חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ישראל כץ, הפסק את הפרטת הרכבת

נושאים כלכלה ותקציב, מכתבים, רווחה ושירותים חברתיים, תחבורה ב 22.02.12 11:30

במכתב ששלחה רחלי תדהר קנר, יו"ר התנועה הירוקה, בעניין רכבת ישראל, היא מבקשת משר התחבורה לא להטעות את הציבור כאילו מדובר בהעברה למיקור חוץ של 132 קרונות בלבד, להתנהל בשקיפות, לקחת בחשבון את אינטרס הציבור ולאפשר דיון ציבורי בעניין הרכבת

21/02/2012

חה"כ ישראל כץ

שר התחבורה והבטיחות בדרכים

הנדון: הפרטת שירותי תחזוקת קרונות רכבת ישראל

שלום רב,

הצטערנו והתאכזבנו לשמוע על החלטתך, לקדם את הסכם תחזוקת הקרונות החדשים ברכבת ישראל, אשר במסגרתו יופרטו השירותים לטובת עובדי חברה חיצונית. זאת, למרות שאינספור הפרטות של חברות הרכבות בעולם, באנגליה, בניו זילנד, בארצות הברית ובמדינות נוספות, נכשלו כשלון חרוץ והסתיימו בהלאמה יקרה, מחדש.

התנועה הירוקה רואה ברכבת ישראל כלי ראשון במעלה לשיפור נגישות כלל אזרחי ישראל, ואוכלוסיות מוחלשות בפרט, לתעסוקה, חינוך, בריאות ודיור הולמים. רכבת ישראל הינה נדבך מרכזי במערך תחבורה ציבורית, אשר מטרתו צמצום פערים כלכליים- חברתיים, תאונות וזיהום אויר.

לא מיותר לציין, כי רכבת ישראל הינה חברה ממשלתית, השייכת, למעשה, לכלל אזרחי ישראל, כאשר המשרד עליו אתה מופקד ואתה באופן אישי, נאמננו לצורך כך. למיטב ידיעתנו, הצעדים בהם אתה נוקט מסכנים את איכות רכבת ישראל לאורך שנים ועלולים, בסבירות גבוהה, לייצר נזק בלתי הפיך לחברה.

רכבת ישראל זוכה מזה שנים ליחס נפשע מצד משרד התחבורה, בהנהגתך ובהנהגת קודמיך בתפקיד – שנים של הזנחה תקציבית והנחתה של מינויים פוליטיים לא ראויים להנהלת הרכבת, כאשר מנגד נשפכים כספים רבים על קידום תחבורה פרטית – כבישים. התנהלות זו הביאה לכך שהרכבת לא ערוכה לעמוד בביקושים ההולכים וגדלים של הנוסעים. בימים אלו, בצל המשבר במערך רכבת ישראל, בחרת לנפנף בפני הציבור בדגל ההפרטה כפתרון לכל התחלואים.

מדיניות ההפרטה אותה אתה מוביל תוביל למחדל של עשרות שנים קדימה. אין ולא הייתה בעולם מערכת תחבורה ציבורית מופרטת שענתה על הצרכים האמיתיים של המשתמשים. טענת משרד התחבורה בראשותך כי הצעד הנוכחי משמעו מיקור חוץ של 132 קרונות בלבד אינו אלא הטעית הציבור. לכל הפחות, מוטל עליך ועל אנשי המשרד להיות שקופים אל מול ציבור האזרחים ולומר באופן בהיר וברור – מדובר בצעד ראשון במהלך מתוכנן היטב להפרטת הרכבת. אז יוכל הציבור לשפוט בעצמו – האם ראוי או פסול הדבר בעיניו.

בכל צעד משמעותי, יש לקיים שימוע ציבורי רחב ולאפשר לאזרחי ישראל להביע את עמדתם המנומקת בנידון. אנו קוראים לך להפסיק באופן מידי את צעדי ההפרטה ולחזק רכבת יעילה, בטוחה, הוגנת ומשגשגת, לטובת האינטרס הציבורי הרחב.

בתודה,

רחלי תדהר קנר – יו"ר

חברי ההנהגה- מפלגת התנועה הירוקה

העתקים:

בנימין נתניהו, ראש הממשלה

ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת

יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

6 תגובות

  1. עמית-ה :

    כל מילה בסלע.
    ואפשר להוסיף גם כי עקב קוטנה של המדינה צפיפות כלי הרכב בישראל גבוהה במידה שאין טעם לנסות לפתור בשיטות רגילות של הוספת כבישים.

  2. מנחם לוריא :

    יפה. מעניין מה תהייה התשובה…

    מנחם.

  3. ל רפי :

    למנחם:

    התשובה פשוטה.
    ראשית, אעיר שאני מקווה שאנו מנסים לעסוק ברצינות בנושא העבודה והתמורה לעבודה בישראל; אלה הם נושאי הדיון האמיתיים. מאידך, אם הדיון הוא פוליטי (כלומר, אין קשר בין הגדרת נושא הדיון למטרותיו האמיתיות ולעיתים קרובות סמויות של מחוללי הדיון), אזי חבל"ז של כולנו.
    נחזור לשאלתך: מדינת ישראל כולה שייכת לאזרחיה ולא רק הרכבת.
    אזרחי ישראל בחרו כנסת וממשלה על מנת שאלה ינהלו עבורם את המדינה ואת נכסיה, וזה בדיוק הדבר שאותו צריכה הממשלה לעשות, גם בעיניין הרכבת.
    לאור הקשיים בתחבורה הציבורית, במיוחד בערים הגדולות ובמרכז הארץ, קשיים שילכו ויגדלו ככל שתגדל האוכלוסיה, חייבת המדינה לפעול בשתי דרכים: א. פיזור האוכלוסיה; ב. שיפור התחבורה בערים וביניהן, בין היתר ע"י שרות רכבות מהיר, יעיל ואמין. זהו האינטרס הציבורי האמיתי, ולא השאלה באיזה אופן יתוחזקו הקרונות או המבנים של הרכבת, או של שרותי תחבורה ציבורית אחרים.
    על כך מופקד שר התחבורה וחשוב שלא יתבלבל בין משימותיו האמיתיות לבין גחמות של סקטורי עובדים הדואגים בעיקר לעצמם (לא עוון הוא כל עוד אין הדבר בא ע"ח הציבור הרחב) או של אידיאולוגים בגרוש במחפשים להגשים אוטופיות בכל מחיר.
    תפקידה של הממשלה כמעסיק, כרגולטור וכשליח ציבור, הוא לספק לציבור את מיטב השירות תוך מזעור ההוצאות בכספי ציבור הנדרשות לשם כך. כל נוסחה עובדת שתציע או תאמץ הממשלה להגשמת הדבר, תקפה, לגיטימית ורצויה. הסייג היחיד המוטל על הביצוע הממשלתי הוא שמירה על החוק ועל זכויותיהם המלאות של האזרחים, בין כמשתמשים ובין כעובדים.
    מדינה אינה יכולה להתקיים ללא איזון רציונאלי ומוסרי כאחד בין זכויות וצרכי הפרט מזה לבין זכויות הציבור וצרכיו מזה. אין חפיפה בין השניים, ולרוב אף קיימים ביניהם ניגודים מהותיים. מול ניגודים שאינם מוציאים זה את זה נדרשות פשרות אד-הוק, כל נושא לגופו, משום שגם בפשרות אין ולא יכולה להיות אוניברסליזציה של פשרות המשרתת באופן אופטימלי את הכל וכולם.
    לכן, השאלה בכל שירות ציבורי וברכבת בכלל זה, היא כיצד ניתן לעצב שירות ציבורי יעיל, זמין, אמין וזול ככל האפשר. אם דרוש לשם כך מיקור חוץ של חלק מהעבודות, יש לעשות זאת. השאלה אילו קרונות וכמה קרונות יטופלו במסגרת זו, היא שאלת סרק. אם השיטה נכונה, ואני סבור שהיא נכונה מאוד על בסיס הגדרת המטרה של שירות רכבות לציבור בישראל, אזי השאלה כמה קרונות יוצאו ולמי תוצא העבודה, היא שאלה ניהולית המוצגת לפתחה של הנהלת הרכבת, ולפיתחה בלבד. אי אפשר להיות אחראי לשירותי רכבת, מבלי לקבל סמכות להפעילם לפי שיקולי האחראים. לא ישקלו נכון – יוחלפו. אסור שלעובדים או לכל גורם אחר מלבד הממונים על הרכבת בממשלה ובכנסת תהיה זכות ווטו על סמכות זו.
    בעבר, בגלל מדיניות קלוקלת שבה בקשו ההסתרות והעובדים להיות גם מנהלים, גם עובדים וגם ממליכי מלכים בשירותים הציבוריים ללא שום אחריות לתוצאות, הגענו למשברים תכופים בכל הדברים גם יחד. יצירת המנגנון של שימוש בעובדי קבלן והרחבתו המתמדת, נועדה בין היתר להציע פתרון חלקי למשברים אלה. אם נחזור למעשי ההבל של העבר, נדחוף מחדש לעבר פתרונות מסוג זה, או לכאוס מוחלט בשרות הציבורי.
    לעומת זאת, אינני פוסל אפשרות שעובדי הרכבת ועובדים בשירותים ציבוריים אחרים, יתארגנו בקואופרטיבים או בהתארגנויות עיסקיות אחרות של מתן שרותי תפעול ותחזוקה לממשלה ו/או לארגונים כלכליים של השלטון המקומי וגופים ציבוריים אחרים, ויציעו את שירותיהם על בסיס עיסקי-מסחרי תחרותי, כשהם לוקחים אחריות חוזית מלאה על מעשיהם ומחדליהם ומוכיחים את עליונות יכולותיהם בד"כ על פני כל חלופה אחרת. או אז אהיה מוכן לתמוך במתן עדיפות לקבוצות עבודה אלה בקבלת חוזים ארוכי טווח של המדינה והשירותים הציבוריים על פני חלופות אחרות.
    חייבים לחזור לתפישה הרואה הבדל מהותי בין המושגים "ללכת לעבודה" (דהיינו: להיות רשום כעובד, ל"דפוק" כרטיס עבודה בכניסה למפעל/אירגון, להגיע לקביעות ולהבטחת הכנסה באמצעות חוזים קיבוציים שאין שום קשר בינם לבין ביצוע יעדים בפועל, וא"כ… אלוהים גדול) לבין "לעבוד בתפוקה ראויה" (דהיינו: קביעת יעדי ביצוע ברי מדידה, בדיקת רמת הביצוע – כמות ואיכות, וקביעת תמורה עפ"י הביצוע בפועל).
    שתי האפשרויות קיימות גם בנושא הרכבת, והאתגר רובץ לפתחם של העובדים…
    מהממשלה אני כאזרח דורש שירותי רכבת יעילים, נוחים, זמינים ואמינים… ועכשיו!!

  4. מנחם לוריא :

    רפי,

    אנסה לענות מבלי להכנס לוכחנות אידאולוגית,תראה:

    1. ממשלה ומדינה הם שני גופים שרצף הזמן שהם מתקיימים בו הוא אין סופי.כלומר: מדינה הוקמה במטרה לשרוד לעד. הממשלה הוקמה במטרה לנהל את המדינה על פי דרכה ותפיסת עולמה לפרק זמן קצוב. בתומו תבקש מנדט מהאזרחים להמשיך או שתוחלף בממשלה אחרת וגם תוחלף בממשלה אחרת שחושבת לנהל בדרך אחרת. אבל הכל על רצף זמן אין סופי – קרי: המדינה לא קמה ב 2008 וב 2013 שוב פעם תקום תחת ממשלה אחרת או דומה או אפילו זהה.

    2. הממשלה,בין השאר,אמונה על אספקת שירותים,כאלה ואחרים, לאזרחי המדינה – אם בכוחות עצמה ואם בדרך אחרת אבל תמיד באחריותה. כלומר: גם אם הממשלה מוציאה למיקור חוץ שירות ציבורי כלשהו האחריות היא עליה,לטוב לרע ולמכוער.

    3. בשונה מפירמה הדבר שמאיר את דרכה של משילות זו אחריות ציבורית. במילים אחרות: הממשלה צריכה לספק שירותי רופאה היא אחראית,והיא בלבד,שהאזרח החולה יקבל את המגיע לו. היא יכולה לעשות זאת בעצמה היא יכולה לעזות זאת באמצעות שלוח – קרי: מיקור חוץ או מה שזה לא יהיה. אבל מעל הכל ולמרות הכל הממשלה היא זו שמספקת את השירות ואחראית לתוצאות,למעשים,למחדלים להצלחות ועל הכשלונות תשלם בקלפי.

    בישראל,בפעם האחרונה,קמה מדינת ישראל במרס 2009,כל מה שקרה קודם לכן זה "הם" "ירושה" וכו וגו. ב 2013 (אולי) תסיים מדינת ישראל את חייה יתקיימו בחירות ולאחריהן היא שום תוקם ותנוהל על ידי מי שיזכה בבחירות ושוב 2009-2013 זה "הם" ו"ירושה" וכו וגו.. וחוזר חלילה כך זה כבר למעלה,הרבה למעלה,מארבעה עשורים.

    כלומר: מדינת ישאל,שאני ואתה אזרחים שלה ודורשים ממנה שתפספק לנו שירותים, לא מנוהלת כמדינה אלא כחברה – פירמה.

    כאשר פירמה מחליטה שעיסקית יהיה לה זול יותר לקבל תחזוקה לקרונות מספק הקרונות ובכך מסירה מעל עצמה את האחריות לנושא התחזוקה – כפירמה היא יכולה ואולי זה אפילו נכון ומוצדק עיסקית. מדינה איננה פירמה. אני,כמוך,רוצה רכבת יעילה ובטוחה ואת זה אני רוצה לקבל כשירות ממדינת ישראל. ברגע שמדינת ישראל מעבירה לגורם פרטי את האחריות ובהמשך הדרך האחריות הזו קשורה לאספקת השירות – היא מעולת בתפקידה ועליה להתפטר וללכת לקלפי. אסביר: אם ספק הקרונות הוא האמצעי היעיל והזול ביותר לבצע תחזוקה של הרכבת,יפה וטוב אבל מי שאחראי לפקח,לבקר,לתכלל ולהפעיל את הרכבת זו מדינת ישראל והיא אחראית לשים את חתימת ידה הסופית על כל קרון וקרון וכל בורג ובורג שנע על המסילה ולקחת ולשאת באחריות לכל תוצרה,מעשה או מחדל.
    – זה לא קורה ולא קרה כבר למעלה בארבע עשורים.

    בפועל: מה שקורה זה שהשרות עובר,כולו כולל האחריות,לספק הפרטי וזה לא מכיר את האזרחים את הלקוחות ולא יכול,לא רוצה, ולא חייב לקחת אחריות אלא אם ישלמו לו. תזכור: בסופו של יום את הרכבת מפעילה מדינת ישראל,לא בומברדייה.

    מה שקורה בפועל זה שאני נוסע ברכבת לא בטוחה. אם יקרה משהו אני יכול לעמוד מול הראי ולירות בראש של הדמות שלי שנשקפת בראי או,בטעות,להפוך את האקדח ולירות בראש בפיזי – שלי עצמי.

    לצורך הדיון שלנו: מצידי שחיזרים מהמאדים וסופרמנים מאורנוס יתחזקו את הקרונות של הרכבת. מי שיחתום ויאשר ויפעיל את הקרונות זו מדינת ישראל והיא המוציא והמביא להצלחות לכשלונות למעשים ולמחדלים – וכל זה לא קורה והרכבת היא רק משל.

    מה שמפריע לי הוא שכבר הרבה עשורים מנהיגים שחושבים שהפרטת שירותים ציבוריים זה טוב,מקבלים מנדט (חוקי למהדרין) לנהל את המדינה ושני דברים קורים:

    א. אנחנו האזרחים מקבלים פחות ופחות שירותים מהמדינה שלנו עצמנו,ואלה שהופרטו הופכים פחות ופחות נגישים לכל מי שהוא פשוט:אזרח – ולא למי שיש את האפשרות לשלם או פשוט לא לצרוך את השירותים האלה (למשל: רפואה,עזרה סוציאלית,שירותים חברתיים ובהמשך נמילם,רכבת ועוד ועוד ועוד).

    ב. עברנו את נקודת האל חזור.כלומר: כל כך הרבה שירותים של המדינה הועברו לידיים פרטיות שאם נרצה להחזיר אותם,לקנות אותם חזרה אין לנו מספיק כסף. לא מודפס (בניירות ובשטרות) ולא כסף שנאסף בצורת מיסים. חוץ מלרכוש חזרה את השירותים האלה,עברנו,גם,את נקודת האל חזור כך שגם אם יולאמו אין את הכסף וכוח האדם שיספק אותם.

    נבואה שחורה? אולי לא יודע ולא מתעסק בנבואות עובדתית: שירותים של המדינה או הועברו או נמכרו במחירי הפסד לידיים פרטיות ואין כסף וכוח אדם בישראל 2012 לרכוש ולהפעילם מחדש,במידה ויתחלף השלטון וירצה לעשות כן.

    זהו מידרון חלקלק. תוסיף אליו פערים חברתיים,פערים בהשכלה,פערים בהשתכרות ובכושר ההשתכרות ואת ההתחרדות של החברה הישראלית ותראה שלא מדובר בנבואה שחורה אלא בגוש קרח שהפך לגוש שלג שרץ במידרון וככול הנראה כבר מאוד קשה,אם בכלל,לעצור אותו.

    ההסטוריה שלנו -כעם – מוכיחה שהחברה הישראלית במקרים כאלה (דומים לאלה לא זהים) קורסת אל תוך עצמה,מתפזרת או מפוזרת ולוקח כמה מאות שנים עד שהיא שוב מצליחה לתכנס תחת קורת גג אחת שנקראת מדינה. ואנחנו בדרך לשם ולא בפעם הראשונה.

    ולכן:

    הדרך עד היום ככל הנראה היא שגויה מסוכנת והרת אסון. יש שתי אפשרויות:

    1. להמשיך בדרך הזו (ובהסכמת הרוב על דרך הדמוקרטיה) ולהבין שהקריסה פנימה היא תהליך ארוך,ממשוך בלתי נמנע ולקוות שהפעם הקריסה פנימה לא תשמיד את המדינה עצמה,כקורת גג לאזרחים ואם וכאשר נצטרך לחזור ולתאגר המדינה עצמה תהייה שם כדי להוות את קורת הזז הנדרשת – זה לא קרה בקריסות הקודמות.

    2. שוב,באמצעות הדמוקרטיה,לעצור את ההליך הזה ולהבין שחייבים למצוא דרך אחרת. דרך שמחזירה למדינה גם את הכוח וגם את ההון וגם את האחריות וכמובן דרך שתעצור את תהליך הקריסה פנימה, גם זה לא קורה בין לילה ובטח שלא החינם ובקלי קלות.

    אתה רוצה לקרוא לאופציה אחד בשם כלשהו ולאופציה שתיים בשם אחר תקרא. אני לא רוצה לקרוא לשום אופציה בשם כלשהו – אני כן רוצה לעצור את תהליך הקריסה פנימה של החברה הישראלית,על כל גווניה השונים – ועוד ב 2013 או אם יוקמו החירות אז עוד ב 2012.

    אם זה לגמרי היה תלוי בי,רק בי ובי בלבד: אז אחרי הבחירות של 2013 כותרות בסיגנון של X יצא לקבל ביקור של רעייתו רק במעיל של שב"ס ולא במדי שב"ס יהיו למכביר,כשיגרת יומינו. והשמות לא קשה לנחש הם נמצאים באתר האינטרנט של כנסת ישראל.

    מנחם.

  5. מיכאל לינדנבאום :

    במאה ה-19 אמרו בצרפת דברים כמו:"תתעשרו!1",או כל אחד בשביל עצמו ,ואלהים בשביל כולם",ועוד.
    במאה ה-20 הריאקציונרית הידועה תאצ'ר אמרה:"אין חברה.יש רק פרטים".
    כך זה הרציונל של הריאקציונרים של הימין.יש רק אוסף של אגואים,שיש להם מחוייבות רק כלפי אנוכיותם.
    הדבר האחרון שמעניין את הג'נטלמנים של הימין הטורף זה מה יהא על החברה ועל המסגרת המדינתית שאמורה לחברת אותה.

  6. חזי מורד :

    התשתיות פעולות מחאה של השנתית:

    לכל החברים שלום!

    להלן עידכון לגבי אירועי ועידת התשתיות שהתקיימה ביום שלישי 31.7.12 במרכז הכנסים "אבניו" שבמתחם "האיירפורט סיטי":

    לוועידה הגיעה נציגות של מטה המאבק: החברים דליה רותם, חזי מורד
    ואנוכי, דוד שובט.

    הועידה התקיימה באווירה מכובדת ומעונבת עד שהפרנו את השלווה.

    הוועידה נפתחה ב 8 וחצי בבוקר בהנחייתו של עקיבא שטרסלר. ראשון הדוברים היה שר האנרגיה והמים מר עוזי לנדאו, אחריו הופיעו בכירים נוספים בתחום התחבורה ולקראת הצהריים הופיע שר התחבורה מר ישראל כץ. יצויין שישבנו בשורה הראשונה ומיד עםתחילת נאומו של השר שלף חזי שלט גדול ובו היה כתוב. "מחסומי הרכבת ברמלה הרגו את אבי".
    בתום נאומו של השר , כשעמד לרדת מהבמה, התפרצה לעברו דליה ושאלה: "ומה עם רמלה? רמלה זה לא רמאללה". תגובתו הייתה :" אוהו! עוד פעם הנושא החביב עליי" והתחיל לענות לנו באריכות את התשובה שאנחנו, לצערנו, מכירים היטב. שמתחילת כהונתו הוא פועל לקידום הנושא, ושאת הטענות יש להפנות לקודמו בתפקיד השר מופז, ושכבר מתחילים לעבוד על ההפרדה 208 ושאושר תקציב התכנון ל132.

    לא נתתי לו להמשיך במנטרה המוכרת והקשיתי עליו "ומה עם קיצור זמני הורדת המחסומים" לזה לא צריך תקציב צריכה רק להתקבל החלטה ברכבת ישראל וזו פעולה שאורכת דקה" הוא המשיך בשלו ואני בשלי ובקולי קולות " הידעת כמה אנשים מתים באמבולנסים ולא שורדים את ההגעה לבית החולים"

    ואז אחד מעוזריו ניסה להשתיק אותי ואמר לי שזה לא המקום ושזו ועידה מכובדת. זה גרם לי להגביר את טון הדיבור וצעקתי לעברו: "אף אחד פה לא ישתיק אותי וזכותי להביע מחאה בכל מקום ובכל זמן!"
    גם השר ביקש מאותו אדם "לא לעזור לו". המשכתי בדבריי: "הידעת שבארה"ב יש הנחיה פדראלית שזמן הורדת המחסום צריך להיות בין 20 ל50 שניות .כי שם מבינים שנהג שתקוע 10 או 20 דקות מול מחסום הוא נהג מסוכן. האם מישהו בדק את מידת מעורבותם של הנהגים הללו שתקועים במחסומי הרכבת בתאונות הדרכים? האם רכבת שעוצרת בתחנה היא מסוכנת ? היא יכולה לפגוע במישהו? אז למה המחסומים צריכים להיות מורדים כשהרכבת עומדת?"

    האמת שאינני זוכר את כל מה שאמרתי לו אבל אמרתי לו דברים רבים. לאחר צאתו מהאולם יצאתי בעקבותיו ושאלתי אותו אם הוא יכול לקבל נציגות שלנו לפגישה. הוא הסכים ועוזרו לקח ממני את מספר הטלפון לתאום פגישה.

    כשחזרתי לאולם חזי אמר לי שמנכ"ל הרכבת יושב שורה מאחורינו וביקש לדבר איתנו בהפסקה. השיחה אכן התקיימה והמנכ"ל בישר לי שהם עומדים לקצר את זמני הורדת המחסומים מ3 וחצי דקות ל2 דקות ורבע. אמרתי לו שזה לא מספיק. שעשר שניות מספיקות אני מוכן לקבל 20 שניות שזה המון זמן. אבל לא שתי דקות. אני לא מקבל! ואנחנו נמשיך בפעולות המחאה. ולכם אני רוצה לומר: לא רק להמשיך אלא להחריף ולפגוע להם במקום שכואב להם ואתם יודעים היכן.

    ולכל אלו שקוראים הודעה זו ואינם נמנים בין חברי המטה נא הצטרפו אלינו! אנחנו זקוקים לפעילים רבים כי הדרך עוד ארוכה והמלאכה רבה וכל אדם יכול לתרום את חלקו.

    חיזקו ואמצו והמשיכו במאבק!

    בברכה דוד שובט

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.