חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הדילמה האכזרית של פעילי המחאה החברתית

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 25.03.12 6:10

לאן צריכים פעילי המחאה החברתית לקחת אותה? פעילות מפלגתית או חוץ פרלמנטרית? דני זמיר מעדכן בלבטים הקיימים, מנתח את המצב ומציע דרך מענינת ללכת בה

הדילמה האכזרית של  פעילי המחאה החברתית

ביום חמישי האחרון, בפאנל שנערך בבית השיטה ביום השנה השישי למותו של ליעד גולן ושאותו זכיתי להנחות, אמר עמיר פרץ לפעיל המחאה אורן פסטרנק דברים מפתיעים, (הציטוט הוא מהזיכרון שלי ):  "אם אתם אנשי המחאה לא תהפכו למפלגה- תיעלמו".  פרץ אמר זאת לאחר שפסטרנק הציג בדיון עמדה שהיא העמדה העכשווית של מנהיגות תנועת המחאה פלג דפני ליף ושות':- הכיוון: תנועה חברתית חוץ פרלמנטרית. (בד בבד עם עידוד האזרחים הישראלים בכלל והצעירים שבהם בפרט להתפקד למפלגות שונות, לא משנה איזו, כדי להשפיע).

אם להרחיב, עמדת מנהיגות המחאה ו/או פעיליה המתוקשרים  יותר כפי ששמעתי אותה בחודשים האחרונים היא כדלקמן:-  הפוליטיקאים הנוכחיים מושחתים ורקובים, אנחנו הנציגות האותנטית והקול האמיתי של "העם", מי בכלל נתן לנבחרים השונים את הזכות לקבוע לנו מה לעשות ולהתעשר על חשבוננו, בעלי ההון שולטים בנבחרים ודרכם בחקיקה מוטית לזכותם, אנחנו נטולי  אינטרסים אישיים בניגוד לפוליטיקאים שרק הכסא מעניין אותם, ואנחנו בגיל המתאים. עובדה: צעירים מאיתנו הקימו את המדינה הזאת.

נדמה לי שעמיר, בתבונה רבה, המבוססת גם על נסיונו העשיר בשדה הפוליטי הציב בפני פסטרנק וחבריו מראה המשקפת דילמה בסיסית: גם אם אתם צודקים בכל מה שאתם אומרים, העניין הוא לא בלהגיד את הדברים הנכונים אלא איך מביאים לשינוי בהתחשב בעובדות האלו. ובעניין זה, כלומר בהכרעה אם המחאה רוצה להתבסס לעומק ולהשפיע היא צריכה לקבל החלטה אם להיכנס למטבח הפוליטי כגוף בפני עצמו עם אג'נדה משלו, חשוף לבחינה אמיתית של כוחו,(כולל הסיכון של קבלת  כוויות),  או  להישאר מחוץ למטבח כתנועה חוץ פרלמנטרית מגניבה וצודקת בעיני עצמה המתמוססת לאט אך בביטחה: "לצערי, אני מעריך שאחרי הבחירות הקרובות,  אם לא תרוצו- לא תשרדו" אמר עמיר.

כדי לבחון את הדילמה הזו אני מציע ללמוד מתנועות חוץ פרלמנטריות ישראליות, מחאתיות בתחילת דרכן ובדי אן. איי. שלהן, שהאריכו ימים. תנועות כאלו הצטיינו תמיד בכך שגם בתקופה שבפועל לא כללה פעילותן יותר מאשר מודעות בעיתון וחמישה פעילים בשכר, הן ייצגו קול אמיתי של ליבה מסורה של רבבות ויותר מכך אזרחים שהיו מוכנים בעיתוי ובגין הסיבה הנכונה להתגייס ולקחת חלק בפעילויות שנראו להם רלבנטיות. לדוגמה: גוש אמונים, שלום עכשיו.

לעומתן, תנועת המחאה החברתית מהקיץ האחרון, בניגוד למה שחושבים מנהיגיה,  נעדרת לדעתי את הכח הזה מסיבה אחת עיקרית שקשה להודות בה כי היא כואבת ובצדק: היא פשוט אחוס"לית מדי (אם להשתמש במינוחו של פרופ' קירמלינג[1])  או אחוסד"ית מדי, (אם לאמץ את ההגדרה העדכנית למחאה החברתית שטבע פרופ' אורן יפתחאל[2]) .
בגלל שמדובר בהנהגה אחוסלית/אחוס"דית אזי , מחד- נעדרת תנועת המחאה את הכח ליצור קשר אמיתי ומהותי עם  קבוצות אוכלוסיה רחבות שייתנו לה גיבוי, (למרות שההבנה של מצב זה הביא את פעיליה המרכזיים לקחת חלק ממשי בפעילויות בפריפריה ובסיוע למאהלי מחוסרי הדיור להתנגד לפינויים), ומאידך – בקבוצה הסוציולוגית ממנה יצאו אין מספיק "חיילים" שיצטרפו לאורך זמן למחאה בפרט על רקע בעייתיות בביוגרפיה ובתפיסה המדינית של אחדים מראשיה:-
מנהיגות המחאה המתוקשרת הצטיירה ובצדק מלכתחילה כהרכב של ילדי שמנת אשכנזיים שחלק מהם גם לא מתבייש בהשתמטותו משירות צבאי ו/או שירות לאומי.  הצירוף של בית מבוסס, הורים אשכנזים, סביבה בורגנית אמידה, השתמטות מחובות אזרחיות בסיסיות גרמה גורמת ותגרום לניכור קבוע וחוסר יכולת של תנועת המחאה ליצור לה קהל אוהדים רחב, וגם יוצר לה מימד של חוסר אמינות.

אני מציין עובדות אלו לא כביקורת נגד מי שירד לרחוב ופתח בפעילות אזרחית חשובה ונפלאה-   אלא מתוך ניסיון לבאר מדוע האופציה של הישארות כתנועת מחאה היא אופציה גרועה אם פעילי המחאה מבקשים להשפיע באופן ממשי על דמות החברה הישראלית ולא מסתפקים בהתמכרות לפוזיציה ולפוזה החוץ פרלמנטרית, המחייבת גימיקים בלתי פוסקים והשפעה שולית על המציאות.

אם תנועה חוץ פרלמנטרית אינה חלופה צופנת עתיד, ראוי לבחון את האפשרות הנגדית של הקמת מפלגה שתתמודד בבחירות הקרובות. גם בחלופה זו של הקמת מפלגה יש סיכונים רבים. ראשית הבעיה הידועה מימים ימימה של האגו של המהפכנים: מי וכיצד ידרג את חברי הרשימה. שנית האג'נדה המדינית מהי? אם נשים ביושר ועל השולחן את העובדה שלתפיסות אנטי ופוסט ציוניות יש הד רב בין מובילי המחאה איך בדיוק היא תגבש הסכמה שתשאיר את הפעילים המרכזיים מחד ותצבור תמיכה רחבה מאידך?  ושלישית, קהל המצביעים הפוטנציאלי למפלגה החדשה, (בהנחה שתתגבר איכשהו על שני המכשולים הקודמים),  יעבור אליה ממילא מגוש המרכז-שמאל ולא מגוש הימין-דתי-חרדי, כך שהשפעתה של המפלגה החדשה על מאזן הכוחות בכנסת, לאחר הבחירות, נתון בספק ממשי.
סיכום תוצאת הקמת מפלגה חדשה, (כאמור, בהנחה בעייתית לכשעצמה, שתעבור את מכשולי האגו האירגון והסכמה הרעיונית) קשה מאד איפה:- פיצול נוסף במחנה השמאל החברתי והמשך אטומיזציה שלו, חשיפה לאור יום של מציאות שקהל התומכים במחאה הוא מצומם למדי ונטוע כולו במחנה האחוסלי/אחוסדי הותיק.
כך שמדובר בעצם בדילמת Loose – Loose. השארות כתנועה חוץ פרלמנטרית שתיעלם לאחר הבחירות או הקמת מפלגה שתחדד את תחושת אי התמיכה ותאיר את ראשי המחאה כרודפי שררה לעצמם , בדיוק כמו הפוליטיקאים העכשווים נגדם הם יוצאים בחמת זעם.

הפיתרון היחיד הנראה לי אפשרי במצב זה הוא הצטרפות למפלגה קיימת כקבוצה משמעותית.
איך מקבלים החלטה לאיזו מפלגה מצטרפים ואיך מבססים את רעיונותיה? אין לי מושג.
בגדול נראה לי שהבחירה צריכה להיות בין העבודה למרץ, (חדש ושמאלה לה אינן רלבנטיות בגלל אי ציוניותן, הירוקה/מימד- קטנה מדי, קדימה ולפיד לא מהימנים בעניין גישתן למשטר של צדק חברתי).

כחבר פעיל בעבודה כמובן שאשמח להצטרפות פעילי המחאה ותומכיה לעבודה, אך בכובעי השני כ"חייל" מתנדב במאהל המחאה הוירטואלי וכחייל פיזי במאהלי פריפריה מסויימים, אני סבור שחשובה יותר מההחלטה להצטרף לעבודה ההחלטה להצטרף ולמפלגה אחת, בניגוד לקמפיין המשונה שהזכרתי קודם של "מתפקדים",  שנתמך על ידי פעילים צעירים רציניים אשר מבחינתם עצם ההצטרפות חשובה ולא משנה לאיזו מפלגה.

נכון שזה הרבה פחות סקסי ומסעיר מלהמשיך לארגן מפגנים חוץ פרלמנטריים או להקים מפלגה "שלנו", אבל אם המטרה היא באמת שינוי ותיקון חברתי, ויש רצון שמעגלים רחבים ונוספים של הציבור הישראלי יאמין במחאה ובפעיליה ויהפוך לליבה תומכת ברגע האמת, רק הכרזה פומבית והצטרפות רחבה למפלגה אחת שתאפשר הצגת תוצאות וקידום אג'נדה ברוח המחאה תאפשר את החלופה המיטבית (או הפחות גרועה בתנאים הקיימים), תמנע את היעלמות תנועת המחאה בקול דממה דקה.

דני זמיר



[1] אחוס"ל = אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים

[2] אחוס"ד=  אזרחים, חילונים, ותיקים, סוציאל דמוקרטים.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , ,

10 תגובות

  1. דגן :

    ומה עם לשבור את ההבחנה בין פעילות מפלגתית וחוץ פרלמנטרית ולשלב בין השתיים? החלוקה הזו בין פרטי-ציבורי-שלישי עובדת בשירות מבנה הכוחות הקיים בחברה (ורמז: הוא לא עובד לטובתנו). גוף שחוצה את הגבולות הכפויים האלו הוא מהפכני באמת.

  2. משתמש אנונימי :

    מעניין, מעניין מאוד.
    לפי המדווח פה (ואין סיבה להטיל ספק בדיווח)פרץ לא הציע להם להצטרף ל"עבודה" אלא להקים עוד מפלגה "לא פוליטית".
    האם הוא מתכוון להצטרף למפלגה הזאת?
    האם הוא חושב שהיא תקטין את הנתח של הימין ותחזק את "מפלגתו"?
    מה הסיפור שלו?

  3. עמית-ה :

    אני חושב שאיפיון המחאה כאחו"סלית לא נכון מטעמים אתניים, ואחו"סדית לא נכון מטעמי דעות לא מגובשות על פי המאפיינים הקיימים כרגע.
    דני האם אתה יכול להשוות את אוכלוסיית מאהל דפני ליף וכו' למאהל ראש-פנה או ק"ש?
    לדעתי כל אחד מהמאהלים שונה. אני חושב שהנושא שאיחד את המחאה הזאת היה ביקורת על מדיניות ממשלות ישראל מאז 1985.
    לא ביקורת ספציפית על צעד כזה או אחר כי אם ביקורת על אי לקיחת אחריות לחברה ולמדינה.
    אני לא יודע מה הדבר הנכון לעשות וכמו דני גם אני פשוט הולך עם השורות, לכל היותר תורם בתחומי הידע שלי, לא מוביל.
    האנשים שמובילים את המחאה חושבים בצורה שונה ממני.
    אולי הם ימציאו אלטרנטיבה שלא העליתי על דעתי, אני לא יודע אבל בטוח שאהיה שם.

  4. דני זמיר :

    למשתמש אנונימי אתה עושה עוול לעמיר. הוא אמר במפורש שם שההמלצה שלו היא בניגוד לאינטרסים שלו כחכ בעבודה.

  5. משתמש אנונימי לדני :

    הדברים מתבססים על הדיווח שלך.
    וכמובן טוב לשמוע את התיקון.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    להערכתי חסרה מפלגה אשר באגנדה שלה תפיסה מדינית ביטחונית ימנית, ותפיסה כלכלית-חברתית שמלאנית. עם כל שלל המפלגות שיש לנו תמוהה עד מאוד איך לא קמה אחת כזו. להערכתי, הצנועה, שם נמצא הרוב. מסכימה מאוד עם דברי עמיר פרץ, המחאה חייבת לקבל ביטוי פוליטי, ייצוג שלה בכנסת אם אנחנו רוצים שתביא לשינוי ממשי במציאות היומיומית שלנו.

  7. משתמש אנונימי לדני :

    אם לא קמה מפלגה כזו, אולי יש סיבה מהותית?
    אולי מפלגה כזו כבר קמה בעבר בהסטוריה ואף אחד לא רוצה לחזור על זה?
    ימני – מדינית?
    כלכלי – שמאלנית?
    איך קוראים לזה בלועזית?

  8. טובה :

    אם תנועת המחאה חוברת למפלגת העבודה אז יש מצב שסוף סוף אני אצביע ל "עבודה ".כמובן בתנאי שתהיה להם יכולת התמודדות והשפעה אמיתית מול הכרישים הגדולים שם…

  9. מיכאל לינדנבאום :

    הולך פה מאבק איתנים על הפרטה בכלל והפרטת הרכבת בפרט.
    אם ההסתדרות וראשי מפלגת העבודה ישלבו ידיים ויצליחו לשבור את מזימת ההפרטה של הרכבת ,הרי נכונו ימים יפים הן להסתדרות והן ל"עבודה".

  10. משתמש אנונימי :

    תגובה 7 מכוונת למשתמש אנונימי (לא מזוהה).

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.