חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מנואל טרכטנברג: לא יהיו שירותים חברתיים איכותיים בלי הורדת ההוצאה על הביטחון

נושאים חדשות, כלכלה ותקציב ב 18.04.12 1:48

סיכום מדברי פרופ' מנואל טרכטנברג במפגש עם בוגרי תוכניות של קרן מנדל, 17 באפריל 2012

תקציר הדברים: מחד, מחאת הקיץ התניעה תהליך שהוא אולי המשמעותי ביותר מאז קום המדינה. מאידך צריך להבין שלא נוכל לתת שירותים חברתיים ברמה גבוהה ללא טיפול בסוגיות הבטחוניות, ובפרט הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בחודשים האחרונים אנחנו מבינים שנפל דבר במדינה בקיץ האחרון. הסיפור המרכזי הוא לא רק בכמות האנשים והמחאה המסודרת והלא אלימה, ולא רק משום שהמחאה היתה על טהרת המגזר האזרחי וסירבה להיגרר לכיוונים פוליטיים (מפלגתיים). הסיפור המרכזי הוא שינוי כיוון בחברה הישראלית, אחרי שנים של פסיביות, השלמה עם הגורל ותפיסה של חיים בג'ונגל שבו איש פועל לעצמו.

האמירה "העם דורש צדק חברתי" היא מאוד פוזיטיבית, היא לא אנטי, היא בעד. העם דורש כי הגיעו מים עד נפש, רוצים שינוי פוזיטיבי. אני קראתי בתוך האמירה הזו גם משהו אחר, התחדשות של הציונות. אני היכרתי ציונות שבה הקמת המדינה והבאת יהודים לארץ היא רק תחילת הדרך, אך בהמשך הגישה הזו נדחקה הצידה, אולי בגלל קשיים קיומיים שהיו, אולי בגלל עייפות, אולי דור הנפילים האפיל על כולם והדורות שאחריו התמקדו בלחיות את החיים. כל זה השתנה בנכונות לקחת את הגורל בידיים ולעשות.

אני נדהמתי, התרגשתי והזדהיתי עם הדבר הזה. משהו רדום בתוכך מתעורר. בשבילי להיות ראש וועדה זה בונוס, בהתחלה הייתי ברחובות והזדהיתי עם המחאה. לא אני המופת למנהיגות, המנהיגות היא של אלה שיצאו ראשונים לרחובות והובילו משהו שלא ידעו לאן ילך. תפקידי היה להיות אבן הרוזטה, לתרגם משפה אחת לשפה אחרת וזה לא היה פשוט.

אז מה יצא מהמחאה? המון, והדו"ח זה ממש לא העיקר

שואלים אותי מה יצא מהמחאה, וזו שאלה שהיא כבר מתריסה, מאוכזבת. אני נדהם, אני יכול להצביע על 3-4 דברים גדולים שיצאו.

1. העצמה של דור שלוקח את גורלו בידיים. בייחוד, זה דור שהבין שצריך ללמוד כי הוא היה טאבולה ראסה ("לוח חלק") בעניינים חברתיים. פתאום אתה רואה שיח ברשת על מה זה מיסים עקיפים ומה זה גירעון. אנשים הבינו שזה בידיים שלהם ולכן צריך ללמוד. קודם חשבו שאין להם השפעה ולא טרחו להבין. את זה אי אפשר לקחת, החברה שלנו תהיה טובה יותר בגלל זה.

2. יש המון עשייה בשטח ביוזמות מקומיות. נכון שהיו יוזמות גם קודם, אבל השינוי הוא בכמות האנשים שכלל לא נתנו את הדעת על מה שמתרחש והפכו בעקבות הקיץ לפעילים חברתיים.

3. התעוררות של פעילות פוליטית, במובן החיובי. אנחנו רואים תסיסה במערכת הפוליטית, ייקח זמן עד שנבין לאן זה הולך, אבל צריך להבין שהשינויים המשמעותיים יוכלו להתחולל רק בעקבות שינויים פוליטיים (שינוי הרכב הכנסת והממשלה).

4. הדו"ח – כתיבת הדו"ח זה רק החלק הקל, אך נדרש זמן לשם היישום של ההמלצות.

לסיכום, התמורה בחברה הישראלית היא אמיתית. כמה זמן ייקח עד שתבשיל איני יודע אבל אני מאמין באמונה שלמה שאנו בדרך הזו. מה שיפה במיוחד בחברה הישראלית – היכולת להסתגל לשינויים במציאות באופן לא אלים, וזוהי זכות גדולה להיות חלק מהתהליך הזה, אולי המשמעותי ביותר מאז קום המדינה.

כדי לספק שירותים חברתיים ברמה גבוהה, אין מנוס ממענה לסוגייה הפלסטינית

פרופ' טרכטנברג התייחס לטענות על תת-תקצוב של מערכת החינוך, המייצר תלות בתשלומי הורים ובתרומות קרנות פילנתרופיות:

צריך להפריד בין כמה תקציב ובין אופן החלוקה שלו. אין ספק שבאופן היסטורי התקצוב לחינוך ולשירותים חברתיים בכלל הוא בתת-תקצוב.

היסטורית זה קשור לשאלות של נטל מס ורכיבים אחרים בתקציב. מצד אחד היתה מגמה של הורדת מיסים והורדת התקציב החברתי, לא אבסולוטית אלא כאחוז מהתוצר, ומצד שני יש לנו סעיפים גדולים של ביטחון ותשלומי ריבית על חוב. בשני הנושאים האלה ישראל חריגה, כאשר בעניין הריבית נכון להתייחס לנתונים לפני המשבר העולמי. בישראל כ-8% מהתוצר הולכים לביטחון לעומת 2-2.5% במדינות מפותחות אחרות, פרט לארה"ב. צריך להבין שכל אחוז תוצר זה שמונה מיליארד ש"ח, תחשבו מה המשמעות לתקציב החינוך.

אני הייתי חבר בוועדת ברודט (לתקציב הביטחון). אני לא ראיתי שקם פה מנהיג שידע לחשב חישוב קר של סיכון אל מול מציאות בטחונית לא פשוטה, מאוד שברירית. בדקתי את העלויות וגיליתי שכל פעם שהמציאות מול הפלסטינים השתנתה לרעה, כל סבב של הסלמה, עלות ההתמודדות הלכה וגדלה. אבל אנחנו לא הפנמנו את זה. זהו שינוי מהותי לעומת התקופה שלפני האינתיפאדה השנייה. עוד לא התמודדנו עם הברירות הקשות בהקשר הזה.

אנחנו צריכים להבין שלא יהיה שום שינוי משמעותי בתחום הדיור, חינוך, בריאות, אלא אם כן נתמודד עם העניין הזה.

לדעתי אנחנו הגענו למקסימום בתחום המיסוי, אם ניקח אחוז מס יותר גבוה נקבל פחות הכנסות ממיסים ("עקומת לאפר"). לכן כדי שנוכל להתמודד בצורה אמיתית, בגדול, צריך סדרי עדיפויות אחרים ברמה הלאומית. אנחנו עוד לא התחלנו בהתמודדות הזו. ברמת המיקרו אפשר לעשות שינויים, למשל תקצוב הגיל הרך, אבל זו לא מהפיכה. מהפיכה לא תהיה עד שלא נתמודד עם שאלות מהותיות.

הערת המסכם (איתי אשר): חשוב לשים לב כי פרופ' טרכטנברג אינו מתייחס לתקציב הביטחון כאל "מלא שומנים" אלא כאל נטל כלכלי הולך וגובר, הנובע מהמשך הסכסוך. כל המסיק מהדברים בנוגע לעמדותיו של פרופ' טרכטנברג בסוגיות מדיניות-בטחוניות או ביחס להרכב הכנסת הרצוי בעיניו, עושה זאת על אחריותו בלבד.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , , , ,

תגובה אחת

  1. עמית-ה :

    אני מברך את פרופ' טרכטנברג על חלק מהתובנות שלו מהמחאה, נראה שאת החלק הדמוקרטי והאנושי הוא הבין.
    חבל שההבנה הזאת לא שינתה במעט את הקונספציה הכלכלית בה הוא מאמין.
    כפי שהראה פרופ' יגיל לוי ההוצאה על ביטחון איננה הסיבה לייבוש החינוך והבריאות – http://hug.yesod.net/?page_id=790
    בספרי הכלכלה ישנם כל מיני מודלים תאורטיים, עקומת לאפר היא אחד מהם, כשבודקים את המודלים באופן מעשי מגלים שהם שגויים,
    ואינם מסוגלים לתת תשובה לניהול כלכלי.
    לכן כדאי שפרופ' טרכטנברג ישתמש בשכלו הישר וינסה להעלות מיסי חברות ומיסים ישירים הוא יופתע עד כמה אפשר להגדיל את התקציבים החברתיים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.