מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
ממשלת האחדות – הסיכוי הגדול של השמאל
יפעת סולל חושבת שהקמת ממשלת האחדות מהווה הזדמנות גדולה לשמאל, ושכבר מהיום צריך להתחיל בבניית האלטרנטיבה השלטונית ותיקון החברה הישראלית
התרגיל המסריח 2012, שהקים את ממשלת האחדות, עשוי להתגלות כסיכוי הגדול של השמאל הישראלי. כל הכוחות הניאו-ליברליים ומתנגדי ההסכם המדיני יושבים היום בממשלת ישראל. זו ממשלה שתבזבז את השנה וחצי הבאה בקיפאון מדיני, המשך בניה בהתנחלויות וכנראה גם חקיקה שתסדיר גזילת קרקעות. זו ממשלה שתעביר עוד תקציב שיחזק את המאיון העליון, על חשבון העובדים בישראל – השכבות החלשות ומעמד הביניים.
זוהי ההזדמנות הגדולה של השמאל הישראלי. לקראת הבחירות בספטמבר לא היה איש שחשב שניתן יהיה להחליף את נתניהו. לו הבחירות בספטמבר, ישראל היתה נדונה לפחות לשלוש וחצי שנים נוספות של שלטון ימין כלכלי ומדיני. לקראת הבחירות מפלגות העבודה ומרצ, היו עסוקות בניתוחי סקרים, כדי להבין עוד כמה אנשים יוכלו להוסיף לספסליה של האופוזיציה. תרגיל נתניהו-מופז שינה את המשחק. בעוד שנה וחצי יתקיימו בחירות, שבהן עשויה להיווצר אפשרות אפקטיבית להחלפת השלטון.
לשם כך צריך מהיום להתחיל לבנות את האלטרנטיבה השלטונית. יחימוביץ' הצליחה באופן ראוי לציון להשיב את מפלגת העבודה מגסיסתה, אולם התעקשותה להמנע מכל אמירה מדינית מקבעת את תדימתה כמנהיגה שולית, שאינה מתאימה לתפקיד ראש הממשלה. על מנת שניתן יהיה להציג אלטרנטיבה שלטונית, של ממשלה שבסיסה העבודה ומרצ, חייבת מפלגת העבודה להתעשת ולהתנהג כאלטרנטיבה שלטונית. אין זה אומר שצריך לזנוח את האג'נדה החברתית, נהפוך הוא, אולם חייבת להתווסף עמדה מדינית ברורה עם אופק קרוב להסכם כולל.
לצדה, צריכה לעמוד מרצ, כמפלגת השמאל הישראלית היחידה שיכולה לסחוף אחריה רבים, הפועלת על בסיס תפיסה אידאולוגית מקיפה בכל תחומי החיים – המשלבת עמדה מדינית חד משמעית של פינוי התנחלויות וקביעת לוחות זמנים לסיום הכיבוש, עם אלטרנטיבה חברתית מקיפה, הכוללת העלאת מיסוי (נוסח פרנסוא הולנד) ועם סדר יום ברור של הפרדת הדת ממוסדות השלטון.
התארגנות יעילה של העבודה ומרצ, להצבת אלטרנטיבה שלטונית כוללת יכולה בהחלט להביא להחלפת השלטון ב- 2013 ובעקבותיה לתיקון הנדרש בחברה הישראלית.
עד כאן התקווה ומכאן הפחדים. שני פחדים גדולים יוצאים מממשלת האחדות החדשה, האחד הוא האיום האיראני, כלומר האיום הישראלי לדרדור העולם למלחמה חדשה, אשר סופה מי ישורנו (בערוצי התקשורת הבינלאומיים בטוחים שהסיבה להקמת הממשלה הרחבה, היא הרצון לתקוף את איראן) – ואין לנו אלא לקוות שמופז לא יחזור בו לפחות מהתנגדותו למתקפה כזו.
הפחד הגדול השני, הוא פועל יוצא של ההסכם הקואליציוני עצמו, אשר מחייב את שינוי שיטת הממשל. לאיזו שיטה רוצים לשנות, לא כתוב, אך כתוב, שהשיטה החדשה תונהג כבר בבחירות הקרובות. שיטת בחירות המובאת לכנסת על ידי קואליציה של 94 ח"כים, עלולה להיות כזו, שתמנע באופן אפקטיבי את החלפת השלטון, או כפי שמכנה זאת ראש הממשלה תבטיח את "היציבות השלטונית".
הכותבת היא עו"ד המתמחה בזכויות אדם, חברת הנהלת מרצ
תגיות: בנימין-נתניהו, יפעת-סולל, ממשלת אחדות, מפלגת-העבודה, מרצ, שאול-מופז, שיטת-הממשל, שלי-יחימוביץ
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
16 במאי, 2012 בשעה 13:00
ליפעת,
זה אכן הכיוון הנכון ,ממשלת אחדות של השמאל.
עם זאת יש לי תהייה כלפייך:איך יכולה להיות אלטרנטיבה חברתית מקיפה,ללא טיפול שורש בסרטן ההפרטה ובסרסורי חברות כח האדם.
16 במאי, 2012 בשעה 19:19
אני מסכים שנפתח כאן סיכוי סביר לממשלה טובה.
אבל לדעתי יחימוביץ' אמרה הרבה יותר מפעם אחת את דעתה בנושא המדיני.
יחימוביץ' אמרה בפירוש שהיא בעד מתווה קלינטון זה לא תופס כותרות כי היא לא גנרל, ובכל זאת גם בשיח הקיים היום יש סיכוי טוב לממשלה בראשות יחמוביץ'.
18 במאי, 2012 בשעה 16:55
הפלגנות בעוכריכם!
תתאחדו עם העבודה או שתיפלו יחד אתם.