חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האסטרטגיה המנצחת מול מפלגות הלא כלום – להגיד האמת

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 22.01.12 6:05

על רקע תופעת הקמתן של מפלגות לא כלום, ונהירת מצביעים החשים כי אין למי להצביע, נחוצה חשיבת עומק בדבר "האסטרטגיה הנכונה" שעל המפלגות הסוציאל דמוקרטיות ציוניות להפעיל כדי לגרום למצביעים לבחור בהן

מאת: דני זמיר

האסטרטגיה המנצחת- להגיד אמת

מאז שנת שבעים ושבע נהייה הדבר דרך קבע.
חבורת סומים, המכילה כמות משתנה של חברים, מצביעה בעד מפלגת הלא כלום התורנית, וזאת יותר מתוך תחושת "אין בעד מי להצביע"  וכ"מחאה" (לא ברור נגד מה) מאשר מתוך הזדהות עם עמדה ערכית או רעיונית כלשהי. וכך נודד לו מספר עצום של מנדטים ( בין 15 ל 25) מדי מערכת בחירות, סכום עצום ורב של מאות אלפי קולות של בוחרים חילוניים ברובם,  בין מפלגת לא כלום אחת לרעותה.

מה פשר התופעה הזו? מדוע  כסומים הנוהים אחרי "חלילן תורן מהמלין" מצביעים אנשים רציונליים ורציניים עבור מפלגות כמו  ד"ש, "שינוי", "מפלגת המרכז", "הגימלאים", "קדימה", ועכשיו "יאיר לפיד"?  (שלא לדבר על מפלגות קיקיוניות באמצע שאינן נכנסות לכנסת אך גורפות איתן במצטבר רבבות קולות אל פח הזבל של ההיסטוריה: עלה ירוק, מימד וכו')?

למה החברים הנכבדים הללו אינם מצליחים לראות את מה שחרות אלי קיר באותיות ענק? למה הם מצביעים בעד אישים ומפלגות שברור לחלוטין שיתפוגגו לאחר מערכת בחירות אחת או שתיים ואינם חותרים להצטרף למפלגה בעלת אמירה מובהקת ומקיפה יותר, בין בגוש הימין (ליכוד/ליברמן/איחוד לאומי)  ובין בגוש השמאל (עבודה/מרץ)?

התעלומה אניגמטית ומתסכלת במיוחד כי המעשה האינפנטילי הזה (מבחינת חשיבה פוליטית) של הצבעה טרנדית למפלגה חד מימדית, ולרוב גם חסרת כל אמירה פוליטית ארוכת טווח, היא הרי בפועל הצבעה ברורה  נגד האינטרסים של מצביעי הטרנד, שהרי ההצבעה הזו מחלישה את יכולתם לקדם מדיניות שתשרת אותם מול קבוצות לחץ  מאורגנות יותר. נראה שאם חבורה זו  הייתה מצביעה בעד אחד הגושים הגדולים בקרב הבוחרים החילוניים,  הייתה מסייעת בתיחום חד וברור של גבולות הפער בין תפיסות היסוד באשר לדרכה החברתית – מדינית של ישראל, ומאפשרת התקדמות והכרעה היסטורית.

עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שבסופו של יום, לבני את לפיד מדבררים ומכוונים אל ליבו של השבט האבוד, אותו שבט שבעבר נקרא אחוסלי, אבל זרק את ה "ס" לפח והפך לשבט ה"טרנד", עם ריכוזי מנהיגות וחסידים בולטים במדינת גושדנ. חברי השבט הזה מתאפיינים בכך שאינם מוכנים בשום פנים ואופן להשתגע מבחינה מדינית או להזדהות עם תעלוליו של נתניהו, ומאידך לא מתאים להם מהלך שמדבר ומכוון לכלכלה לאומית  שוויונית יותר בנוסח יחימוביץ, מהלך שאמנם מסייע גם להם, אך בד בבד נתפס כרלבנטי מאד לשכבות אוכלוסייה שהטרנדיסטים פחות מזדהים איתן.

הבנת מצב זה מצריכה חשיבת עומק בדבר "האסטרטגיה הנכונה" שעל העבודה, מרץ וכל מי שהחזון הסוציאל- דמוקרטי הציוני יקר לו, לפעול כדי לבסס ולגרום גם לקהל המצביעים הזה לבחור בו, קהל מצביעים שיתרונו המובהק היא גם חולשתו לכאורה: היעדר משמעת קולקטיבית הנשמעת להוראות מנהיגות החמולה, הדת או הקהילה ומבוססת על הכרעות אישיות (שאכן מוטות לא פעם על ידי אפקט העדר ומעצבי דעת קהל תקשורתיים).

אסטרטגיה זו וגישה זו שונים לחלוטין מהגישה שהובעה כאן (בעבודה שחורה) בשבוע שעבר כאילו חבירה וחיזור אחרי הקול המזרחי, החרדי הרוסי וכו' היא האסטרטגיה המיוחלת לשינוי מצד "העבודה".
לטעמי זוהי טעות גסה ודרך שתסתיים במפח נפש.
העבודה איננה יכולה ואיננה צריכה להיות מפלגה סקטוריאלית, ואיננה צריכה להוביל קו פופוליסטי חסר זיקה לרעיונות הס"ד וחסר חוט שידרה, המתחנף לאנשים על שום שייכותם לקבוצה מזוהה כלשהי, תוך העדפתם רק משום היותם חלק מאותה קבוצה.  (למשל: החרדים המתנזרים מפרנסה והמקדשים משטר של קיפוח עדתי ומגדרי אינם קהל יעד ולא יצביעו לעולם עבודה, ואין שום הצדקה להתחפש למישהו אחר כדי לנסות – ניסיון חסר סיכויי הצלחה לכשעצמו- להביא אותם לשורות תומכי העבודה).

בנתונים אלו אני סבור כי על העבודה לבסס את מיקומה כמפלגה אידיאולוגית ערכית בעלת גישה אנטי פוסט מודרנית,  בעלת אמירות מהותיות והצעות יישומיות בתחום הצדק החברתי והחלוקתי, לרבות בתחום השיח המפלגתי והתקשורתי, גם אם בטווח הקצר היא תישאר מפלגה בינונית ומטה בגודלה.

ההיסטוריה מוכיחה כי דברי ימי חברה ועם כמוהם כמטוטלת.
אנו נמצאים בשלב שבו המטוטלת של מיסחור ורדידות הבחירה והחשיבה הפוליטית מגיעה לקצה הציני או קרובה אליו: גיבורי על מהאח הגדול, כדורגלנים דוגמניות וראשי משפחות פשע שמפארים את עיתוני סוף השבוע, מידת מפורסמותו גרידא של פלוני כתנאי לנסיקתו הפוליטית – הם מאפיינים תרבותיים וחברתיים שמסבירים את נמיכות הקומה והמצח של התנהלות הקמפיינים הפוליטיים כעת חיה ושל הנחות הזלזול בשיקולי הבוחרים.

אבל מטוטלת, טיבה לחזור. וכשהיא תחזור העבודה צריכה להיות שם.

הדרך למצוא מסילות לליבם של חבורת מצביעי הטרנד (כמו לאותם מצביעים עצמאיים מקרב חבורת עולי ברה"מ לשעבר,  חבורת מצביעי ש"ס,  ליכוד ואחרים שמסוגלים להצביע על פי הכרעתם ולא על פי צו מנהיגותי כזה או אחר) היא דווקא דרך העקביות. פעולה עקבית במישור החברתי הכלכלי והחינוכי, פיתוח רשת פעילי ציבור, פעילות ציבורית נרחבת, המשך תמיכה מסיבית במחאה חברתית מבוססת מנהיגות צעירה ונחושה, ובעיקר, הצגת חלופות ריאליות, סיכוייה למשוך ולהעביר אזרחים לתמיכה בעבודה גדולים פי כמה, כי ישדרו מסר של אמת ושל תקווה, שני מסרים שאנשים שימאסו בגודש הציני והפופליסטי האופף אותם, יחפשו.

אף כי המציאות הפוליטית ההפכפכה במדינת ישראל עשויה בתסריטים מסוימים להביא את העבודה גם בטווח הקצר לקואליציה, נראה כי בפועל מעטים הסיכויים לכך ומן הסתם אנחנו צפויים, לפחות בטווח הנראה לעין, להיעדרותה משורות הקואליציה.
בשונה ממי שאצה לו דרכו, ממי שמאמין ביחצנות או בהתחזות, בניגוד לציניים ולקטני אמונה, אני סבור שאין שום דרך אחרת להוביל לניצחונה המשכנע של אמת היסטורית אלא בדרך הקשה שהעבודה נמלטה ממנה בעבר הקרוב לא פעם, כשהפכה למפלגה נשלטת עסקנים ציניים נעדרי מחויבות ואמון בחזון החברתי, (מכאן גם החשיבות ההיסטורית של התפלגות החלק האחוסלי במפלגה וחבירתו לפורשי הליכוד לצורך הקמת "קדימה").

מתוך הנחת יסוד הנשענת על אמונה עמוקה ברציונליות האדם ויכולתו לממשה בחברה דמוקרטית, אני משוכנע שבטווח הארוך  האזרח הישראלי, גם ובמיוחד זה המשתייך למצביעי הטרנד,  יצביע בעד מפלגה שהרכבה, תומכיה ופעולתה יתמידו בהבטחה קיומו ומימושו של חזון לעתיד חברתי שוויוני וסולידרי יותר מזה הקיים היום בחברה הישראלית.

לכן אני סבור כי האסטרטגיה הנכונה והיחידה של העבודה לכבוש את לב הציבור הישראלי לעתיד לבוא, הוא… להיות מפלגת העבודה: בלי להתיימר בלי להתחזות ובלי להתייפיף.

כל כך פשוט, כל כך מתיש, כל כך מסובך.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

22 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    דבר ראשון אני מסכים, אין מה להגרר יש לחזור על אותם מסרים ולקדם את אותן המטרות רק כך אולי יצליח המחנה הסוציאליסטי/ס"ד להשיג משהו.
    דבר שני, אין מה להתמם, מערכת תעמולה משומנת של עיתונאים ויחצנים דואגת שפעם אחר פעם מפלגות הקיקיון והאטד יזכו לנתח אלקטוראלי משמעותי באמצעות שטיפת מוחו של הציבור.

  2. אופק בן אבי :

    אכן, אתה תקוע בעולם הקסום של לפני 77. כשהכל היה פשוט וברור, היתה מפלגה אחת שנכון להצביע לה, היה סדר, ואפשר היה לפסול את כל האחרים או כ"חסרי עמדות/כלום" או כבעלי עמדות לא לגיטימיות. רק למפלגת העבודה לא מספיק לנהל את עצמה, היא רוצה גם לנהל את המתחרות שלה; ועוד להתפלא שזה לא משכנע את הציבור, שפשוט לא מבין מה טוב לו ומצביע למפלגות האחרות, הלא-נכונות. ממש "להחליף את העם". כמו המשק שלפני 77 – מונופוליסטי ומנוהל מלמעלה, בלי לתת חלופות אמיתיות לציבור.
    זה לא עבד אז, והפלא-ופלא, זה לא עבד באופן עקבי גם ב- 35 השנים מאז. ה"מטוטלת" לא חוזרת לעבודה, כי הציבור לא לוקה בנוסטלגיה של אנשי העבודה, מבין שעבדו עליו, ומחפש אלטרנטיבה אמיתית. אז אפשר להציע שוב את אותו דבר, ולהתפלל שהציבור יקנה את זה (וכדי לעזור לציבור לקנות את האופציה הפחות-טובה, לדאוג להכפיש את כל המתחרות, מופת של ריכוזיות נגד הבוחר…), או שאפשר להציע אלטרנטיבה חדשה, תחרות אמיתית, ושהבוחר יחליט.
    התנועה שלי, התנועה הירוקה-מימ"ד, הציעה בדיוק אלטרנטיבה כזו, ועדיין עושה זאת. מציעה עמדה בכל רוחב הנושאים שעל הפרק בישראל, כפי שאפשר לראות במצע שלה כאן (http://sites.azilevon.com/general/HAYERUKAMEIMAD/vision.html), ומציעה זאת לכל חלקי החברה הישראלית, שלא בכיס של מפלגת העבודה. התי"מ זכתה בבחירות האחרונות למצביעים בקרב דתיים בירושלים והיפסטרים בת"א, בקיבוצים ומושבים בגליל ובערבה (ובהתנחלויות, יותר מקדימה העבודה ומרצ ביחד), בשכונות של ש"ס ומקרב ליכודניקים לשעבר ובעיירות פיתוח ובמקומות רבים נוספים. לא עברנו את אחוז החסימה (הגענו לחציו), גם בגלל נסיבות שלא תלויות בנו ובעיקר בגלל בעיות שלנו – אבל אנחנו חושבים שכל ההתחלות קשות. בוודאי התחלת תיקון של הזנחה של 35 שנים בפוליטיקה הישראלית, הזמן בו מפלגת העבודה מנסה לשחזר בעיות עבר, כשהציבור רוצה תקווה לעתיד.

    אם אתה רוצה למצוא דרך לליבם של קהלים חדשים, הדרך היא לא לקרוא להם אינפנטילים, ולא לצמצם בהתנשאות את האופציות שלהם; אלא להקשיב לתנועות האלטרנטיביות ולהבין מה הקהלים האלה רוצים, מה מפריע להם במפלגה שלך, ולשתף פעולה עם מי שמציע חלופות. ככה כולנו נתחזק ונרוויח.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    לאופק בן אבי,
    לפי ההצבעה ב-35 השנים האחרונות ,"מה שהציבור רוצה" זה ברור מאד.
    הוא רוצה טייקונים שיבזזו וינצלו אותו מה שיותר, ומצד שני להידפק במקסימום על ידי סוחרי העבדים הנקראים חברות קבלן.
    אם לגביך,מה שצריך זה "לשתף פעולה" עם הלכי רוח אובדניים אלו,הרי אני מאחל לך לבריאות, ומקווה שיהיה לך הרבה זמן לחשוב כשתהיה "מיותר" ומובטל החל מגיל 45 .

    אין כמו ביבי הקוסם……

  4. דליה :

    ובאותו עניין מהבלוג של יוסי גורביץ http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/

  5. דני זמיר :

    א. התנצלותך על בזבוז 40,000 קולות במערכת הבחירות האחרונה במסגרת "כל רוחב היריעה" ש"התנועה להכנסת מלכיור לכנסת" הציעה, טרם התקבלה.
    ב. בן אהרון לא אמר שצריך להחליף את העם, אתה פשוט חוזר כמו תוכי על השקר שבו מלעיטים אותך. באותו ערב בלתי נשכח במאי 77, (אני זוכר את זה כמו עכשיו ישבתי בחדר טלויזיה של הקיבוץ, ילד בכיתה ט לבד לגמרי), אמר בן אהרון שיש בפאנל "בשם" מפלגת העבודה, שהוא מקבל את הכרעת העם ולא מכבד אותה. מאז ועד היום שיבשו ועיוותו את דבריו, אם כי לדעתי אין ספק שההסטוריה הוכיחה שהוא צודק.
    ג. לא כתבתי שהעבודה היא האופציה הבלעדית לטרנדאיסטים, כל מפלגה גדולה שכניסתה ודאית עדיפה על השלכת קולות לפח. ומאחר והרושם שלי הוא שבעיקר הצד פוליטי שבו אני מחזיק מפסיד מאובדן הקולות אני מציע להתבונן במציאות בלי לייפות אותה ולהגיע למסקנות פוליטיות המתבקשות ולא להתנהג באופן אינפנטילי מבחינת חשיבה פוליטית של להצביע בעד המפלגה הכי כיפית בשכונה שיכולת ההשפעה שלה – אפס.

  6. ק. טוכולסקי :

    אם התוצאה היחידה של המאמר הזה היא ויכוח בין תומכי העבודה לתומך של הירוקה מימד אנחנו בבעיה.
    העבודה, מרצ וחדש שלושתן צריכות לחדד מסרים ולחפש בוחרים לא האחת אצל השנייה אלא בקרב מחנה היריב והלא מצביעים.
    ואופק, חברי הותיק ורעי למאבקים חשובים ורבים, אם הירוקה מימד שוב תרוץ לבד ושוב לא תעבור את אחוז החסימה, אז כל הדברים הטובים לא שווים כלום.

  7. אופק בן אבי :

    א. אין לי כל כוונה להתנצל. אם מישהו צריך להתנצל על הצבעתו בבחירות האחרונות, הרי זה מי שהצביע למפלגת העבודה בראשות אהוד ברק והכניס אותה לממשלת נתניהו – אגב, כ- 40% מקולות "אמת" הלכו למי שיושב היום בממשלת נתניהו.
    ב. לא ייחסתי את הציטוט לבן-אהרון, התייחסתי לתפיסה. שלצערי, רווחת בטקסט שלך עדיין.
    ג. ראה ב'.

    טוכולסקי: אני לא חושב שריצה לבד היא האופציה הטובה ביותר, ולא חשבתי כך גם אז; ואני לא נוהג לבלות בניגוח מפלגת העבודה או מפלגות שמאל אחרות (אפילו שזה תחביב רווח…), אלא בדיונים מול הימין, מדינית וכלכלית וחברתית ודמוקרטית. אבל מי שחושב שמה שיבנה את מפלגתו המתפרקת הוא השמצת מי שלא הצביע לו כ"אינפנטילי", כדאי להבהיר לו שזו בדיוק הגישה שהביאה את כולנו עד הלום. הדרך הבטוחה ביותר להפסיד. יועצי נתניהו קוראים ומתמוגגים.

  8. ק. טוכולסקי :

    אופק
    עד עכשיו השמאל בישראל עוד לא עשה כלום שמראה שהוא הפנים את ההפסד בבחירות האחרונות.
    שלי יחימוביץ במגבלותיה היא בשורה אבל זה לא מספיק. התוכנית של הירוקה מימד זה יופי אבל גם לא מספיק וגם ניצחון של גילאון על גלאון אותו אני אעדיף לא יספיק ובטח לא היכולת המופלאה של חד"ש להזדנב במרצ.

    השמאל צריך להתכנס ולהתחיל להיאבק על השלטון. המסרים שזמיר מציע הם לדעתי נכונים. אבל מסר זה לא הכל, גם הבטחת מבנה שימכסם את ההצבעה של השמאל לא תזיק.

  9. אופק בן אבי :

    חלק מהמסרים שלו סבבה, חלק (כמו האדנות והזלזול כלפי שאר המפלגות והמצביעים בשמאל, שלא לומר מצביעי היעד שלנו, שמצביעים מרכז, ובכלל) מאד בעייתיים וגורמים נזק לכולנו.

  10. מעין דותן :

    אופק,

    עכשיו בלי שום זלזול אלא עובדות פשוטות. רוב ה-40,000 קולות שניתנו לתנועה הירוקה-מימד הלכו למעשה לגוש הימין. ועוד לקדימה ועוד לבל"ד ועוד לרע"ם-תע"ל.

    אז מה עדיף? לתת את הקולות למפלגת העבדה לא משנה כמה אתה מתנגד לברק או לחלק את רוב הקולות שלך בין הליכוד, ליברמן, ש"ס, יהדות התורה, הבית היהודי, האיחוד הלאומי, בל"ד, רע"ם-תע"ל וקדימה?

    האחריות המינימליות של תנועות קטנות יותר במחנה היא לחבור לכוחות גדולים יותר על מנת שלא לפצל את הכוח.

    לא רוצים במפלגת העבודה? בסדר גמור, אז במרץ. לא ציוניים? יש את חד"ש.

    הלך הרוח הזה בשמאל כאילו כל אחד בטוח שהוא המציא את הגלגל מזיק לכלל הגוש ומטרותיו.

    אין מקום ליותר משלוש המפלגות הקיימות בגוש הסוציאל-דמוקרטי – העבודה, מרצ וחד"ש.

    שכל אחד יימצא את המפלגה הקרובה ביותר לדעותיו ואם הוא חולק על דברים מסויימים במפלגה (כמו שלי קורה למשל במפלגת העבודה) ייתכבד ויפקוד חברים נוספים בעלי דעות דומות לשלו, ישכנע את החברים הוותיקים ובקיצור יעשה פוליטיקה אפקטיבית.

  11. ק. טוכולסקי :

    מעיין אני לא בטוח שהחלוקה הזו תופסת ואני גם לא בטוח שיש מקום ל-3 מפלגות.
    אולי מרצ צריכה להתחלק בין חדש והעבודה? אולי הירוקה צריכה להתאחד עם מרצ וליצור רלבנטיות בין הס"ד והסוציאליזם בשמאל? אולי העבודה צריכה לספח את מרצ והירוקה מימד למערך חדש?

  12. מעין דותן :

    לגבי החלוקה, אם התכוונת לגבי חלוקת הקולות אז קולות שלא עוברים את אחוז החסימה פשוט לא נספרים ולכן למעשה מתחלקים על-פי מפתח ההצבעה הכללי של הקולות שכן עברו את אחוז החסימה.

    כתבתי שאין מקום ליותר משלוש מפלגות. יכול להיות שבטווח הקרוב יש מקום רק לשתי מפלגות. אבל בטווח הארוך מפלגת העבודה צריכה מפלגה ציונית משמאלה.

  13. אופק בן אבי :

    שוב, אמירה כמו "מפלגת העבודה צריכה מפלגה ציונית משמאלה" נשמעת לי מגוחך – זה נסיון של העבודה לנהל לא רק את עצמה, אלא גם את המתחרים והחלופות שלה, לפי תפיסות עולם ופוליטיקה שמשרתות לא אותם אלא אותה. זו תודעת "מלפגות הלווין" שהיתה למפא"י, לגבי ערבים/דתיים/תימנים ועוד ועוד, שכשלה כבר מזמן.
    אני מנסה לעשות לעבודה חיים קלים, ואם נתניהו ראש הממשלה, אני לא חושב שעוד ח"כ לעבודה או למרצ או לחד"ש (שלא יכריע באף הצבעה בכלל) עדיף על השקעה לטווח ארוך באלטרנטיבה לשלושתן, ובכלל. בפרט, אני חושב שמפלגה שמסוגלת לדבר שמאל-יהודי-דתי ודמוקרטיה-יהודית, וגם לחבר שמאל ודמוקרטיה לקהלים חדשים ("אינפנטילים"), יותר חשוב לישראל מאשר אם זהבה או אורית נוקד כן או לא תהיינה בכנסת. אפילו הנסיון לעשות זאת – שזה לדעתי הדבר היחיד שבאמת יכול להציל את הדמוקרטיה והסוציאל דמוקרטיה בישראל – שווה לי את הסיכון של לאבד את הקול לטובת מי שממילא מנצח.

  14. דני זמיר :

    אופק לא הבנתי: מה שחשוב בעיניך זה מסר נהדר וקהל חדש עם אפס מנדטים, כשהמדינה הולכת ומתבססת תחת שלטון שחושב פועל ומבצע הפוך לתפיסת עולמך?

    העיקר להיות שמייח?

    וואלא.

  15. אופק בן אבי :

    הערכת המצב שלי לפני הבחירות הקודמות היתה שנתניהו לוקח, בודאות, ושמדיניות סוציאל-דמוקרטית או שוחרת-שלום או פרו-דמוקרטית לא תהיה פה. במצב כזה, לקושש עוד מנדט חסר השפעה לאופוזיציה (ואני מתעלם לרגע מזה שהעבודה נכנסה לקואליציה) פחות חשוב מלהתחיל לבנות את המהפך שבו מישהו מאיתנו יוכל לחזור להוביל את השלטון.

    ושמח שום דבר מזה לא עושה אותי 🙂

  16. גלעד נתן :

    המנדט הבא בחדש היה אסמה אגבריה, המנדט הבא בחדש אחרי התפטרות גומס היה מוסי רז, לא ממש שוליים.

  17. משתמש אנונימי :

    קצת קשה להבין את הןןיכוח כי הוא כאילו מתנהל בכמה שפות.
    זמיר מדבר על טרנד של הצבעה למפלגות "מדף" בניגוד להצבעה אידיאולוגית.
    הבעיה היא שהטרנד הזה פועל כנראה יותר מהמרכז שמאלה, לעומת הפיצול בימין שיש לו דווקא אלמנט יותר אידיאולוגי ואולי בגלל זה הגוש הימני דווקא מצליח לקושש מספיק קולות לקואליציה אפילו די יציבה.
    דני זמיר מניח בצדק או שלא בצדק שהמטוטלת תחזיר מצביעים לא אידיאולוגיים להצבעה יותר אידיאולוגית שתחזיר קולות לקואליציה אפשרית של מרכז שמאל ומציע אסטרטגיה לעודד את התהליך.
    איך מזה הגיע הדיון לפוסט מורטום על מימד?
    ?????

  18. אופק בן אבי :

    פשוט, דני כלל את הירוקה-מימ"ד כ"מפלגת לא כלום", שזו שטות גמורה, אז ציטטתי את המצע המפורט והעמוק שלה:
    http://sites.azilevon.com/general/HAYERUKAMEIMAD/vision.html

    גם הסברתי שלדעתי ההתקפה של דני על הירוקה-מימ"ד היא סימפטומטית לנוהג בעייתי במפלגת העבודה, שגם מסוכן לה ולשמאל בכלל – ושגם בנוהג הזה צריך לטפל במסגרת אסטרטגיה לשיקום השמאל.

  19. משתמש אנונימי :

    מצע מפורט ועמוק זו לא חוכמה גדולה, בכל הכבוד. אם לא מתלווה למצע העמוק אסטרטגיה פוליטית אפקטיבית וברת מימוש והתוצאה היא מהלך סרק – אז זה מה שזה.

  20. אופק בן אבי :

    נכון. ואילו דני תקף את המפלגה שלי על אסטרטגיה פוליטית בבחירות הקודמות, כנראה שהייתי מסכים לביקורת; כפי שהסכמתי עם טוכולסקי, ואמרתי שאני מעדיף שלא נרוץ לבד.

    אבל הותקפנו על "מפלגת כלום" על רקע אידיאולוגיה (מצע), אז כך עניתי.

  21. אורי יזהר :

    הירוקה-מימד קיבלה בבחירות האחרונות 28 אלף קולות ולא 40 אלף.
    עם כל הכבוד למצע הנכון של התנועה הירוקה, לא נראה לי שיש לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה.
    המפלגה הקרובה ביותר לתנועה הירוקה היא מרצ ולדעתי כדאי ששתי המפלגות האלה יקימו גוש מאוחד לבחירות.

  22. אופק בן אבי :

    אני חושב שהפערים בינינו לבין מרצ (גם בין מימ"ד לבין מרצ) הם כאלו שריצה משותפת תגרום יותר נזק מתועלת לשני הצדדים. כך גם הצביעו 80% ממתפקדינו לפני הבחירות הקודמות, כשדחו הצעת ריצה עם מרצ.

    והתפתח דיון בנושא ר קלפני שבוע, כאן:
    http://www.facebook.com/Green.Movement.il/posts/10151204161855257

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.