מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מכתב לאופיר פינס, בעקבות התנגדותו לפעולה הקרקעית
רגע לפני הדיון בממשלה על כניסה קרקעית לצור, הגיע הזמן שמצביעי העבודה "מהאגף השמאלי" יחזקו גם את קול המיעוט [הקישור אינו פעיל] בממשלה, המעז לשאול את אולמרט שאלות קשות, ולא מוכן להיות חותמת גומי של הצבא. אין מה לעשות, לפינס יש כרגע יותר השפעה על קבלת ההחלטות מאשר לדב חנין. לכן לנו מצביעי העבודה יש תפקיד לא פחות חשוב בעצירת ההסתבכות מאשר למצביעי השמאל הלא ציוני.
***********************
25 יולי 2006
לכבוד השר פינס שלום רב,
אני פונה אליך בעקבות פרסומים בתקשורת, בהם צוטטת כמי שמתנגד ל"פעולה קרקעית" בלבנון.
ראשית, הרשה לי לברך אותך על אומץ הלב הפוליטי, ועל הנכונות שלך לנקוט עמדה.
אני יכול להוסיף ולומר, בשמי ובשם אנשים רבים שאני מכיר, כי אנחנו משוועים לקולות כמו שלך.
אני עומד בקשר עם אנשים רבים כמוני – אנשים שהצביעו למפלגת העבודה בבחירות 2006 לראשונה.
במגזר הזה, עד כמה שאני יכול לשפוט, יש תמיכה גדולה לגישה שאתה מייצג.
ככלל, התחושה העולה מן השטח היא של דאגה גדולה לנוכח האפשרות שהמערכה בלבנון תסתבך
כתוצאה מהחלטות נמהרות – זאת בלי קשר כלל לשאלה האם מדובר במלחמה מוצדקת או לא.
אשמח אם תוכל להציע לנו דרכים אפקטיביות להביע תמיכה ולהשפיע על סדר היום.
אגב, פנייתי אליך היא במסגרת יוזמה ששמה "עבודה שחורה", יוזמה בלתי תלויה
של מתפקדי ותומכי מפלגת העבודה, שמנסה להשתמש באינטרנט כדי ליצור דיון דמוקרטי
בנושאים שעל סדר היום, בהשתתפות הנבחרים. פרטים נוספים ודוגמאות תוכל למצוא כאן.
בכבוד רב,
שוקי גלילי
תל-אביב
נערך על ידי יוחאי
תגיות: אופיר-פינס, מלחמת-לבנון-השניה, שוקי-גלילי
קישור קבוע
15 תגובות
26 ביולי, 2006 בשעה 10:59
לנבחרנו מהעבודה,
איכזבתם אותי בגדול. יצאתם לבחירות בהבטחת דרך חדשה – לא עוד הביטחוניזם המילחמתי אלא תיקון החברה בישראל.
פרץ בחוסר נפל במלכודת תאוות השילטון וביהירות וחוסר אחריות לקח את תיק הביטחון. אתם לא עמדתם מולו ממש. אח"כ נתתם הסכמתכם הפסיווית להסלמה בעזה כשנכנעתם למדיניות החיסולים הארורה והמטופשת, ולבסוף אישרתם את המלחמה הזו, פרי מוחו הקודח של רמטכ"ל אמביציונר, אטום ויהיר וראש ממשלה חסר שיקול דעת ופופוליסט. הלכתם אחר קול הדם וקול ההמון, וגם אם היה ספק בלבכם, ואני מאמינה שהיה, לא עמדתם בפרץ ואישרתם את המלחמה הזו מבלי שהיה לכם מושג לאן תוביל ומה מטרותיה, מלבד המטרה הפופוליסטית "להחזיר את כוח ההרתעה לצה"ל".
כך התחילה המלחמה הארורה והמיותרת הזו, שכבר קצרה חייהם של מאות חפים מפשע, והמיטה הרס וחורבן על מדינה.
26 ביולי, 2006 בשעה 11:31
מסכים איתך ב-99% לפחות, ועכשיו השאלה היא לאן לוקחים את האכזבה הזו, ואיך מביאים לכך שפוליטיקאים (מכל המפלגות) יקיימו הבטחות, או לפחות חלק מהן.
אני מחכה למכתב שלך *שיישלח בפועל* לחברי הכנסת והוא יפורסם גם כאן באתר (אם תרצי, בעילום שם).
דברייך הזכירו לי שיחות עם מאוכזבות נוספות שהתחילו כטוקבקטים בבלוגים והמשיכו כאן :
שיחה עם יונית:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=264271&blogcode=4375141 Target=_BLANK class=msg>http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=264271&blogcode=4375141
שיחה עם שקדיה:
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=264271&blogcode=4414046 Target=_BLANK class=msg>http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=264271&blogcode=4414046
26 ביולי, 2006 בשעה 12:04
ההסתבכות הקרקעית – ממש עכשיו.
כותרות העיתונים האינטרנטיים מדברים על "קרבות מרים" ו"נפגעים רבים".
חוץ מהתקרית היום, נהרגו עד עכשיו יותר מעשרה חיילים בפעולות קרקעיות בתוך לבנון.
אני משוכנע ש"יש מנוס" מפעולה קרקעית.
26 ביולי, 2006 בשעה 12:27
בווינט אפרים סנה מתחבר לימין ותומך בהרחבת כניסה קרקעית
26 ביולי, 2006 בשעה 12:45
בערב נדע מהי כמות הנפגעים המדוייקת. עד כמה שאני יודע, קרבות מרים זו הגדרה לא רעה בכלל…
26 ביולי, 2006 בשעה 12:45
מה? לפינס יש כרגע יותר השפעה על קבלת ההחלטות מאשר לדב חנין??? למה אף אחד לא אומר לי את הדברים החשובים!
26 ביולי, 2006 בשעה 13:09
עידן, ציניות זה יפה, אבל למרבה הצער המשפיעים ביותר הם לובשי המדים, שאותם לא בחרנו, וכוחם לגבי התנהלות המדינה הוא מעבר למקובל בדמוקרטיה תקינה.
פינס מנסה ללכת נגד הזרם הזה, ומסתכן בתשלום מחיר פוליטי כבד. במידה רבה הוא מפגין בכך אומץ רב מהנדרש מדב חנין, אורי אבנרי ואחרים, שמדברים בעיקר עם מי שכבר השתכנע בצדקתם.
26 ביולי, 2006 בשעה 13:21
לצערי הרב, בזה אני מסכים איתך.
26 ביולי, 2006 בשעה 13:36
גם לי נדמה שדן חלוץ מנהל את המדינה. עכשיו יש גם דיבורים על "להגיע עד צור"…
26 ביולי, 2006 בשעה 13:48
כבר נכתב לפני כמה ימים (ווינט) כי הציבור הישראלי מוכן הרבה יותר לספוג אבידות בעורף מאשר אבידות חיילים. הציבור הישראלי (מימין ומשמאל) מגיב בעיקר מהבטן והפוליטיקאים מקשיבים.
המסקנה הנוראית היא שככל שייהרגו היום יותר אזרחים נתקרב לכניסה לצור, וככל שייהרגו היום יותר חיילים נתרחק מכניסה לצור.
26 ביולי, 2006 בשעה 19:06
אני מצביע עבודה, איש שמאל באופן כללי, (תומך ביציאה מן השטחים בהסכם), ותומך במלחמה בלבנון עד לשבירת החיזבאללה וניטרול איום הרקטות.
גם במחיר אבידות לכוחותינו. את האבידות אפשר לצמצם ע"י שימוש מאסיבי בארטילריה לאחר שניתנה לאזרחים התראה להתפנות. מרבית תושבי הדרום עזבו זה כבר.
אין שום סיבה להיכנס למקום כמו בינת ג’בל לפני שהומטרה עליו מספיק ארטילריה כדי לוודא שכל לוחם חיזבאללה שם ברח או מת.
26 ביולי, 2006 בשעה 19:52
גם אני תומך במלחמה נגד החיזבאללה. חבל שבמלחמה הזאת נהרגים מעט מדי אנשי חיזבאללה והרבה מדי אזרחים. זה רע, ולא רק מיפות נפש שמאלנית.
לתומכי המלחמה: הרג אזרחים משניא אותנו על שאר הלבנונים, וזה יפדע בנו. הרג אזרחים יכול לקטוע את המבצע לפני שהחיזבאללה ייפגע מספיק (ע"ע ענבי זעם).
גם הפלישה הקרקעית: מלבד הצער על מות החיילים, חיזבאללה עלול להציג את אירועי היום כנצחון שלו, וזה רע לנו. גם, כפי שנכתב כאן, מות חיילים מחליש את העורף, והעורף חיוני להמשך המבצע אליבא דראש הממשלה ושר הבטחון.
27 ביולי, 2006 בשעה 12:06
ד.ט. שלום,
אני מחכה למכתב שלך לשר הביטחון
במיוחד, משום שקול כמו שלך מייצג לדעתי את רוב בוחרי העבודה אך אינו מיוצג כרגע מספיק באתרנו (אם כי ראה את מכתבו של פיטסן שפורסם כאן וכן את כתיבתו בבלוג שלו )
אני שמח שאתה קורא אותנו אך אם האתר הזה ייהפך לעוד במה של סמולנים, יצא שכרנו בהפסדנו.
28 ביולי, 2006 בשעה 2:01
רוב הכותבים פה בהכחשה רבתית , המילחמה הזו היא מלחמת השמאל אין לה קשר לימין ואני שמאל לא ימין , עמיר פרץ לא נוהג כמו ימין הוא מבזה את השמאל וכל מי שמסביבו הימין לא אשם במהלכיו של פרץ .
27 באוקטובר, 2008 בשעה 8:14
[…] בחירות בירושלים – מבט סוציאל דמוקרטי 4 נמרוד ברנע, איתי, יובל דרייר שילה, טל שחר […]