרב לפלוטוקרטיה – שלטון עשירים –

    ועקב כך הפער בין הכלכלה הכספית לבין הכלכלה היצרנית ובין שתי אלה לבין המציאות הפיזית – הולך וגדל.

    ג'ורג' סורוס לדוגמה הרוויח מיליונים רק מכך שהוא יכול לבצע ספקולציה מול הבנק האנגלי הלאומי – הוא אינו מייצר שום דבר בעל ערך – אלא מנצל בעיות בשיטה כדי לשדוד את שאר האנשים מכספם (בלי שהם בכלל יודעים את זה) – הבנקים והשיטה שבה הכסף שלנו מעוצב (כסף מבוסס חוב) הם עוד דוגמה לשוד לאור היום – כמו גם הבעלויות הצולבות של דירקטורים בחברות ציבוריות בישראל (דבר שאומר שהמשקיעים הגדולים עושקים את המשקיעים הקטנים ואת החוסכים בקרנות הפנסיה שמושקעות בבורסה)

    יהיה מעניין לשמוע באיזה שיטה , שונה מ"השיטה הקיימת" – כספם של העשירים לא יקנה להם יכולת פוליטית נרחבת כדי להטות את המערכות החבריות כך שיקל עליהם לצבור עוד כסף – מה גם שהדבר הזה – אינו מוגבל רק למערכת הפוליטית הרשמית (הממשלה) אלא גם למערכת הפוליטית -כלכלית – העסקים והכסף.

    יהיה קל יותר לחשוב במונחים של וובלן – תעשייה- כלכלה, ועסקים-כסף-ממשלה – שהוא מישור כוחני – כדי לראות שבעצם בלתי סביר בעליל לדרוש דבר כזה – כאשר יש ביזור של הכוח – אפשר להיות במערכת ששומרת על שיווי משקל שמונע התחזקות של קבוצה מסויימת -אבל מרגע שעוברים למעערכת שמאפשרת פער גדל והולך (המערכת של רכוש-כסף הנוכחית) – ומרגע שעוברים סף אי שוויון מסויים – יש לך מנגנון משוב מחזק של

    אי-שוויון -שחיתות-צבירת כוח -אי שווין וכו'.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.