דבר אחד אי אפשר "לקחת" משר החינוך, ח"כ גדעון סער. מאז תחילת כהונתו דואג השר להזרמת כספים למערכת החינוך. יחד עם המנכ"ל שמשון שושני הציבו תוכנית יעדים, וסכומי עתק מועברים כדי לעמוד בהם. הבעיה המועלית כאן היא ביעדים עצמם, כמו גם בדרך לממש אותם
מאת: שושי פולטין
"היעדים שמציב משרד החינוך בעייתיים"…"מערכת מסואבת ולא יעילה שבה משקיעים כספים במקומות הלא נכונים" דברים חריפים אלו אמרה השבוע פרופ' תמר אריאב נשיאת מכללת בית ברל ויו"ר פורום ראשי המכללות לחינוך, בראיון כועס מאוד ועם "בטן מלאה".
העיתוי והכעסים של פרופ' אריאב לא מקריים.
את הפוסט הזה התחלתי לכתוב, בדיוק מאותן סיבות, עוד לפני קריאת הראיון איתה.
הסיבה הראשונה נמצאת בדיווח של סופיה מינץ, מנמ"רית משרד החינוך -"מחשוב ענן הוא כבר ההווה". מדובר בהשקת פרויקט ענק להעברת כל מוסדות החינוך לסביבת מחשוב מבוססת ענן, בסכום "זעום" של 45 מיליון ₪ במשך 6 שנים (העלות המתוכננת של כלל פרויקט המחשוב הוא של 5 מיליארד ש"ח.)
את הסיבה השנייה ניתן למצוא במכתב שנשלח בימים אלו למורי המדעים, אשר מצביע גם הוא על המשאבים הגדולים אשר מושקעים במערכת: "במהלך השנתיים האחרונות כחלק מתוכנית היעדים שהתוו שר החינוך חה"כ גדעון סער, והמנכ"ל ד"ר שמשון שושני, ניתנו משאבים גדולים ותוספת של שעות להוראת מדע וטכנולוגיה"
אז מהי אותה "תוכנית יעדים" ומדוע היא "בעייתית"?
את "היעדים המרכזיים של משרד החינוך לשנים 2009 – 2012 " ניתן למצוא בהצעת התקציב של משרד החינוך. (לא נגעתי):
"1. בטווח הרחוק (תוך שש שנות לימוד) ישראל תימנה עם עשר המדינות המובילות בעולם בהישגים הבין-לאומיים.
2. תוך ארבע שנות לימוד, הישגי מערכת החינוך בישראל במבחנים הבין-לאומיים יהיו בממוצע
העולמי.
3. תוך שלוש שנות לימוד תתקדם מערכת החינוך בעשרה מקומות בדירוג הבין – לאומי במתמטיקה, במדעים ובשפה, במבחן PISA שייערך ב 2012 .
4. תוך ארבע שנות לימוד יגיע שיעור הזכאים לתעודת בגרות בתום כיתה י"ב ל – 55% מכלל הלומדים במחזור.
5. תוך ארבע שנות לימוד יגדל ב – 10% מספר הזכאים לתעודת בגרות הכוללת חמש יחידות בכל אחד מהמקצועות הבאים: מתמטיקה, פיזיקה , כימיה ושפה זרה.
6. תוך ארבע שנות לימוד, יגדל ב – 10% מספר הזכאים לתעודת בגרות הכוללת חמש יחידות במדעי הרוח (שפת אם, ספרות, תנ"ך והיסטוריה).
7. תוך חמש שנים תוקם תשתית תקשוב בכל מערכת החינוך והיא תתאים את הסביבה הלימודית למאה ה – 21 ."
תוכנית היעדים מתחלקת אם כך לשתיים
– לשיפור בכל המדדים הכמותיים, במבחנים הארציים והבינלאומיים, תוך פרק זמן קצר.
– למעבר לסביבת מחשוב חדשה.
לפני שנתיים עוד התלבטתי מה חשוב יותר כסא למורה, או מחשוב "ענן", אבל לאחר שקראתי את דברי סופיה מינץ כי הענן "יאפשר ליישם את תוכנית משרד החינוך להתקנת שעוני נוכחות בכל בתי הספר בישראל, כחלק מתוכנית הרפורמה בחינוך שהמשרד מוביל בשנים האחרונות" – "נרגעתי"…
תסכימו איתי שזה די מוזר שהיתרון הראשון של ה"ענן" שהציגה המנמ"רית , הוא שעוני הנוכחות, ורק אחר כך באו היתרונות הפדגוגיים. התמיהה גוברת במיוחד כאשר מתחילים לעלות קולות מהשטח כי 'עוז לתמורה' החלה ללא התשתיות המובטחות וכי מסתמן שתוספת התשתיות תהיה מינימאלית ( שלא לדבר על הויכוח שמעורר נושא שעוני הנוכחות הביומטריים כאן, כאן וכאן.)
פרופ' תמר אריאב עוסקת בבעיה אקוטית אחרת – המחסור החמור במורים, אשר אמור היה להביא להשקעה במכללות להוראה, כולל השקעה נרחבת בתשתיות, ובמקום זה משקיעים סכומי עתק בפרויקטים אשר לדבריה, חלקם נסגרים וחלקם לא יהיו רלוונטיים בעוד חמש שנים.
הראיון עם פרופ' אריאב עוסק גם ב "מרוץ אחר ההישגים במבחנים בינלאומיים ובבחינות הבגרות" אשר לטענתה "מחטיא את המטרה" עד כדי מסקנה מרחיקת לכת כי "צריך לבטל את בחינות הבגרות".
בפוסט קודם "הוראת המדעים – שערורייה בגלל הפיזה" ציטטתי את צבי צמרת אשר אמר לי "זו שערורייה שאת לא מתארת". אני מתחילה להבין שהשערורייה נובעת מהשקעת סכומי ההעתק כדי לעמוד ביעדים, שהם חלק ממדיניות המדידה והערכה.
התמונה המצטיירת כיום במדעים, דומה מאוד לתהליך שקרה ב 2003 לקראת מבחני TIMMS (תאור במצגת של פרופ' ענת זוהר בנושא "מבחנים בינלאומיים והשפעתם על מטרות ההוראה" ): פיתוח מהיר של תוכנית לימודים (במקרה הנוכחי "העתקת" תוכנית הלימודים של החטיבה העליונה לחטיבת הביניים, בתירוץ של ספיראליות), השתלמויות , מערך הטמעה ובעיקר "מסר חזק מאוד לבתי הספר לפיו חייבים להצליח בבחינה" .
פרופ' ענת זוהר מעלה מספר בעיות למהלך כזה, למשל הוא "מסיט משאבים מכלל המטרות לעבר מטרה של הצלחה בבחינה ספציפית" הוא גם גורם למורים ל"אי נחת, לחץ, תסכול וניכור מהמערכת" (היתר במצגת).
ד"ר עופר רמון, ראש מנהל מדע וטכנולוגיה במשה"ח, התייחס לדברים בגיליון קו לחינוך, וטען "שפיתוח התוכנית הוא חלק ממהלך רב שנתי ולא ההצלחה בבחינות", הוא רק לא שם לב שאמירה זו עומדת בסתירה לדברים שנכתבו למורי המדעים והעוסקים כאמור, בהשקעה הגדולה במדעים כחלק מ"תוכנית היעדים"….
היבט אחר של הבעיה מובא בשתי כתבות שהופיעו לאחרונה בתקשורת.
האחת "50 אחוז מ"מורי ההיי- טק" פרשו ממערכת החינוך (הפרויקט הופסק לאחר שהושקעו בו מיליוני שקלים) והשנייה– מכתבם של הפרופסורים לגדעון סער כי "מצב המתמטיקה בתיכונים – מחריד".
את הקשר לתוכנית היעדים, ניתן למצוא בדבריה של בוגרת תואר במתמטיקה ותוכנית "חותם" להכשרת סטודנטים כמורים, אשר אינה מתכוונת להפוך את ההוראה לקריירה : "המדינה שלנו מסתמכת על מבחני מיצ"ב, בגרות וכדומה. השפה שבה מלמדים היא שפה של הצלחה במבחנים ולא שפה של הבנה. את יכולה לדעת מתמטיקה ולא להצליח בבגרות, ואת יכולה להצליח בבגרות בלי לדעת מתמטיקה. אלו שפות שונות, וזה מורגש בעיקר במסלול של 3 יחידות. מלמדים ילדים אינטליגנטיים נוסחאות של הצלחה במבחנים בלי שום הבנה ועומק. באיזשהו מקום הכול טכניקה וטריקים. זו בעיה שאינה קשורה לאיכות המורים. התלמידים מקבלים ציונים סבירים, אבל אין להם מושג במתמטיקה".
לסיכום:
ההשקעה הגדולה מאוד של כספים ב"תוכנית היעדים", לא מהווה פתרון לתחלואי המערכת, ובמידה מסוימת היא מעמיקה אותם. המערכת זקוקה למדידה סטנדרטית במינון סביר.
משאבי המערכת כיום, הן כלכליים והן אחרים (עיקר תשומת לב) מופנים בעיקר לנושא זה, וזה לא סביר. במקום זה זקוקה המערכת לאורך רוח, ל"פסק זמן" מהמדדים השונים כדי להתרכז בשיקום אמיתי.
קטן מתוך שעון הנוכחות בחדר המורים \ כתבה אילנה דהן
הגענו לעידן בו הכל נמדד בִּמְשׂוֹרָה
ומופנית אצבע מאשימה כלפי המורה
כל מה שאינו מַדיד נדחק לשוליים
רק ציונים ולו"זים על כף המאזניים.
אַך כיצד ניתן למדוד ערכים וחינוך,
ואת ערכם של הקשבה וחיוך?
האם ביחידות אורך, זמן או משקל?
האם לזרוק לסל וחסל?
במקום לדאוג לתכנים ותקנים,
הם מְפַרְקים וּמַתְקינים שעונים.
מחר יתקינו על כל רגל אזיק
ומצלמה בכל כיתה, גם היא לא תזיק.
.
Tags: גדעון-סער, מדעים, מורים, מחשוב ענן, משרד-החינוך, ענת-זוהר, פיז"ה, שמשון שושני, שעון נוכחות, שעון נוכחות ביומטרי, תעודת בגרות, תקציב-החינוך
והכי גרועה שנוצרה עבור מורי ישראל. יותר גרוע מכך לא מתצאו.
בחסות היו"ר ובחסות הדיקטטורה שלו.
תמשיכו להיות אדישים: עוד מעו ישימו לכם אזיקים לרגלים גם.
שושי שלום
אני די זוכר את הימים שקדמו להרכבת הממשלה הנוכחית . אז כל כלי התקשורת במקהלה אחת דיווחו על המפולת – הקריסה בלשונם – במבחנים הבנלאומיים .
ואז נבחר מר גדעון סער להיות שר החינוך , ובמסיבת העיתונאים החגיגית שאירגן לרגל כניסתו לתפקיד אפשר לסכם בשתי מלים : אני אטפל . ונדמה לי , אם נחזור להקלטות של אותה מסיבת עיתונאים, הוא נתן אולטימטום לעצמו ואמר : אני מתחייב שתוך 4 שנים להקפיץ את ישראל 20 מקוות למעלה במבחנים בנלאומיים . זה לב העניין .
כל היעדים שהציב כביכול , הם הכנה למסיבת העיתונאים העתידית שתיערך לאחר מבחני הפיזה הבאים , ובה יציג מר סער : הנה קיימתי מה שהבטחתי , ויגיד : אם תרצו זו לא אגדה , והתקשורת תריע , ותציע את מר סער לתפקידים מרכזיים בניהול המדינה , כי פרע שטרות והביא קבלות .
אם זה יתממש , והשיגי תלמידי ישראל ימריאו במבחן הבא , אף אחד מאנשי התקשורת לא יהיה מוכן לשמוע אף מומחה בחינוך , לא פרופסורים ולא מורים , ואף אחד יזכיר את המחיר הכבד ששילמנו בדרך לנצחון שיבוא – אם יבוא .
הערה :
התרחיש הזה , היה הולך לקרות תחת כל שר חינוך פוליטי ולא בלעדי למר גדעון סער .
הפתרון : הקמת רשות לחינוך , לא פוליטית ועצמאית ומתכננת לטווח רחוק .
אין חשיבה אמיתי על הצרכים האמיתיים של מערכת החינוך.
כי אם הייתה כזו- הכספים כבר היו מוזרמים לדברים הבוערים.
וישנן שריפות רבות במערכת החינוך…
אבל קודם כל כרטיסי הנוכחות- על מנת לוודא שהמורים נמצאים שם..
הרי זוהי החשיבות הגדולה של המערכת….
אני מחכך בדעתי האם תם זמנה של המערכת הפוליטית כמו שהיא נראית היום.
שלושת הרשויות = כישלון