חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ארוכה הדרך לדמוקרטיה

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 25.12.11 6:00

א. קוריאל בוחן את ההתפתחויות האחרונות במזרח התיכון ואינו מפחד מ"חורף איסלאמי". בסקירה שלפניכם בוחן קוריאל את הדרך הארוכה אותן עברו מדינות רבות בדרך לדמוקרטיה

ארוכה הדרך לדמוקרטיה

מאת: א. קוריאל

הבחירות האחרונות בתוניסיה ובמצרים, שבהן ניצחו מפלגות איסלמיסטיות כבר גרמו לציניקנים, לחסרי הסבלנות ולבורים להספיד את המהפכות בעולם הערבי ולהכריז על הפיכתו של האביב הערבי הערבי ל"חורף אסלאמי". מוטב לכולנו להירגע ולקחת נשימה ארוכה. הסתכלות קצרה בהיסטוריה של שלוש הדמוקרטיות הוותיקות של המערב מראה שהדרך לדמוקרטיה היתה ארוכה גם בהן:

צרפת

בפברואר 1848 יצאו המוני צרפתים לרחובות, מתוסכלים משילוב של משבר כלכלי והיעדר זכויות אזרח והפילו את המלך לואי-פיליפ. אירועים אלה הציתו שורה של התקוממויות עממיות ברחבי אירופה, שזכו לשם "אביב העמים" ועל שמם קרוי היום "האביב הערבי". בצרפת הובילה ההתקוממות לבחירות כלליות (של כלל הגברים, כמובן), שנערכו בדצמבר אותה שנה. בבחירות נבחר ברוב גורף לואי נפוליאון, שמעלתו הגדולה היתה שהוא היה בן דודו של נפוליאון בונפארט. לאחר שלוש שנים כנשיא שלח לואי נפוליאון את צבאו, פיזר את הפרלמנט שסירב לתקן את החוקה כך שתעניק לו קדנציה נשיאותית שניה, ןהכתיר עצמו לקיסר נפוליאון השלישי.

רק ב- 1870, לאחר שהובס לואי-נפוליאון במלחמה נגד פרוסיה, קמה בצרפת הרפובליקה השלישית, שהיתה דמוקרטיה בסגנון דומה לזה של ימינו. היה זה כ- 90 שנה לאחר נפילת הבסטיליה, וכ- 20 שנה לאחר אביב העמים, וגם הרפובליקה השלישית נאבקה כל ימיה נגד כוחות פנימיים שרצו להחזיר את שלטון המלך והכנסיה.

בריטניה

בריטניה, או ליתר דיוק אנגליה, החלה את מסעה לעבר כינון משטר דמוקטי אי שם בשנת 1215, כאשר העניק המלך ג'ון "בלי ארץ", את המגנה כרטא לאצילים שלו. כתב זכויות זה היה המסמך הראשון שהגביל חלק מסמכויותיה של המלוכה ונתן מעמד כלשהו לפרלמנט כמפקח עליה. בשנת 1689, 475 שנים מאוחר יותר חוקק הפרלמנט את "חוק זכויות האדם", שקיבע את מעמדו של  הפרלמנט מעל זה של המלך וסימן את ראשיתה של המלוכה החוקתית באנגליה. בין המגנה כרטא לחוק זכויות האדם חוותה אנגליה מלחמת אזרחים בת עשר שנים (1642–1651). המלחמה פרצה לאחר שהמלך צ'ארלס הראשון ניסה לאסור את מנהיגי הפרלמנט שהתנגדו לו.

המלוכה החוקתית והמשטר הפרלמטרי הבריטי הם תוצאה של כמעט 500 שנות מאבק בין המלך לפרלמנט, אשר בצעדים קטנים ובטוחים סיפח לעצמו עוד ועוד סמכויות, עד שהפך לריבון האמיתי של המדינה.

ארצות הברית

ארצות הברית, שנחשבת בטעות בעיני רבים למגדלור של דמוקרטיה מערבית נאורה, היתה למעשה דמוקרטיה-ללבנים-בלבד במשך כמעט 200 שנותיה הראשונות. החוקה האמריקאית המקורית הגדירה אדם שחור כ 3/5 אדם. מעמדם של השחורים כלא-אדם היווה סלע מחלוקת קבוע בחייה של הרפובליקה האמריקאית, וסופו שהיווה טריגר למלחמת האזרחים. לאחר מלחמת האזרחים תוקנה החוקה והוענקו לשחורים זכויות מלאות, אולם מדינות הדרום התחכמו וחוקקו את "חוקי ג'ים קרואו", שדאגו להשאיר את השחורים במצבם הנחות עד לתוככי המאה העשרים. לא רק בדרום, אלא גם במדינות צפוניות וליברליות, למשל מרילנד, עוד היו בשנות ה- 60 מקומות בילוי שבהם נאסר על שחורים לשבת.

ארה"ב נהפכה לדמוקרטיה לכולם רק בשנות ה- 70 תודות לפעילות מרטין לותר קינג, התנועה לזכויות האזרח, והתיקונים שהנהיג הנשיא לינדון ג'ונסון.

בחזרה למזה"ת 2011

האביב הערבי הפיח ובצדק תקוה בלב רבים לעתיד טוב יותר עבור עמי האזור. התקוה הטהורה התחלפה מהר מדי בפסימיות ודכדוך בשל ההבנה שהתהליך ייארך יותר זמן משציפו. האם מפלגת א-נהדה התוניסאית תעלה על מסלול של אסלאם פוליטי דמוקרטי בנוסח תורכיה? האם התיקונים בחוקה המרוקאית הם ראשית הדרך למלוכה חוקתית במדינה זו? האם המוני המצרים ימצאו עצמם תחת דיקטטורה אסלאמית כתחליף לדיקטטורה הצבאית-חילונית בראשות מובארכ? אין איש יודע, ורצוי לא לנבא.

כדאי לדעת שמדינות שנראות לנו דמוקרטיות מאז ומתמיד עברו מאבקים מרים וקשים במשך עשרות ומאות שנים עד שהצליחו לייסד שלטון שמבוסס על בחירות חופשיות ועל כיבוד זכויות האדם והאזרח. מוטב לנו, כשוחרי חופש ושיוויון לתמוך בעמים הערבים במאבקם לדמוקרטיה ולזכויות אדם מתוך ביטחון שזו תהיה תוצאת העתיד, גם אם תתמהמה.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

10 תגובות

  1. דני זמיר :

    א. קוריאל כשעסוקים בהסטוריה כדאי להתייחס לחומר הרלבנטי. כל הדוגמאות שהבאת הן מהעולם הנוצרי- מערבי. אם תסקור את הדרך לדמוקרטיה במדינות מוסלמיות בעלות רוב סוני או שיעי. אין ספק שנוכל ללמוד מה צפוי לנו.

  2. ק. טוכולסקי :

    דני לבקש את מה שאתה מבקש זה כמו להגיד להיסטוריון בתחילת המאה ה-19 שלהביא דוגמאות מיוון העתיקה כדי להצדיק את המהפכה הצרפתית זה לא מספיק. העולם הערבי עושה צעדים במודרנה שהמערב עשה במשך מאות שנים לאורך המאה ה-20 ואם רגרסיות שחלקן כמו דיכוי השמאל הפוליטי במצריים ואיראן בידי הבריטים והמשת"פים שלהם לא היו בדיוק תולדה של התפתחות פנימית.

    העולם הערבי יצא לדרך, האסלם הפוליטי יצטרך לספק את ההמונים אחרת גם הוא כמו הרודנים החילונים יגיע לפח הזבל של ההיסטוריה.

    חוץ עמיישה מאמר טוב.

  3. ק. טוכולסקי :

    מומלץ לקרוא את הספרים של אהרון כהן על תנועת הפועלים בארצות ערב בשביל להבין מה דיכאו בהן. האסלם הפוליטי לא הופיע מתוך בחירה מושכלת אלא בגלל שלאורך שנים דכאו את השמאל, את האיגודים ואת המפלגות הקומוניסטיות וטפחו את האסלם כמי שרובץ בהכנעה לרגלי שליטים. גם את האחים המוסלמים הרדיקלים לא רדפו אף פעם כמו שרדפו את השמאל החילוני, הסוציאליסטיםן וחסידי הדמוקרטיה.

    אבל ברוח השימוש בקלישאות וסמלים, בלי חורף אין אביב!

  4. א. קוריאל :

    דני,
    הבקשה שלך יוצאת מתוך הנחת יסוד שגויה ש"הערבים הם לא כמונו, המערביים המפותחים", ולכן לא יוכלו להקים דמוקרטיה בסגנון מערבי (הפרדת רשויות, בחירות חופשיות, זכויות אדם וכו').
    אני לא מתכוון להתווכח עם הנחת היסוד השגויה הזו, אלא להביא דוגמאות קונקרטיות, כפי שביקשת:
    1. אינדונזיה
    המדינה המוסלמית הגדולה בעולם (למעלה מ 150 מיליון איש) היתה נתונה לרודנות צבאית במשך עשרות שנים. במהלך שנות ה- 90 עשתה מעבר למשטר דמוקרטי באופן שקט ובלתי אלים.
    2. תורכיה
    בתורכיה פותח מודל ייחודי שבו הצבא ממונה על שמירת הדמוקרטיה. בעבר הצבא לא היסס לתפוש את שלטון בכוח, כאשר חשב שיש איום על המשטר הדמוקרטי. הדמוקרטיה-בחסות-הצבא של תורכיה התאפיינה תמיד בסטנדרטים נמוכים של שמירה על זכויות האדם ועל חופש הביטוי (הסרט "אקספרס של חצות", למי שזוכר). באופן שאולי יפתיע רבים, דוקא המפלגה האסלמיסטית בראשות ארדואן קידמה בשנתיים האחרונות רפורמות משמעותיות ליתר דמוקרטיזציה. נכון, מניע עיקרי לרפורמות האלה היה הרצון התורכי להתקבל לאיחוד האירופי, אולם עדיין חייבים להודות ש"מפלגת הצדק והפיתוח" האסלאמית מנהיגה שלטון יותר דמוקרטי ויותר "מערבי" מהמפלגות החילוניות והצבא.

  5. א. קוריאל :

    תוספת קטנה.
    הדוגמאות הן על מדינות מוסלמיות, לא ערביות.

  6. דני זמיר :

    א. קוריאל אתה יוצא מהנחה שגויה שיש לי הנחה לגבי הערבים שהם אל כמונו המערבים המפותחים. אז זהו שאין לי שום הנחות, בעיניי כל בני האדם שווים שזה אורמ שהם מושפעים עמוקות מסביבה הדתית תרבטתית פיזית שבה הם גדלו.
    לכן כתבתי, ואני כותב שוב, שניתוח האביב הערבי צריך להתייחס לערבים להסטוריה שלהם לתרבות שלהם לדת שלהם.
    למרות שדיברתי על העריבם נתפסת לטורקיה דוווקא והפלאת אותי שם מאד:
    אם ארדואן הוא בעיניך מנהיג המוביל ליתר דמוקרטיזציה במובן שמאז שליטתו זכויות המיעוטים הדתיים ו/או האתניים בטורקיה, זכויות הנשים חופש העיתונות חופש ההתנגדות למשטר שופרו אז כנראה שאתה עיוור או שאינך מכיר את המציאות בטורקיה.

  7. מנחם לוריא :

    אני חושב שאביב העמים בארצות האיסלם סובל מבעיה (מוכרת לנו היטב) שהמדינות שציינו במאמר לא סבלו או סבלו מעט מאוד – קוראים לזה:הפרדת דת ממדינה.

    הדיקטטורות שהופלו (מצרים,לוב,תוניס ועוד) כולן לא הפרידו דת ממדינה אבל "איזנו" (אם אפשר לומר כך) בין הדת למדינה בפולחן אישיות של המנהיג,שבסוך שילם במשרתו ובחלק מהמקרים גם בחייו.

    המהפיכות שקרו בשנה האחרונה לא הצליחו,בנתיים, למצוא את האיזון בין שלטון מדינה חילונית ודמוקראטית לבין ההקצנה הדתית.

    גם בתורקיה קורה אותו תהליך רק הפוך,ממדינה דמוקראטית חילונית היא הופכת לדמוקראטית דתית או חסרת הפרדה בין דת למדינה.

    שוב מניסיונינו אנו,ככל שהמצב הכלכלי של ההמונים גרוע יותר כך יש יותר בריחה אל הדת. אנחנו אפילו "חוגגים" חג כזה ממש בימים אלה שבדיוק מראה את התהליך הזה ואת האסון שהביא ואולי עוד יביא. בכל המדינות שהתקוממות (מדינות האיסלם) למתקוממים בעיה כלכלית קשה ולכן ההקצנה הדתית.

    למרבה הצער אין לי פתרון אבל יהיה מעניין לראות כיצד יאזנו,אם בכלל,בין הרעב לחופש לבין העוני של ההמונים והריצה לחיקה של הדת – במצרים,כמו גם בדוגמא ההפוכה – בתורקיה.

    אני מקווה שההסטוריה לא תחזור על עצמה,וכשם שקרה בעולם המערבי,תתחולל מלחמת אחים (במקרה הלא סימפאטי),ומלחמה בין עמים במקרה הגרוע.

    ואולי,בהקשר הזה,צריך להזכיר את יוזמת השלום הסעודית. המלך הסעודי מבין שהדלק והעושר הולכים ומתרחקים ומנגד גדלה האוכלוסיה הענייה ושרצה לחיק הדת והוא מבין שהפתרון הוא להצטרף למערב על הטוב והרע שבו. בדרך יש מכשול קרואים לו: ישראל. במלחמה לא הלך והיוזמה מנסה לנטרל את המכשול בדרך של שלום (ובמקרה השלום גם זול יותר).

    אז בהחלט יהיה מעניין לראות כיצד יצליחו מדינות האזור להתגבר על הפרדת הדת מהמדינה וכן לתת חופש פרט ובאותה נשימה כיצד יתגברו על המכשלה שנראת ישראל. וגם לנו חלק לא קטן בזה,רמז: שלום יותר זול ממלחמה וגם יעיל יותר.

    מנחם.

  8. א. קוריאל :

    דני, ייחסתי לך מחשבות שאינן שלך ועל כך אני מתנצל. למיטב ידיעתי, זכויות המיעוטים וחופש העיתונות לא השתנו תחת שלטון ארדואן, אבל היו תיקונים לחוקה שהחלישו את הכוח של הצבא במערכת הפוליטית.
    אמנון, הדמוקרטיות באירופה צמחו מתוך מאבק של מאות שנים להשתחררות משלטון הכנסיה. צרפת היא דוגמה מצוינת, שכן רק במאה העשרים היא הצליחה להפריד סופית את הכנסיה מהשאיפה לשלטון.

  9. ק. טוכולסקי :

    וגרמניה תקועה עד היום עם הכנסיות שלה, ועם הקונקורדאט שלה.
    רק בשנה שעברה פסק בית הדין העליון הפדראלי שלא ניתן להפעיל כל עסק בכל יום ראשון ללא הגבלה שכן הדבר מהווה פגיעה באופיה הדתי של המדינה. האם במדינה היהודית שלנו בית משפט היה מעזיק לפסוק כך?

  10. א. קוריאל :

    מזווית אחרת:
    עוד ניתוח מעניין על היחסים בין אסלאם לדמוקרטיה במדינות ערב:
    http://www.canthink.co.il/%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA/%D7%9B%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97-%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9F.aspx

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.