כריש פיננסי טרף מפעל יצרני

נושאים כלכלה ותקציב, עלו ברשת ב 18.04.12 1:48

תמר בן יוסף כותבת בבלוג שלה "עידן השוק החופשי" על מעללי איפקס בתנובה

מה היא חיפשה בתנובה

זה ספור על התנגשות בין "שיפור" ל"השבחה", או, אולי, על הסתירה המובנת מאליה בין הטווח הקצר לטווח הארוך. סיפור שיכול להבהיר כמה מילות קוד כלכליות. סיפור שיכול להמחיש מה מחפשת קרן השקעות פרטית בינלאומית במדינה ים-תיכונית נידחת.

הוא לא בובה על חוט

כך כותב הדהמארקר מה-5 לאפריל, בדיווח על התפטרותו הפתאומית של יו"ר תנובה, שלמה רודב, כמחצית השנה לאחר שקיבל עליו את התפקיד. רודב, בכהונתו הקצרה, שאף לשפר את מבנה תנובה בטווח הארוך, ולחזק את כושר התחרות שלה. אייפקס, לעומתו – קרן ההשקעות המחזיקה ב-56% מהחברה – חתרה להשביח את ערכה הבורסאי כדי למכור את החזקתה בטווח קצר וברווח מרבי.

והיא לא באה להצמיח את כלכלת ישראל

אייפקס נכנסה לתנובה בינואר 2008. קרן השקעות מסוגה מגייסת כסף מגופים עסקיים ומפרטים בעלי אמצעים, על מנת להשיבו לידיהם בזריזות בצירוף תשואה מרשימה. נאמנה לשליחותה, אייפקס כבר שרויה בעיצומו של משא ומתן על מכירת תנובה.

לקריאת הטור השלם…

נערך על ידי לקסי
תגיות: בורסה, המגזר-הפיננסי, השקעות-הון, קרן-אייפקס, תמר-בן-יוסף, תנובה

קישור קבוע תגובה אחת

תגובה אחת

1. עמית-ה :
   18 באפריל, 2012 בשעה 21:46

   הסתירה כאן איננה בין הטווך הקצר לטווח הארוך, היא בין התדמית של בעל הון לבין המציאות.
   התדמית היא יזם חרוץ שמקים או משביח עסק בכישרונו ומספק עבודה להמוני הפועלים הפשוטים.
   המציאות היא יזם שכל יכולתו מתמצאת בניצול ציני של הזדמנויות עסקיות שבכל חברה תקינה היו מוצאות אל מחוץ לחוק, והן עדיין חוקיות כי הוא משלם למי שרק אפשר ובכל צורה שאפשר.
   במקום לספק תעסוקה ופרנסה לעובדים הוא חי על חשבונם תוך שינוי מתמיד של הכללים לטובתו.