חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

גדעון סער ושמשון שושני – מעלליהם במערכת החינוך

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 29.01.12 5:40

שר החינוך ח"כ גדעון סער ומי שהיה עד לאחרונה מנכ"ל המשרד השלימו את המרת מערכת החינוך ועשו אותה מערכת שבה הכל מדיד.  את השינוי העקרוני הזה הם עשו ללא דיון ציבורי ובהתעלמות מהמגמות בעולם, בחינת אנו ואפסנו עוד
מאת: אברהם פרנק

חינוך ישראלי: איך זה ששר אחד לבד מעז…

באפריל 2009 נכנסו השר סער והמנכ"ל שושני (שיצא בינתיים) למשרד החינוך, ומאז שניהם קובעים את עתידנו: התלמידים, ההורים והחברה כולה. רעיון העוועים הזה, ששר חינוך יחיד קובע את גורל האומה, אינו חדש. כך זה התנהל גם אצל השרים הקודמים, אבל עכשיו זה מתחיל להיות קריטי במיוחד משלוש סיבות: כל העולם המפותח – וגם אנחנו – מוצא בחינוך עניין בעל חשיבות עליונה, שקובע את גורל הפרט ואת עתיד ההתפתחות הלאומית; הפיתוחים הטכנולוגיים המואצים של השנים האחרונות הם בעלי השפעות מרחיקות-לכת על החינוך בארצות שונות (לא אצלנו); והגורם השלישי הוא, שהנחות בסיסיות לגבי החינוך – מתחילת האלף השלישי – הולכות ומשתנות במהירות.

שר החינוך גדעון סער יכהן בחינוך, כפי שהדברים נראים כרגע, ארבע שנים מלאות. זהו הישג נדיר לגבי שרי החינוך בישראל בעשורים האחרונים. לכן העובדה שהוא לבד מעצב את הקונספט החינוכי של מדינת ישראל היא חמורה במיוחד. אבל חמור מזה הוא הכיוון הספציפי שלקח לעצמו השר, ואיתו הוא מוביל את המערכת כולה אל עברי פי תהום. לכאורה הכל בסדר: העניינים "זורמים" ואין זעזועים, המנהלים והמורים משתפים פעולה עם השר, הם מצייתים – ומה לנו כי נלין? אבל כך זה למראית עין בלבד.

מהו הקונספט הסערי? ובכל נזכיר: מדידה! "הכל מדיד" קובע שושני בראיון פרידה בכתב-העת "הד החינוך" (דצמבר 2011). ואילו השר מציין בגאווה: "התפיסות ששמשון [שושני] הביא ושאותן חלקנו, תפיסות שמדגישות את מה שנמצא לו תרגום לא כל כך טוב בעברית, אחריותיות – כל דרג בהיררכיה הוא אחראי על התוצאות והוא מחויב לתפוקות ולתוצאות. אנו משקיעים משאבים, אנו מגדילים את השקעת המשאבים אבל אנו רוצים שיטה שהיא מכוונת תוצאות, שיטה שבבסיס שלה יעדים מדידים, מערכות בכלל –  ולעניין זה מערכת החינוך לא שונה ממערכות אחרות – לא יכולות להתנהל על פי ניסיון, על פי מאמץ שהוא בלתי ניתן למדידה, זה כמובן לא הדבר היחיד בחינוך, אבל זה דבר מרכזי כי בלעדיו אי אפשר להתקדם" (נאומו בטקס החלפת מנכ"לים 31.10.11.).

ואכן, סער הביא את הסטנדרטיזציה במערכת החינוך לפסגות שלא היה להן אח ורע. התוצאות: הוא חונק את היוזמה של המנהלים, המורים והתלמידים; מקטין את ראשם; מונע פיתוח חשיבה; מונע פיתוח כישורים אישיים דרושים; מונע פיתוח של זהות אישית-חברתית בקרב התלמידים; מונע חוויה לימודית משמעותית; מקפיא  את המוסדות להכשרת מורים, שאינם יודעים לאן לפנות; ועוד ועוד. שר החינוך לקח בדיוק את הכיוון ההפוך מזה שהולכות בו היום מדינות עם מערכות חינוך מתקדמות. הוא משיג מאות מיליוני דולרים עבור מערכת החינוך להכנה למבחנים ולהשקעה בטכנולוגיה שאין לה תשתית פדגוגית שתבטיח הצלחה. הוא ממאיס על רבים את המערכת, אבל מרבית הציבור אינו יודע מאיפה זה בא לו, ורבים סבורים שסער הוא שר חינוך טוב.

האסטרטגיה של סער אינה פרי חשיבה של פורום מוסמך ומקצועי, המתכנן את החינוך לטווח ארוך; בישראל אין מוסד כזה. זה הכל גדעון סער. שר אחד עם מנכ"ל אחד החליטו מה יקרה בחינוך לתקופה קריטית של 4 שנים, ואין מי שיעמוד מול הרעה. שופכים את כספנו ללא חשבון בכדי שהתלמידים ישובו וישננו ללא הרף את חומר המבחנים שלהם: מדידה, מדידה, מדידה.

מדינה צריכה להיות מופקרת ממש בכדי להניח בידיו של אדם יחיד את ההחלטות האסטרטגיות בנושא החינוך. החינוך, אומרים לנו, הוא הבטחון האמיתי של ישראל. הבה נניח ששר הבטחון והרמטכ"ל היו מקבלים לבדם את ההחלטות האסטרטגיות הביטחוניות עבור מדינת ישראל, ללא מטכ"ל, גורמי ביון וגופים מקצועיים נוספים; זה נשמע שפוי? אבל משום-מה – בחינוך זה לכאורה בסדר. ובכן, זה מאד-מאד לא בסדר.

למערכת נודע שמר אברהם פרנק, כותב המאמר הצטרף לתנועת "חינוך ישראלי".

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , ,

21 תגובות

  1. בראבה :

    שכחתם את הבלוף הכי גדול: "עוז בלי שום תמורה." תכנית אבסורדית, המביאה לבזיון המורים בישראל ומהווה בכיה לדורות. ככה זה בעידן "רוקדים עם שועלים" או
    "הישרדות 12".החינוך בדרך להתרסקות מוחלטת. העיקר זה הסטטיסטיקה וכמה דקות של שקרים בשעה 2000 בטלוויזיה. ככה זה כשאין שום תכנון לאורך שנים והכל בידי פוליטיקאים ומי שמציית להם כי הרי הכסא- זה שם המשחק, ולא החינוך.

  2. משתמש אנונימי :

    לקסי – מה זה תנועת "חינוך ישראלי"? ולמה חשוב לציין השתייכות אליה?

  3. מנחם לוריא :

    http://www.hinuch.org.il/

    מנחם

  4. משתמש אנונימי :

    -* נוך אמול דב לאוטמן?

    -** הקישור ל"תורמים" ריק, מן הסתם אפשר למצוא אותו ברשימת חברי וועד העמותה:

    דב לאוטמן – חתן פרס ישראל על מפעל חיים ויו"ר דלתא לשעבר
    עמי פדרמן – רשת מלונות דן, סמנכ"ל
    יובל רבין – שותף ב- RSLB Partners
    ענת מניפז פישמן – "פישמן רשתות"
    אבישי גולדברג – אינטל
    שמואל (סם) פישר
    ד"ר אילן כהן – קבוצת ריינהולד-כהן
    עו"ד סבטלנה שטדלר – קבוצת ריינהולד-כהן
    עו"ד אריאלה להב – משרד עו"ד להב ושות'
    ברק בן אליעזר – קבוצת כתר.

    ובכל מקום יופיע איזה בן של….

    -*** אורן יהי שלום מנכ"ל העמותה (חבר הנהלת הכל חינוך).
    -**** וגם בלוג בקפה דה-מרקר יש.
    והעיקר הנה מאמר של אורן יהי-שלום שמופיע בבלוג וגם בגלובס, וקטע מלבב על נתניהו:

    "הוא כתב שם, למשל, "הבעיה של מערכת החינוך בישראל אינה גודל התקציב… אם המערכת תמשיך להתנהל כמו שהיא מתנהלת, גם הכפלת התקציב לא תועיל". כמו-כן ציין שם ראש הממשלה, "איכות המורה היא הגורם המשפיע ביותר על איכות החינוך", והבהיר, כי העניין המרכזי איננו בתוספות השכר, אלא במיון קפדני של המצטרפים להוראה, וכן "לתת למנהל לנהל", כלשון אחת הכותרות הראשיות בתכנית. ואפילו הטריח עצמו ראש הממשלה וציטט מתוך האקונומיסט: "היכולת של בתי הספר לנהל את עצמם, היא גורם המקדם את הדירוג הבינלאומי של המדינה. לנהל פירושו לתת למנהל את השליטה בתקציב, וכן את היכולת להעניק תמריצים, לקבוע איזה מורה לגייס, ואף כמה לשלם לו".
    האמת הזו, שראש הממשלה הציג…"
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1056,U1327520909618&did=1000718204

    תודה מנחם, עכשיו הבנתי – אותה הגברת בשינוי אדרת.

  5. משתמש אנונימי :

    ושלא נשכח
    "במגזר הערבי יש לחנך לאור ערכים ליברליים-דמוקרטיים בזיקה למורשת הערבית".
    מישהו שכח את ה"מ"?

    ו"כידוע" המורשת הערבית "איננה מתחברת כל כך טוב לסוציאל-דמוקרטיה".

    אפרופו
    נוך אמול=כמאן מרה

  6. דליה :

    הצירוף חינוך ישראלי משמש במאמר במספר משמעויות. אחת מהן היא העמותה בשם זה. בלוג של אורן יהי שלום בדה מרקר מבשר שאברהם פרנק הצטרף לעמותת חינוך ישראלי http://cafe.themarker.com/user/472303/.
    עמותת "חינוך ישראלי" היא אחת העמותות שהוקמה לפני דו"ח דוברת ולפני "הכל חינוך". זו הייתה התארגנות שמטרתה הייתה לגייס אנשים למאבק לשינויים במערכת החינוך. אמנם ההצהרה הייתה: לשיפור מערכת החינוך, אך במסווה של שיפור, הכוונה הייתה ליישם רפורמה בחינוך במטרה להחיל את כללי השוק במערכת החינוך.
    אחד המשקיעים כספית ומנהיגים את העמותה – דב לאוטמן, שהקים מאוחר יותר את עמותת "הכל חינוך" שפועלת ליישום דו"ח דוברת במערכת החינוך.
    עמותת חינוך ישראלי היא גלגול של עמותת "דור שלום" שהוקמה יחד עם יובל רבין, בנו של יצחק רבין. עמותת "חינוך ישראלי" מפעילה גם את קבוצת "משמר החינוך", שניהלה את הקמפיין למען יישום המלצות דו"ח דוברת.
    באתר של עמותת "חינוך ישראלי" מנוסחות מטרות העמותה. אחת מהן היא לגייס משאבים ולהיאבק על פניה של מערכת החינוך לפני שיהיה מאוחר. ההנחה שעמדה מאחורי משפט זה הייתה שמערכת החינוך (לפני 2005) הייתה גרועה ביותר. עמותת "חינוך ישראלי" התגייסה להציל את החינוך ברוח הערכים שהעמותה האמינה בהם. תרומתם של בעלי הון לעמותה היא לא רק מתוך נדיבות לב, אלא גם מתוך הראייה של החינוך כמשאב כלכלי ועסקי.
    קישור זה מציג פרטים נוספים על ראיית החינוך של לאוטמן http://www.blacklabor.org/?p=22074

  7. משתמש אנונימי :

    הבדיחה במאמר הזה היא ההיטפלות לשושני. האיש הזה הוביל את וועדת דוברת ואת כל נגזרותיה. הוא הסכים לשוב פעם אחר פעם למשרד החינוך (אחרי שנבון זרק אותו כשנדהם מהמהפיכה האנטי-שוויונית ששושני הציע לו), רק כדי לקדם את חלום הריפורמה שלו שכל טביעות אצבעותיה ניכרות ב"חינוך ישראלי" ושאר "קרובי המשפחה".

  8. דליה :

    המאמר הזה משמיץ את גדעון סער ללא בסיס עובדתי.
    אני חולקת על הכתוב במאמר זה. קודם כל הכותרת: איך זה ששר אחד לבד מעז… – לא נכון. השר לא לבד. הוא חלק מממשלה, והוא מפעיל את מדיניות הממשלה בתחום החינוך. הוא גם לא מעז. הוא פשוט ממשיך ומבצע את מה שהחלו בו השרים הקודמים. מתקופת לימור לבנת והלאה החלו ברפורמה לשינוי מבני במערכת החינוך. גדעון סער ממשיך ומשלים מה שהחלו בו קודמיו.
    עשייתו של שר במשרד ממשלתי אינה פרי גחמה אישית שלו, אלא תוצאה של הפעלת מערכת ביורוקרטית שלימה הקשורה בממשלה, בכנסת, ובגורמים נוספים. השר אינו פועל לבד ואינו עובד בחלל ריק.
    להאשמת השר בהפעלת מדיניות סטנדרטים ומדידה והערכה אין שום בסיס.
    מדיניות הסטנדרטים הופעלה כבר בימי השרים הקודמים. ולצורך הפעלת המדיניות בוצע שינוי מבני במערכת החינוך, ובמבנה החדש נתנו לרשות למדידה והערכה מעמד חזק יותר וחשוב יותר בתוך משרד החינוך. העמדת הראמ"ה כגוף החשוב במשרד, משמעותה הדגשת המדידה וההערכה. אם הכותב מבקר את המדיניות, היה עליו לבקר את השינוי המבני שהעמיד בראש את הגוף שימדוד, ולנסות להיאבק נגד הקמתו.
    פופוליסטי להשמיץ את השר כאילו הוא פועל בחלל ריק.
    המשפט: "מדינה צריכה להיות מופקרת ממש בכדי להניח בידיו של אדם יחיד את ההחלטות האסטרטגיות בנושא החינוך" – משפט זה אינו נכון עובדתית. ועם כל הביקורת שלי על מדיניות הממשלה הזו, המדינה אינה מופקרת, ואינה מניחה בידי אדם יחיד החלטות אסטרטגיות בנושא החינוך.

  9. מנחם לוריא :

    דליה,

    הדברים שאמרת (תגובה 8 ) קצת בעיתיים,אסביר:

    נכון ששר איננו עובד סולו והוא חלק ממערכת השלטון – רשות מבצעת קרי ממשלה. זה גם נכון שמדובר במדיניות שגדעון סער לא המציא אותה אלא רק ממשיך אותה אבל…

    אין בתרבות השלטון הישראלית אחריות מניסטריאלית. העובדה הזו,על רקע השריפה בכרמל ודו"ח המבקר, מרוחה בעיתונות המקוונת לאורכה ולרוחבה וזו לא הפעם הראשונה ולא המקרה הראשון.

    נכון ששר הוא חלק ממערכת שלמה ונכון שאיננו עושה את העבודה לבד אבל: הוא נבחר ציבור ולכן הוא אחראי לכל מה שקורה בתחומי משרדו לטוב ולרע ליפה ולמכוער אם ירצה ואם לא ירצה.

    שאר האנשים,במשרד החינוך ובכל משרד אחר לרבות המדינה בתוך מדינה שנקרא משרד האוצר, שאר האנשים האלה אינם נבחרי ציבור אלא עובדי ציבור,ומי שאחראי עליהם מתווה מתכנן מתכלל ונושא באחריות זה השר המכהן – אלה כללי המשחק הדמוקרטי.

    אם האופן שבו השר מנהל את המשרד שלו (משרד החינוך במקרה הזה)איננו נראה לי או לכל אחד אחר – הוא,ורק הוא, הכתובת הציבורית לטענות שלי. לא הפקידים שלו ולא המנכ"ל שלו ולא לימור ליבנת או כל לשעבר אחר או אחרת. הוא ורק הוא כי זה מה המאפשרת לי שיטת השלטון קרי – הדמוקרטיה.

    לכן זה לא פופוליסטי לבוא בטענות אל גדעון סער כאשר לדעתו של הכות הוא איננו מבצע את מלאכתו נאמנה או שיש לו ביקורת כזו או אחרת. אין כתובת אחרת,בצורת הממשל הזו,זולת השר המכהן.

    אם נהפוך את המטבע נראה שכאשר השר המכהן חושב שעשה משהו לטובת הציבור הוא רץ לעיתונות ומלהג על מעשיו ומייחס אותם לעצמו. נכון,ולא פעם,זה נעשה בצורה מכוערת אבל זו בדיוק זכותו ואפילו חובתו…

    כבר התייחסתי פה בעבודה שחורה,לזה ששרים מלהגים על ביצועיהם אבל לא עושים את זה באתרי ממשל זמין. זו בדיוק הנקודה. היוצא והנכנס במשרד כלשהו יש לו רק כתובת אחת: השר המכהן.

    נכוף זה לא תענוג גדול להיות שר בממשלה. לא זו שלנו ולא באף ממשלה, כי מעבר ליוקרה ולשכר הנאה ישנה אחריות ואחריות מאוד גדולה. לאחריות יש עוד שם: כתובת,או אם תרצי מטרה,לחיצי הביקורת.

    מי שלא עושה לא טועה מי שעושה טועה אבל מי שגם עושה ועוד בעשייה ציבורית צריך להבין שבעת כהונתו הוא אחראי לכל מה שקרה אי פעם במסגרת המשרד שלו – בשביל זה הוא נבחר,בשביל זה קיבל מנדט מהציבור ובשביל זה הוא הכתובת המדוייקת והיחידה לטענות.

    הטיעון שדברים החלו בקדנציה של קודמי ואני "רק" ממשיך אותם או "רק" התרעתי וכו כל אלה הם התחמקות מאחראיות. מדינת ישראל לא הוקמה במרס 2009 ונמסרה לממשלת נתניהו על מנת לנהל אותה בשם האזרחים פה. היא הוקמה קצת קודם לכן – ולכן אם נשרף הכרמל במשמרת של ישי – יואיל האדון לפנות את כיסאו מפאת האחריות המינסטריאלית שחלה עליו. אם משרד החינוך הפך לחברה המנוהלת על פי יעדים מדידים ואפילו את היעדים האלה לא מצליחים להשיג,ולחילופין משיגים אבל חינוך לא ממש יש יואיל מר סהר לפנות את מקומו,והרשימה של מפני מקום ארוכה ומתמשכת,נזכיר את שר האוצר וזה של התחבורה ואת האין שר במשרד הבריאות….

    אחריות שילטונים מקבלים וגם נוטלים. לקבל זה נחמד ואפילו משעשע – גם אני אשמח לנהג+רכב ממשלתי שכר ופנסיה נאים (וגם נעים) ושטיח אדום (וירטואלי) בכל מקום שאגיע אליו. זה רק הצד של הנוחות יש בצידו של זה אחריות והרבה – וחבל שזה נשתכח מנבחרי העם,לא מהיום ולא מאתמול, ועוד יותר חבל שהשתרש עד כדי כך שגם בדברי ביקורת – שנעשים בדיוק בדומיין של המחשבה הביקורתית שמקנה הדמוקרטה שעוד נשארה פה- דווקא בשיח כזה האחריות המנסטריאלית של השר נפקדת וגם פה פנייה אל השר לשאת באחריות או לפחות לתת את הסבריו נחשבת לפופוליזם והעברת ביקורת לגופו של אדם.

    אני מצטער,להיות שר זה לא תענוג גדול – לטעמי אפילו עונש לא קטן,ובין השאר העונש הוא שלשר אין את הפרוילגיה,שיש לכל אדם אחר,שהענינים שעליו הוא אחראי לא יידונו לגופו של אדם אלא לגופו של עניין משום שבמקרה הזה האדם והעניין חד הם ירצה או לא ירצה. ואם לא ירצה יואיל לחזור לעשות לביתו ומשהו שמוכן לקחת את הסיכון הזה – יחליף אותו.

    מנחם

  10. אלי :

    1. מסכים עם דליה, אך מכיוון אחר.
    אישתי עבדה שנים רבות (עד לפני כשנתיים וחצי) בדרגים גבוהים במערכת החינוך ואני יכול להגיד בוודאות שכמה שהשר\מנכ"ל יהיה ריכוזי אין אפשרות כזאת שהם יחליטו לבד על משהו שם, למעשה זאת אחת הביקורות הגדולות שיש על המשרד הזה ולכן הנחת הבסיס של המאמר הזה בהחלט לא נכונה.
    2.הכותב לא מציע אלטרנטיבה ממשית אלא רק מבקר את המצב, אינני רואה שום פסול בקביעת יעדים ומדידתם ואולי אף מדובר בכלי הכרחי במצב של היום- הקבלה למוסדות ההשכלה הגבוהה (ובצדק) עדיין מסתמכת על הישגים, לא רוצה לדמיין מה היה קורה אם כל מנהל היה בונה את תכנית הלימודים לפי ראות עיניו, או שהיתה לו אוטונומיה מוחלטת לעשות זאת (מה שקורה בפועל במערכת החינוך החרדית).
    3.כותב המאמר משמיץ באופן שיטתי את גדעון סער ואת שושני,לדעתי זה המאמר השלישי שכתוב באותה הרוח בחודש האחרון, אינני יודע מהי הסיבה לכך אבל זה כבר באמת מעורר חדש

  11. משתמש אנונימי :

    מנחם
    נדמה לי שמתבלבל פה משהו.
    ודאי שהשר אחראי מיניסטריאלית, בין אם הוא נוהג כך ובין אם לאו.
    אבל
    – טענת הכותב (ללא כל הוכחות) היא שהשר ומנכ"לו פועלים באופן טוטאליטארי, ושהם מתעלמים מאנשי המקצוע וכו' ומחליטים בעצמם על הכל.
    זו טענה כמעט ילדותית וצודק אלי כשהוא מסב תשומת ליבנו לכך שמדובר בסדרת מאמרים שעיקרה השמצות אישיות ללא דיון ענייני.

  12. מערכת עבודה שחורה :

    אלי (תגובה 10)
    התקשר נא למערכת [email protected]

  13. מנחם לוריא :

    בעיני,משרד החינוך (וכל משרד אחר לצורך העניין הזה) מתחלק לשניים:

    המנכ"ל של המשרד וכל מי שכפוף אליו עד אחרון העובדים,והשר.

    המנכ"ל וממנו ומטה אינם נבחרי ציבור. הם משרתי ציבור. האידאה הפוליטית שלהם מעניינת את הסבתא של הדודה שלי שככר אכלו אותה התולעים. אני דורש מהם דבר אחד: לשרת את הציבור ולעשות זאת לכל הציבור ולא לסקטור כזה או אחר ולא להתעסק באידאות פוליטיות – ובעינינו של מנכ"ל משרד החינוך גם להפסיק להיות גובה מס ולצאת -ומיד – מבכיס שלי.

    לגבי השר: האידיאה הפוליטית שלו ונגזר מזה אופן הניהול שלו את המשרד מעננינת אותי מאוד גם אם לא בחרתי בו. הוא שליח ציבור. הוא נבחר והוא זה המוציא ומביא כלפי,וכלפי הציבור בכלל, את הביצועים של המשרד שלו. השר.הוא ולא אחר. השר הוא זה שצריך לתת את ההסברים,הוא זה שצריך לקחת ולקבל את האחריות והוא זה שצריך לעמוד בפני הביקורת,הציבורית ושל הכנסת.

    כל זה בתרבות המשילות בישראל לא קיים.

    לגבי "השתלחות" בשר סער – אני לא מצטרף אליה למרות שיש לי לא מעט ביקורת כלפיו. לצערי זה יותר תרבות דיון פסולה מאשר צורת שיח ציבורי רצויה וכבר התבטאתי על זה פה בעבודה שחורה.להעביר ביקורת על גדעון סער כשר האחראי של החינוך,צריך מותר ורצוי. להעביר אותה בצורת השתלחות בזוי ומיותר – מה יש עוד להוסיף?

    מנחם.

  14. משתמש אנונימי :

    מנחם

    אתה כותב בצדק: "השר הוא זה שצריך לתת את ההסברים".

    אבל כפי שציינתי (כנראה לא מספיק ברור) – הסברים על מה?
    הסברים לתאוריה של פרנק שהוצגה כאן באופן פשטני ובאופן מביך וילדותי משהו?

    בוא נקרא לילד בשמו!!!!!!!!!!1 –

    פרנק דוחף לנו כאן את הדרישה להקמת "מועצת חינוך לאומית", שלמרבה ההפתעה המדהימה מהווה אחת הדרישות של שדולת ההון שלטון שבראשה עומד מי אם לא, חברו הטוב של שושני הלא הוא דב לאוטמן ("הכל חינוך", "חינוך ישראלי"*).

    ואיך מנמקים את הצורך במועצה כזו? ניחשת, מאשימים את השר ואת מנכ"לו שהם מתעלמים מכל המערכת המקצועית במשרד ועושים הכל "לבד" בשושו.
    ואז מה הפתרון?
    וואו שוב ניחשת – "מועצת חינוך לאומית".

    זה כל כך שקוף עד שבאופן אירוני זה כמעט מצליח.
    🙂 🙂 🙂

    * עמותת "חינוך חשראלי" גם מוכרת חומרי לימוד לבתי-ספר, ונראה אותך משיג אותם באופן פרטי כדי להציץ בהם כאזרח מן השורה ולראות מה יש בהם.

  15. מנחם לוריא :

    אנונימי:

    תראה, כל דברי מכוונים למקום אחד קרי: החינוך הוא שירות שרק המדינה,היא בלבד ורק היא, נותנת לאזרחיה. כל העמותות השדולות היחצנים וההפרטה הסמויה או חינוך אפור ושאר מכבסת המילים – לשיטתי צרכים להעלם – אתמול.

    תחת ההצהרה הזו: השר צריך לבוא בפני ועדת הכנסת לעניני חינוך,כשהדיון פתוח לציבור,לעיתןנות שקוף וחופשי ולתת דיווח פעם בשנה,פעם בחצי שנה לא משנה,דווח על המטרות שהוצבו,מה הושג ומה לא,למה כמה זה עלה מה הוא מתכוון לעשות כדי לתקן את מה שדורש תיקון ובאיזו עלות. ובסוף: מתי שנראה את זיו פניו ואת פיו מלהג את הדיווח הבא.

    זה מה שאני רוצה/דורש. וזה לא אוטופיה ולא בלתי אפשרי ולא צריך לחוקק חוקים ולא צריך לתקצב תקציבים – בשביל זה.

    לא רוצה שום מעורבות של שום סקטור: לא חב"ד,לא עמותות למיניהן ולא דוב לאוטמן ולימור ליבנת למינהן והרשימה ארוכה ופתלתלה ולא רוצה לשכוח דרישה מינימאלית שהמורים יועסקו על ידי המדינה ושכרם ישולם על ידי המדינה ולא להטיל את המטלה הו על הרשויות המקומיות. המדינה ורק היא. לא רוצה שום שירות חינוכי במימון וניהול של הרשות המקומית לא שלי ולא אף אחת אחרת.המדינה!

    מקווה שעכשיו מכלול הדברים שלי נמצא במסגרת שאליה אני מכוון.

    תודה.

    מנחם.

    נ.ב

    אם אפשר הערה מתודית,וממש לא בציניות: דבריך ראויים ונעים לשוח איתך. אנחנו,בדרך כלל,בעבודה שחורה נוהגים להזדהות או בשמנו הפרטי,האמיתי, או בכינוי שבחרנו לעצמינו בעת ההתחברות. זה יותר נעים לכנות אותך בשם/כינוי ופחות בכנוי אנונימי. למרות ההערה רצונך כבודך זה בסדר גמור.

    מנחם.

  16. משתמש אנונימי :

    סיכום דבריך בתגובה האחרונה – תמצות מוצלח של העיקר. ובזה אכן ראוי לדעתי לעסוק.
    תודה.

  17. אברמלה פרנק :

    אני מעריך, כפי שקורה לי לאחרונה (העיר את תשומת לבי לכך ארטור), שמזנבים בי טוקבקיבטים-מטעם, ולכן אין סיכוי שיזדהו.
    דבריהם בדרך טפלים וחבל להשחית עליהם זמן ומאמץ.
    סיפור אחר הוא תגובתה של דליה, שנראה לי שהתייחסתי אל מרכיביה השונים בבלוג שלי בהרחבה לאורך הזמן
    http://cafe.themarker.com/blog/336199/

  18. משתמש אנונימי :

    גדעון סער לא פחות ממתפלץ לאחר שנודע לו שהאנונימי כאן, הוא בעצם מטעמו.

    עם ידידים כאלה, כמו האנומימי, סער כבר באמת לא צריך אויבים.
    :-).

    או במילים אחרות, לא כל אנונימי הוא "מטעם". לפעמים זה דווקא להיפך.

    תוכן התגובה הוא שקובע בסופו של דבר.
    ועם כל הכבוד, ההנחה שעליה מבוסס המאמר הזה לא עומדת במבחן.

    יש דברים הרבה יותר חמורים שבהם ניתן לבקר את סער.
    למשל, ההסתמכות שלו על מבחני קצה כהוכחה להצלחתו. (כך עושים גם אלה שמסתמכים על פינלנד).
    ההחלטה שלו מהשבוע להרחיב לכל בתי-הספר את הסיורים בחברון, אחרי שרק השבוע לא "הסתייע" מפגש של תלמידים שביקרו שם עם נציג "שוברים שתיקה".
    המשך ההפרטה והעסקת עובדי קבלן. כניסת גורמים זרים לבתי-הספר, ואף תמורת תשלום.

    אבל הטענה שזה הכל "שר אחד ומנכ"ל אחד", ורק הם החליטו על הסטנדטריזם, זו טענה מגוחכת. את הגישה הזו דוחפים ומרפדים (בלשון הווה) גורמים רבים בעלי כוח וממון, ודליה כבר התייחסה לזה.
    אי אפשר לבקר את עודף הסטנדטיזציה ולהתעלם מכל אותם גורמים שפעילים מאוד בשטח, ולתלות את הכל על הקולר "רק שר אחד ומנכ"ל אחד".

    ההתעלמות הזו מעוררת הרבה תמיהות.

  19. לקסי :

    נדמה לי שהויכוח בתגובות ניתן למיצוי בשאלה מה עדיף?

    חינוך ממלכתי שפשט את הרגל
    או
    חינוך פרטי שיפשוט את העור
    ?

  20. משתמש אנונימי :

    החינוך הממלכתי לא פשט את הרגל. זו הגזמה פרועה.

    הגזמות כאלה משרתות את פושטי העור, את כל האינטרסנטים ש"יודעים לנהל" ונדחפים ברגל גסה ל"הציל" את החינוך הממלכתי ויוצרים בכוונה מניפולציה של הדיון הציבורי, שאיננה מאפשרת דיון שקול.

    מכיוון שאתה אינך אחד מאלה, אז אנא, אפשר להרגיע?
    🙂

    זה כן נכון שיש מתאם גבוה מאוד בין הירידה במדד המבחנים הבינלאומיים (גם אחרי שמשקללים את משקל הנבחנים שבעבר לא השתתפו במבחנים) לבין ההאצה בהפעלת מיקורי חוץ, מורי קבלן, הפרטת חומרי הלמידה וכו'.

    מהו הקשר הסיבתי שיכול להסביר את המתאם – את זה אף אחד לא בודק, אבל ממשיכים עם ה"תרופה" שבבירור איננה מועילה.

    מכיוון שלא לגמרי ברור מהם המדדים הנוספים לבחינת מצב החינוך (זכאים לבגרות? באיזה רמה?), יש השפעה רבה לתחושות סוביקטיביות וזה שוה מפזר את הדיון לכל עבר.
    גם מועצת חינוך שמורכבת מתעשיינים "שיודעים לנהל" לא תועיל הרבה, כי תביא עוד מאותו הדבר.

    אם מותר לזרוק פה הערכה סובייקיבית (ניחוש מלומד) לא נראה שבעתיד הקרוב ישתנה כאן היחס למורה ולא חשוב כמה תעודות יהיו לו ואיזה שכר הוא יקבל. זה משהו תרבותי עמוק ואחד הסימפטומים שלו היה אופנת קציני הצבא שהוצנחו לניהול…..

  21. "חינוך ישראלי" – מדוע הצטרפתי? :

    […] הערה למאמר שלי, מאת עורך האתר "עבודה שחורה", והפולמוס שהתעורר בעקבות זאת  בעניין הצטרפותי לעמותת "חינוך […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.