חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עבודה בפוספטים – סכנת סרטן

נושאים בריאות ואיכות סביבה, חדשות, משפט ופלילים ב 1.12.11 6:07

תקדים: הביטוח הלאומי הכיר במוות מסרטן של עובד במתקן תפזורת הפוספטים בנמל אשדוד כפגיעה בעבודה בגלל קרינה שנפלטה מהם

לראשונה הוכרה פגיעתו של עובד במתקן תפזורת הפוספטים והאשלג בנמל אשדוד שנפטר בגיל 59 ממחלת הסרטן כפגיעה בעבודה וזאת לאחר מאבק משפטי ממושך בבית הדין לעבודה בבאר-שבע. אלמנתו של המנוח, שנפטר ממחלת הסרטן בשנת 2001, תהיה זכאית לתגמול כספי בסך למעלה ממיליון ש"ח וזכויות נוספות מהמוסד לביטוח לאומי.

בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע התקבלה לפני כחודש תביעה בה נקבע כי מחלת סרטן הריאות בה לקה עובד מתקן תפזורת הפוספטים והאשלג בנמל אשדוד ושהובילה למותו נגרמה לו כתוצאה מעבודתו. המנוח עבד בנמל אשדוד 34 שנים בתפקידים שונים והיה חשוף שנים ארוכות לאבק הפוספטים והאשלג כחלק מעבודתו. בשנת 2001 ,  נפטר המנוח לאחר מאבק ארוך וממושך במחלת הסרטן. לאחר מותו פנתה משפחתו למוסד לביטוח לאומי על מנת שיכיר במותו של המנוח כפגיעה בעבודה. המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בקשר שבין העבודה בנמל אשדוד לבין המחלה ודחה את התביעה.

לאחר דחיית התביעה משפחתו של המנוח לא אמרה נואש ופנתה למשרד עוה"ד מרקמן את טומשין, על מנת שיגישו בשמם תביעה לבית הדין לעבודה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי.

גם לאחר הגשת התביעה המשיך המוסד לביטוח לאומי בסירובו להכיר בתביעה. לאחר הליך משפטי ארוך, בו הוכיחו עוה"ד גלעד מרקמן וניר גנאינסקי כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהעבודה והוכח כי הפוספטים והאשלג שאוחסנו בנמל אשדוד לשם הטענתם על האוניות פלטו קרינה אשר סיכנה את העובדים וגרמה להתפתחות מחלת סרטן הריאות אצל העובד המנוח. רק בתום הליך ההוכחות נכנע המוסד לביטוח לאומי והודיע לבית הדין לעבודה- כי הוא מסכים לפסק הדין- הקובע כי מחלת הסרטן נגרמה עקב העבודה.

עו"ד גלעד מרקמן, שייצג את המשפחה בהליך, מסביר כי מדובר בתקדים חשוב מאוד לעובדי נמל אשדוד בפרט ולעובדים החשופים לחומרים מסוכנים בכלל: "זוהי החלטה חשובה ביותר לא רק למשפחתו של המנוח אלא לעובדי נמל אשדוד בכללותם ולעובדים נוספים החשופים לחומרים מסוכנים ולקו בסרטן. משך שנים ארוכות סירב הביטוח הלאומי להכיר במחלות סרטניות כתאונות עבודה. בשנים האחרונות עלה בידנו להכיר במחלות סרטניות אצל כבאים, אצל עובדי שיש, אצל נגרים ועוד. אבל הביטוח הלאומי התעקש לגבי עובדי הנמל שלקו בסרטן כמי שנפגעו בעבודתם, וזאת על אף החשיפה ארוכת השנים לחומרים המסוכנים ולקרינה. זוהי הפעם הראשונה בה הכיר בית הדין במחלת הסרטן של עובד נמל ככזו שנגרמה עקב העבודה. מדובר בהחלטה פורצת דרך, אני שמח שהצלחתנו לסייע למשפחתו של המנוח ואנו מקווים כי כעת יוכלו גם עובדים נוספים שלקו במחלת הסרטן לממש את זכויותיהם מול המוסד לביטוח לאומי."

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , ,

15 תגובות

  1. עמית-ה :

    נשאלות כאן שתי שאלות, אחת האם על המעסיק חלה אחריות ועליו לפצות את הנפגעים?
    השניה, בהנחה שכל נפגע יקבל 1 מליון ש"ח ובערד ישנם 23,733 תושבים –
    האם כדאי לביטוח לאומי ולמדינת ישראל לשלם 23 מיליארד 733 מליון ש"ח בכדי שהאחים עופר יכרו בשדה בריר?

  2. לקסי :

    לעמית

    זה בדיוק החשבון שה"רעים" עושים.

    סטטיסטית ימותו מעטים שבעה בשנה בערד (את הבדואים "הם" לא סופרים), כ-200 לאורך חיי המכרה, מאלה נניח ש-50% יתבעו, מאלה נניח ש-50% יזכו בתביעה.
    נהיה "נדיבים" עם הקרבנות, יקבלו כפלים מהצעתך, 2 מיליון… סך העלות 100 מיליון.

    בשידור שאלתי את דליה מזור "כמה שוים החיים שלי?"
    היא החזירה את השאלה אלי, השבתי שם שחיי שוים לי "אין סוף…".
    מילא, אני זקן, מה ערך חיי נכדי?

    לפי דן אריאלי, לי הם שוים הרבה יותר מלאחרים, אני לא רוצה ש"אחרים" יסחרו לא בחיי ולא בחיי נכדי. אני בודאי שלא אעשה זאת.

  3. שרית עוקד :

    זה אותו הפוספט שרוצים לכרות בערד

    ביטוח לאומי אישר את מה שמשרד הבריאות מפחד להגיד בקול רם.
    פוספט מסרטן.
    פוספט הוא רדיואקטיבי

    כריית פוספט בערד, במרחק הקטן מ4 ק"מ מבתי התושבים תעמיד את תושבי ערד בסכנת קרינה ובסכנה ממשית לחלות בסרטן.

    עזרו לנו לעצור את העוול והאיוולת של הקמת מכרה פוספטים מסרטן בערד.

  4. עמית-ה :

    לא צריך לחשב נפגעים לאורך חיי המכרה, מחשיפה לאסבסט מתים אנשים שנחשפו אליו לפני 20 שנים.
    מצלילות בקישון מתים כאלו ששהו בו לפני 30 שנים.
    אמור מעתה כמה אנשים יחלו/ימותו/יתבעו בעשרות השנים הבאות.

  5. מנחם לוריא :

    ברשותכם אני רוצה להיתמם קצת...

    אחד המאפיינים,הטובים,של החברה הישראלית,על כל גווניה,היא קדושת החיים.

    מה זה זה השיח הזה על כמה שקלים יקנו את מותם של עובדי נמל אשדוד או של נכדיו של לקסי?

    האם לא מוטב לנהוג ברוח החברה קרי: אתמול למגן את העובדים בנמל אשדוד מההשפעה הרעה של הפוספטים. לא לאפשר את פתיחת מכרה בריר. זה הרבה יותר פשוט וזול ונכון והשיח כאן מצביע על מחדל נוראי בחשיבה החברתית:קרי נשלם כמה גרושים לקצת שימותו כי זה כדאי כלכלית.

    נו באמת.

    לא לשדה בריר ולא להמשך הפקרת חייהם של עובדי הנמל שבאים במגע עם הפוספטים הרעילים ויפה שעה אחת קודם לשני המקרים.

    אגב: גם עובדי נמל אילת (שבהליכי הפרטה מתקדמים) נחשפים לאותם פוספטים – גם אותם יקנו בעבור חופן שקלים?

    ולמען הסר ספק: אני לא מכוון את דברי לכתוב המאמר,לא ללקסי ולא למגיבים מעלי אלא לשיח הכללי כפי שעולה מהדווח פה.

    מנחם.

  6. מה חשוב יותר - להעשיר את האחים עופר או להצמיח את הנגב אל תוך המאה ה-21? :

    סינדרום סילקווד - אצלינו?........

    הכי נוח למפעל מזהם שנופיו נראים כמו המוות עצמו, הוא להתעלם מהקשר הישיר בינו לבין תחלואת עובדיו.
    קשר זה קשה להוכחה כשאול כשהמעבידים בעלי עוצמה

  7. לקסי :

    סינדרום סילקווד

    בתודה למגיב 6:
    http://www.youtube.com/watch?v=1KGmkaoIbQo&feature=player_embedded

    ותודה גם לבעלי הבלוג: הכל שקרים: http://alllies.org/blog/archives/7957

  8. איתי :

    שרית (ושאר תושבי ערד הנאבקים) שלום,

    היות שהחיבור בין הידיעה המשפטית ובין מאבק שדה בריר נדון רק בטוקבקים, רציתי לבקש מכם לכתוב לנו מאמר קצר בנושא, כי רוב קוראינו אינם מגיעים לטוקבקים ולא יעשו את הקישור המיידי שמתרחש במוחו של כל מי ששמע על מאבקכם.

    מעבר לעובדה שהפרסום מחזק את מאבקכם באחים עופר, אני חושב שכדאי להתייחס גם לטענת הנימב"י שעלולה להיות מופנית נגדכם.

    קל מאוד לקחת את הטוקבק שלך מלמעלה ולעשות עליו ספין מרושע – שאת תושבי ערד לא מעניינת בכלל הבטיחות של העובדים בתחום הפוספטים, הם רק רוצים להרחיק את הכרייה מהבית שלהם (לשדה חצבה מערב, להרי נשפה בנגב הדרומי וכו'). העובדים ימשיכו למות, ואולי לקבל פיצויים מהביטוח הלאומי, אבל זה יהיה רחוק מהעין.
    מטבע הדברים, יש סיכוי גדול יותר שהסרטן יגיע לעובדי קבלן (במכרה, במפעל עיבוד או בנמל), ושאלו יגיעו משכבות סוציואקונומיות מסוימות ומגזרים מסוימים באוכלוסיה שאת ולקסי אינם משתייכים אליהן.

    אם זה לא המצב וכן אכפת לכם מהעובדים בשרשרת הייצור והתובלה ולא רק מהבריאות של המשפחות שלכם, האם טענתכם היא בעצם שאסור לכרות פוספט בישראל בכלל כי זה מסוכן?

  9. עמית-ה :

    האינטרס הישראלי פשוט מאוד – כריה לצורך השוק המקומי בלבד.
    הרציונאל – פוספט הוא חומר חיוני לחקלאות ולתעשיה, כמות הפוספט בעולם מוגבלת ואיננה מתחדשת בקצב נראה לעיין.
    כריית פוספט היא לפי כך סיכון חיי העובדים וויתור על עתודות הפוספט לשימוש מקומי.
    כריה זהירה לצורך מקומי תבטיח את עתידה ההספקה לשוק ותקטין משמעותית את הסכנה לחיי העובדים.

  10. איתי :

    עמית,

    לפי שיטתך זו כל מדינה שיש לה מחצבים מתכלים – פחם נפט או גז (לאנרגיה), ברזל אלומיניום נחושת וניקל (לתעשייה ולבניין) צריכה להפיק רק לצריכה מקומית ע"מ למזער פגיעה בסביבה ובעובדים, ולשמור על העתודות.

    אי אפשר לקיים מדינה מודרנית במודל כזה, אלא אם כן מדינה מסוימת פועלת בנצלנות כלפי שאר העולם – מייבאת את מה שאין לה אך אינה מייצאת את מה שיש לה יותר מצרכיה. לדוגמה, ישראל תייבא נפט, ברזל ואלומיניום אך לא תייצא גז פוספט ואשלג.

    קשה לי להאמין שהמודל הזה הוא בר קיימא מבחינת יחסים בינלאומיים.

  11. לקסי :

    איתי, "מעמדו" של הפוספט שונה מכל האחרים

    על קצה המזלג… 🙂

    כמי שלמד ביולוגיה, הרבה יותר ממני, אתה יודע את משמעות הפוספט לכל תהליכי החיים. החל מוירוס וכלה באדם.
    כמות הפוספט הניתן לניצול כדשן היא מוגבלת.
    יש ארצות בעולם שקרקעותיהן אינן מכילות פוספט בשיעור הנדרש לקבלת יבולים סבירים, ביחוד נוכח גידול האוכלוסיה (ביקוש למזון) ונוכח גידול צמחים להפקת אנרגיה (סטייה זמנית שתיעלם, עכשו היא כנראה עוד בהתגברות).
    נדירות הפוספט – יש בעולם רזרבה ל-70 שנה, בקצב הכרייה הנוכחי – הביאה כבר להקמת קבוצת מחקר בי"ל שדנה בעניין. אצלנו "עסקים כרגיל" ומתכוונים להגביר את היצוא.
    האמריקות הבינו את המצב ואין משם יצוא פוספטים. היצואניות הגדולות הן מרוקו, ירדן וישראל.
    בקצב הנוכחי אצלנו ייגמר בעוד 40 שנה ובירדן ומרוקו בעוד 70.
    אחר-כך יישקל מחיר הפוספט בזהב :-(.
    זה לא דומה לנפט גז וכד' שכן כל אלה ניתנים להמרה בשטף האנרגיה שמגיע מהשמש.
    כיוצא בזה חמרי בנייה שניתן לתחלף בכל מקום.
    זה על-קצה המזלג, אם וכאשר יהיה לי פנאי (את "כשאצא לגימלאות" כבר ביזבזתי) אולי אפרט מעט יותר בפוסט או שנים, ואולי לא.

  12. איתי :

    אז מה שעמית מציע לנו הוא שנהיה (בעניין זה בלבד…) כמו אמריקה.

    זה לא פתרון.

    נניח לרגע שירדן מרוקו וישראל (וכן כל מדינה שיש לה מרבצי פוספט מתאימים לייצוא) יפסיקו לייצא.

    א. גם אז יישקל מחיר הפוספט בזהב.

    ב. זה יעורר על ישראל כעס מוצדק בעולם, ובצדק. למה אתם חושבים שמגיע לכם "לאכול" מהמאגרים המתכלים של נפט נורבגי וניקל מקוסובו (סתם דוגמאות תיאורטיות) אבל לא מוכנים לתת לשאר העולם את מה שהוא זקוק לו.

    נחמד מאוד שהאמריקאים הפסיקו לייצא, אבל לארה"ב יש יכולת להתנהג בצורה אנוכית כלפי מדינות הרבה יותר מלישראל (אף אחד לא עשה גולדסטון על עיראק ואפגניסטן)

  13. מנחם לוריא :

    למטבע שני צדדים...

    האם כשמלאי הפוספטים בעולם יאזל משהו ידאג לספק לישראל פוספטים מהמלאי שאצר אצלו? כפי שנראה כרגע התשובה הודאית היא לא.

    מה שיש כרגע הוא לא שלנו. למשפחה מאוד מסוימת יש את הזיכיון ומה שמעניין אותם זה רק רווח לכיס שלהם.

    שדה בריר עדיין אוצר טבע לאומי אצור וסגור. צריך להשאירו כך לפחות עד שיוברר מהו הפיתרון לעובדה שכמות הפוספאטים הולכת ואוזלת ברמה העולמית וכמובן עד שיתחלף פה שילטון ההון וההפרטה מדעת.

    מנחם.

  14. לקסי :

    למי שיכול לקרוא באנגלית - Peak phosphorus

    Peak oil has made us aware that many of the resources on which civilization depends are limited.

    http://www.energybulletin.net/node/33164

  15. עמית-ה :

    איתי
    כל המדינות המפותחות נוהגות כך, ארה"ב בנושאי אנרגיה ומחצבים.
    אירופה כנ"ל המדינה היחידה מלבדנו שכורה את עצמה בלי לחשוב על המחר היא אוסטרליה.
    אז אתה צודק זה לא מוסרי ולא הוגן אבל גם הפתרון שהתושבים היום ודורות העתיד ישלמו את מחיר הכריה איננו צודק ואיננו הוגן.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.