חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מיצ"ב תשע"א – האם יש או אין שיפור?

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 23.11.11 6:01

תגובה למאמר של אברהם פרנק בו נטען כי שר החינוך וראמ"ה מייצרים מצג שווא של שיפור משמעותי במיצ"ב, תוך מניפולציה של נתונים והיעדר שקיפות

מאת: איתי אשר

על בעיית שקיפות בפרסומי הראמ"ה ועל תוצאות המיצ"ב

האם פרסומי הרשות למדידה והערכה בחינוך על תוצאות מבחני המיצ"ב הם שקופים לציבור? האם חל שיפור משמעותי בתוצאות המיצ"ב? על כך ברשומה זו מאת: אברהם פרנק

לקריאה נוספת

 [גילוי נאות – אני מעוניין לעבוד בעתיד בראמ"ה. עמדותי אינן מייצגות את עמדת הרשות]

אברהם שלום,

רציתי להגיב למאמרך שפורסם ב"עבודה שחורה".

קודם כל תודה על העלאת הנושא החשוב לדיון ועל ההתעמקות בנתונים המספריים, דבר שרבים אינם עושים לפני שהם מביעים דעה.

אני מסכים איתך לחלוטין באשר לנטייתם של פוליטיקאים ודובריהם "לנפח" תוצאות חיוביות ולהתעלם מתוצאות שליליות, ובאשר לנטייה של עיתונאים לפרסם את הדברים בלי קורטוב של חשיבה ביקורתית. חילוקי הדעות בינינו נוגעים לפרשנות הנתונים ולמסקנות הנובעות מהפרשנות הזו. אתה מתחזק בדעתך כי מבחני המיצ"ב רק מזיקים, אני סבור שמינון המתאים ובהתנהלות נכונה ניתן להשתמש בהם ככלי לצמצום פערים.

אתה רוצה להילחם במיצ"ב, שחק בצורה הוגנת

במאמר אתה מעלה טענה שאי אפשר להפריך אותה, וכמי שהתנסה במחקר אתה יודע שזה לא מדעי ולא הוגן מבחינת דיון פוליטי (דיבייט). אי אפשר להאמין לתוצאות כאשר הן מוכיחות את התיאוריה שלך ולא להאמין להן כאשר הן אינן מוכיחות את התיאוריה שלך. הרי כבר יום לפני הפרסום היינו יכולים לדעת מה תהיה תגובתך – אם השינוי יהיה קטן, אתה תאמר שזו הוכחה מעולה לכך שהכל קשקוש, ואם השינוי יהיה גדול אתה תאמר שאתה לא מאמין לתוצאות (הכנות, רמאויות). בדיעבד זה בדיוק מה שעשית – במגזר היהודי שם היה שינוי קטן טענת שהכל קשקוש, במגזר הערבי שם היה שינוי גדול טענת שאתה לא מאמין לתוצאות.

אם אתה רוצה לנהוג בעקביות יש לך שתי אפשרויות. האחת היא להתייחס לכל תוצאה של המיצ"ב כלא תקפה (כפי שטוען פרופ' סורל קאהן) ואף יותר מכך – להתייחס אל ראמ"ה כאל כלבלב נטול חוט שדרה של שרי החינוך, המעוניינים להראות הישגים בכל מחיר. האפשרות השנייה היא לראות בהם אינדיקציה מסוימת למצב בשטח (שלא צריך להפוך אותה לחזות הכול כמו שקורה לצערי). גם אם התוקף של הממצאים רחוק מלהיות מלא (כמו בכל מדידה, בוודאי במדעי החברה), אני לא מאמין שאין להם תוקף בכלל. אילו ראמ"ה היתה מועלת בתפקידה ומטה את התוצאות לשביעות רצון השר או השרה, לא היינו שומעים ממנה ביקורות קשות, וממצאים בעייתיים היו מטואטאים מתחת לשטיח. עדות לכך שזה לא קורה אפשר למצוא בדו"חות ההערכה המעצבת של "אופק חדש" או בהערכה ל"מודל בת ים".

למצות במספר אחד זה לרדד את המידע

מבקרי המבחנים הסטנדרטיים כמוך זועקים בצדק נגד לקיחת תמונה מורכבת (תלמיד, מורה, בית ספר) והפיכתה למספר אחד. זה מה שקורה כשכל מה שהתלמיד עשה בשיעורי היסטוריה לאורך שנים נמדד בציון אחד, זה מה שעושים שרי חינוך שמדברים רק על אחוז זכאות לבגרות בלי לדבר על איכות התעודה ועל סיכויי קבלה להשכלה גבוהה, וזה בדיוק מה שעשה גדעון סער כשחיבר את הנתונים היפים של הערבים עם הנתונים הפחות יפים של היהודים. והנה, אתה נפלת בדיוק באותו מכשול שעליו הצבעת. כאשר סכמת את כל השינויים במגזר היהודי בהשוואה לתש"ע וחילקת במספר הבחינות, הפכת תוצאה מורכבת ומעודדת למחצה (בחלק מהבחינות היה שיפור משמעותי ובחלק לא היה שינוי, אבל מאידך גם לא היתה ירידה) לתוצאה פשוטה ומאכזבת, כי השיפור הממוצע הוא קצת פחות מגודל אפקט שנקרא "משמעותי" (עשירית סטיית תקן).

מה קורה בבתי הספר במגזר הערבי?

את התופעה של התקדמות איטית וחלקית בנתוני המגזר היהודי לצד התקדמות מרשימה בנתוני המגזר הערבי אפשר להסביר גם בדרכים שאינן מטילות ספק מוחלט בכלי עצמו – המיצ"ב.

אפשרות אחת היא שבמגזר הערבי השפעת ההכנות והרמאויות נרחבת יותר במגזר היהודי. אם אתה אכן חושד שכך הדבר, ראוי שתגיד את זה, גם אם זה לא תקין פוליטית. במצב כזה הבעיה אינה במיצ"ב ובראמ"ה אלא במקומות אחרים. הפתרון אינו לבטל את המדידה אלא לוודא שהיא נערכת בתנאים הוגנים בכל הארץ, ולקיים מערכת הרתעה ואכיפה לגבי מנהלים שמרמים במיצ"ב בדיוק כמו שיש לגבי תלמידים שמעתיקים בבגרות.

אפשרות שנייה, ומעניינת לא פחות, היא שבאמת יש כאן אינדיקציה לצמצום פערים, שהיא לכל הדעות אחת מהמטרות הנעלות ביותר של מערכות חינוך ציבורי. העובדה שהשיפור בנקודות שונה כל כך בשני המגזרים אינה צריכה להפתיע אותך. כמורה, אתה בוודאי יודע שקל יותר להשקיע בהוראה פרטנית ולהעלות את רמת ההישגים של תלמיד בבחינה מציון 30 לציון 50, מאשר להעלות את רמת ההישגים של תלמיד שקיבל 80 ל-100 (הדבר היה נכון גם אם היינו מדברים בציוני תקן).

כידוע לך, מערכת החינוך במגזר הערבי הוזנחה במשך שנים רבות ע"י ממשלות ישראל, גם בתקציבים וגם בתשומת לב, ולכן ההישגים שם נמוכים יותר. מעצם היותם מיעוט לאומי, התלמידים הערבים נמצאים במצב מאתגר יותר (לדוגמה, הם נדרשים ללמוד תנ"ך ושירה עברית, והשפה האנגלית נלמדת אצלם כשפה שלישית אחרי הערבית והעברית). דווקא "קדחת הסטנדרטים", שכאמור גם לדעתי היא מוגזמת, הציבה בפני החברה הישראלית ובפני הפוליטיקאים מראה לא נעימה בהקשר למה שמתרחש שם, מראה שהיא התנאי ההכרחי (אך לא מספיק) לשינוי.

הפערים בין יהודים לערבים אינם היחידים שצריך לצמצם אותם, צריך לצמצם גם פערים בין מזרחיים לאשכנזים, בין עולים לוותיקים, ובמקצועות מסוימים בין בנים לבנות. אם נבטל את המיצ"ב ונפסיק לגמרי להתעסק בזכאות לבגרות יוכלו בתי הספר של המעמד הבינוני-גבוה לנשום לרווחה, כי המיצ"ב באמת מעצבן ומעיק עליהם, אבל שירותי החינוך שמקבלות האוכלוסיות החלשות והמוחלשות בחברה שלנו יחזרו להיות סמויים מן העין ולפגר מאחור. בעידן "טרום-סטנדרטים" שרבים מתרפקים בגעגועים אליו, היתה אולי אווירת למידה נהדרת בבית הספר בצפון תל אביב, אבל בדרום תל אביב וביפו, ובוודאי בגליל ובנגב, רק מעטים מהמזרחיים והערבים זכו לחינוך עיוני איכותי (אם נסתכל על כלל המדינה, בשנת 1960 רק 16 אחוזים סיימו תיכון ו-8% היו זכאים לבגרות, ראה כאן).

שוויון ומצויינות בחינוך – הדיון הישן שלא נס ליחו

אם אתה מסכים עם המנהל אריה ברנע, שטען כי יש לשפוט את המורים לא לפי הציונים הממוצעים של התלמידים, אלא לפי איכות הטיפול שלהם בתלמידים החלשים, אפשר להמשיך באנלוגיה ולומר שיש לשפוט את מערכת החינוך כולה לפי איכות הטיפול שלה בחלשים.

כפי שהמורים בבית הספר משתמשים במדידה אחידה לכל הכיתה על מנת לאתר את התלמידים החלשים, כך נדרשת מדידה אחידה לאיתור בתי הספר החלשים. כפי שהמורה לא יבקש מתלמידיו לבחון את עצמם בהיסטוריה, כך המערכת לא תבקש מהמנהלים להעריך לבד את המצב בבית ספרם.כפי שאין מפרסמים את ציוני הבגרות של התלמידים לעין כל באינטרנט, כך לא ראוי לנהוג בשקיפות ולפרסם את ציוני המיצ"ב של כל בית ספר (זה היה הופך את החינוך באופן סופי לתוכנית ריאליטי). כשם שהבחינה בהיסטוריה מפריעה לגאון הכיתתי ללמוד ומדכאת את הסקרנות שלו, כך המיצ"ב מפריע לבתי הספר החזקים. ולבסוף, כשם שיש רמאויות במיצ"ב, יש גם רמאויות בבחינה בהיסטוריה. אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לבחון, כי בלי בחינות בהיסטוריה חלק גדול מהתלמידים לא היו לומדים היסטוריה בכלל. לכן, הבחירה האסטרטגית שלנו היא בין מערכת שממוקדת בצמצום פערים ובין מערכת שממוקדת בהישגיות וזונחת את החלשים מאחור.

לסיכום, אפשר בהחלט לדון בשאלה איך מעריכים טוב יותר את בית הספר (מיצ"ב) ואיך מעריכים טוב יותר את הישגי התלמיד (בגרות), ושם תגלה שאני מסכים איתך בהרבה נקודות, אבל חבל לשפוך את התינוק עם המים. מערכת שממוקדת בצמצום פערים חייבת מינון מסוים (לא מוגזם) של מבחנים סטנדרטיים חיצוניים ואפילו מינון מסוים של חוסר שקיפות.

נ"ב:

1. ציינת כי אחוזונים היו עוזרים לציבור הרחב לפרש את תוצאות המיצ"ב. לדעתי, דווקא הכיול לציונים המייצגים ציוני תקן הוא הדבר הכי בהיר לציבור הרחב (אני אומר זאת כבעל ניסיון בהוראת סטטיסטיקה).

לדוגמה, כל אחד יודע להגיד שלעלות מ-600 בפסיכומטרי ל-630 זה שיפור, אעפ"י שרוב האנשים לא יודעים שמדובר בעצם בציוני תקן, לא יודעים באיזה אחוזון נמצא הציון 630, וגם לא יודעים בכלל מה זה ציוני תקן ומה זה אחוזונים.

2. לקוראים המבקשים להגיב בצורה מושכלת לדיון אני מציע להתעמק קודם בדו"ח המלא. כמו כן, לסוגיה "מדידה סטנדרטית – בין הכל ללא כלום" ראו כאן (בייחוד שקפים 34-48).

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , ,

9 תגובות

  1. שושי פולטין :

    לאיתי,
    בעיני הבעיה הכי גדולה היא לא המיצב /הבגרות/פיזה וכיוצא בזה, אלא העובדה שהן הפכו לחזות הכל, העובדה שכל משאבי המערכת הן כלכליים והן אחרים (עיקר תשומת לב) מופנים אך ורק לנושא זה. מאז הקמת ראמ"ה זה הולך ומתגבר, ולמרות שאתה מתמצא מאוד, אני מרשה לעצמי לומר שאתה לא יודע עד כמה, כי יש דברים לא מדידים צריך להיות בפנים כדי לחוש אותם…

  2. איתי :

    "הבעיה הכי גדולה היא לא המיצב /הבגרות/פיזה וכיוצא בזה, אלא העובדה שהן הפכו לחזות הכל, העובדה שכל משאבי המערכת הן כלכליים והן אחרים (עיקר תשומת לב) מופנים אך ורק לנושא זה."

    על זה אני חותם באלף אחוזים. אבל מקור הבעיה הוא לא ראמ"ה אלא שר החינוך, וזה לא מצדיק את ביטול המיצ"ב או סגירת ראמ"ה.

    אנמק זאת בעזרת שני משלים דמיוניים.

    א. שבט אדם קדמון חי ביער, ותושביו ניזונו מליקוט זרעים ופירות. היתה להם בעיה קשה שחלק מהילדים היו חלשים מאוד, חולים לעיתים קרובות, ורבים מהם לא היו מגיעים לבגרות. יום אחד חלה בנו של מנהיג השבט והוא שבר את הראש איך להצילו. מישהו לחש על אוזנו שהנחש נוהג לאכול ביצי ציפורים ולפעמים גם את הציפורים בעצמן, והנה הנחש היא חיה חזקה ואימתנית ולכן המסקנה היא שכדאי לאכול ביצים וציפורים. שמח מנהיג השבט ומיד הודיע שכולם צריכים לאכול ביצים וציפורים. הרבה ילדים החלימו ממחלתם (היום היו קוראים לזה אנמיה ומחסור בבי-12) אבל משנה לשנה בני השבט, שעסקו באובססיביות בחיפוש קיני ציפורים ובציד, התחילו לפתח מחלות חדשות – השמנת יתר, התקפי לב, שבץ מוחי וכו'. זקני השבט טענו שכל זה בגלל אכילת מזון מן החי, ואמרו שצריך להפסיק עם זה ולחזור למזון של פעם – זרעים ופירות בלבד. האם את תומכת בעמדתם, או שאולי תעדיפי פתרון אחר – רוב התפריט זרעים ופירות, אבל כל יום יומיים ביצה או עוף?

    ב. בקיבוץ אחד בעמק היה בית ספר, אבל בשנות השישים אף אחד שם לא חשב שצריך לעשות בגרות עיונית. חלק עשו בגרות מקצועית וחלק בכלל לא. בחלוף השנים הם הבינו שחלק מהבוגרים שלהם ממש נדפקו מתפיסת העולם הזו, כשיצאו אל עולם העבודה וביחוד אם עזבו את הקיבוץ, ושזה גם פוגע אנושות ביכולת לנהל את הקיבוץ עצמו. הוחלט להפוך את בית הספר לעיוני ולשאוף לכך שכולם יקבלו בגרות עיונית. המורים המבוגרים התקשו לקבל את השינוי – אנחנו לומדים רק לקראת הבחינה, אין שום סקרנות סתם שפיכת חומר, חלק מהילדים נלחצים מאוד מהבחינות ומהתחרות, אין כבר זמן לצאת עם הילדים למחנות בשטח או לעזור לקיבוץ בשבועות הלוחצים בחקלאות. בנוסף, הם ראו בבגרות העיונית סמל לבורגנות מנוונת, מנוגדת לערכי העבודה הסוציאליסטיים. הם הריצו בקיבוץ מסע שכנוע "די לבגרויות" ותבעו להחזיר את בית הספר למתכונתו הישנה, של בי"ס מקצועי ללא אופציה לבגרות עיונית. האם את היית תומכת בעמדתם?

    הנמשל – צריך ראמ"ה וצריך מיצ"ב, אסור לזרוק את התינוק עם המים.
    למידה בשירות המדידה = אסון, מדידה בשירות הלמידה = טוב. כדי שהמטוטלת תנוע לכיוון השני צריך אנשים טובים גם במערכת הפוליטית (אני לא בנוי לזה) וגם בפקידות של משרד החינוך (לשם אני מכוון).

  3. ארטור לאיתי :

    אסור לשפוך את התינוק עם המיים?

    מה צריך את ראמ"ה ומה צריך את המיצב ,אם אנחנו כבר אחרי הגדלת הוצאות משרד החינוך לרפורמות המהוללות בעשרות אחוזים ?אם את המינימום של בדיקת תוצאות של בתי ספר שברפורמה לעומת בתי ספר שעדיין לא נכנסו ,אף אחד לא מפלח ומן הסתם גם לא מנתח ?
    אם צריך לענות לך איתי במשל אז אולי משרד החינוך שופך בכלל תינוקות במקום מיים והוא אפילו אינו מציץ מעבר לכתף לראות מה הוא שופך ?

  4. איתי :

    בדיקת תוצאות מיצב של בתי ספר באופק לעומת בתי ספר שלא באופק בהחלט נעשתה.

    סמוך על נערי האוצר שרואים הכל דרך החור שבגרוש, שהדבר הראשון שידרשו מראמ"ה זה לבדוק האם יש תמורה למיליארדים שנוספו לתקציב החינוך בעקבות האופק.

    קרא כאן בדוח נתונים על שנתיים ראשונות להפעלת הרפורמה – בחלק מהמדדים היה שיפור ובחלק לא היה שינוי, אבל בלתי אפשרי לסכם בכמה שורות.

    http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Rama/HaarachatProjectim/Ofek_Hadash.htm

    כפי שכתבתי לך בעבר אני חושב שזה לא הוגן ולא רציני לבנות ציפייה "נתנו X מיליארד שקל = נקבל Y נקודות שיפור במיצב", ואז ברגע שזה לא קורה להכריז שתוספת התקציב היתה בזבוז. זו בדיוק חשיבה צרת אופקים של נער אוצר סטיריאוטיפי.

    לגבי תש"ע ותשע"א שאינן נכללות בדוח (שפורסם ב-2010) אינני יודע מה ההבדל בין אופק ללא-אופק. צריך לזכור שמשנה לשנה יש יותר יסודיים באופק ואלו שלא הם "מקרים מיוחדים", לכן לא כ"כ ברור שיהיה אפשר ללמוד משהו מהשוואה. אין פה באמת ניסוי מדעי אמיתי עם הגרלת בתי ספר לקבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת.

    אתה מוזמן לשלוח שאילתא לראמ"ה דרך האתר שלהם או דרך ממונה על חופש המידע במשרד החינוך. מנסיוני בניגוד להרבה המשרדים הממשלתיים ראמה עונים מאוד ברצינות ומהר.

  5. איתי :

    ציטוט מתקציר הממצאים:

    בחינה השוואתית ראשונית של ההישגים הלימודיים ושל האקלים הבית-ספרי, כפי שהם משתקפים במיצ"ב תשס"ט, בבתי הספר שהצטרפו לרפורמה לעומת בתי ספר שעדיין לא הצטרפו, מעלה ממצאים שונים בקבוצות של בתי ספר לפי מגזר-שפה וסוג פיקוח.

    הניתוח ההשוואתי נעשה תוך בקרה על מאפייני בתי הספר והישגיהם קודם לכניסת הרפורמה.

    חשוב לזכור כי במחקרי חינוך שעוקבים אחר רפורמות בחינוך לא נמצאים, על פי רוב, הבדלים משמעותיים בהישגי תלמידים לאחר זמן כה קצר. לפיכך, יש להביא בחשבון כי מדובר במדידה שמתבצעת כשנתיים לאחר תחילת יישום הרפורמה, ולכן יש לנהוג במשנה זהירות בכל הנוגע להסקת מסקנות על פיה ולהמשיך ולעקוב אחר ההישגים הלימודיים והאקלים הבית-ספרי לאורך שנים.

    בדומה למחקרים העוקבים בשלבים אחר רפורמות בחינוך, גם במחקר זה, שבדק עד כה את שלבי ההטמעה הראשונים של אופק חדש, לא נמצא, על פי רוב, הבדל של ממש בהישגי התלמידים בין בתי ספר שברפורמה לבין בתי ספר שאינם ברפורמה.

    עם זאת, בבתי ספר דוברי עברית, בפיקוח הממלכתי, נמצא כי במבחן המיצ"ב במתמטיקה (לכיתות ה') יש הבדל מובהק בהישגי התלמידים לטובת בתי ספר שהצטרפו לרפורמה.

    הפער בציון הממוצע של התלמידים הוא 10 נקודות בסולם המיצ"ב הרב-שנתי (0.11 סטיית תקן).

    לא נמצא הבדק מובהק בהישגים בשלושת תחומי הדעת האחרים (אנגלית, שפת אם, ומדעים וטכנולוגיה).

    בכל חמשת מדדי האקלים (שנבדקו באמצעות דיווחי תלמידים במיצ"ב) — התנהגות נאותה של תלמידים בכיתה, מעורבות באירועי אלימות, יחסי קרבה ואכפתיות בין מורים לתלמידים, ציפיות המורים מתלמידיהם להתקדמות בלימודים ואמונה ביכולותיהם, ותחושה כללית כלפי בית הספר — נרשמו תוצאות חיוביות יותר בבתי ספר דוברי עברית בפיקוח הממלכתי שהצטרפו לרפורמה, בהשוואה לבתי הספר המקבילים שלא הצטרפו (שיפור של 0.12 – 0.05 סטיית תקן).

    בבתי ספר דוברי עברית בפיקוח הממלכתי-דתי ובבתי ספר דוברי ערבית לא נמצאו הבדלים ברמת ההישגים בתחומי הדעת השונים ואף לא במדדי האקלים השונים בין בתי ספר שהצטרפו לרפורמה לבין בתי ספר שעדיין לא הצטרפו.

  6. שושי פולטין :

    מומחי מדידה והערכה מתנגדים גם הם למיצ"ב כפי שהוא

    איתי,
    אין לי אלא לחזור לפוסט שלי:
    "הקמת ראמ"ה: הנחתה במערכת החינוך"
    http://www.blacklabor.org/?p=22694
    גם מומחים גדולים במדידה והערכה, חברי ועדת המשנה בועדת דוברת, רואים בהקמת הרשות הארצית למדידה והערכה נקודת מפנה גרועה.
    עצם הקמת רשות נפרדת מחייבת היקפים גדולים. היא חייבת להצדיק עצמה ולתת את מלוא כובד משקלה במערכת. השר נסחף לתוך מערכת קיימת. קל יותר להראות – "אני מצליח יותר מכם" , מאשר לעשות שינוי דרסטי ולומר "אני לא הולך לפרסם השנה את תוצאות מבחני המיצ"ב בטקס רב רושם, משום שאני רוצה להוריד ממשקלם במערכת" או לומר "אני הולך לסגור את הרשות הארצית למדידה והערכה". גדעון סער רוצה לעבור את המיצ"ב בשלום, (בימים אלה מדובר בפיזה הקרבה ובאה). גם עליה באחוזים קטנים תספק אותו, לשם כך הוא משקיע בנושא סכומי עתק.

    אני מצטערת שאני מביאה כאן קטעים גדולים מהפוסט,אבל זה מתבקש:
    הנקודה החשובה ביותר היא שחברי הועדה, מומחים בתחום המדידה והערכה , הופתעו מהתנהלות העניינים "…התברר,שהדברים מתנהלים אחרת משתיכננו חבריה. סוגיית מבחני הבגרות, למשל, הועברה לטיפולן של ועדות משנה אחרות. הקמת הרשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה) – גוף חיצוני למשרד החינוך, שירכז את נושא ההערכה – לא ניזום על ידי חברי הוועדה, אלא, לדבריהם, הונחת עליהם כעניין שעליהם לכלול בהמלצותיהם. … בתוך ועדת ההערכה היה רוב לגישה, שדגלה בעריכת מבחני הערכה מדגמיים בחלק קטן מבתי הספר, ולא מבחנים כלל-ארציים כדוגמת מבחני המיצ"ב היום. כמו כן המליצה הוועדה לחזק את ההערכה הפנימית. אך ההמלצות שהופיעו בדו"ח הביניים של ועדת דוברת דיברו בעיקר על מבחנים חיצוניים וכלל-ארציים. חברי ועדת ההערכה גם הופתעו לגלות בדו"ח הביניים המלצה לערוך מבחני יכולת קריאה לכל ילדי כיתות ב' במערכת החינוך – המלצה, שמעולם לא נדונה אצלם. "..
    חלק מההמלצות שפורסמו בדו"ח הביניים סתרו את התפישה המקצועית של רוב חברי ועדת המשנה להערכה. ארבעת החותמים על המכתב דוגלים בשימוש זהיר בכלי ההערכה, ובעבר מתחו ביקורת על שימוש עודף או לא נכון בכלי זה במערכת החינוך. נבו, שבתחילת העבודה בוועדה עוד כיהן כמדען הראשי של משרד החינוך, פרש מהמשרד עקב חילוקי דעות מקצועיים עם המנכ"לית על דרך עריכת מבחני המיצ"ב. נבו טען, בין היתר, שכדי לדעת את רמתם של התלמידים בבתי הספר די לערוך מבחנים במדגם מייצג של מוסדות הלימוד, ואילו עריכת המבחנים בכל מערכת החינוך משמשת למעשה כשוט המכוון נגד בתי הספר והמורים – יותר מכל, אמצעי הפחדה והטלת משמעת.

    נבו גם יצא בזמנו נגד עודף מבחנים בבתי הספר וטען, כי תחומים, מיומנויות וערכים שהתלמידים לא נבחנים עליהם נזנחים ונהפכים למשניים. והנה, בדו"ח הביניים של הוועדה גילה המלצות, שהן בניגוד לדעתו המקצועית. "ההרגשה היתה שאנחנו סתם שם, שלא מתחשבים בדעתנו", אומר נבו. "משלב מסוים לא ראינו עוד טעם להמשיך בעבודה".
    שוהמי, שבספרה "The Power of Tests" בדקה את ההשפעות השליליות של מבחנים על תהליך הלמידה ומפרטת את הסכנות שבשימוש יתר במבחנים כאמצעי לשליטה במערכות החינוך, מחזיקה בדעה דומה.

  7. הדבה :

    ומה עם קמפבל?

    נראה לי שבכל מצגת כללית של פרופ בלר
    יש שקף די מוקדם שמדבר על חוק קמפבל
    שהוא בשפה לא אקדמית החוק שאומר שמערכת אנושית מתכווננת לכיוון איך שהיא נמדדת.
    כלומר – בסופו של יום, אחרי כמה שנים מקבלים: למידה למען המדידה.
    אבל שם הוא נשכח.
    יש דרכים להתמודד איתו, להקהות את עוקצו, אבל בשביל זה צריך לכמת את השפעתו.
    האם ראמה מודדת מה ההפרעה של המדידה על המערכת?
    נניח – אם נדבר על הבגרויות – הרי ברור שזה הraison de etre
    של המערכת.
    תיקח אותן ולא ברור מה ישאר.
    מה לגבי המיצב, או פיזה?
    כמה שנים יקח לנו להגיע למצב הזה.

  8. שושי פולטין :

    יצאתי לחפש מהו אותו חוק קמפל ומצאתי את המצגת של פרופ' ענת זוהר, מי שהיתה יו"ר המזכירות הפדגוגית הקודמת.
    המצגת עוסקת בסיכון והסיכוי של המבחנים הבינלאומיים.
    כדאי!
    http://www.vanleer.org.il/Data/UploadedFiles/ITEC_SitePages/66-sFileRedir.pdf

  9. אברהם פרנק :

    איתי ידידי,
    רק עתה ראיתי את המאמר שכתבת כתגובה לניתוח שעשיתי לפרסומי המיצ"ב האחרון. אני משבח אותך על שנכנסת לראות את פרטי התוצאות בתחומי הדעת השונים (מה שכמעט איש אינו עושה), ויכולת לראות כמוני, שבמקצוע אחד היה שיפור של 13 נקודות (זה המקסימום) ובאחר רק 5 נקודות. אני עשיתי, בגלוי, ממוצע של כלל המקצועות בלי לרמות איש. התוצאה היא כפי שכתבתי, וגם אתה לא הבאת נתונים אחרים.
    אם ברצונך לדעת לאשורו, אני מצפה לשיפור במיצ"בים בשל ההשקעה הכספית הגדולה שנעשית שם (שאני מבקר כידוע מכל וכל). ולמרות זאת, זה לא קרה. ולגבי המגזר דוברי הערבית, גם אתה לא הבאת הסבר מניח את הדעת למה שקרה שם, עניין שמצריך בדיקה יסודית.
    אני שולל מכל וכל את הטרוניה שהעלית, כאילו עשיתי על מישהו מניפולציות. לא. הדברים שלי ברורים וגלויים לגמרי, ואילו אתה גלגלת אותם למחוזות ממש רחוקים. ראמ"ה מבחינתי אינה טלית של תכלת, אלא מכשיר של משרד החינוך. במקרה האחרון, מיכל בלר – שהיא מקצועית וישרה – שיתפה פעולה עם השר מבלי שתציג לעומק את המימצאים המורכבים באמת. היא אינה חסינה לדברי בקורת, ואני יכול להוסיף עוד על מה שכתבתי. מכל מקום, נשמעת לי כועס בדבריך, ואני מקווה שלא כך הדבר.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.