חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

דוח המל"ג נגוע בהטיה פוליטית

נושאים חינוך ותרבות, פוליטישוק ב 15.01.12 1:10

תלמידי המחקר במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון קראו קריאה ביקורתית את דוח המל"ג, הבוחן את המחלקות למדע המדינה בישראל, ומצאו הטיה פוליטית

מאת: תמר זנדברג

לפני מספר שבועות התפרסם דוח הוועדה הבינ"ל שבחנה את המחלקות למדע המדינה בישראל מטעם המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), ובו ביקורת חריפה על המחלקה בה אני לומדת, המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. באופן לא בלתי צפוי, כפי שטענו הטוקבקים, אנו, תלמידי המחקר, מיהרנו לעמוד לצד המחלקה והסגל בגילוי דעת מיידי שפרסמנו.

הרגשנו שלמרות שזה צפוי ומובן מאליו, אל מול התקפה כזאת גם לשתיקה יש משמעות. שתיקה תהווה הבעת עמדה של הסכמה עם הדוח או חשש לצאת נגדו, עמדה שלא רצינו לנקוט. להפך. לכן מיהרנו לגלות סולידריות עם הסגל והמחלקה, במיוחד אל מול הלינץ' התקשורתי שהיה לו מעט מאוד במשותף עם הדוח עצמו.

אחרי ששקע מעט האבק, הרגשנו שאנחנו חייבים לבטא את תחושתנו אל מול הדוח, לא רק באופן ציבורי, אלא גם באופן מקצועי-אקדמי. אז ניגשנו לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב: למדנו את הדוח. לעומק, בקריאה ביקורתית ובאופן השוואתי.

אחרי שכולנו קראנו את הדוח לעומק, התחלקנו לקבוצות עבודה שעשו את הדברים הבאים: 1. השוו את הדוח על המחלקה שלנו לדוחות שנכתבו ע"י אותה ועדה על מחלקות אחרות בישראל; 2. השוו את המחלקה שלנו למחלקות אחרות בעולם בעלות אופי דומה; 3. השוו את ממצאי הדוח להישגים האמיתיים של המחלקה; 4. השוו את הנתונים עליהם התבססה הוועדה לממצאים אליהם הגיעה בהתבסס על נתונים אלה.

המסקנות, בעיננו, חמורות ומאכזבות. מעבר לעובדה שהוועדה הפגינה שמרנות אקדמית, חוסר תעוזה, חוסר ביקורתיות ואירופוצנטריות, היא גם לקתה לשיטתנו באיסוף נתונים סלקטיבי, בסתירות פנימיות, בחוסר הלימה בין נתונים לממצאים והטיה פוליטית.

גם אם עמדתנו זו היא צפויה בעיני חלק מהטוקבקים, אין באפשרותנו אלא לבטא אותה. לאור השתיקה הרועמת גם אם לא מפתיעה, כפי שתיארה יפה איריס אגמון, אנו רואים זאת לא רק חובה אלא גם זכות להצביע על דברים אלה ולפרסמם.

לקריאת הדוח המלא לחצו כאן. לפניכם תקציר הדוח והמסקנות.

  1. הדוח מבקש באופן כוחני  לבטל את האופי האינטרדיסציפלינרי שנקבע למחלקה ע"י המל"ג עצמה עם הקמתה ב-1998. למיטב הבנתנו, בכך מנסה הדוח "לאלף" אותה להיות משהו שהיא כלל לא אמורה להיות – מחלקה בעלת דיסציפלינת ציר שהיא מדע המדינה.
  2. הדוח מבקר את היחס סגל-סטודנטים כנמוך מדי (1:43), וגורס כי המחלקה צריכה להוסיף 3-4 תקנים למרצים מתחומי הליבה של מדע המדינה. באם לא יוספו מרצים אלו מעלה הדוח את האפשרות לסגור את המחלקה. מסקנה זו צורמת וקיצונית ביותר. במיוחד בהשוואה למחלקות אחרות בהן הוועדה דרשה להוסיף מספר תקנים וביקרה את יחס סגל-סטודנטים (באונ' ת"א לדוגמא, הוא עומד על 1:52), אך היה חיובי הרבה יותר ובצדק לא העלה את האפשרות לסגירת מחלקה אקדמית. לאור המחסור הכללי בתקנים באקדמיה, שנובע כידוע ממדיניות כלכלית שבמסגרתה קוצצו תקציבי האקדמיה הישראלית בעשור האחרון, התקשינו להבין מדוע הופעל על המחלקה לפוליטיקה איום בסנקציה כה קיצונית.
  3. הדוח מבטא עמדה אקדמית שמרנית: הועדה מצאה שמספר הפרסומים של חברי הסגל נמוך למדי. נתון זה התקבל מפני שהועדה לקחה בחשבון רק את הפרסומים בכתבי עת למדע המדינה, בעוד חברי הסגל במחלקה מפרסמים בכתבי עת אקדמיים מובילים בעולם בתחומי גיאוגרפיה פוליטית, היסטוריה, בריאות, לימודי תרבות, לימודי אפריקה ועוד. חברי הסגל גם מצטיינים באיכות הפרסומים: בשלוש השנים האחרונות סגל קטן של תשעה חברי/ות פרסם חמישה ספרים בהוצאות המדורגות בין 15 החשובות בעולם, נתון שהוא גבוה בהרבה ממחלקות אחרות שנבחנו על-ידי הועדה.
  4. דוח הוועדה מבטא גם גישה אירופוצנטרית, בהתעלמו מפרסומים בשפות שאינן אנגלית אולם שרלוונטיים לעולם המחקר המודרני, כגון צרפתית וערבית. כמו כן, הוועדה התעלמה לחלוטין מקיומו של המרכז לחקר אפריקה במחלקה, בעודה משבחת את המרכז לחקר אירופה.
  5. הוועדה המעיטה במספרם של קורסי מעורבות חברתית במחלקה: ספרה רק אחד מתוך שני קורסים קיימים והתעלמה מקורס נוסף שכבר אושר ותוקצב ע"י המל"ג. על בסיס נתונים חלקיים אלה קבעה הוועדה שהמחלקה איננה יכולה לספק בסיס אקדמי למעורבות חברתית של סטודנטים.
  6. הוועדה הסתמכה על שיחותיה עם סטודנטים בצורה סלקטיבית. מחד, היא החשיבה יתר על המידה את הטענות על הטיה בתכני הלימוד, כמו גם מבחר קורסים מצומצם למדי (טענה שכיחה בקרב סטודנטים בארץ ובעולם). מאידך, הועדה הצניעה דיווחים של סטודנטים על פתיחות, פלורליזם, עניין רב, נגישות וזמינות חברי הסגל. כמו כן, הוועדה התעלמה לחלוטין מן העובדה שהמחלקה היא המחלקה המבוקשת ביותר באוניברסיטת בן גוריון, אחת המחלקות הגדלות והמתפתחות ביותר בישראל בלימודי הפוליטיקה, כמו גם אחת המובילות מבחינת משביעות הרצון של סטודנטים לכל התארים.
  7. הוועדה המליצה לכל המחלקות הנבחנות העוסקות בלימוד הפוליטיקה בישראל לנתק בין עמדות אישיות של מרצים לבין תכני הלימוד. ואולם, לגבי המחלקה לפוליטיקה וממשל העמידה הועמדה דרישה מיוחדת נוספת: שאותו הנתק יראה לשביעות רצונ
    נערך על ידי גליה
    תגיות: , , , , ,

    3 תגובות

    1. ל רפי :

      דו"ח בדיקה לדו"ח הבדיקה

      לאחר שקראתי את תקציר התגובה ואת הדו"ח המלא, מצאתי לנכון להעיר מספר הערות על התגובה, שלטעמי חוטאת במרבית החטאים בהם היא מאשימה את דו"ח הוועדה. התגובה לכל סעיף תינתן בצמוד לסעיף עצמו.
      1. הדוח מבקש באופן כוחני לבטל את האופי האינטרדיסציפלינרי שנקבע למחלקה ע"י המל"ג עצמה עם הקמתה ב-1998. למיטב הבנתנו, בכך מנסה הדוח "לאלף" אותה להיות משהו שהיא כלל לא אמורה להיות – מחלקה בעלת דיסציפלינת ציר שהיא מדע המדינה.
      1. קביעה לא מובנת. הוועדה אינה מנהלת את האוניברסיטה ואינה באה במקום המל"ג. רק אימוץ דו"ח הוועדה ע"י המל"ג הופך אותו מהמלצה להוראת ביצוע. לכן דיבור על שינוי כוחני הוא אמירה בעלמא. האופי האינטרדיסציפלינרי של המחלקה איננו קדוש, ומותר לשקול אפשרות לשנותו, אם למשל האינטרפרטציה שניתנה לו ע"י האוניברסיטה או ע"י המחלקה עצמה ניתפסות ע"י וועדת הבדיקה והמל"ג כרחבות מדי או כיומרניות מדי, או כמציאות שבה בין הצהרת הכוונות לבין האמצעים המוקצים לביצועה קיים פער מתמשך גדול מדי; ויתכן גם הכל יחד. זאת ועוד, החלטת המל"ג מ- 1998, ניתנה על יסוד הצגת דברים שנראתה אז כראויה, ומבלי שעמדו מאחורי ההחלטה עובדות על הדרך בה פורשה ובה יושמה ההחלטה על ידי מי שהתמנו לעשות כן במשך השנים. אם אין יודעים מהן הסיבות שהניעו את הוועדה לומר את דברה ולגזור ממנו את המלצתה הקטגורית, הדיון בנקודה זו הוא דיון עקר.השאלה מה חושבים הסטודנטים בנושא זה ועד כמה הם מוסמכים לפסוק בהשוואה לנעשה במוסדות אקדמיים אחרים, או בהשוואה לנורמות מקובלות, היא חשובה אך לא מכרעת.
      2. הדוח מבקר את היחס סגל-סטודנטים כנמוך מדי (1:43), וגורס כי המחלקה צריכה להוסיף 3-4 תקנים למרצים מתחומי הליבה של מדע המדינה. באם לא יוספו מרצים אלו מעלה הדוח את האפשרות לסגור את המחלקה. מסקנה זו צורמת וקיצונית ביותר. במיוחד בהשוואה למחלקות אחרות בהן הוועדה דרשה להוסיף מספר תקנים וביקרה את יחס סגל-סטודנטים (באונ' ת"א לדוגמא, הוא עומד על 1:52), אך היה חיובי הרבה יותר ובצדק לא העלה את האפשרות לסגירת מחלקה אקדמית. לאור המחסור הכללי בתקנים באקדמיה, שנובע כידוע ממדיניות כלכלית שבמסגרתה קוצצו תקציבי האקדמיה הישראלית בעשור האחרון, התקשינו להבין מדוע הופעל על המחלקה לפוליטיקה איום בסנקציה כה קיצונית.
      2. שאלת היחס בין מספר הסטודנטים לאנשי סגל אינה מנותקת מהדברים האמורים בסעיף הקודם, ולמעשה אף נובעת מהם. אם סבורה הוועדה שהמשך פעילות המחלקה בספקטרום הרחב של דיסציפלינות בו היא עוסקת כיום, ללא תוספת תקנים, תפגע ברמתה, היא רשאית לומר זאת. ואם הפתרון המומלץ על ידה במקרה כזה הוא סגירת המחלקה בצורתה הנוכחית, אין בכך עמדה קיצונית, אלא מסקנה מקצועית. שאלה זו מובילה לשאלות נוספות, אלא שאלה אינן מופיעות בדוח הוועדה ואינן מועלות גם בהשגות הסטודנטים. למשל: האם סגירת המחלקה פרושה ביטולה מכל וכל באוניברסיטת ב"ג, או שינוי אופיה כך שתתמקד במדעי המדינה באופן שהאמצעים בה יתאמו את היקפי וגיוון הפעילויות. בכל מקרה "קושי להבין" אינו נימוק. כשיש קושי להבין, צריך לשאול את הגורם המתאים.
      3. הדוח מבטא עמדה אקדמית שמרנית: הועדה מצאה שמספר הפרסומים של חברי הסגל נמוך למדי. נתון זה התקבל מפני שהועדה לקחה בחשבון רק את הפרסומים בכתבי עת למדע המדינה, בעוד חברי הסגל במחלקה מפרסמים בכתבי עת אקדמיים מובילים בעולם בתחומי גיאוגרפיה פוליטית, היסטוריה, בריאות, לימודי תרבות, לימודי אפריקה ועוד. חברי הסגל גם מצטיינים באיכות הפרסומים: בשלוש השנים האחרונות סגל קטן של תשעה חברי/ות פרסם חמישה ספרים בהוצאות המדורגות בין 15 החשובות בעולם, נתון שהוא גבוה בהרבה ממחלקות אחרות שנבחנו על-ידי הועדה.
      3. אינני מתרשם מדו"ח הוועדה ומתגובת הסטודנטים, שממצאי וועדת הבדיקה בנושא הפרסומים, היה המוקד בכתיבת הממצאים וההמלצות. עם זאת, נראה שריבוי הדיסציפלינות במחלקה פועל כ"עדשה מפזרת" על הכמות, האיכות וההתמקצעות של המחלקה במדעי המדינה – מחשבה מדינית, פוליטיקה השוואתית, יחב"ל, כלכלה מדינית, מינהל ציבורי, צבא וביטחון וכו'), וכי סוגיה זו עמדה אצל הוועדה במוקד הבדיקה וההתיחסות. גם כאן ראוי לשאול את הוועדה לגבי כוונתה אם אין מבינים זאת באופן מלא.
      4. דוח הוועדה מבטא גם גישה אירופוצנטרית, בהתעלמו מפרסומים בשפות שאינן אנגלית אולם שרלוונטיים לעולם המחקר המודרני, כגון צרפתית וערבית. כמו כן, הוועדה התעלמה לחלוטין מקיומו של המרכז לחקר אפריקה במחלקה, בעודה משבחת את המרכז לחקר אירופה.
      4. זה המשכו של הסעיף הקודם. להערכתי משקלו משני בעבודת הוועדה, וגם שאלה זו מן הראוי להפנות להבהרות לוועדה, אם מבקשים להשיג על עבודתה. אין זה סוד, ובוודאי שאין זה סוד לתלמידי מחקר, שלהנחות העבודה ומטרותיה, לתיחום הבדיקה לשיטת הבדיקה ולפרשנות (שבה מצטיינת המחלקה בבאר-שבע), יש השלכות ישירות ומשמעותיות על התוצאות והמסקנות.
      5. הוועדה המעיטה במספרם של קורסי מעורבות חברתית במחלקה: ספרה רק אחד מתוך שני קורסים קיימים והתעלמה מקורס נוסף שכבר אושר ותוקצב ע"י המל"ג. על בסיס נתונים חלקיים אלה קבעה הוועדה שהמחלקה איננה יכולה לספק בסיס אקדמי למעורבות חברתית של סטודנטים.
      5. הערות קודמות המתיחסות למנדט הוועדה, לפרוש שנתנה הוועדה עצמה למנדט זה, לשיטת העבודה ולמשקל היחסי של כל נושא בדיקה בעבודה הכוללת – ישימות גם כאן. אולם עניין המעורבות החברתית ראוי להערה נוספת. סביר בעיני שוועדת הבדיקה האקדמית לא מיקדה את תשומת ליבה במעורבות הציבורית של המחלקה פר-סה, אלא בקונטקסט שמעורבות זו חשובה לפעילות האקדמית שלה. לא אתפלא אם הפרוש הקונסטרוקטיבי שנתנה וועדת הבדיקה למעורבות החברתית, למעשה אם לא גם להלכה, היה שמעורבות חברתית אינה יצירת אנטגוניזם ובידול מן החברה שבתוכה פועלת האוניברסיטה, ואינה קריאה לחרם או הצגה פומבית ומתנשאת של עמדות שנויות במחלוקת ציבורית חריפה. אין בכך פסילה של עיסוק אקדמי-מחקרי בסוגיות שאין בהן קונצנזוס ציבורי רחב, או אין בהן קונצנזוס כלל. אבל יש בכך אמירה שניכור המחלקה מהחברה בתוכה היא פועלת, אינו הביטוי הנכון למעורבות חברתית פוזיטיבית ויכולת תרומה לחברה.
      6. הוועדה הסתמכה על שיחותיה עם סטודנטים בצורה סלקטיבית. מחד, היא החשיבה יתר על המידה את הטענות על הטיה בתכני הלימוד, כמו גם מבחר קורסים מצומצם למדי (טענה שכיחה בקרב סטודנטים בארץ ובעולם). מאידך, הועדה הצניעה דיווחים של סטודנטים על פתיחות, פלורליזם, עניין רב, נגישות וזמינות חברי הסגל. כמו כן, הוועדה התעלמה לחלוטין מן העובדה שהמחלקה היא המחלקה המבוקשת ביותר באוניברסיטת בן גוריון, אחת המחלקות הגדלות והמתפתחות ביותר בישראל בלימודי הפוליטיקה, כמו גם אחת המובילות מבחינת משביעות הרצון של סטודנטים לכל התארים.
      6. סעיף זה בעייתי כמעט בכל אחד מהדברים האמורים בו. שיטת הדיקה האמפירית בה נקטבה הוועדה סתומה בכל דו"ח הביקורת, ועל כן ספק בעיני אם כותבי הביקורת מודעים כראוי לשיקולי הוועדה. תכנית לימודים מיועדת לסטודנטים ולכן אך טבעי הוא שתבחן מולם. אין פרוש הדבר שכל הערה שלהם קדושה. מאידך, נימוקים כ"מחלקה מבוקשת…", "מחלקה גדולה…" וכו' אינם עומדים בהכרח בסתירה לממצאי הוועדה ומסקנותיה. כך, למשל, העובדה שסטודנטים מדווחים על "פתיחות, פלורליזם, עיניין רב וכו'…", עשויה להצביע על כך שהיא משרתת היטב את "משוכנעים", כלומר את אלה שהתקבצו אליה, משום שהמודוס-אופרנדי הקיים בה "מתאים להם". גודל המחלקה אינו מעיד בהכרח על איכות, ועשוי לבטא את היותה "עיר מקלט" נוחה לרבים. עדות סטודנטים, כך או כך, היא רק גורם אחד שניתן לשאוב ממנו מידע, ועל שיקולים אחרים, כבר עמדתי בסעיפים הקודמים.
      7. הוועדה המליצה לכל המחלקות הנבחנות העוסקות בלימוד הפוליטיקה בישראל לנתק בין עמדות אישיות של מרצים לבין תכני הלימוד. ואולם, לגבי המחלקה לפוליטיקה וממשל העמידה הועמדה דרישה מיוחדת נוספת: שאותו הנתק יראה לשביעות רצונה של ה"קהילה" בתוכה היא פועלת.
      7. לדידי המלצה זו נכונה וראויה, וקשורה קשר הדוק, כפי שכבר נטען קודם, ליכולתה של המחלקה בב"ש ובאוניברסיטאות אחרות לתרום לקהילה בתוכן הן יושבות. תפקידה של אוניברסיטה אינו רק אינטלקטואלי-ארטילאי: הפעילות המחקרית היא נדבך קיומי אחד והשרות לקהילה (גם מחקרי וגם אחר) הוא נדבך קיומי שני ושילוב ראוי ביניהם מחוייב המציאות, משום שרק הוא מאפשר התפתחות הדדית ומפרה של שתי המסגרות, שהן למעשה אחת. ופעם נוספת אני חוזר על עטנה שהשמעתי כבר בכמה סעיפים קודמים: אי אפשר לבקר דו"ח של וועדה זו או אחרת מבלי להבינו לאשורו. שהרי יתכן שכותבי בקורת זו, ולא הוועדה שבקרה את המחלקות למדעי המדינה (או מימשל ופוליטיקה) באוניברסיטאות אחרות, הם אלה שאינם מבינים לעומקם את יחסי הגומלין הנכונים בין החברה למוסד האקדמי המהווה חלק ממנה.
      8. לסכום:
      בחינה זו נכתבה, כך אני מתרשם, בהשראת שלושה גורמים מרכזיים: א. הפתעה והלם שבא בעקבותיה. הפתעה על שלא הכל רואים את המחלקה ופועלה כפי שרואים זאת מנהליה ופעיליה העקריים. ב. צורך למתן את האפקט הציבורי ואת האיום הפוטנציאלי הנשקף מדו"ח הוועדה. צורך המתבסס על אינטרס אישי ברור מזה ועל רצון לשקם תדמית פגועה מזה. צריך לקוות שאין הוא נובע מפער מובנה אך סמוי, בין הצהרת הכוונות של המחלקה ליישם את המלצות הדו"ח לבין כוונה סמויה להניח לפריץ למות או לכלב למות… . ג. השקפה יסודית על טיב העיסוק ואופי הפעילות במחלקה, שתואמים ככל הנראה דעות נפוצות בה, הן בקרב הסגל והן בקרב סטודנטים לתארים גבוהים, שאינם עולים בקנה אחד עם דעות של גורמים אחרים – מקצועיים וציבוריים – מחוץ למחלקה. קביעת וועדת הבדיקה פועלת כמנגנון סינון (או קיטוב) לגבי חלק מהדעות והפעילויות שקרנה המחלקה בב"ש כלפי חוץ, תוך ניטרול הטיעונים הסינתטיים לגבי פגיעה כביכול ב"חופש האקדמי", ותוך עירעור על המודוס אופרנדי שהתקיים בה. לפיכך, מובן שהמלצות אלה, אף שהן אינן קיצוניות במיוחד אלא החלטיות וקוראות לפעולה מתקנת, הן לצנינים בעיני מי שקבלו בסיפוק את הכוון הקודם.

    2. אמנון פורטוגלי :

      התגובה של רפי אינה ברורה ומה שמובן בה אינו ראוי לתגובה
      כדאי לקרוא את המאמר "על משטור הידע" של ניב גורדון ודני פילק מהמחלקה עצמה שפורסם בהארץ
      http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1607682
      על משטור הידע, ניב גורדון ודני פילק
      פרופ' זאב מעוז במאמרו "כן, לסגור" ("הארץ", 28.12.11) כותב, שיש לסגור את המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. לדבריו, "מבנה תוכנית הלימודים אינו עומד בקריטריונים הבסיסיים הנדרשים מתואר אקדמי במדע המדינה. הסגל האקדמי ברובו אינו בעל תארים במדע המדינה, ולמעט חברת סגל אחת איש אינו מתמחה בתחומי הליבה של המקצוע".

      פרופ' מעוז טועה. לא רק בקשר לאופי תוכנית הלימודים במחלקה או למספר חברי סגל המתמחים בתחומי הליבה, אלא גם – ובעיקר – בכל הנוגע לקריטריון השיפוט שבו השתמש.

      בעקבות פרסום דו"ח המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) על המחלקה, שיגר דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית, פרופ' אבנר דה שליט, מכתב, שהופץ ברשימות התפוצה האקדמיות. דה שליט כתב: "לפני מספר שנים עמדתי בראש הוועדה של מל"ג שהעריכה את יכולת המחלקה (לפוליטיקה וממשל)… הוועדה טענה, ומל"ג קיבלו זאת בחום, שמאוד חשוב שבישראל תהיה מחלקה כמו המחלקה שהתגבשה באוניברסיטת בן גוריון. הטענה שלנו היתה, שאכן תוכנית הלימודים מעט שונה, וכוללת ספרות וגישות יותר ביקורתיות, וזאת על חשבון מה שמוגדר כ-mainstream. ויחד עם זאת, קבענו, שחשוב וטוב שכך הוא הדבר, ושאנו ממליצים שהמגמה הזאת תמשיך.

      "אנו טענו, שאין טעם בעוד מחלקה שמנסה לעשות את מה שהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב עושות, אלא יש מקום בהחלט למקום שיש בו חשיבה אלטרנטיבית, מאתגרת, גם במחקר, גם בהוראה וגם בהדרכת תלמידי מחקר. קבענו גם שטוב שסטודנטים יוכלו לבחור היכן ללמוד, כאשר יש להם באמת אלטרנטיבות שונות… ויכוח כזה ישמור את קהילת מדע המדינה בישראל ערה, בריאה, וחוקרת ברמות הגבוהות ביותר".

      פרופ' מעוז מבקש לסגור את המחלקה לא משום שהחוקרים במחלקה בינוניים ואינם מפרסמים בכתבי עת אקדמיים מובילים ובהוצאות הספרים הטובות בעולם, או משום שחברי הסגל אינם מצליחים לגייס כסף מקרנות מחקר תחרותיות. הרי הרקורד המחקרי של המחלקה מעיד אחרת. גם מהעובדה שתנאי הקבלה של הסטודנטים לתואר ראשון במחלקה הם המחמירים בישראל, ומכך שבוגרי המחלקה הממשיכים לתארים מתקדמים באוניברסיטאות אחרות משתלבים בהן בהצלחה, הוא מתעלם. אמת המידה היחידה שעל פיה מעוז בוחן את המחלקה היא, האם היא עונה להגדרתו ולתפישתו בדבר האופי הרצוי של מחלקות למדע המדינה. כלומר, הוא מבקש לסגור אותה בדיוק בגלל ייחודיותה ובשל היותה בין-תחומית ושונה מיתר המחלקות למדע המדינה בישראל.

      פרופ' מעוז משתייך לאסכולה, ולפיה לכל דיסציפלינה אקדמית יש גבולות סגורים וברורים, שאינם ניתנים לחציה. בניגוד לו אנו משוכנעים, כפי שטען פרופ' דה שליט, שהן קהילת החוקרים והן הסטודנטים יצאו נשכרים מקיום גישות רב-תחומיות לצד מחלקות בעלות גישה קלאסית. לתפישתנו, אחד התנאים ההכרחיים לקידום, התפתחות והרחבת המחשבה והמדע הוא דווקא זרימת הידע וההפריה ההדדית בין דיסציפלינות.

      חציית גבולות דיסציפלינריים וגיבוש תובנות ומתודות מדיסציפלינה אחת לרעותה מאפשרים את קידום הידע האנושי בדרכים מקוריות. לא בכדי, הגישות הבין-דיסציפלינריות הן היום חוד החנית של העשייה המדעית והאינטלקטואלית, ולא רק בתחומי מדעי החברה והרוח. כך הדבר ברפואה, במדעים קוגניטיביים, בעסקים ועוד. לכן אנו גאים בעובדה, שלצד ארבעת המרצים שהתמחו בתחומי הליבה של מדע המדינה יש בסגל המחלקה רופא, גיאוגרף, משפטן, סוציולוג, היסטוריונית וארכיטקט, הבוחנים את ההקשרים הפוליטיים של תחומים אלה.

      בגישה הצרה של פרופ' מעוז יש משום סכנה של ממש, שכן משטור הידע גם כובל את הידע, מגביל אפשרויות של חשיבה מקורית, ובסופו של דבר עלול להוביל לניוון המחשבה האנושית.

      פרופ' גורדון מלמד במחלקה לפוליטיקה וממשל, פרופ' פילק הוא ראש המחלקה, אוניברסיטת בן גוריון

    3. עמית-ה :

      כמו שכל סטודנט לפוליטיקה יודע (לפחות אם קרא את ג'ורג' אורוול) השליטים מנסים תמיד להשתיק דעות שונות משלהם.
      ממשלת ישראל ושליחיה כפי שהם מנסים להשתיק דעות וקולות מגוונים בכל המרחב המדיני חברתי בישראל מנסים להשתיק גם את המחלקה בבאר שבע.

    השארת תגובה

    חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

    עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

    אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.