חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תקיפה באירן – האם השיח הציבורי לגיטימי?

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 7.11.11 3:00

כל עוד הדיון בתקיפה באירן עוסק בשאלה האם ראוי לתקוף ולא בפרטים מבצעיים, ראוי שהציבור, שישא בתוצאותיה של פעולה כזו, ייקח בו חלק

מאת מנחם לוריא

הקדמה:

ביולי 1981 חיל האוויר הישראלי הפציץ והשמיד את הכור הגרעיני באוסירק  שבעירק. הפעולה תוכננה ובוצעה תחת מעטה סודיות וללא כל דיון ציבורי. הכור שהופצץ היה כור לייצור חשמל שהיכולת להפיק ממנו תוצרים לפצצת אטום הייתה בין אפסית לבלתי אפשרית. בתום מלחמת המפרץ הראשונה,פקחי האו"מ גילו בעירק מערך שלם של בתי חרושת לייצור פצצת אטום מבוססת פלוטוניום. על פי הממצאים המאמץ לפיתוח פצצת פלוטוניום החל אחרי הפצצת הכור ליצור חשמל באוסירק והתוכנית הייתה בטווח של כמה שנים מייצור פצצה שניתנת לשימוש.

השיח בציבורי בנושאי ביטחון:

זוהי מסורת ישראלית,רבת שנים, שלפיה נושאי ביטחון אינם זוכים לדיון ציבורי גלוי. המסורת הזו מתנגשת עם העובדה שמידע,לרבות ביטחוני,מגיע ממגוון רחב מאוד של אמצעי תקשורת רובם באמצעות רשת האינטרנט ורובם ביכולת פיקוח מועטה,אם בכלל,מטעם רשויות המדינה. אם בעבר הדלפה מישיבת ממשלה סודית הגיע לכל היותר לידי העיתונות הישראלית,הכפפופה לצנזורה וחוקי אתיקה מקצועית, הרי שהיום די בשמועה בעלת היבט ביטחוני על מנת שהיא תתפשט כשריפה בשדה קוצים ותגיע לידיעת הציבור באמצעים השונים שרשת האינטנט מזמנת. תנאי השיח השתנו.

שאלת הליגיטמיות של השיח הציבורי בעיני ביטחון: 

יש לשם לב לעובדה שהשיח הציבורי,בעניין התקיפה באירן, הוא שיח סביב השאלה האם לבצע את התקיפה או לא. אין בשיח הציבורי נגיעה באמצעים ובדרכי הביצוע ואם משהו מדבר על אלה הוא לא יותר ממנחש.

צריך לזכור שלאירן וישראל אין גבול משותף ולכן הסבירות או ההגיון הציבורי מדבר על כך שבמידה ותהייה תגובה אירנית היא תכה את הציבור הישראלי ולא את הצבא הישראלי,וזוהי נקודת מבט חדשה שלא הייתה קיימת באירועים מן הסוג הזה בעברה של המדינה.

כאשר מי שאמור לשאת במחיר הוא כלל הציבור,וכאשר המדינה מגלה אוזלת יד בכל מה שקשור לעמידות העורף בהתקפות של נשק תלול מסלול או ארוך טווח הרי שהשיח על השאלה האם הציבור מוכן לשאת המחיר או לא הוא שיח ליגיטימי וראוי  שיעשה.כללי המשחק,השתנו.

שינויים בדמוקרטיה הישראלית:

שפע המידע והיכולת לעשות שימוש ברשת האינטרנט וגם תהליכים חברתיים אחרים,גורמים לשינוי בצורת השיח הציבורי בישראל ומבלי להעמיד בראש סדר העדפויות את המפה הפוליטית והשיח הפוליטי,החברה הישראלית נמצאת באמצעו של מאבק חברתי הדורש מהממשלה לבצע שינויים חברתיים. זו אותה חברה שאמורה לספוג את תוצאות ההפצצה באירן ולכן זו אותה חברה שבוחרת,בניגוד למסורת רבת השנים,להעלות את הנושא לדיון ציבורי פתוח. שוב: מדובר בדיון ציבורי על המהות עצמה ולא על דרך הביצוע זו,האחרונה, כן סודית וכן שמורה לראשי המדינה ומערכת הבטחון ואיש לא הטיל על כך ספק.

קצת הסטוריה:

רק בפעם אחת בתולדות המדינה היה ויכוח ציבורי פתוח וער,על עשייה ביטחונית כשמדובר היה בדרך ולא בעקרון,כמו המקרה שלפנינו. זה קרה המלחמת לבנון הראשונה כאשר אלוף משנה אלי גבע עורר פולמוס ציבורי בקשר לתוכניות הכיבוש של בירות. ההסטוריה של המקרה הזה מצביעה על כך שהצבא אכן שינה את תוכניות הקרב בקשר לכיבוש בירות והכיבוש בפועל התבצע בצורה שונה לחלוטין מהתוכנית לה אלי גבע התנגד ושילם במשרתו (הוא התפטר לא פוטר מצה"ל).

סיכום:

הפררוגטיבה של הצבא ומערכת הבטחון לתכנן לתכלל ולבצע את התקיפה באירן תחת מעטה סודיות וללא ביקורת ציבורית הייתה קיימת,קיימת ותתקיים בעתיד. גם הצבא ומערכת הבטחון חיים בעידן שבו שביב מידע שדולף הופך מיד לנחלת הכלל וזה לא הומצא אתמול ואני מקווה שהתרופות לכך כבר קיימות בלי קשר לעניין האירני.

כמי שישא במחיר של התקיפה באירן חייב הציבור הישראלי,וגם מנהיגיו,להידבר ולברר האם באמת העורף הישראלי יכול לעמוד במגננה הנדרשת ממה שצפוי להגיע מאירן עקב תקיפתה והמחיר שצריך לשלם.

הדיון הציבורי חייב להיעשות,ונעשה כאמור, על עצם השאלה – הלגיטימית – האם לתקוף או לא ולא נוגע בשאלה כיצד ומתי. ככזה ראוי שיערך והשיח על כך שבוצעה כאן עבירה חמורה על ביטחון המדינה אינו אלא ניסיון נואל לסתימת פיות בעידן שקצת קשה לעשות כן.

גם עניין האפקטיביות של התקיפה ראוי שיראה את אור השמש. ניסיון העבר שלנו מראה שלא רק שתקיפה כזו איננה יעילה אלא שהיא גורמת להאצת הפיתוח והאצת המירוץ הגרעיני וההפתעה,בעניין הזה, בא תבוא וצריך לחשוב גם על ההיבט הזה.

בעית הגרעין האירני איננה רק בעיה ישראלית. לאירן יש,כבר היום, נשק קונבנציונאלי שמאיים על ברלין וכל מה שממזרח לה ולפי דוברים אירנים (להאמין להם או לא זו שאלה אחרת) גם נשק קונבנציונאלי שמאיים על לונדון וכל מה שממזרח לה. לא בטוח,ובהחלט שווה דיון ציבורי, האם אנחנו – אזרחי ישראל – צרכים לשאת במחיר במיוחד בשעה שבין לונדון מזרחה ומעבר לאוקינוס בארה"ב הרבה חברים אין לנו.

יוצא איפה שהשיח הציבורי אודות שאלת התקיפה באירן הוא שיח ראוי והנסיון להפחיד באמצעות פגיעה,כביכול, בבטחון המדינה היה יפה לעבר,אולי, אבל אין לו מקום ויפה לשמור את השיח הזה בלב הדיון הציבורי – אותו ציבור שישלם את המחיר.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.